אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן ה

סימן ד

עוד בענין הנ"ל מע"כ ידידי הרה"ג ר' דוד זינגער שליט"א. כ"ד אדר תש"ה.

במה שהעיר כתר"ה שלא הזכרתי מענין מה שלפעמים מותר למחוק לצורך תיקון, הנה מחמת שברור הדבר לאיסור אף לתיקון כמפורש בב"י [יו"ד] ס"ס רע"ו ובש"ך שם ס"ק י"ב ובט"ז שם סק"ז בתוך דבריו שהוכיח כן מגמ' גם בהנטפלים לשם עיי"ש. ובנ"ד אין נחשב זה גם תיקון כי השרפה אינה לתקן אלא השחתה ממש, ונהי שיש צורך להשחיתו מ"מ תיקון ליכא בזה ונשאר רק אם ידחה לצורך מצוה שזה הוכחתי שאינו כלום ולכן אסור לכו"ע. ומה שהביא כתר"ה מרמ"א בתשובה שלצורך מותר למחוק, הנה הרמ"א עצמו אוסר אף לצורך תקון השם [יו"ד סי' רע"ו] בסעי' י"א בנוגע רק מעט שקורין אותו ה' אף שהוא פסול מוחלט בנגיעתו להגג כדאיתא שם בט"ז, וממילא אינו נוגע לנו לדינא כלל מה שכתב בתשובתו, ובכלל דברי תשובת רמ"א שהביא כתר"ה הם פלא, דהא מפורש בכ"מ שהוא כדי לעשות שלום בין איש לאשתו התירה התורה ואיך ילמוד הרמ"א מזה שליכא איסור לכל איזה צורך, הא גם לפ"נ נסתפק דוד המלך והוצרך אחיתופל ללמד מק"ו מעשית שלום בין איש לאשתו שמותר מטעם שגם זה נחשב עשיית שלום כמפורש בסוכה דף נ"ג אבל לא משום שאר צורך. וכן הא מוכרח גם בחולין דף קמ"א שרק משום עשית שלום בין איש לאשתו הוא ההיתר וכן יליף ר' יהודה בנדרים דף ס"ו שמותר ת"ח להתבזות בשביל עשית שלום בין איש לאשתו שודאי משום צורך אחר אף היותר גדול אסור לבזות ת"ח ולהתבזות, ולכן אין דבריו מובנים לי וכשיזדמן לי ס' תשובת הרמ"א אעיין בדבריו בל"נ.

וגם ברדב"ז סי' תקצ"ו שהביא כתר"ה מפורש שרק משום תקון השם גופי' מותר ולא משום תקון הס"ת אף שהוא ממילא גם תקון השם שלא יצטרכו לגונזו נמי אסור וכ"ש בנ"ד שאינו בשביל שום תקון רק בשביל קיום מצוה שהוא רק צורך דידיה שאסור אף שהוא למצוה. וגם החת"ס סי' רס"ד התיר רק לקדור ולא למחוק וגם זה הוא רק כשהשם גרם הפסול עיי"ש, וכ"ז אינו שייך בנ"ד ולכן אסור בפשיטות כדכתבתי.

ומה שהביא כתר"ה מס' ערוך לנר דכיון שכתבה תורה לא תעשון הוי שלל שמים, הוא טעות לע"ד דאם היה נחשב שלל שמים לא היה נאסר כלל כיון דלאו שללה הוא והא לרבנן נאסרו מחמת דשללה הוא אך אין נשרפין אלא נגנזין ודברי רש"י לר"א שהזכיר גם שהוא שלל שמים צ"ע אבל אינו מתורץ בדבריו ועוד חזון למועד בדבר זה.

וראייתי מסוף חולין היא ראיה גדולה ומש"כ כתר"ה דשם הוא המצוה המחיקה כוונתו דהוא הכשרו בכך הוא עוד יותר עדיף שלא ללמד מזה, עכ"פ כיון שהכשרו בכך מצינו רק באופן עשה דוחה ל"ת יש לנו לומר שאינו יותר מדין עשה דוחה ל"ת וא"כ איך הוכיח שדוחה גם עשה לכן צריך לומר שאין שום עשה דוחה ל"ת דאבוד כתבי הקדש. וקושית כתר"ה איך נחלק לא קשה משום דהוא ענין חלול השם שנחשב מהחמורות והוא כעין לא תשא שנחשב מהחמורות לענין כפרה בסוף יומא לכן אולי הוא כמו חייבי כריתות שאין עשה דוחה אותם. וגם אפשר שלענין דחוי הוא עוד יותר חמור, ואולי הוא גם מריבויא כי שמעתי שנמצא דרשא מקרא לזה אך לא מצאתי עדיין.

והא דכתב כתר"ה סברא דאינו נדחה משום דאיכא גם עשה דאת ה' אלקיך תירא, הנה לא משמע שיחשב עשה ממש שלא לידחות מחמת זה, וראיה מהמנחת חנוך בעצמו שסובר שנדחית לכן צריך לומר דכיון שלא מצינו בגמ' שעל זה נאמרה לא נחשב עשה באמת, אבל מ"מ יש לעיין בזה כי לכאורה דברי כתר"ה נכונין בזה.

ובדבר שנים תותבות ששותה חלב רותח, הנה פשוט שמה שיכול להכניס לפיו לא נחשב רותח לבליעה דהוא פחות מיד סולדת ולכן אין לחוש לבליעה בהשיניים אלא להבעין שיש לחוש גם בשנים של עצמו וצריך הדחה וקנוח, ידידו. משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה