אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן ג

סימן ב

באור הסוגיות בדרשת אשר תכסה ובקרא דוראיתם אותו בענין כסות לילה וכסות סומא לרש"י ולתוס' ובפסקי הרמב"ם ובמצוה דראיית ציצית.

ו' ניסן תרצ"ו, ליובאן. מע"כ דודי אהובי הגאון הגדול מרן מוהר"ר יעקב קאנטראוויץ שליט"א.

[ענף א']: מה שתירץ כ"ג דודי קושית שער המלך פ"ג מציצית על רש"י סוכה דף י"א ותוס' שבת דף קל"א שכתבו דלרבנן דר"ש ממעט מוראיתם אותו כסות סומא מהא דבמנחות דף מ"ג מקשה לרבנן האי וראיתם אותו מאי עבדי ליה ולא אמר למעט סומא, שכוונת קושית הגמ' הוא על לשון אותו ולא אותם דלר"ש שלילה פטור דריש כאחרים בירושלמי ברכות להתחלת זמן חיוב ציצית שהוא מראיית חברו רחוק ד' אמות ומכירו וקאי אותו על האדם העומד לנגדו כדפי' הפ"מ אבל לרבנן שגם לילה חייב אין שייך זה ולכן מקשה אותו ולא כתיב אותם מאי עבדי ליה, הוא תירוץ נכון וגם מוכרח לכו"ע כדאבאר לקמן. אבל הא עדיין קשה נהי שנימא שרבנן סברי סברא הפוכה מסברת הברייתא דמנחות לר"ש וסברי דכסות סומא יותר יש לפטור מכסות לילה מ"מ יצטרכו קרא דאשר תכסה לרבות כסות לילה כמו שצריך לר"ש לרבות כסות סומא וא"כ מאי מקשה שם במנחות [ל"ג] לרבנן האי אשר תכסה מאי עבדי ליה הא כמו שניחא לר"ש מה שצריך המעוט דוראיתם והרבוי דאשר תכסה כמו"ב ניחא לרבנן אך שר"ש ממעט כסות לילה ומרבה כסות סומא ומרבי כסות בברייתא ורבנן ממעטי כסות סומא ומרבי כסות לילה מאיזה טעם שסברי איפכא, וא"כ מוכרחין לומר כרש"י שם במנחות דלכו"ע יותר ראוי לפטור כסות לילה מכסות סומא כהברייתא לר"ש ואם היו סוברים שוראיתם ממעט מה שאינה בראיה רק שקרא דאשר תכסה מרבה חד מנהון היו סוברין כר"ש אלא מוכרחין לומר דלרבנן תרווייהו מחייבי דכיון שכסות לילה מחייבי כ"ש כסות סומא ולא ממעטי כלום מוראיתם וא"צ קרא דאשר תכסה לרבות ולכן מקשה הגמ' שפיר אשר תכסה מאי עבדי ליה וגם וראיתם מאי עבדי ליה והיא קושיא גדולה על רש"י סוכה ותוס' שבת וכן הקשה במעשה חשב שעל השעה"מ, וגם צריך להבין לרש"י ותוספות טעמייהו במה פליגי בסברות הפוכות.

והנכון לענ"ד דבאמת יש סברא גדולה דכסות לילה נחשבת ישנה בראיה דהא אפשר לראות גם בלילה לאור הנר ולאור הלבנה, אך שצריך לומר דכיון שבלא אור המאיר אין רואין נחשבת אינה בראיה, ולכן מסבר לפרש שמעצמנו ודאי היינו מחשיבין כסות לילה לישנה בראיה, וכדחזינן שצריך קרא בראיית נגעים למעט אור הנר, והיינו ממעטין מוראיתם רק כסות סומא שאינה בראיה כלל לבעל הכסות, ונפרש וראיתם על בעל הכסות, אבל א"כ לא היה צריך קרא דאשר תכסה דלרבות כסות לילה אין צריך קרא כיון שישנה בראיה ולא היינו ממעטין אותה אף בלא ריבוי הקרא, ולכן מדכתיב אשר תכסה לרבות ולהוציא ממשמעות דוראיתם, הוא לרבות כסות סומא דגילה לנו בקרא זה דקרא וראיתם קאי גם על אחרים שזה ישנה גם בכסות סומא, וממילא שמעינן ג"כ שכסות לילה נחשבת אינה בראיה משום דבלא אור המאיר אין רואין שלא כמו שהיינו אומרין מעצמנו וע"ז קאי מיעוט דוראיתם שהיא אינה בראיה אף אצל אחרים, זהו פירוש הברייתא לר"ש.

וממילא לרבנן דקרא דאשר תכסה קאי לרבות בעלת חמש הרי אין לנו קרא לשנות ממה שהיינו אומרין מעצמנו ולכן קאי קרא דוראיתם למעט כסות סומא וקאי וראיתם על בעל הכסות וכסות לילה חייב אף בלא ריבויא דקרא משום דאין לנו במה למעטה, ולכן כשסברי רבנן דכסות לילה חייב צריך לומר שהוא מחמת דלא דרשי מאשר תכסה לרבות כסות סומא קאמר אשר תכסה מאי עבדי ליה לרבות בעלת חמש.

ומדויק לפ"ז מה שמתחלה הקשה במנחות שם [ל"ד] אשר תכסה מאי עבדי ולא אעיקר מחלקותם שלכאו' הוא בקרא דוראיתם להקשות מאי עבדי ליה, משום דוראיתם ידוע שתלוי בקרא דאשר תכסה דאם דרשי למלתא אחרינא אז קאי וראיתם למעט כסות סומא ואם לא דרשי למלתא אחרינא אלא להוציא ממשמעות דוראיתם אז בהכרח הוא לרבות כסות סומא וראיתם למעט כסות לילה, ונמצא שעיקר מחלוקתם הוא בקרא דאשר תכסה לכן מקשה רק אשר תכסה מאי עבדי ליה וממילא ידעינן גם מאי עבדי בקרא דוראיתם שהוא למעט כסות סומא, ואח"כ שמקשה לבסוף וראיתם אותו מאי עבדי הוא בהכרח כפי' כ"ג דודי שהוא ע"ז שכתוב אותו ולא אותם מאי עבדי ולכן הקשה זה לבסוף, זהו מה שצריך לפרש אליבא דרש"י סוכה ותוס' שבת.

אך דעת רש"י מנחות שסובר דאף בלא קרא עדיף לחייב כסות סומא מכסות לילה לכאורה תמוה שודאי יש גם סברא לומר איפכא כדבארתי והיא עוד עיקר בסברא, והנכון לע"ד דהא יש תימה גדולה להסוברין דיש מצות עשה להסתכל בציצית מקרא דוראיתם אותו ומונין זה לעשה במנין התרי"ג מצות כמו הסמ"ק שהובא בב"י [או"ח] סי' כ"ד וכן המרדכי בשם הירושלמי ס"פ לולב הגזול שהובא בב"י שם וברמ"א [או"ח] סוף סי' י"ז וכן איתא בהג"א דקטן היודע להתעטף הוא שיודע לאחוז הציצית בשעת ק"ש וא"כ מסתבר שסובר שהוא מצוה מן התורה דאל"כ לא היה שייך לשער בזה, וא"כ צריך קרא דוראיתם לגופיה למצות הראיה ואינו מיותר ואיך ממעטינן מיניה כסות לילה. ומצאתי שהרגיש בזה הרשב"ץ בספר זהר הרקיע נדפס גם בסוף ספר המצות להרמב"ם דפוס ווארשא, ומה שתירץ אינו מובן שכתב ולא תטעה לומר שזה נאמר לדברי חכמים אבל ר"ש שהוא דורש פרט לכסות לילה והלכה כדבריו לא ידרוש וראיתם למצוה אלא למיעוט שזה טעות שאע"פ שיש לר"ש בפסוק זה מיעוט לכסות לילה אבל עיקר הכתוב אינו יוצא ממשמעותו שהוא מצוה לראות ציצית עיי"ש, הא כיון שצריך לגופיה למצות ראיה מנא ליה לדרוש מזה גם מיעוט, וצ"ע בכוונתו.

ולכן מוכרחין לומר לדידהו שאף שודאי ליכא מיעוט בקרא דוראיתם כיון שאינו מיותר מ"מ ממעט מה שאינה בראיה מטעם כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת דמצינו זה בכמה דברים, דכיון שאמרה תורה בציצית גם מצוה ראיה מעכבת למצות ציצית אם אינו ראוי לראיה, שלטעם זה אין צריך קרא מיותר. וכעין זה מצינו ברמב"ן במלחמות בשבת דף כ"ה לענין תכלת דאפילו למ"ד אין מעכבין זא"ז מ"מ טלית שאסור בתכלת לא חייבתו תורה גם בלבן. וכן איתא בנמ"י הלכות ציצית עוד יותר דכתב דכיון שאסרו רבנן לסדין תכלת הוי כאילו אינה ראויה לתכלת ופטורה אף מן הלבן עיי"ש. ומסתבר שכוונתם היא מטעם כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת. אך ברמב"ן אפשר לומר שכוונתו משום דהוא כמפורש שבגדיהם האמור בציצית הוא רק של צמר הראוי לתכלת שנכתב בהקרא ולא איירי הקרא בשל פשתן ולא משום שאינה ראויה לתכלת מעכבת, וכן משמע מלשונו שם, אבל אם יזדמן בבגדים שחייבה תורה שלא יהיה ראוי לתכלת יתחייב לטעם זה בלבן כיון שתכלת אינו מעכב את הלבן. אבל להנ"י שאף הבגדים שראויין מדאורייתא לתכלת א"כ הם מן הבגדים שחייבה תורה בציצית ומ"מ כיון שאח"כ אסרו רבנן תכלת בסדין סובר שפטורה מן הלבן מטעם שאינה ראויה לתכלת, ודאי הוא רק מטעם כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת, ומחדש עוד שגם מה שאינו ראוי מדרבנן נמי מעכב, כיון דעל כל פנים עכשיו אינו ראוי. ועיין בשאגת ארי' סימן ל"א שמסיק דאינו ראוי לתכלת מעכב מטעם אינו ראוי לבילה, ומביא ראי' מהרב"ן, אך לפ"מ שבארתי ליכא ראי' מרמב"ן, אבל מהנ"י ודאי איכא ראי' ואף גם למה שאינו ראי רק מדרבנן. ופלא שאשתמיט דברי הנ"י מהשאגת ארי'. עכ"פ חזינן דשייך סברא זו וא"צ קרא מיותר ע"ז. וא"כ גם מצד מצות ראיה יש לומר סברא זו דאם אינה ראויה למצות ראיה מעכבת במצות ציצית וא"צ ע"ז קרא מיותר.

ולפ"ז אם כסות לילה היה מסתבר לנו שנחשבת ישנה בראיה מחמת שיכולין לראות ע"י דבר המאיר ורק כסות סומא היתה נחשבת אינה בראיה כהסברא שכתבתי אבל היינו מרבינן כסות סומא מאשר תכסה להוציא ממה שהיינו פוטרין מטעם שאינו ראוי לראיה לא היה הכרח שנמעט מחמת זה כסות לילה להחשיבה אינה בראיה ולפוטרה מציצת כיון דקרא דוראיתם אינו מיותר רק שבלא קרא דאשר תכסה היינו פוטרין כסות סומא מטעם שאינו ראוי למצות ראיה וחידש הקרא דאשר תכסה שמצות ראיה אינה מעכבת במצות ציצית או דגם כסות סומא נחשבת ישנה בראיה מחמת ראית אחרים וליכא כלל כסות שאינה ראוי [ראוי'] לראי', ואיזה הכרח לנו שנמצא בגד שאינו ראוי לראיה ולפוטרו שנחדש מחמת זה שכסות לילה נחשב אינה בראיה משום שבלא אור המאיר אין רואין אם מסברא לא היינו אומרין כן הא ליכא שום יתורא בקרא. ולכן מוכרחין לומר לפ"ז דמסברא אומר זה הברייתא לר"ש דמסתבר לו מעצמו בלא קרא שלילה שבלא אור המאיר אין רואין נחשב אינו בראיה דלא כדבארתי, ולכן ממעטו אף בלא קרא מיותר מטעם שכיון שאינו ראוי למצות ראיה מעכבת למצות ציצית וכן היה ממעט גם כסות סומא אך שנתרבה מקרא דאשר תכסה ולא מרבינן תרווייהו כיון שיכולין לרבות רק חדא מינייהו ולא להוציא לגמרי מכלל דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת ועדיף ליה לרבות כסות סומא מטעם שאמר מחמת שישנה בראיה אצל אחרים. ומר"ש נשמע לרבנן שגם הם מחשבי כסות לילה אינה בראיה שבזה לא מסתבר שיפלגו כיון שסובר הברייתא דמסתבר כן ומ"מ מחייבי בכסות לילה א"כ כ"ש שמחייבי גם בכסות סומא שישנה בראית אחרים, וצריך לומר שלא סברי סברא דאינו ראוי לבילה מאיזה טעם ואף דאינו ראוי למצות ראיה אינו מעכב במצות ציצית וא"צ ממילא קרא לרבות כסות סומא ולכן מקשה אשר תכסה מאי עבדי וזוהי שיטת רש"י במנחות. וגם לפ"ז ניחא בפשיטות מה שמקשה מתחלה מאשר תכסה שאינו מעיקר מחלקותם משום שמוראיתם אין יכול להקשות כלום דהא אינו מיותר דאף ר"ש לא מיעט מיתורא ולכן מקשה רק מאשר תכסה שלדידהו א"צ לרבות. ומה שמקשה אח"כ וראיתם אותו מאי עבדי מוכרחין לומר כפי' כ"ג דודי שהקושיא היא ע"ז שכתוב אותו ולא אותם. נמצא שלכו"ע אף לרש"י מנחות ובפרט להסוברין בפירוש שיש מצות ראיה בציצית מוכרחין לומר שהקושיא היא מאותו ולא אותם ולא מוראיתם.

[ענף ב']: והנה סברא דאינה ראויה למצות ראיה מעכבת בציצית כמו באין ראוי לבילה מסתבר שאין שייך זה חיוב האדם ולא על הזמן לומר דאם אינו יכול האדם להתחייב או לקיים מצות ראיה לא יתחייב גם בציצית וכן אין לומר דאם בזמן זה אינו יכול להתחייב או לקיים מצות ראיה יהיה פטור בזמן זה גם מציצית, דרק על הדבר שעושין בו המצוה שייך סברת אינו ראוי לבילה שאם יש בו חסרון שא"א לקיים בו מצוה אחת אמרינן שאין זה הדבר שצותה תורה לעשות בו המצוה כמו בבילה במנחות וקריאה דחליצה וקריאה דבכורים וכדומה כדמפרש זה הרשב"ם ב"ב דף פ"א אבל על האדם והזמן לא מסתבר לפוטרו מכל המצוה כשלא יכול לקיים איזה מצוה שבענין זה ובודאי שאין מעכבין זא"ז בכה"ג. ול"ד להא דמקשו התוס' בגיטין דף כ"ח על ערל וטמא דלא ישלחו קרבנותיהן מחמת שאין ראויין לסמוך משום דהתם הוא ממילא חסרון בהקרבן דכל קרבן שייך רק לבעליו ולכן כשבעליו אין יכול לסמוך הוא ממילא חסרון בהקרבן שהוא קרבן שאינו ראוי לסמיכה, ובאמת אם הוא טמא שיכול ליטהר אחר זמן כטמא מת וכדומה וכן ערל שיכול למול שאם ימתין מלהקריבו עד שימול ויטהר יכול לסמוך לא היו מקשין התוס' כלום דהא בכה"ג אין חסרון בהקרבן דהא ראוי לסמיכה כשימול ויטהר אלא בהאדם היום שאינו יכול לקיים מצות סמיכה שזה אינו מעכב בהקרבן ואף באם יעבור על בל תאחר כשימתין אין זה חסרון בהקרבן דבל תאחר אינו פוסל הקרבן, רק כל קושיתם היא על ערל שמתו אחיו מחמת מילה שאין לו תקנה להמתין וטמא כגון זב ומצורע שאין רפואתו תלוי בעצמו דבזה איירי הא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן כדאוקמו התוס' לעיל משום קושיא אחריתי, והראיה מחגיגה מהא דהוצרך למעט טמא מראיה ש"מ דשאר קרבנות משלח אין לדחות דהוצרך בשביל טמאי מגע שיוכלו לסמוך אחר זמן ואין שם חסרון בהקרבן דמ"מ מעולת ראיה פטורין, משום דבראיה שזמנו קבוע ודאי הוא חסרון בהקרבן אם בעליו אין יכול לסמוך בזמן הקבוע המחוייב, וא"כ לא הי' צריך למעט ראיה מקרא אף בטמאי מגע אם בכה"ג שיש חסרון שאין יכולין לסמוך הוא עכוב בהקרבן אף בכל הקרבנות ואינו משלח אף בלא מיעוטא דקרא לכן ילפינן מזה שאינו ראוי לסמיכה אינו עכוב בהקרבן והוצרך למעט ראיה שפטור אף שבעולת ראיה הוא חסרון בהקרבן מה שאין הטמא אף דמגע יכול לסמוך, אבל בדבר שאין החסרון אלא בהאדם או בהזמן אין סברא כלל שיעכב. ועיין בשאגת ארי' סי' ל"א רוצה לומר בסדין דטומטום ואנדרוגינוס שפטור גם מלבן מחמת שאין ראוי לתכלת מצד ספק אשה אף שהחסרון הוא בהאדם, וצריך לומר דכוונתו בכסות המיוחד לו שאז הוא חסרון בהכסות אבל אפשר דכיון שהכסות ראוי גם לשאר אנשים אין זה חסרון בהכסות רק בהאדם וא"כ אין לפוטרו מלבן דלא כהשאגת ארי' אבל יש גם מקום לומר כהשאגת ארי' במיוחד לטומטום ואנדרוגינוס אבל על חיוב האדם והזמן אין לומר שיעכב כלל.

ולכן צ"ל להפי' שבארתי בגמ' אליבא דרש"י והסוברין דיש מצוה בראיה, שפטור דר"ש הוא על הכסות המיוחד ללילה ואינו תלוי בזמן כמו שסובר ר"ת במנחות דף מ' ד"ה משום והרא"ש בריש הלכות ציצית וכן סובר רש"י בעצמו בזבחים דף י"ח ד"ה פרט ובשבת דף כ"ז ד"ה לכסות וכן איתא בהגהות מיימוניות פ"ג מציצית ה"ז אות ז' בשם רש"י וכן יסבור רש"י כאן וכן יצטרכו לסבור הסוברים שיש מצות ראיה בציצית. ואולי מכאן הוא כוונת הגהות מיימוניות להכריע דעת רש"י כר"ת אף שמצינו גם שסובר רש"י שתלוי בזמן במנחות דף מ' ד"ה ה"ג וכדהרגיש בסתירה זו רעק"א בגליון הש"ס בזבחים דף י"ח וכן הקשה בשעה"מ ותירץ שסובר כהר"ן פ"א דקדושין דתרתי בעינן כסות המיוחד לראיה ובזמן ראיה שהוא לא כמו שכתב הגהות מיימוניות בשמו שכסות יום חייב בלילה, דמכאן לפ"מ שבארתי צריך לומר לרש"י שתלוי רק בכסות ולא בזמן כלל כדסובר ר"ת לכן הכריע שדעת רש"י כר"ת ולא השגיח על מקום אחד נגד תלתא מקומות.

והרמב"ם ודעימיה הסוברים דתלו בזמן ולא בכסות ואף להר"ן דתלוי בזמן ובכסות יצטרכו לפרש דוראיתם הוא מיעוט משום שיסברו שאין כלל מצוה בראיה דציצית כרב נטרונאי גאון שהובא בב"י וכדחזינן שלא כתב הרמב"ם כלל שיש מצוה להסתכל בציצית וקאי וראיתם רק למיעוט וא"כ יפרשו כדפירשתי אליבא דרש"י סוכה [י"א] ותוס' שבת, [קל"א] דהא אין הכרח לדידהו לפרש שגם מסברא אומר הברייתא דלילה אינה בראיה אלא דאומר זה אחרי שריבה כסות סומא מאשר תכסה כדבארתי. אך רש"י בסוכה אין הכרח שיסבור כהרמב"ם דתלוי בזמן, דאף שפליג על מה שפי' כאן וצריך לסבור דליכא מצוה בראיה וקרא דוראיתם הוא רק למיעוט מ"מ יכול לסבור דהמיעוט הוא בכסות ולא בזמן. אך יותר מסתבר דרש"י סוכה סובר שתלוי בזמן דהא אם הוא מיעוט יותר משמע למעט עצם לילה שפטורה מחיוב ציצית מלמעט הכסות דלילה. ואף שהר"ן כתב שמשמע מוראיתם למעט תרווייהו, הוא דחוק, ומסתבר שכוונת הר"ן דאף שהמיעוט הוא רק על עצם הלילה מ"מ יש לפטור גם כסות המיוחד ללילה משום דלכן לבישת היום הוא רק עראי שאינו מחייב בציצית בלבישה כזו רק כשיש עליו שם כסות, דמחמת זה מצרכינן שיתכסה בו הקטן ראשו ורובו ולא סגי בזה שהגדול הולך בו ארעי משום דלא מקרי כסות בלבישת ארעי, א"כ גם בכסות לילה שמצד שמו אין לחייבו דהוא בשם שפטור מציצית ורק מחמת לבישת היום שייך לחייבו שלבישה זו היא רק עראי שאינו מחייב. זהו מסתבר לומר בכוונת הר"ן אבל משמעות הקרא הוא רק על עצם הלילה, וכ"ש שאין לומר איפכא למעט הכסות ולא עצם הלילה. ולכן משמע יותר שרש"י דסוכה יסבור כהרמב"ם דתלוי בזמן וכדסובר כן רש"י בדף מ' במנחות, ונרויח מזה למעט הסתירות ברש"י שלפ"ז הוא רק סתירה בדבר אחד כיון שתלוי זה בזה, דלרש"י דף מ' במנחות מוכרחין לפרש כרש"י סוכה ולרש"י זבחים ושבת מוכרחין לפרש כרש"י מנחות דף מ"ג שאינו ממעט אלא דהפטור הוא מטעם אינו ראוי למצות ראיה ששייך רק על כסות. והגהות מיימוניות שהכריע בדעת רש"י שהוא כר"ת הוא משום שהם תלתא נגד תרתי. ועוד יש ברש"י שבת דף כ"ה ד"ה ואינהו שג"כ כתב שרק כסות שמיוחד ללילות פטור שהוא כר"ת ונשמט זה מרעק"א ומשעה"מ. וגם מפורש שסובר גם דלא כר"ן דהא כתב רק שגזור משום כסות המיוחד ללילות ולא כתב שגזור שמא יתכסה בה בלילה דלא כשעה"מ [אך אולי אף שסובר כר"ן ופוטר גם כסות יום בלילה סובר רש"י דשם כתוס' חולין דף ק"י ד"ה טלית דבכסות יום אשתרי לגמרי כלאים אף בשעה שפטור מציצית ואף להציע תחתיו שפטור מציצית דלא כדסובר במנחות דף מ'], וא"כ הוא ארבע נגד תרתי. ותוס' שבת יהיה אליבא דר"י דסובר כהרמב"ם כמפורש בהגהות מיימוניות. ועיין בתוס' קדושין דף ל"ד שר"י סובר כר"ת ואולי יש טעות סופר באיזה מקום.

[ענף ג']: והנה בזבחים דף י"ח איתא דאם ליכא אלא חד ריבוי בקרא דאשר תכסה כגון למאן דלא דריש אשר מרבינן כסות סומא ולא בעלת חמש והוא ההיפוך מלרבנן אליבא דרש"י סוכה ותוס' שבת דמרבי בעלת חמש ולא כסות סומא, בשלמא לרש"י מנחות ניחא דלרבנן לא צריך קרא לרבות כסות סומא לדידיה ולכן מרבי בעלת חמש אבל לר"ש שצריך לרבות כסות סומא סובר הגמ' בזבחים שאם ליכא אלא חד קרא עדיף לרבות כסות סומא מבעלת חמש,. והטעם פשוט לפ"מ שבארתי לדידיה דוראיתם אינו מיותר רק שצריך לרבות כדי שלא נפטור מחמת דאינו ראוי למצות ראיה וא"כ כשמרבינן כסות סומא לא מפקיע כלום מקרא דוראיתם אבל כשמרבינן בעלת חמש מפקיע מקרא דעל ארבע דמשמע גם ולא חמש כיון שכמאן דאיתיה דמי לכן עדיף יותר לרבות כסות סומא שלא מפקיע משום קרא ובמנחות [מ"ג] שהוצרך לומר ור"ש מאשר נפקא שמשמע קצת דאם לא היה דורש אשר והיה רק חד קרא היה קשה לו מנא לו לרבות כסות סומא דמבעי ליה לרבות בעלת חמש דאם מחד קרא צריך לרבות כסות סומא מאי מקשה כיון דרק אם ימצא שסובר ר"ש דחייב בעלת חמש יקשה שם מנא ליה הא צריך לרבות כסות סומא אבל כאן אין לו שום קושיא, וזהו כוונת ר"ת שמוחק תיבות ור"ש מאשר נפקא משום דלא קשה כלום כיון דהא אפשר שסובר דפטור כמ"ד כן בזבחים, אף שודאי גם ר"ת ידע דר"ש יכול לסבור שחייב בעלת חמש משום דידרוש אשר אבל כוונתו דעכ"פ לא הי"ל מה להקשות כאן כיון דבכל אופן ניחא מה שמרבה כסות סומא דאף אם לא דריש אשר וליכא אלא חד ריבויא היה מרבה כסות סומא רק שלא היה מרבה בעלת חמש כדאיתא בזבחים. אך מסקי התוס' דכיון דלהלכה חייבת כסות בעלת חמש והלכה כר"ש לכן מקשה אליבא דהלכה מנא ליה לר"ש לחייב בעלת חמש וגם יש לומר שהוצרך לומר כאן שר"ש יליף מאשר בעלת חמש כדי להקשות על רבנן מאי עבדי בקרא דאשר והיא קושיא אחת עד ורבנן ופירושו הא ר"ש יליף זה מאשר וא"כ קשה לרבנן, וניחא אליבא דרש"י מנחות הא דזבחים אבל לרש"י סוכה ותוס' שבת תמוה הא דזבחים מ"ט בליכא אלא חד ריבויא מרבה כסות סומא ולא בעלת חמש הא אדרבה יותר עדיף לרבות בעלת חמש מכסות סומא כיון דבהפקעה מקרא הם שוים דהא גם וראיתם בא למעט מה שאינו בראיה לדידהו ובכסות סומא עוד נוסף שצריך מחמת זה לחדש עוד שכסות לילה נחשבת אינו בראיה ומטעם זה מרבי רבנן בעלת חמש ולא כסות סומא ואיך אמר בזבחים להיפך וא"כ ראיה מכאן לשיטת רש"י מנחות ויקשה על רש"י דסוכה.

אך יש לומר שאם נרבה בעלת חמש הוא ודאי הפקעה מלשון ארבע וכשמרבינן כסות סומא אינו הפקעה אלא מגלה פירוש דוראיתם שלא קאי על בעל הכסות אלא גם על ראיית אחרים, ונמצא שאחרי שגילה לנו הפירוש אין שום הפקעה מקרא דוראיתם ולעומת זה אם נרבה כסות סומא צריך לחדש עוד דבר שכסות לילה נחשבת אינה בראיה כשמרבינן בעלת חמש לא נתחדש יותר ממה שמרבינן כלום ובזה פליגי דסוגיא דזבחים [י"ח] סוברת שלרבות כסות סומא שאינו הפקעה אף שצריך לחדש מזה עוד דבר עדיף מלרבות בעלת חמש שהוא הפקעה מלשון הקרא, ורבנן דר"ש וסוגיא דמנחות [מ"ג] סברי שלרבות בעלת חמש שלא מתחדש יותר מהריבוי אף שמפקיע מלשון הקרא עדיף מלרבות כסות סומא שצריך מחמת זה לחדש עוד דבר. זהו מה שצריך לתרץ הא דזבחים לשיטת רש"י דסוכה ותוס' שבת.

והנה בשבת דף כ"ז שעל מה שתירץ שאשר תכסה לאתויי כסות סומא הוא דאתא הקשה ואימא לרבות שאר בגדים ולא כסות סומא, ולפ"מ שבארתי לרש"י מנחות שריבוי דכסות סומא אינו הפקעה לא קשה כלום דהא אם נרבה שאר בגדים הוא הפקעה מסתם לשון בגד וכשמרבינן כסות סומא לא מפקיע משום קרא ולכן עדיף יותר לרבות כסות סומא מלרבות שאר בגדים, וכמו שלא הקשה בזבחים שמרבה בעלת חמש ולא כסות סומא מהאי טעמא גופיה כדבארתי כ"כ לא הו"ל להקשות כאן. אבל לרש"י סוכה ותוס' שבת שגם ריבוי דכסות סומא הוא הפקעה מקרא דוראיתם כמו ריבוי דשאר בגדים מלשון בגד ועוד נוסף בכסות סומא שצריך מחמת זה לחדש עוד שכסות לילה נחשבת אינה בראיה מקשה שפיר דעדיף לרבות שאר בגדים מלרבות כסות סומא. ואף למה שבארתי לדידהו שריבוי דכסות סומא אינו הפקעה רק באור ופירוש דוראיתם מ"מ הא עדיף לרבות שאר בגדים אף שמפקיע כיון שלא מתחדש מזה יותר מהריבוי מלרבות כסות סומא שצריך לחדש מזה עוד דבר כמו שסברי כן רבנן דר"ש וסוגיא דמנחות.

וגם הא אף ריבוי דשאר בגדים יש לומר שאינו הפקעה מלשון בגדיהם אלא באור ופירוש בלשון בגדיהם שבכאן שהוא אף בשאר בגדים. דהא רק בגדים סתם הם צמר ופשתים ולא במקום שנכתב ריבוי שאז אינו כסתם אלא כמפורש שפירוש בגד שבכאן הוא אף שאר בגדים, דכן מוכרחין לומר לפרש"י שם לרב פפא בד"ה ה"ג שכתב דכיון דאיתרבו שאר בגדים לשרצים איתרבו לכל תורת צמר ופשתים בין לשלש בין לשלשה, שלא על זה א"ר ישמעאל דלא כרבא אלא שטעמו צריך לומר שהוא מחמת שסובר ר"פ שרק על בגדים סתם אמר רבי ישמעאל ולא על אלו שיש בהקרא ריבוי שהריבוי אינו שמרבה גם מה שאינו בלשון בגד אלא שמגלה שפירוש בגד שנאמר בכאן הוא אף שאר בגדים וא"כ ממילא הוא בכל הדינים שנאמרו שם בבגד, ורבא סובר שאף שם פירוש בגד הוא רק צמר ופשתים אך שהריבוי דאו בגד מרבה גם שאר בגדים שלא נאמרו בלשון בגד ולכן אמר דנתרבו רק לדבר אחד לשלשה על שלשה, אבל ר"פ סובר שאינו ריבוי לדבר חדש אלא ביאור ופירוש בלשון בגד ולכן ממילא הוא לכל הדינים, וכן סובר גם רנב"י כר"פ שאליביה קאי שם הקושיא ואימא לרבות שאר בגדים מאשר תכסה שנתגלה לנו באור בגדיהם דנאמר בציצית שהוא גם שאר בגדים וא"כ הוא שוה ממש לריבוי דכסות סומא שבתרווייהו אינו הפקעה גמורה רק הפקעה ממה שהיינו מפרשים בעצמנו, ובכסות סומא נוסף מה שצריך לחדש עוד דבר מזה לכן עדיף לרבות שאר בגדים מכסות סומא אף לסוגיא דזבחים. ותירץ שמ"מ מסתברא כיון שקאי בצמר ופשתים מרבה צמר ופשתים. וניחא הא דשבת אליבא דרש"י סוכה ותוס' שבת, אבל לרש"י מנחות שריבוי דכסות סומא אינו מפקיע כלום ואינו מחדש יותר ודאי עדיף לרבות כסות סומא מלרבות שאר בגדים ומה הוקשה לו.

ולכן מסוגיא דשבת [כ"ז] מוכרח לומר דוראיתם הוא מיעוט, וכן משמע מרש"י התם ומדוייק מה שרק כאן פי' רש"י זה משום דבזבחים מסתבר יותר לפרש שאינו מיותר למיעוט, ולכן גם במנחות פי' כמו בזבחים אבל הכא שא"א לפרש כן מחמת דעדיף ליה לרבות שאר בגדים מלרבות כסות סומא, הוכרח לפרש שוראיתם הוא מיעוט ואליבא דסוגיא זו פי' בסוכה, שרש"י סובר שב' סוגיות אלו דשבת וזבחים פליגי ופ' בחד מקום כסוגיא דזבחים ובחד מקום כסוגיא דשבת ולא הוי סתירה כ"כ, ואף שלפ"ז מסתבר יותר שתלוי בזמן ולא בכסות כדסובר הרמב"ם כדבארתי מ"מ סובר רש"י אף לפ"ז שתלוי בכסות דהא גם כאן כתב בד"ה לכסות דהוא בכסות המיוחד ללילות כדרציתי לומר וצע"ק.

עכ"פ לסוגיא זו צריך לומר דוראיתם נכתב למיעוט וא"כ צריך לומר שליכא מצוה להסתכל בציצית, וזהו מקור רב נטרונאי גאון והרמב"ם ודעמם שסברי שליכא מצות ראיה בציצית, אף שבמדרש תהלים שהביא הב"י מפורש שיש מצוה בראיה שאיתא שם בעיני אני מקיים וראיתם אותו יד שמאלית בה אני קושר תפילין ובה אני אוחז ציצית בזמן ק"ש לראותן בעיני עיי"ש, וכדהקשה הרשב"ץ, וכן צריך לומר לירושלמי שהביא במרדכי משום דמסוגיא זו דשבת מוכרח לומר שליכא מצוה בזה דאם היתה מצוה הוא מקרא דוראיתם אותו ולא היה מיותר הקרא למיעוט לכן פסקו כהגמ' נגד המדרש תהלים, ומחמת סוגיא זו מפרשי אף בזבחים ומנחות כדבארתי אליבייהו. ומה שאמר במנחות ראיה מביאה לידי זכירה אין כוונתו למצות עשה כדכתב הריב"ש שהביא הב"י. אך אף אם נימא שהכוונה היא למצוה כדהביא מזה הרשב"ץ לראיה שהיא מצוה, מ"מ פסקו כסוגיא דשבת שאיירי בה ר' אחא בריה דרבא ור' אשי ונסתלקה תמיהת הרשב"ץ מהרמב"ם ע"ז שאין מונה ראית הציצית למצוה.

וכפ"מ שבארתי שמסתבר יותר שאם וראיתם הוא מיעוט תלוי בזמן ולא בכסות ניחא גם מה שפסקו הרמב"ם ודעמיה שתלוי בזמן אף שר"ת הביא מירושלמי ומספרי שתלוי בכסות משום דפסקו כגמ' דידן בסוגיא דשבת נגד הירושלמי והספרי.

ואחרי שמצינו שפליגי בזה חכמי הגמ' דמדרש תהלים וירושלמי וספרי סבירא להו דלא כרמב"ם ודעמיה רק שפסקו כסוגיא דשבת [כ"ז], לא נצטרך לדחוק בסוגיא דזבחים לתרצה גם אליבייהו כדתירצתי לעיל אלא שב' סוגיות אלו דזבחים ושבת פליגי כמו שכתבתי לרש"י, שסוגיא דזבחים [י"ח] סובר כמדרש תהלים וירושלמי שהביא המרדכי וכפ"מ שבארתי הוא גם כירושלמי וספרי דתלוי בכסות, וסוגיא דשבת פליגא ופסקו כסוגיא דשבת מחמת שהוא לרב אשי וגם משום שפשטות סוגיא דמנחות [מ"ג] נמי סובר כן.

ולפי מה שבארתי יש גם מקום לתרץ דברי הב"י [או"ח] בסי' י"ח שכתב שדעת רש"י הוא כהרמב"ם והביא כן מהגהות מיימוניות וגם בד"מ הסכים לו בדעת רש"י וכן הדברי חמודות בהלכות ציצית אות ג', ומה שבהגהות מיימוניות שלנו איתא איפכא שהקשה השעה"מ לא קשה שודאי היתה להם הגירסא בהגהות מיימוניות כמו שהביא הב"י דלא כגירסתנו. אבל הא קשה טובא איך הכריע בדעת רש"י שהוא כהרמב"ם הא אדרבה ביותר מקומות כתב רש"י כר"ת כדהקשה שעה"מ, דלפ"ז ניחא דהא מרש"י דשבת דף כ"ז משמע שמפרש שם כדמוכרח לפרש שם דוראיתם הוא מיעוט וסברי כמו שבארתי שלפ"ז תלוי בזמן ולא בכסות כהרמב"ם ולכן סברי שהוא ט"ס ברש"י דף כ"ז משום דמוכרח לסבור בדף כ"ז שתלוי בזמן וגרסי כן ברש"י שם וכן פי' בסוכה ובמנחות דף מ' אליבא דסוגיא זו, וסוגיא דזבחים פליגא ופי' במנחות דף מ"ג אליבא דסוגיא דזבחים ואין זה סתירה, והכריעו שלדינא סובר רש"י כסוגיא דשבת משום שמפירושו בזבחים ליכא ראיה לפסק הלכה דהא לסוגיא דשם מוכרח לפרש כן אבל ממה שפי' במקומות אחרים יש להכריע, ויש כפ"מ שבארתי תרתי הא דסוכה ומנחות דף מ' נגד חדא הא דמנחות דף מ"ג, וגם יש משמעות קצת ברש"י ברכות דף י"ד ד"ה הא כהרמב"ם, ומהא דשבת דף כ"ה דכתב כסות שמיוחד ללילות אין ראיה דאפשר סבר כאידך ר"ת דסובר במנחות דף מ' ד"ה תכלת ובחולין דף ק"י ד"ה טלית דאף שפטור שפטור מציצית בלילה מ"מ אין בה משום כלאים דטלית דאישתרי בכלאים דהיינו בתכלת מותר אף בזמן הפטור ובאופן שפטור מציצית. עיי"ש. והגהת צ"ק במנחות הוא טעות שלא מובן כלל הגהתו, ולכן פי' בשבת דף כ"ה שהגזירה היא רק משום כסות המיוחד ללילות משום דבלילה בכסות יום אף שפטור נמי מותר, ואולי מחמת זה לא הביאו שעה"מ ורעק"א גם מרש"י זה שסובר כר"ת. זהו מה שיש לומר טעם להכרעת הב"י בדעת רש"י ועדיין צ"ע.

והנה יש קצת קושיא בהא דמביא ר"ת ראיה מסוגיא דשבת שהלכה כר"ש מהא דלא אמר לאתויי בעלת חמש, שהרי ודאי סובר רב אשי כהלכתא דבעלת חמש חייבת מקרא דאשר תכסה וא"כ עדיין קשה מ"ט לא אמר שלאתויי בעלת חמש הוא דאתא. וצריך לומר דכל הקושיא היה מאשר, ותכסה ידע מהברייתא שקאי לרבות בעלת חמש וע"ז לא הוקשה לו שנימא לרבות שאר בגדים ולא בעלת חמש שכיון שהן שוין בהפקעה ידע שכיון שקאי בצמר ופשתים מכריע לרבות צמר ופשתים, וקושיתו היתה רק מאשר לכן הוכרח לתרץ דבא לרבות כסות סומא דאף שיותר עדיף לרבות שאר בגדים מכסות סומא שצריך לחדש עוד דבר מ"מ מסתברא שמכריע זה שקאי בצמר ופשתים לרבות כסות סומא שהוא בצמר ופשתים, וכיון שכל הקושיא היא רק אם דריש אשר שהוא רק אם סבר כר"ש אין הכרח מזה שאמר לאתויי כסות סומא שהוא אליבא דר"ש שפוסק כר"ש דכיון שהקושיא היא רק אם סובר כר"ש תירץ כר"ש. אך אולי כוונת ר"ת היא מהא שפשוט להו שרבי ישמעאל סובר כר"ש שהוא משום שסבירא ליה לסתמא דגמ' דהלכה כר"ש לכן מתרץ אליביה.

זהו מה שנכון לע"ד בבאור הסוגיות אליבא דב' שיטות דרש"י ומה שחלוק זה גם לדינא ולתרץ פסקי הרמב"ם בדרך נכון וגם שנתברר שתירוץ כ"ז דודי מוכרח לפ"מ שבארתי לכל השיטות. ב"ג אוהבו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה