אגרא דכלה· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב
ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך · ביאורי מגלה עמוקות
מגלה עמוקות פרשת נח
ונח מצא חן (בראשית ו ח), (א) (סוטה מ"ז ע"א) שלש חנות (ב) הן, "חן "המקום "על "יושביו זה הקב"ה (ג) על כל יושבי תבל שחטאו (ד) בעבודה זרה. "חן "אשה "על "בעלה שלא חטא בעריות (ה) "ואחות "תובל "קין "נעמה (בראשית ד כב) (ו) היא אשתו של נח (ב"ר פכ"ג ג'), ולא אשתו של אשמדאי שנקראת גם כן "נעמה אמן של שדים, עיין בזהר (ח"א ט' ע"ב). "חן "מקח "על מקחו, ולא מן הגזל (ז) אשר מלאה הארץ חמס (בראשית ו יג). ובשלשתן ניתן לנח ג' תוארים אלו, (ח) "נח "איש "צדיק ולא איש חמסים, וז"ש "צדיק צדיק משלו ונותן (ט) לו, "תמים "היה בדורותיו ששמר בריתו ולא חטא בעריות, שכל מי ששמר בריתו נקרא "תמים, "את "האלקים "התהלך "נח שלא חטא בעבודה זרה, לכך נקרא "נח (י) ולא נחום עבור "זה (יא) ינחמנו (בראשית ה כט). ז"ש ונח (יב), למה לא נקרא "מנחם או "נחום, לפי שמצא "חן בהיפוך אתוון, ואחר כך חוזר ומפרש מה הן החנות אלה וכו', עיקר תולדותם של צדיק (יג) מרומזין במלת "נח, שמורה על ג' חנות, ומפרש אותם (יד), וז"ש (בראשית ו יא) ותשחת הארץ אין השחתה אלא עבודה זרה וגילוי עריות (סנהדרין נ"ז ע"א):
נח נקרא איש "צדיק (בראשית ו ט) (טו), שהם חטאו (טז) דור המבול בעריות ופגמו ביו"ד שבאיש ובה"א שבאשה ונשאר אש (עיין סוטה י"ז ע"א) (יח), וזה ברותחין נידונו (ר"ה י"ב ע"א), וזה גברו המים חמש עשרה אמה (בראשית ז כ), ששם של י"ה עשה (יט) משפט דור המבול, וזה בחזקיה שחטא בברית שלא נשא אשה אמר "והטוב בעיניך עשיתי (ישעיה לח ג) (כ), שסמכתי (כא) "גאולה "לתפלה (ברכות י' ע"ב), ובזה תיקן הברית. וכשקיבל על עצמו לתקן שם י"ה שלקח אשה, הוסיפו לו ט"ו שנה (ישעיה לח ה) (כב), וזה שנקרא חזקיה חזק י"ה, מי כחכם ויודע פשר דבר (קהלת ח א) (כג), שלקח בתו של ישעיה שהוא "ישע י"ה, שיסייעהו לתקן שם י"ה ויצא זרע כשר, וכל זאת לא הועיל ונולד מנשה, (כד) לשון נשני אלקים את כל עמלי (בראשית מא נא), שכל טצדקי שאפשר לעשות עשו ולא הועילו, בהדי כבשי דרחמנא למה לך, עיין במסכת ברכות דף י' ע"א:
מה שאמרו בפרק חלק (סנהדרין ק"ח ע"א) "שחמס "קם "כמקל (יחזקאל ז יא) (כה), הוא שמכל עבירה נעשה מלאך קטיגור (אבות פ"ד מי"א), וכל פרוטה ופרוטה נעשה ממנו לבוש, כמ"ש (ישעיה נט יז) וילבש צדקה כשריון, שכל נימא (כו) מצטרפת ונעשה לבוש צדקה (ב"ב ט' ע"ב), וכן נעשה להם בגדי צואים (כז) מן הגזל שעשו, ונעשה להם רצועה לאלקאה:
ג' שלימות (כח) הן לאדם (כט), הן הן ג' תוארים שאמר (ל) לנח, שעל אלו ג' תוארים אמר "לא "מהם, זה מה שהיה להם עם אלקיהם, "ולא "מהמונם מה שבינם לבין הבריות "המון "עם (לא), ולא "מהמה"ם בינם לבין עצמם, "ולא "נח "בהם שאף "נח לא היה שלם באלו הג' (לב) שלימות. וז"ש "אלה "תולדת "נח, אלה פוסל היה מעשה ראשונים (לג) בג' אלו, על ידי חן שמצא (לד) בעיני ד', ושבחו והללו בג' תוארים (לה) אלו, "איש "צדיק בינו לבין עצמו, "תמים בינו לבין הבריות, "את "האלקים התהלך "נח בינו לבין המקום, עיין בפרק חלק (סנהדרין דף ק"ח ע"א) (ט"ס):
ענין דור הפלגה שבנו מגדל (בראשית יא ד), הוא סוד (לה) מגדל עז שם הויה (משלי יח י), שכתב בציוני (לו) שרצו לבנות שעור גדול בחשבון שיעור "קומה, שהוא סוד רל"ו אלפים (לז), בסוד גדול אדונינו (לח) "ורב כח (תהלים קמז ה), שכן החשבון של שם הויה בזה הענין יו"ד ה"י ו"ו ה"י (מ), כשתכה מילוי של השם שהוא הנסתר על הנגלה (מא), תמצא רל"ו. י' פעמים י' הרי ק', י' פעמים ה' הרי נ', ו' פעמים ו' הרי ל"ו, י' פעמים ה' הרי נ',, סך הכל רלו. (מב) ידוע (מג) כי חטא אדם הראשון היה בסוד אלף, "ונרגן "מפריד "אלף (משלי טז כח), שמתחילה היה צורת אל"ף, בסוד "וייצר (מד) ד' אלקים את האדם (בראשית ב ז), שהיתה צורת יו"ו (ט"ס יו"ד נ"ל) (כך מצאתי כתוב), שהוא חוטמא ותרין עיינין, ואחר כך בחטא אדם הראשון נתהפכה צורת האלף וירדה למטה, (נ"ל המעתיק אשר בכאן צ"ל יוד), והנה החשבון צורת אלף הראשונה, שהוא בסוד ר"ת (תהלים קמו ט) "יתום "ואלמנה "יעודד, "יכין "צדיק "ילבש (איוב כז יז), (עיין באות נ"ט מ"ש שם), יו"י פעמים יו"ו עולה רל"ו, ולפי שדור הפלגה "נערו (מו) חטא של אדם הראשון, לכן קרא הפסוק בני האד"ם (בראשית יא ה) דאדם קדמאה, שפגם בצורת אלף שחשבונה רל"ו שהוא שיעור קומה, לכן נתמעטה גם כן קומתו (מז) של אדם הראשון (ב"ר פי"ב ו'), וטעם שנתמעטה קומה של אדם הראשון על ק' אמה (מח), לפי שאדם גרם לצורת א' שהיתה מתחילה כ"ו חשבון שם בן ד', אחר כך נעשה צורת א' יו"ד, י' למעלה וד (מט) למטה, וכשתכה הנעלם וד על י', הרי ק' (נ), לכן העמידו הקב"ה על ק' אמה:
ולכן (נא) אמר "לפני "בדור הפלגה (כצ"ל) "גבור ציד "לפני "ד' (בראשית י ט), שפגמו בשם של (נב) אדנ"י. ועל זה אמרו (נג) מגדל עוז, ר"ל דור הפלגה שבנו "מגדל, פגמו בשם (נד) של אדנ"י, "בו "ירוץ "צדיק זה (נה) "אברהם (נו) שקידש שם שמים עם שבירת הצלמים אצל נמרד, שהוא "אמרפל (נז) שהפיל אברהם לכבשן האש, וקיים אברהם בעצמו פסילי אלהיהם תשרפון באש (דברים ז כה) (נח), עיין במגלה עמוקות אופן (נט) קס"ב (ס) וקס"ט (סא) וקפ"א:
ואם נאמר (סב) שפסוק "מגדל "עז קאי על דור המבול (סג), שצוה הקב"ה לנח לבנות תבה נקרא "מגדל "עוז (סד), והוא בחשבון שם בן ד', דהיינו כשתכה שם של אדנ"י על שם הויה, הרי כשיעור התבה ש"פ (סה) כזה, א' של אדני על י' של הויה הרי י', ד' של אדני על ה' של הויה הרי ך, נ' של אדני על ו' של הויה הרי ש', י' של אדני על ה' של הויה הרי נ'. (סו) ותמצא בגימטריא אותיות "שכינה (סז) עם התבה בעצמה, שהיא דומה לאכסדרה שהוא עולם הזה דומה לה' כדאיתא במנחות (דף כ"ט ע"ב), וכן אמר "בו "ירוץ "צדיק, הוא נח איש צדיק (סח), "בו ירוץ גימטריא מט"ט, שעד מהרה ירוץ דברו של הקב"ה ולקחו (סט) מדור המבול, והתהלך חנוך והוא היה בעיבורו של נח בסוד "נח איש צדיק "תמים "היה דייקא שראה עולם חדש (ב"ר פ"ל ח') (עא) ואחר כך מפרש (עב) מי היה, "את "האלקים "התהלך (עג) נח דייקא, אותו דאיתמר ביה (בראשית ה כד) ויתהלך חנוך את האלקים. וזה סוד "ונח "מצא "חן בעיני ד' (בראשית ו ח), שהוא סוד "חנוך ח"ן עם חושבן הויה שהוא ך"ו (עד), ולפי שנח היה גם כן בדור הפלגה, עלייהו קרמיז "מגדל "עז שהיו בונים "המגדל, "בו "ירוץ "צדיק שהוא נח איש צדיק שהוכיחן, כי אברהם היה בן נ"ח כשמת "נח, ובן מ"ח היה בדור הפלגה, שהוא סוד אותיות י"ב צירופי הויה שהוא (עו) מ"ח, וכתבו הראשונים שפגימת דור הפלגה היתה במלכות שניקנית בשלשים מעלות (אבות פ"ו מ"ו), לכן הציף ים אוקיינוס דור הפלגה ל' אומות (עז) מן ע' אומות שנתבלבלו בדור הפלגה (עיין סנהדרין ק"ט ע"א), לפי שפגמו בשם הויה שנרמז בסוד ל' (עח), זה סוד "מגדול "עוז (עט) על אות ל', שהוא "מגדול הפורח באויר שדרש "דואג "האדומי ת' בעיי, כדאיתא בחלק (סנהדרין דף ק"ו ע"ב) שאמר דוד איה סופר את המגדלים (ישעיה לג יח), צורת המגדל הוא שם בן ד' צורת ל' הוא כ"ו, (פ) ירוץ צדיק זה אברהם שהיתה מסכת עבודה זרה שלו ת' פירקין כדאיתא בע"ז (י"ד ע"ב) שהוא לקביל ת' בעיי של ל', שהם ת' בתי דינין דחציפין (פא) וקובליהון, הן הם סוד (בראשית כג טז) ארבע מאות שקל כסף, ל' "לעפרן "רע (פב) עי"ן, לכן אמר (פג) "בו "ירוץ "צדיק זה אברהם, שידע לבטל כל כוחות הטומאה של בית עשו "לקש (עובדיה א יח), ובית יעקב (פד) אש (פה), ר"ל באשו של יעקב ניצול אברהם מכבשן האש (פו), כמו שאמרו (ב"ר פס"ג ב') על פסוק (ישעיה כט כב) כה אמר ד' על בית יעקב אשר פדה את אברהם:
ונמרוד שהיה גבור (פז) ציד, ר"ל שכחו היה כח עשו שהוא איש ציד (בראשית כה כז), לכן הרג עשו את נמרוד (פח) גבור ציד (פט), ולקח הבגדים של אדם הראשון (צ) ממנו (ב"ר פס"ה ט"ז), ויעקב קנה הבכורה (צא) באותו הפרק שבה תלוי בגדי כהונה (צב), נמצא שבית עשו לק"ש שהן ארבע מאות איש של עשו, הן הן ת' בתי דינין של נמרוד שירש עשו ממנו. לכן (צג) אותן הל' (אומות) שנחסר בדור הפלגה, השלים הקב"ה באברהם, וזה סוד ואברהם היו יהי"ה לגוי גדול (בראשית יח יח), שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"ט ג') לא פחת עלמא (צד) מתלתין צדיקים. וקשה מאי ענין זה לסדום. אבל לפי שאנשי סדום היו מגלגול דור הפלגה, וזה סוד ואנשי העיר (צה) אנשי סדום (בראשית יט ד) (צו), ולפי (צז) שבוני המגדול נחסרו מהם ל' אומות שהציף הים, השלים הקב"ה באברהם דהיינו י"ו בני קטורה וי"ב בני ישמעאל וב' בני יצחק, ולכן אמר (צח) "מגדל "עז, בוני המגדל פגמו בשם הויה שהוא צורת ל' שנקרא מגדול, לכן פגעה בהם יד השם (צט) שהוא המלכות שנקנית בל' מעלות, וחסרו מהם ל' אומות, "בו "ירוץ "צדיק, זה אברהם שהמליך את השכינה שנקרא מלכו"ת בכל איבריו, כמנין אברהם (ק) בגימטריא רמ"ח, ולכן לא היה אדם שקראו להקב"ה אדני (א) עד אברהם (ברכות ז' ע"ב) (ב) כמ"ש דניאל (ט יז) למען אדני, למען אברהם שקראו להקב"ה אדון, ומ"ש במסכת נדרים (דף ל"ב ע"ב) לבסוף מלך על רמ"ח איברים, ר"ל שהמליך השכינה על כל אבר ואבר בסוד ומלכותו בכל משלה (תהלים קג יט) (ג), לכן זכה הוא להשלים ל' אומות שנחסרו עבור "מלכות שניקנית בל' מעלות, לכן קודם מפלת סדום אמר (בראשית יח יח) ואברהם היו "יהיה, שהוא ישלים חשבון יהי"ה שהם ל' אומות שנחסרו מדור הפלגה שהם גלגול סדום, וז"ש "ונברכו "בך כל גויי הארץ מלשון הבריכה, וטעם שנפרדו לע' אומות, שקודם חטא אדם הראשון היה "אור "באלף (ד), ואחר כך "עור בעין וילבשם (בראשית ג כא, זוהר ח"א ל"ו ע"ב), וממנו ירש נמרוד (ה) כתנות "עור בעי"ן, והן בגדים של אדם הראשון שלבש נמרוד, והיו מתייראין ממנו כל חית השדה, והוא סוד הזי"ו (ו) של ע' קליפין, לכן נפרדו לע' (ז) שרים, ואברהם היה תיקן "אור באלף, לכן אמר אברהם אנכי "עפר "ואפר (בראשית יח כז), מן "עפר שהוא בעי"ן עשה "אפר באלף (ח), וזה זכה משעה שנשלך לכבשן האש ונעשה אפר מקלה (ט), וזה נרמז במלת (י) "על כן "יאמר, ר"ל מלת "על, תמן קומת של אדם הראשון שהוא ק' (יא), והם חטאו בחטא אדם הראשון "וגרמו ע' קליפין כמנין כ"ן, לכן נחסר מן ע' אומות ל' כמנין "על (יב), ואברהם שהוא תיקן דור הפלגה אמר כי על כן עברתם על עבדכם (בראשית יח ה), אמרו רז"ל (ב"ר פע"א ד') כל מקום שנאמר "על "כן מרובה באוכלסין (יג), ולכן "בהפרידו "בני "אדם (דברים לב ח) שהוא דור הפלגה (ספרי שם, ילקו"ש רמז תתקמ"ב), "יצב "גבולות "עמים למספר "בני "ישראל, שהם ע' כנגד ע' שרים של מעלה, ולפי "שסנחרב הוא גלגול (יד) נמרוד, שבימי נמרוד היה הניפוץ, ובימי סנחריב היה (טו) הבלבול (ברכות כ"ח ע"א), ונרמז עוד זה בפרשת הפלגה (בראשית י יא) מן הארץ ההוא יצא אשור, ר"ל סנחרב מלך אשור היה מגלגול דור הפלגה שהוא נמרוד, ומן אותו הארץ יצא מלך אשור, ולכן נקרא "אמרפל שהוא סנחרב הנקרא פו"ל (מלכים ב' טו יט) (טז), ואמרו בגמרא (סנהדרין צ"ד ע"א) שהוא גוג ומגוג (יז) שיבוא עם ע' אומות וילחם על ה' ועל משיחו (תהלים ב ב), וזה נרמז במלת "על "כן יאמר (יח) לעתיד לבוא, דאיתמר בספר מלחמות ה' (במדבר כא יד) שהוא על מלחמות (גוג ומגוג) לעתיד, "כנמרד "גבור "ציד "לפני ה', ר"ל על ה' ועל משיחו, ולכן במזמור שלפניו (תהלים א ה) אמר "על "כן "לא "יקומו "רשעים "במשפט, על דור הפלגה שנקראו "רשעים "להפלגת "רשעם, ואחר כך באנשי סדום שנקראים "חטאים, וז"ש "וחטאים "בעדת "צדיקים, וחוזר ומפרש שהיה אברהם יורש אותן ל' אומות שנחסרו מן ע' אומות של דור הפלגה (תהלים א ו), "כי "יודע (יט) י"י "דרך "צדיקים זה אברהם, "ודרך "רשעים "תאבד שהן דור הפלגה, לכן אמר מיד מזמור למה רגשו (תהלים ב א), שהוא על מלחמות גוג ומגוג שהוא מגלגול דור הפלגה, ומלחמות ארבע מלכים של אברהם (כ) שנעשה עפר שלו חרב (ישעיה מא ב), וכן יהיה לעתיד בימי משיח כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף ק"ט ע"א), וכמו שהיה אברהם מנצח ארבע מלכים, כן לעתיד נכללין בו כל ארבע מלכיות (כא). והנה היה אברהם בימי נמרוד (כב), כמו חזקיה בימי סנחרב וכן משיח בימי גוג ומגוג, ולכן איתא במדרש (במ"ר ) ד' הן שבא להם החכמה מעצמה ולא היה להם (כג) שום רב, "איוב "אברהם "חזקיה "משיח. והענין (כד) כי גלגול תרח (כה) אבי אברהם שהיה בימי נמרוד הפלגה היה איוב, ונרמז (בראשית יא לב) וימת תר"ח "בחרן (בראשית יב א) "ויאמר "י"י "אל, ר"ת למפרע "איוב, ולכן נרמז בפסוק (במדבר יג כ) היש בה "עץ זה איוב (ב"ב ט"ו ע"א), שהגין אחר כך "כעץ על שהיה מתחלה "עובד צלמים (כו), ועל אברהם איתמר (תהלים א ג) והיה כעץ (כז) שתול "על פלגי מים, שהציף (כח) ים אוקיינוס ע' אומות של רשעים הנרמזים ברישא דקרא "הפלגה "סדום (כט), וחוזר ומפרש הל' אומות השלים אותן אברהם, "אשר "פריו "יתן (ל), זה ישמעאל שבו השלים י"ב (לא) נשיאים, ועליהו לא יבול, זה יצחק (לב) שהשלים שני גוים יעקב ועשו, "וכל "אשר "יעשה "יצליח, אלו (לג) י"ו בני קטורה, (תהלים א ד) "לא "כן "הרשעים זה דור הפלגה (לד) שנחסר' ל' אומות מהם, שהם כמוץ אשר תדפנו רוח, שכן הרג אותם אברהם במוץ שלו בעפר שזרק עליהם, ולפי שהיה אברהם (לה) דיוקן תרח אביו, שנתגלגל אחר כך באיוב שהיה מן "יבמה (זוהר ח"ג רט"ז ע"ב) (לו), הוצרך הקב"ה לרמוז בכאן גלגול איוב, ואמרו "לך "לך מארצך, ר"ל כשהיה אברהם בר מאה שנין כמנין "לך "לך, אז זכה איוב להצטרף ולהתגלגל ולבוא לזה העולם, ולכן היה דומה איוב בענין זה לאברהם שלא היה לו רב, רק (ב"ר פס"א א') מעצמו היו שני כליותיו נובעות כמין שני רבנים, וכן חזקיה בימי סנחרב נדמה בזה לאברהם, ואתמר גביה (ישעיה ז טז) בדעתו מאוס ברע (לז) ובחור בטוב, וכן משיח בימי גוג ומגוג "והריחו ביראת ד' (ישעיה יא ג), כי ג' המה בדרגא חדא, וסודו מא"ח רחוק (משלי כז י) בקליפה (לח) "משחית "אף "חימה, ובקדושה ג' אבות אלו שהם מתגרין בג' גוליירין בישין אילין. והנה בקעת דורא (לט) שם העמיד נבוכדנצר צלם (סנהדרין צ"ב ע"ב), כי משם נבראו עגבותיו (מ) של אדם הראשון (סנהדרין ל"ח ע"ב), ולכן נקראת שמה שנער ששם ננערו כל הקליפות, נקרא בבל (מא) שנתערבו שם הרבה ניצוצות טהורות, ולכן היה עיקר (מב) תורה שבעל פה בבבל (סנהדרין כ"ד ע"א). וזה סוד אזכיר "רהב "ובבל (תהלים פז ד) (מג), כמו שהיה במצרים הרבה ניצוצות תקועות שם (מד), עד שהוצרכו ישראל לירד למצרים להוציא משם הניצוצות טהורות, ומזה הטעם הוצרך אברהם לירד למצרים, כי כבר אמר הקב"ה לאברהם קום התהלך בארץ (בראשית יג יז), התהלך דייקא (עיין בביאורי) (מה) והיה תמים להוציא הניצוצות התקוע בארץ ממש, כמ"ש (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך "בארץ "לא "להם, שרמז בר"ת בל"ל, כדאיתמר גבי בבל כי שם בלל ד' (בראשית יא ט) (מו), לכן אמר אזכיר "רהב "ובבל, שבבל נדמה לענין זה למצרים שהיו שם ניצוצות טהורות, וכמו שלא היו יכולין ישראל לקבל תורה שבכתב "עד "אחר "גלות "מצרים, (התיבות המנוקדים הגהתי בפנים), כן גם כן לא יוכלו ישראל להשלים תורה שבעל פה, עד שהיו בבבל שם נגמר תלמוד רב אשי, ולכן מיד ירידת אברהם למצרים שהיא היתה עבור תורה שבכתב, זכר בתורה בענין ד' מלכים שהיו בעמק המלך, על בבל שהיא עמוקה, ואמרפל הוא מלך בבל, שם זכו ישראל לקבל תורה שבעל פה, וזה סוד שרמז בזה הפרשה והריגת המלכים (בראשית יד יד) וישמע אברהם כי נשבה אחיו (בראשית יד יב) ואת כל "רכושו "בן "אחי אברם, שכתב האר"י ז"ל בספר כוונת שהוא ר"ת "רבא, שבאותו פרק נתכונן (אפשר צ"ל נתכוין) אברהם להוציא ניצוצות של "רבא שהיה תקוע בלוט. וקשה מאי עניינו לכאן. אבל לדידי ניחא שבזו המלחמה היה מתעסק אברהם להוציא ניצוצות של תורה שבעל פה שזכו ישראל בימי "אביי "ורבא (מז) שהיו בבבל, כמו שבירידה ראשונה של מצרים נתעסק להוציא קבלת תורה שבכתב ביציאת מצרים, כן בפרשה שלאחריו בהריגת ד' מלכים, נתכונן לקבל תורה שבעל פה, ולכן אמר במזמור (תהלים פז א) ביסודת"ו (מח) על הררי קדש, על ניצוצות הקדושים שהם בארץ ישראל, כמ"ש (תהלים פז ה) ולציון (מט) יאמר (נ) "איש ואיש יולד בה, כי שם "יסוד "של (נא) קדושה:
(חסלת פרשת נח):
מגלה עמוקות פרשת לך לך
במדרש רבה (במ"ר פי"א ב') ואעשך לגוי (בראשית יב ב), זה שאומרים אלקי אברהם. ואברככ"ה, זה שאומרים אלקי יצחק. ואגדלה שמך, זה שאומרים אלקי יעקב, יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכ"ה, בך חותמין ולא בהם. מקשים הלא יותר טוב שיהיו חותמין, ויזכה גם בנו ובן בנו לחתימה ויהיו כמותו, שבכל אדם מתקנא חוץ מבנו (סנהדרין ק"ה ע"ב), וזה כל אדם (שמבקש צ"ל) שיגדל כסא של בנו (א) מכסאו, ומתחילה בשרוהו שיזכו כולם (ב) שיהיו אומרים אלקי אברהם יצחק ויעקב, ואחר זה לצעורי בא. ועוד הלא יעקב בו היה ראוי לחתום מובחר שבאבות, והוא "גבר "שלים (ג) יושב אהלים (בראשית כה כה) בין אברהם (ד) ויצחק, וחוט המשולש לא במהרה וכו'. והענין שאלו השלשה הם אל אלקים הויה דבר ויקרא ארץ (תהלים נ א) (ה), ג' קוין (ו) "חסד "דין "רחמים, והוא הענין (ז) כוס של ברכה צריך ג', נגד ג' אבות, ואוחז בב' ידיו ונשאר בימין, שהוא ימין י"י רוממ"ה (ח) ימין י"י עושה חיל (תהלים קיח טז), ואף על פי שהקב"ה מתנהג בשלשה מדות, חסד הוא העיקר והכל הולך אחר החתום (ברכות י"ב ע"א), ויהיה (ט) החתום באברהם שהוא חסד (י). או יאמר על פי הגמרא (ר"ה י"ז ע"ב) (יא) כתיב (תהלים קמה יז) צדיק י"י בכל דרכיו, וכתיב וחסי"ד בכל מעשיו, מתחילה צדיק, ולבסוף חסיד. כן לבסוף והיה ברכה, שמתחלה הולך בצדקות (יב), ולבסוף בכל מעשיו חסיד:
או יאמר לפי שג' אבות תקנו ג' עמודים, אברהם גמילות חסדים (יג), יצחק עבודה (יד), יעקב (טו) תורה, ובזמן הגלות חסרים תורה ועבודה (טז), אבל גמילות חסדים (יז) הוא לעולם, כן חותמין באברהם שהוא עמוד גמילות חסדים שקיים לעולם. וז"ש יכול יהיו חותמין (יח) בכולן, שלכולן יש להן קיום לעולם עמידה נצחיות, לזה אמר והיה ברכ"ה בך חותמין, להודיע שעמוד (יט) של אברהם הוא לעולם. גם אמרו (ב"ר פמ"ט ג') אין לך דור שאין בו כאברהם, שנאמר (בראשית יח יח) היו יהיה, לכך חותמין (כ) בו ולא בכולם, כי הוא קיים בכל דור ודור:
גם אמרו (שהש"ר פ"ד ג') תשורי מראש אמנה (שיר השירים ד ח), זה אברהם שהיא ראש למאמינים, מראש שניר זה (כא) יצחק, וחרמון זה (כב) יעקב, ולפי שאברהם הוא הראש (כג) יומא דקדמאה, דכליל תרין יומין (כד) (כה) והוא כלול מכולן (זוהר ), לכך "אמרו (נ"ל שצ"ל "אומרים) "מגן אברהם "מיכאל "גבריאל "נוריאל, כל ג' מלאכים שהם מרכבה "מיכאל נגד אברהם, גבריאל נגד יצחר, נוריאל נגד יעקב, כולם נכללין באברהם:
(והוא סוד ג' אנשים "נצבים "עליו (בראשית יח ב), ר"ל על אברהם שהוא כלול שלשתן, לכן אמר ותתן לי "מגן ישעך (תהלים יח לו), על ג' מלאכים אלו. וז"ש (כו) וימינך תסעדני כי הוא העיקר, לכן פתח בג' ואמר יכול יהיו חותמין בכולם בפרט כמו שהתחיל, תלמוד לומר והיה ברכה, בך נכללין שלשתן ולא בכולן בפרט, שאין בכלל אלא (כז) מה שבפרט (עירובין כ"ח ע"א):
גם נרמז בכאן נגד מה שאמר בפרק הפועלים (ב"מ פ"ה ע"ב) שאליהו מקים לכל אחד מהאבות (כח) ביחיד ולא ביחד, שאלו היה מקים ביחד היה משיח בא בלא זמנו. ולכן על ג' גליות הראשונים אמר בפרט, ונגד גלות האחרון צריכין (כט) לכלול יחד (ל). וז"ש בך חותמין, ר"ל שנכללין שלשתן יחד:
בדרך השכל (לא) בספר מורה נבוכים יש ג' דיעות בהשגחה (לב), על זה אמר (תהלים צד א) במזמור צ"ד (א) אל נקמות ד', נגד הכת שאומרים עזב י"י את הארץ לגמרי השמים שמים לד', אבל למטה מגלגל הירח אין שום השגחה כלל, אמר (לג) אל נקמות י"י, נגד כת שאומרים שגם למטה מגלגל יש השגחה בכלל ולא בפרט, אמר אל נקמות (לד) הופיע, נגד ב' דיעות אלו אמרו במדרש רבה פרשה זו (ב"ר פל"ט א') (צ"ל וט"ס הנ"ל) אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר "ממקום "למקום וראה בירה דולקת, אמר תאמר שהבירה (לה) בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה א"ל אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה וא"ל אני הוא בעל העולם. שעד (לו) היום היה חושב שעל השמים כבודו כסה השמים הודו, ובעליונים משגיח ולא בתחתונים, כמ"ש בפרשת חיי שרה (בראשית כד ז) (לז) אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי, ר"ל באותו הפעם כשלקח אותו מבית אביו, לא היה רק אלקי השמים לבד, אבל אחר כך נעשה אלקי השמים ואלקי הארץ, ממקום העליונים ירד (לח) למקום התחתונים, (כשאמר)[נ"ל ט"ס וצ"ל וזה שאמר] יעקב (בראשית כח טז) אכן יש י"י במקום הזה, שגם למטה יש השגחה, ידע בבירור (לט), רק שעל כל פרט ופרט עדיין לא ידע (מ), זה שאמר ואנכי (מא) לא ידעתי שישגיח על כל פרט ופרט. זה שאמר (מב) בעל המשל "ממקום " למקום (מג), זה שאמר הקב"ה אני הוא בעל הבירה, ר"ל מה שחשבת שבירה זו בלא מנהיג כי רם על כל גוים ד' (תהלים קיג ד) (מד), אני הוא, "והציץ "עליו (מה) וראה אז שגם יש השגחה על כל פרט ופרט, שהרי עליו לבדו יש הנהגה, כמ"ש (מו) לך לך מאיצטגנינות שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד (שבת קנ"ו ע"א), ואעשך שם (מז) לגוי גדול:
אחות לנו קטנה ושדים אין לה (שיר השירים ח ח), במדרש (ב"ר פל"ט ג') דרש על אברהם (מח), "בדרך (נ"ל צ"ל "ובדרך) הפשט (מט) על שרה, שהיא קטנה (נ) אצל נחור (צ"ל הרן) אבי מלכה ואבי יסכה (בראשית יא כט), (נא) הרי שמלכה היתה גדולה מיסכה, ולקח אברהם הגדול ליסכה הקטנה, מזה למדו (מגילה י"ד ע"א) שהיתה סוכה ברוח הקודש (נב) על שלקחה קטנה, ושדים אין לה אפילו עיקר ולד אין לה (ב"ר פמ"ז ב'), גם שדים צומקות כדרך עקרה וטומטמין, (נד) וברוח הקודש סכה שיהיה לה ולד, לכן לקחה אברהם. גם טעם ותהי שרי עקרה (בראשית יא ל) (נה), ר"ל עבור שנקראת "שרי ביו"ד, שהוא אות של עולם הזה שנברא ביו"ד (מנחות כ"ט ע"ב), "ולכן "היתה "בזה "העולם, "רק "אין "לה "ולד (נ"ל שר"ל ולכן רק בזה העולם אין לה ולד) מלמטה, אבל למעלה נשמות (נו) של הצדיקים יש לה. זה שאמר הכתוב "אחות "לנו "קטנה, ר"ל עבור אות יו"ד שהיא קטנה מכל האותיות (נז), עבור זה ושדים אין היתה יכולה להוליד בנים לזה העולם, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה, ר"ל שיתן לה (הקב"ה) עיקר (נח) מטרון שהיא אות ה' (נט), וקרי כאן ביום שידובר בה', ודרשו רז"ל (תנחומא בהר סי' ג') "ורות דבקה בה' (רות א יד), ונתגיירה לקיים (סא) תורה, ז"ש (שיר השירים ב יב) (סב) הנצנים נראו "בארץ, שהולידו זרע בשעה שקול "התור (סג) נשמע בארצנו היא אות ה', בהגיע תור (סד) אסתר בת אביחיל (אסתר ב טו), כי אבא (סה) יסד ברתא (זוהר ח"ג רנ"ו ע"ב), י"י בחכמה יסד (סו) "ארץ (משלי ג יט), אז נקרא אברהם אב (סז) המון (בראשית יז ה), ואברם נקרא אברהם בה' נשלם בו (צ"ל של מ"ה). ז"ש (סח) ד' אלקים "מה תתן לי (בראשית טו ב), ר"ל שם של "מה תתן, והטעם שאני מבקש שם של מ"ה (סט), "מה "יעשה "לי "אדם (תהלים קיח ו), ר"ל שם של מ"ה, הוא שם של "אדם (ישעיה מד יג) "תפארת (ע) אדם לשבת "בית, (ואנכי הלך ערירי ובן (עא) משק "ביתי וכו'), אות ה' שיתנו לו לאברהם, בזה יהיה לו ה' ויהיה לו מ"ם ה"א לכם זרע (בראשית מז כג), (נ"ל שצ"ל בזה יהיה לו לאברהם מ"ה), והא' הוא סוד הא' לכם זרע, (עב) תולדות (עג) שמים וארץ בהבראם (בראשית ב ד) (עד) באברהם (ב"ר פי"ב ט'), ז"ש מ"ה (עה) נעשה לאחותינו, אין לה (נ"ל שצ"ל "ושדים אין לה) (עו) את ה' הם שדים, בסוד א"ל ד"ד ומ"י ד"ד (במדבר יא כו), (עז) שם של אלקים (עח) נחלק לב' דדים, אל מימין, מי משמאל, ה באמצע:
במה אדע (עט) כי אירשנה (בראשית טו ח). בשני תיבות אלו (פ) סוד גאולה אחרונה, על פי חשבון זוהר חדש בפרשת וישב (מ"ט ע"א) לחשבון רד"ו (פא) שנה, ובזה הגלות שבע פעמים רד"ו (פב), הרי אלף ת"ע, שביק לאלפא קמא (פג), ונשאר "עת לעשות (פד) לד' (תהלים קיט קכו), כשהפרו תורה "זכו (אפשר צ"ל לא זכו) יהיה (פה) "בעתה (סנהדרין צ"ח ע"א, ישעיה ס כב), ומתחילת הבריאה הקב"ה מגיד מראשית אחרית (פו) "יהי "אור "ויהי "אור (בראשית א ג), והוא חשבון שהיו ישראל במצרים ת"ל שנה (שמות יב מ), ואחר כך מ' שנה במדבר עד (פז) בואם אל ארץ נושבת (שמות טז לה) אל המנוחה ואל הנחלה. (פח) וזה סוד ויוציאם "מכור "הברזל (דברים ד כ), "כור "הברזל עולה ת"ע. וז"ש (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם "מלך "מצרים (פט) (ט"ס וצ"ל להלוך), שלא השלימו. וזה סוד (בראשית לז יד) וישלחהו "מעמק "חברון, (צ) (ב"ר פפ"ד י"ג) עצה העמוקה (צא) (מאותו צדיק) הקבור בחברון, שהוא אברהם הקבור שם, שרצה לתקן (צב) קלקול של אדם הראשון שחטא בשם הויה (צג) אב"א, וקלקול של הבל (צד) שחטא בשם אהיה אימא, וראי' שהוצרך אברהם לתקן חטא של הבל, לבד הנפש אשר תיקן אברהם בגלגולו נפשו של אדם הראשון בענין עבודה זרה שקלקל אדם הראשון, וקיים בנפשו (צה) פסילי אלהיהם תשרפון באש (דברים ז כה), ושיבר צלמי אביו, ויצא ממנו פסולות ישמעאל שהיה מצחק בעבודה זרה, ולכן נקרא "אדם (צו) הגדול בענקים (יהושע יד טו), והוצרך לתקן גם כן חטא "הבל, כמ"ש הקב"ה קום "התהלך "בארץ "לארכה (בראשית יג יז), ר"ת "הבל. לכן היה "אברהם "הלוך "ונסוע "הנגבה (בראשית יב ט) (צז), גושפנקא דאתשרו (אולי שצ"ל דאתחתם) ביה שמיא וארעא, "את "השמים "ואת "הארץ (בראשית א א), שהוא ר"ת שם אהו"ה, (שני אותיות ראשונות משם אהיה), ושני אותיות אחרונות משם הויה ו"ה, כי בזה החשבון שהיו ישראל "בכור "הברזל, (צח) תיקנו שני שמות אלו (צט) אבא ואמא הויה ואהיה, שהוא סוד "זוכר חסדי (ק) אבות (תפלת י"ח) (קא) ע"ב קס"א, שהוא מילוי הויה ואהיה ביודי"ן, שהוא מוטל על אבות העולם לתקן, ואבות תיקנו (קב) "רגל המרכבה שהוא ע"ב קס"א, לכן אמר (בראשית יב ה) את הנפש אשר "עשו (קג), על רבים קאמר (קד), ר"ל שתיקן הנפש אשר עשו (קה) אבא וברא, שהוא אדם והבל בחרון אפו של (קו) עולם, הוצרך אברהם לתקן. והנה ידוע י' פעמים הויה עולה "חברן, י' פעמים אהיה עולם עמ"ק. וז"ש וישלחהו "מעמק "חברן, לתקן ב' שמהן אילין שניהם יחד, על כי (קז) "עת לחננה כי בא מועד (תהלים קב יד) של גאולה כבר בא, מאחר שהיו ע"ת שנה בגלות, אז "עת רצון. והנה תיקון (קח) הויה ואהיה, הוא נרמז "במה "אדע כי אירשנה, ב' שמות אלו בגימטריא "במה "אדע, נוטריקון א'לף ד' מאות ע', אז אורישנה לכל עשר אומות קני וקניזי וקדמוני (בראשית טו יט), (קט) שהראה לו הקב"ה אחר כך לכל ד' מלכיות, גם (קי) גלות מצרים הראה לו, כי מן גלות מצרים נודע זה הגלות (קיא) האחרון, שהראה לו אחר כך שירד העיט (קיב) על הפגרים (בראשית טו יא):
ודור רביעי ישובו הנה (בראשית טו ז). ר"ל גלות מצרים לא יהיה רק עד דור רביעי ולא יותר, כי לא היו שם רק דו"ר (קיג), שהוא רד"ו, אחר כך ישובו. אבל גלות האחרון אמר כי לא שלם אמור"י הוא עשו (קיד). וד' אמר "המכסה "אני "מאברהם (בראשית יח יז), ר"ת "הפלגה "אנוש "מבול (קטו), ודור רביעי ישובו הנה, אנשי סדום הוא דור רביעי, שכל אלו הדורות תיקנו זרע של אברהם, על כן הוצרך הקב"ה להודיע שיקבל עליהם שכר כולם ויסכים בכליון שלהם, ולתקן אחר כך הדורות ההם והוא אב המון גוים (בראשית יז ה):
ויקח לו את כל אלה (בראשית טו י). תורה (קטז) הראה לו, וקרבנות של מנחת עני (קיז) הראה לו, וקביל זה (קיח) הראה לו גהינם (קיט), שהוא נחלק לג' פתחים, ג' פעמים אלה (קכ) בגימטריא גהינם. ז"ש ויק"ח לו את כל אלה, ר"ל ק"ח הוא חשבון גהינ"ם, פערה פיה לבלי ח"ק (ישעיה ה יד), (קכא) וו' הוא חרבו של מלאך המות י' פיות. את כל אלה (קכב) ג' פעמים של תורה, שהיו הלוחות נחלקין ג' פעמים אלה, כי ג' פעמים אלה היו טפחים בלוח אחד, ובשתי לוחות ב' פעמים ח"ק, אלה (קכג) העדות לוחות העדות החקים והמשפטים (דברים ד מה), ויקח ל"ו את כל אל"ה ויבתר אותם בתו"ך, בכאן הראה הקב"ה לאברהם קתדרין דדין (ב"ר פמ"ד ט"ו) (קכד), הן הן ע"ב צדיקים שצריכין להיות בכל דור, אל"ה מול "אלה, "אלה בארץ ישראל ל"ו, "ואלה בחוץ לארץ גם כן ל"ו. וז"ש ויקח ל"ו את כל אל"ה, ל"ו דייקא, כי הוא עבור מדתו של אברהם שהוא (קכה) חס"ד, לכן ויבתר אותם בתו"ך, חצי המרכבה בארץ ישראל שהוא מצד ימין, וחצי מרכבה בחוץ לארץ שהוא מצד שמאל. ז"ש (בראשית טו ה) ויוצא אותו החוצה ויאמר ל"ו כה יהיה זרעך, מנין ל"ו "כה יהיה זרעך (קכו) שיהיו כאברהם, המה יהיו בכל דור ודור מנין שלו שהוא חסד לאברהם. ז"ש הבט נא השמימה (קכז), שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אל"ה מול אל"ה (ישעיה מ כו), וכן התורה (קכח) הניתנה בלוחות גם כן ו' טפחים על ו' טפחים, מנין אלה. וכאן הראה לו שבירת הלוחות, ז"ש ויבתר אתם בתו"ך, (קכט) והוא עבר בין הגזרים (בראשית טו י), ר"ל מדת אברהם שהוא חס"ד עבר בין הגזרים, כי אלו לא (קל) נשתברו הלוחות לא היה ח"ו תקומה לישראל. גם בכאן הראה (קלא) לו שגם שברי לוחות מונחים בארון (ברכות ח' ע"ב), והיה יוצא עמהם למלחמה, ז"ש והוא עבר בין הגזרים. גם קריעת (קלב) ים סוף הראה לו, לגוזר ים סוף לגזרי"ם (תהלים קלו יג), על י"ב גזרים מנין (קלג) הו"א, ובשם של ע"ב קרע את הים (קלד) שהוא שם חסד, והתחלתו וה"ו, ז"ש (בראשית טו יז) והו"א עבר בין הגזרים. וי"י אמר (קלה) המכס"ה אנ"י מאברה"ם (בראשית יח יז), ס"ת הי"ם, שהראה לו הקב"ה קריעת ים סוף, אש"ר אנ"י עוש"ה, שהוא סוד יר"ה בים (שמות טו ד) שגם לס"א יש שם של ירה (קלו) "כי "גר "יהיה זרעך (קלז), תחת קליפת מצרים שהיא חסירה אחת (קלח) מן רי"ו, ז"ש כפל לשון המכסה אנ"י מאברהם אשר אנ"י עושה, כפל אנ"י אנ"י, כי שם של אנ"י הוא אמצע השם, וה"ו התחלה, ובתיקונים (תיקו"ז ו כ"ג ע"א) איתא עיקר וכלל שם של ע"ב הוא "אני "והוא (קלט). וז"ש (סוכה נ"ג ע"א) אם אנ"י כאן הכל כאן, ר"ל כשזה השם הוא כאן הכל כאן, כי הוא כלל כל השם, כי "אני "אני "הוא (דברים לב לט) (קמ). ז"ש במדרש (ב"ר פ"צ ב') מן אני של בשר ודם (קמא), אתה יודע אני של הקב"ה, אני פרעה (בראשית מא מד) ונעשה יוסף שלטון, ז"ש עשו ברכני גם אנ"י (בראשית כז לד), כי לי יש אנ"י כמו בקדושה:
לך לך מארצך (בראשית יב א). בזוהר חדש (מ' ע"ב) מפרש על ענין הנשמה כשהיא יורדת לגוף. והנה לפי זה נרמז כאן (קמב) בפסוק (בראשית יב ב) ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם (במ"ר פי"א ב'), על ענין הנפש היורדת לזה העולם, כי אברהם היה שורש (קמג) לכל הנפשות. ואברכך על יצחק, שהוא שורש (קמד) כל הרוחות. ואגדלה שמך על יעקב, שהוא שורש (קמה) לכל הנשמות, כי כל אחד מישראל כלול מג' אבות. ומזה הטעם נקרא (קמו) "חלל "רשע (יחזקאל כא ל), ר"ל רשע עושה חלל בקרבו, שמסתלקין ממנו תלת קיטרין דיליה שהם נפש רוח נשמה, וכן תעיין במלת "חלל "רשע, ותמצא זה הוא החלל שעושה הרשע, דהיינו שמסתלקין ממנו ג' שרשין העליונים שהם "אברהם "יצחק "יעקב, שכן "חלל "רשע בגימטריא תרל"ח, כמנין "אברהם "יצחק "יעקב (קמז), וכן ג' תפלות שתיקנו בכל יום אבות העולם לקביל ג' קטרין, שאין תפלה שלנו נשמעת, אלא כשעולין דרך מערת המכפלה ששם ג' אבות. לזה אמר לנשמה "לך "לך מארצך, ג' לשונות כנגד ג' תפלות, וחוזר ומפרש שג' תפלות הם באים מג' אבות, ואעשך לגוי "גדול (קמח) תפלת שחרית של אברהם, "ואברכך (קמט) "מנחה, "ואגדלה שמך (קנ) זה ערבית (של יעקב נ"ל). ועל זה אמר "והיה ברכה, ר"ל שמרמז על סוד הברכות (קנא), שהברכות על ראש צדיק (קנב) באים בהשתלשלות ג' אבות. ומזה הטעם אתמר בשבת (שמות לא יד) מחלליה מות יומת, לשון חל"ל, בסוד חלל רשע, כי בשבת עולין התפלות ג' עליות מג' קטרין (קנג) נפש רוח נשמה, כמ"ש (ישעיה נח יג) וקראת לשבת "ענג, ר"ת "עדן "נהר "גן, שהם ס"ת "נפש "רוח "נשמה (קנד), והם סוד ג' סעודות (קנה). נמצא איש המחלל שבת, מסתלקין ממנו קטרין נפש רוח נשמה, נמצא חלל רשע נקרא, לשון מחלליה מות יומת:
ולפי הזהר (ח"א ע"ו ע"ב) לך לך דמסר קוב"ה לנשמה מאה מפתחין בחושבן "לך "לך (קנה), לזה חוזר הפסוק השני ומפרש ענין מאה מפתחין אלו מה הן (קנו), "ואעשך "לגוי "גדול זה אברהם, שהוא בהיפך אתוון "בר "מאה, שהוא אדם (קנז) "גדול (יהושע יד טו), שתיקן קומת של אדם הראשון שהיה ק' אמה (ב"ר פי"ב ו'), וכשהיה (קנח) אברהם בן מאה, עשה משתה גדול (בראשית כא ח), ונתקיים (קנט) אז ואעשך לגוי גדול. אחר כך אמר ואברככה זה יצחק, דאיתא גביה (בראשית כו יב) ויזרע יצחק וכו' בשנה ההוא מאה שערים, וטעם (שזרע ט"ס) מאה שערים ויברכהו הויה, שאותן מאה שערים לקביל מאה ברכות (עיין פרקי דר"א פל"ג) (קס). ואגדלה שמך זה יעקב, (ב"ר פס"ח י"א) שתיקן תהלים (קסא) בביתו של לבן, ויש בספר תהלים ק' פעמים ש"ם (קסב), וכן בתורה שהיא חותמו של יעקב, כמ"ש בתיקונים (כח ס"ח ע"א) (קסג) שימני כחותם על לבך (שיר השירים ח ו), כ"ח ת"ם (קסד). ויש מוזכר בתורה ק' פעמים "שמים, שהוא דרגא דיעקב דאיקרי (קסה) "שמים, וזה סוד (אבות פ"ב מי"ב) כל מעשיך (קסו) יהיו לשם שמים, מאה פעמים "שמים בתורה, ומאה פעמים "שם בתהלים, שהוא מסוד תורה שבעל פה. וז"ש ואגדלה "שמך, כמנין "שם שיש בתהלים, שהם רומזים על סוד ק' תיבות (קסז), בסוד שיעור קומה של אדם הראשון, והיה ברכה, כנגדן תיקן גם כן מאה ברכות בכל יום. וזה סוד י"י אדונינו "מה אדיר "שמך בכל הארץ (תהלים ח ב), אל תקרי "מה אלא "מאה (קסח), שהם לקביל ק' פעמים שם שבתהילים, אשר תנה הודך על "השמים לקביל ק' פעמים "שמים שבמקרא, מפי עוללים ויונקים (תהלים ח ג), מיד כשבאים לזה העולם, יסדת עוז למסור להם ק' מפתחין, וכן בסט"א עד מאה כח השד (קסט), כדאיתא בפרק ערבי פסחים (ק"י ע"א) מאה ואחד פקע שידא, לכן נקרא (קע) אברהם אב "המון (בראשית יז ה), בגימטריא "מיכאל שהוא מלאכו של אברהם (קעא), שהוא עולה מאה ואחד (קעב), לכן מאה (קעג) כבלים הם בסטרא אחרא, לקביל מאה (קעד) תוכחות, ז"ש למען צורריך להשבית אויב ומתנקם, לכן סמכם (קעה) פסוק (תהלים קלה יג) י"י שמך לעולם (קעו), ואחר כך (תהלים קג יט) י"י "בשמים הכין (קעז) כסאו:
אחר הדברים האלה היה דבר י"י אל אברהם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית טו א) (קעח). במדרש (ב"ר פמ"ד א') אמרת אלקי צרופה (תהלים יח לא), שצירף הקב"ה לאברם (קעט) בכבשן האש, מגן הוא לכל החוסים שאמר לו אנכי מגן לך. מה הוא ענין (קפ) צירוף של אברהם למגן "אבות (אפשר צ"ל אברהם). הענין הוא תיקון של אדם הראשון שחטא בעבודה זרה, ולכן הוצרך לצרפו בכבשן האש לקיים קרא (דברים ז כה) פסילי אלהיהם תשרפון באש, וזה כוונת הגמרא (ברכות ז' ע"ב) לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם, אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, ועתה אלקינו כו' למען אדני (דניאל ט יז) (קפא), למען אברהם שקראך אדון. בכאן מקשים וכי קצרה ידו של דניאל לומר בקיצור בשביל (קפב) אברהם, למה אמר למען אדני. אבל הענין לפי שאברהם היה תיקונא קדמאה של אדם הראשון שקלקל "בנפש (קפג) בעבודה זרה, ואברהם הוצרך לתקן את הנפש אשר עשו (קפד) בחרן (בראשית יב ה), והוצרך להקריא שמו של הקב"ה בפי כל הבריות שהוא "אדון "יחיד, לכך הוצרך לקרוא להקב"ה "אדון (קפה). וז"ש אף (קפו) דניאל, שכן גם כן בדניאל אמרינן בגמרא פרק חלק (סנהדרין צ"ג ע"א) תנו רבנן שלשה היו באותו (קפז) עצה, הקב"ה ודניאל ונבוכדנצר, דניאל אמר איזיל מהכא דלא "לימא ("לתקיים "בי צ"ל) פסילי אלהיהים (קפח) תשרפון באש וכו', ולפי שהיה דניאל מתיירא מזה, הוצרך להתפלל למען אדני, שלא ילכוד במצודה של פסילי אלהיהם ויארע לו כמו שאירע לאברהם, לכן אמר למען אברהם (קפט) שקראך אדני, על זה אמר אמרת אלקי צרופה, שהוצרך הקב"ה לצרף לאברהם בכבשן (קצ) האש, ומטעם שהראה אברהם לכל העולם שהקב"ה "אדון "יחיד, עבור זה שילם הקב"ה שכרו ואמר "אנכי מגן לך, שכן "מגן בגימטריא "אדון "יחיד, וכן "הויה "בהיכל (קצא), שמזה זכו ישראל שהיו צ"ג כלים במקדש (תמיד ל' ע"א). ז"ש שכרך הרבה מאד, שהראה לו הקב"ה באותו פרק בית המקדש (קצב) בנוי, גם הראה לו ענין (קצג) הגלות, לכן פתח מתחלה בב' (קצד) לשונות מן עשרה (קצה) לשונות נבואה, שהוא "דבר "י"י במחזה, ושניהם מורים על גלות "בדיבור, כנגד גלות מצרים דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל), "במחזה חזות קשה הוגד לי (ישעיה כא ב), על ד' גליות שזכר שם ישעיה (קצו), שהוצרך הקב"ה להראות לאברהם קלקול של אדם הראשון, שהיה מתחלה כלול מכל ס' רבוא נשמות, ובחטאו יפלו ד' ירידות (קצז), וצריך להעלות ניצוצות שלהם למעלה, לכן אמר במדרש רבה (ב"ר פמ"ד כ"א) ד' דברים הראה הקב"ה לאברהם, תור"ה, ובי"ת המקד"ש, גיהנ"ם וגליו"ת, שהם על סוד הניצוצות שנפלו בעמקי הקליפות, שמעלין אותם על ידי התורה ועל ידי המקדש. וזה ענין גיהנם מוריד שאול (רצח) ויעל (שמואל א' ב ו), וכן הוא ענין הגליות להעלות משם נשמות הדחות (קצט), זה כוונת הגמרא (פסחים פ"ז ע"ב) לא גלו ישראל בין האומות אלא כדי להרבות הגרים (ר), ר"ל הנשמות שנפלו (רא) בין האומות, צדקת פרזונו בישראל (שופטים ה' י"א) (רב). ז"ש (בראשית טו יג) "ידוע "תדע, אמרו במדרש (ב"ר פמ"ד י"ח) ידו"ע מפזרם, תדע מכנסם. ר"ל הפיזור שפיזר הקב"ה את ישראל לבן האומות, הוא מטעם כדי שנדחי ישראל אחר כך יכנס (רג). וז"ש משל לאדם שזרע סאה חיטים כדי להוציא כמה כורין, אמר משל של חיטים (רד), לפי שעץ שאכל אדם הראשון חטה היתה (ברכות מ' ע"א) (רה), ובחטא של אדם הראשון נפלו כל הנשמות בקליפות, ונסתלק ממנו באותו פרק כ"ב אותיות התורה, שהוא כמנין חט"ה. ז"ש (כתובות קי"א ע"ב) עתידין הצדיקים שיעמדו בלבושיהם, קל וחומר מחט"ה (רו), לרמז על ענין זה, קו"ם התהלך בארץ שאמר הקב"ה לאברהם (בראשית יג יז), קו"ם נוטריקון "קל "וחומר "מחטה, שאברהם הוציא יקר מזולל (רז), נשמות העשוקות שהם הנשמות של צדיקים, "התהלך "בארץ "לארכה, ר"ת הב"ל. שכל הנשמות של צדיקים באים מסטרא דהב"ל, ז"ש כי ל"ך אתננה, לך דייקא, כי מלאכו של אברהם הוא מיכאל, שהוא מקרב רחוקים (רח) ומקריב נשמותיהם של צדיקים (תוס' מנחות ק"י ע"א), מלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח) (רט) הוא מיכאל, שהוא מוציא "לחם "ויין, שהוא סוד (רי) נשמות ורוחות של צדיקים, לפי שהוא כהן לאל עליון, ואף על פי שאברהם הוציא גם כן נשמות טהורות (ריא) שנתערבו מסטרא דקי"ן, כמ"ש וב"ן מש"ק בית"י (בראשית טו ב), ס"ת קי"ן, ומתרין סטרין הוצרך אברהם להוציא יק"ר מזולל, לכן בית"י דמש"ק אליעז"ר, ס"ת יק"ר (ריב). ז"ש במחזה, שמחזה (ריג) שדי יחזה כל הנשמות עד סוף כל הדורות, נשמת שדי (ריד) תבינם (איוב לב ח), ועליו קאמר אנכי מג"ן לך, שהראה לו הקב"ה שכרן של צדיקים (רטו). גם רמז (רטז) במלת מג"ן לך, לפי שלא היה אדם בעולם שקראו להקב"ה אדו"ן רק אברהם, לפי שאברהם היה תיקון אדם הראשון שקלקל בתרין שמהן (ריז) שם הויה אדני, לכך הוצרך לבוא אברהם לתקן שניהם, ויקרא "בשם "הויה "אל עולם (בראשית כא לג), שהקריא בשם של הויה בכל העולם, וגם שם של אדני (ריח) ז"ש להקב"ה, ויוצא אותו החוצה (בראשית טו ה), שאמר לו הקב"ה צא מאיצטגנינות שלך (שבת קנ"ו ע"א), במלת צ"א נרמז התיקון שלו, שיתקן תיקון תרין שמהן, כמ"ש הקב"ה (ריט) לנח צ"א מן התבה (בראשית ח טז), שבמלת צא הראה הקב"ה לנח התיקון שיתקן קלקול אדם, דהיינו ב' שמות הויה אדני שסודם צ"א, ודבר זה תלמוד מן התבה, (רכ) כדאיתא בזהר (ח"א נ"ט ע"ב) שהתבה בנויה על (רכא) שמא גליפא, שהוא סוד תרין שמהן אילין משולבין כזה, כשתקח א' של אדני ותצרף עם י' של הויה (רכב) הרי י', אחר כך ד' של אדני עם ה' של הויה ד' פעמים ה' הרי כ', אחר כך נ' של אדם עם ו' של הויה נ' פעמים ו' הרי ש', ואחר כך תצרף י' של אדני עם ה' אחרונה של הויה הרי נ', תצרף יחד הרי ש"פ, כחושבן התבה שהיתה ש', אורך, נ' רוחב, ל' גובה, הרי ש"פ. והוא השכר של צדיקים (רכג), בסוד בגדי יש"ע (ישעיה סא י). ז"ש הקב"ה לאברהם שיצא ורמז במלת צ"א, לתקן איצטגנינות שלך (רכד) ולייחד תרין שמהן אילין, ויאמר כ"ה יהיה זרעך, שגם ישראל כל עניינים לייחד תרין שמהן הנרמזים במלת כ"ה יהי"ה, כ"ה הוא סוד אדני (רכה), יהיה סוד הויה, ביום ההוא יהיה הויה אחד (זכריה יד ט), שלעתיד לבוא יהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו), וב' אותיות אחרונות של שם הויה שהם ו"ה, יהיה י"ה, ר"ל במה יהיה אור הלבנה כאור החמה, ז"ש יהי"ה כשיתקנו ישראל אותיות הויה, בסוד יהי"ה "בד "בבד יהיה (שמות ל לג), כמ"ש בכ"י ב"ד, הוא בא"ת ב"ש ש"ק, שאז יתוקנו הקליפות (רכו), "יהיה דייקא, ולכן מיד שאמר הקב"ה לאברהם צ"א מאיצטגנינות שלך, א"ל אנכי מג"ן לך, מג"ן דייקא שהוא בגימטריא "הויה "בהיכל, והוא מדה כנגד מדה מאחר שאברהם ייחד הויה עם אדני, שהוא בסוד "הויה "בהיכל, לכן שכרך הרבה מאוד (רכז), והשכר הוא בסוד מג"ן שכרו אתו ופעולתו לפניו (ישעיה מ י), בסוד ותתן לי מג"ן ישעך (תהלים יח לו), שהם בגדי יש"ע (רכח), זה סוד וירא אליו י"י "באלוני "ממרא (בראשית יח א), שהוא בגימטריא יש"ע, והוא מדה כנגד מדה שהראה לו שם של הויה בשילוב שם של אדני, שהוא סוד "פתח "האהל (רכט), והוציא חמה מנרתיקה (ב"מ פ"ו ע"ב) (רל), חמה הוא שם של הויה, כי שמש ומגן "הויה (תהלים פד יב), (נרת"ק כצ"ל) הוא אדני (רלא):
או אמר במחזה (בראשית טו א) לשון תרגום, לפי שאברהם היה קדמאה לגרים, שתיקן כל הנפשות של גרים עד סוף כל הדורות, וידוע שהגרים הם בסוד קליפת נג"ה, שהיא נקראת תרגום (רלב) בסוד שנים מקרא ואחד תרגום, (רלג) שמתקנין בערב שבת קליפת נג"ה, דשרי בחיבורא (רלד) ומסיים בפירודא, ז"ש (בראשית יג ט) הפרד נא מעלי שאמר אברהם ללוט שהיתה יניקתו מקליפת נג"ה (רלה), שמסיים בפירודא נ"א נוטריקון "נגה "ארמית, לכן נקרא אברהם אב "המון "גוים "נתתיך (בראשית יז ד), ר"ת א"ב נג"ה, שהוא אב שתיקן נג"ה בכל הגרים, וגילה הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך, בסוד קליפת נג"ה שניתקנה בימי יון, כ"ש בהתחלת חכמה בסוד מלך עוזר ומושיע (רלו) ומג"ן (תפלת י"ח). וז"ש אנכי "מגן "לך דייקא, שבברכה דילך שהוא ברכת מגן אברהם, שם נתקנה קליפת נג"ה שנקרא מחז"ה, שהוא סוד תרגו"ם, והוא סוד ויפל תרדמ"ה על אברם (בראשית טו יב), שהוא בגימטריא תרגו"ם, ויהי השמש לבוא, שהוא סוד ערב שבת בין השמשות שאז קליפת נגה עולה למעלה, והוא סוד העי"ט (רלז) על הפגרים (בראשית טו יא), והנה תנור אש (בראשית טו יז) הוא סוד שלהוביתא (רלח) דנחתא מתחות כרסייא, בסוד בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צב ח), לפי שאברהם הוא תיקון של אדם הראשון, והוא גרם קליפת נג"ה (רלט) נכנסה כולה בטומאה ותרדמה שלו (רמ), אבל אברהם בתרדמה שלו תיקן, מזה (נ"ל צ"ל לז"ה) הראה לו הקב"ה בענין הקרבנות, שאז באותו פרק גם כן קליפת נג"ה עולה למעלה, בסוד (ויקרא ו ב) זאת תורת העולה הוא העולה קר"י (רמא) על הקרבן הוא העולה כתיב, (רמב) שבאותו הפרק אדם רע בליעל רוצה גם כן לעלות עמה, ונפקא שלהוביתא דאשא מתחות כרסייא. גם רמז בענין קרבנות, ד' קליפות שראה יחזקאל (א ד), כל אחת היא משולשת בסוד (רמג) ושלשים על כולו (שמות יד ז), עגלה משולשת (בראשית טו ט) לקביל רוח סערה, אי"ל משולש לקביל ענן גדול, עז משולשת לקביל אש מתלקחת, ותור וגוזל לקביל קליפת נוגה, וקרא אותו (רמד) תו"ר שהוא עוף טהור, כשזוכין ישראל אזי הוא טהור וראוי להקרבה להיכל המלך, ואם אינם זוכים, אזי הוא סוד גוזל שממית בידים תתפש, שהוא גוזל השפע מישראל (רמה) ונכנס כולו בטומאה, בסוד טיקלא (רמו) שהוא דמעת העשוקים אשר (רמז) אין לה מנחם (קהלת ד א), וכן "אימה "חשכה "גדלה "נפלת, רומז על ד' קליפות אלו מלמטה למעלה (רמח), כנגד קליפת נג"ה אומר נפל"ת, שכן היא עולה ויורד בסוד נחשא דפרח באוירא, כשישראל זוכין היא בעלייה, כשאינן זוכין היא בירידה שנופלת בקליפה (רמט), ומזה הטעם אמר ידוע תדע (בראשית טו יג), ידוע שאני מפזרם (רנ), בסוד פזר לרשעים נאה לעולם (סנהדרין ע"א ע"ב), (כמדומה שצ"ל פזר לצדיקים רע לעולם נ"ל), תדע שאני מכנסם לעלות למעלה במקום קדוש שהוא עולם החיבור, כי ג"ר יהיה זרעך, שעיקר ירידתן לארץ מצרים לתקן קליפת נגה ולהעלות נשמות של גרים, לכן (רנא) ת' מאות שנה לקביל ד' קליפין, כל אחד כלולה מעשר ועשר מעשר הרי ת':
גם לפי שאברהם הוא תיקון של אדם הראשון שקלקל בעבודה זרה, וגרם ת' של מות (רנב) שנכנס בתיבת ותרא האשה כי טוב העץ (בראשית ג ו), שהוא סוד אות ת' נכנסה באותיות או"ר (רנג) עד שבא אברהם, ואמרינן בגמרא (ע"ז י"ד ע"ב) מסכת עבודה זרה של אברהם אבינו (רנד) ת' פרקים הוה, לפי שמדת אברהם הוא חס"ד, שהוא שם של ע"ב שיוצא מן חכמה עילאה, ויש בשם של ע"ב שבחכמ"ה במילוי יודין יו"ד ד"י וי"ו ד"י, ד' יודין, כל אחד כלולה מי' הרי ת' (רנה) עלמין דכסיפין, והוא סוד ארבע מאות שקל כסף ששקל אברהם לעפרן (בראשית כג טז), (רנו) שהוא "רע "עין, לקביל ת' בתי דינין (דכסיפין)[נ"ל שצ"ל דחציפין] (רנז) דיליה. וז"ש (בראשית כג ט) בכסף מלא יתננה "לי, "כסף דייקא שהוא חס"ד, שבא ממילוי חס"ד שהיא שם של ע"ב (רנח). זה סוד שם שם בראשית כג ב) ותמת שרה בקרית ארבע, שרה שהיא היתה גלגול חוה, תיקנת "ות מן ותר"א שקלקלה חוה, לכן אמר בכאן ותמ"ת שרה, פתח בו"ת מן מו"ת, בקרית ארבע דייקא בארבעה יודי"ן שהם (במלת)[בשם צ"ל]ע"ב, בהם השלימה שרה תרין אתוון אילין. וזה סוד שהוצרך יצחק להיות בן מ' שנה בקחתו את רבקה (בראשית כה כ), כי רבקה נשמתה של חוה, בסוד (בראשית כד סז) ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ממש (רנט) שהיתה חו"ה, ולכן כשמתה שרה נתבשר אברהם הנה ילדה מלכה גם היא (בראשית כב כ), כמ"ש (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה כו' (יומא ל"ח ע"ב) (רס), כי נשמת שרה נכנסה ברבקה (רסא), ולפי ששרה לא תיקנה רק ב' אתוון של (רסב) מות, אבל מ' של מות הוצרך יצחק לתקן, שהוא היה ממש נשמת אדם וחוה כדאיתא בתיקונים, ואז תיקן גם כן מ' של מו"ת, ולכן בן מ' הוצרך להיות בנשואין של רבקה, ובזהר איתא שבלידת משה ניתקן ותר"א אותו כי טוב הוא (שמות ב ב), אותו קלקול של חוה ותרא (רסג) האשה כי טוב העץ למאכל, ונתמלא הבית אורה (מגילה י"ד ע"א) (רסד), שקלקלה חוה בת' של ותר"א, ולא פסקה זוהמ"ת (רסה) הנחש לדעתו, עד שקיבל התורה ו' בסיון, שאז נתקנה ו' של מו"ת, ובמ' יום שהיה בהר שקיבל לוחות, נתקן מ' של מו"ת, ולכן דרשו (עירובין נ"ד ע"א) חרות על הלוחות (שמות לב טז), כשניתנה (רסו) תורה למשה במתנה שהוא ביום מ' (רסז), שבתחילה היה לומד ושכחה, עד שניתנה לו במתנה (רסח) בסוף מ' יום (נדרים ל"ח ע"א), ואז היתה חרותה על לב"ה (לב"ו צ"ל), אל תקרי חרות אלא חירות שבאותו שעה נעשה חירות ממלאך המו"ת, מו"ת דייקא שבאותו הפרק נשלם התיקון של אותיות מו"ת (רסט). וצריך ליתן טעם (ער) למה לא נתן הקב"ה למשה התורה מיד במתנה, ולמה המתין עד סוף מ'. בדרך הדרש לפי שבסוף מ' עשו ישראל העגל, והקב"ה אמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב י), שדרשו רז"ל (ברכות ז' ע"א) שלא חזר דיבורו של הקב"ה ריקם, שכן בני רחביה (רעא) רבו למעלה ראש (דברי הימים א' כג יז), שהיו למעלה מס' רבוא, ונמצא באותו שעה (רעב) שאמר הקב"ה למשה ואעשה אותך לגוי גדול, אז ניתנה התורה למשה במתנה, כי התורה היא ס' רבוא אותיות כנגד ס' רבוא נשמות של ישראל, והקב"ה הבטיח למשה שיהיה הוא כלול מס' רבוא נשמות, ז"ש במסכת נדרים (ל"ח ע"א) לא נתן הקב"ה התורה אלא למשה (רעג), ומסיק לפלפולא בעלמא (רעד), ולכן כל זמן שלא היה משה כלול מס' רבוא, היה לומד ושכחה עד שנתן הקב"ה למשה הפלפול במתנה (רעה), כמ"ש ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קמנצית, אילו משתכח תורה מישראל מהדרינא (רעו), וזה גם כן המתנה של משה, שבפלפולו היה מהדר התורה, אבל לפי מה שאמרנו (רעז) הוצרך דוקא (לתקן)[לקבל נ"ל]ביום מ', לתקן מ' של מו"ת חמת המלך מלכי המלכים (רעח), שבאותו שעה שעשו העגל רגליה יורדת מות (משלי ה ה), ואיש חכם זה משה יכפרנה (משלי טז יד), וזה הראה לו הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך דייקא, שלא יוכל משה לקבל את התורה עד שנתן לו הקב"ה קלסתר פניו של אברהם (שמו"ר פכ"ח א') (רעט), "שכרך "הרבה "מאוד ר"ת מש"ה, שאז פסקה זוהמת נחש (עיין שבת קמ"ו ע"א), כמבואר בפסוק (בראשית ג א) והנח"ש הי"ה ערו"ם, ס"ת משה. שעיקר התיקון היה כשקיבל הלוחות כמ"ש:
ויקח לו את כל אל"ה (רפ), אלה דייקא אלה העדות והחוקים, הם לוחות העדות (רפא) שהם ו' טפחים על ו' טפחים מנין אלה, וכל הלוחות היו ח"ק (רפב) טפחים, נרמזים במלת ויק"ח (רפג), ז"ש ויבתר אותם בתוך על ב' לוחות, שנרמזים אל"ה העדות והחוקים (דברים ד מה), שהם ב' פעמים ח"ק (רפד). גם במלת אלה נרמזת בו כל התורה שהוא ה' ספרים, אלה (רפה) תולדות השמים והארץ בה' בראם (בראשית ב ד), והוא ה' פעמים או"ר שביום א' (רפו) בראשית, כדאיתא במדרש (ב"ר פ"ג ה') (רפז) כנגד ה' חומשים, ה' פעמים או"ר בגימטריא אל"ה, שהוא אלף (רפח) ל"ה (רפט). או יאמר מן י' לשונות של נבואה, לא דיבר עם אברהם (רצ), רק בב' בדיבור ובמחזה, שרמז על ב' שמות דב"ר י"י, כנגד שם של הויה, מחז"ה נגד שם של אדני, שהוא מחזה שד"י (במדבר כד טז), והן תרין שמהן שאמרנו שהם "הויה "בהיכל קדשו (חבקוק ב כ), והראה הקב"ה לאברהם ד' דברים התורה והמקדש (גיהנ"ם ומלכיות כצ"ל) (רצא), התורה נרמזת במלת אנכ"י, והמקדש במלת מג"ן לך, שכן היו במקדש צ"ג כלים (רצב) כדאיתא במסכת תמיד (ל' ע"א) (רצג), שהוא לכבוד "אדון "יחיד (רצד), "הויה "בהיכל (רצה), כל זה עבור אברהם שנצרף בכבשן האש, ג"ץ (רצו) היוצא מתחת הפטיש (שבת כ"א ע"ב), ובשבילו העם בחר לנחל"ה לו (תהלים לג יב), נחל"ה (רצז) דייקא, נחלה לישראל עבדו (תהלים קלו כב), וכן קחשיב במשכן צ"ג דברים בפרשת נשא, לפי שיש בין דור המבול לדור הפלגה ש"ם שנה (ש) משנולד יעקב, שהיה ראוי לירד בשלשלאות של ברזל (שבת פ"ט ע"ב). ולפי דברי כנפי יונה שפסוק (ישעיה מא ג) "אורח "ברגליו "לא "יבוא (שא), דאיתמר גבי אברהם בהריגת ד' מלכים (ב"ר פמ"ג ג'), שזכה אברהם באותו פרק לרתיכא קדישא, שסודו (שב) ארגמן, עיין שם (שג). והנה לזה אמר הקב"ה לאברהם בדב"ר הויה במחזה (שד), כשתצרף דב"ר הויה אל במחז"ה, הרי סוד ארגמ"ן שהוא בגימטריא רצ"ד, לאחר שנלחם (שה) אברהם עם נמר"ד שהוא בס"א, גם כן עולה לחשבון ארגמ"ן, לכן אמר אנכי "מגן "לך, לך דייקא (שו) שכבר מדתו של אברהם נקרא או"ר (שז), כמ"ש (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק, שדרשו רז"ל (ב"ר פ"ב ג') האי"ר בא', וכן שם של אברהם מורה על האור, שדרשו זרח בחשך (תהלים קיב ד) (שח), או על (שט) אברהם, שהוא צירף (שי) אחד מן ק"כ (שיא) צירופים, הוא א"ר בה"ם. ז"ש אנכי מג"ן לך, שבאותו פר"ק זכה אברהם לאו"ר (שיב) דארגמן, שבאותו הפרק זכה לאור"ה (שיג), ומגן לך דייקא כשתצרף אותיות א"ר הרמוזים בשמו, עם אותיות מג"ן, הרי ארגמ"ן לקביל נמר"ד (שיד) שנצח אברהם באותו פרק, גם סוד ארבע"ה (שטו) מלכים "את "החמשה (בראשית יד ט), שנתעסק אברהם להגביר ד' אתוון של הויה, את החמשה הם אתוון של אלקי"ם (שטז). ז"ש דבר הויה מורה על ד' אותיות הויה, במחז"ה מורה על חזות קשה, שהוא שם של אלקי"ם, שהמתיק אברהם חזות קשה עם שם של הויה, כנרמז במלת דבר "הויה (שיז). גם אמר "בדיבור "ובמחזה (שיח), הראה הקב"ה הגלות שהם כפולים, ישתרגו עלו על צוארנו (איכה א יד), א' קשה וא' ניחא, כדאיתא במדרש רבה פרשת ויצא (ב"ר פס"ח י"ד) (שיט):
בירושלמי במסכת ברכות (פ"ה ה"א) אלישע (שכ) דכתיב ביה (מלכים ב' ב יא) "ויהי הם הולכים הלוך דבר דפליגי ביה אמוראי, חד אמר בקריאת שמע היו מתעסקים, דכתיב ביה (דברים ו ז) ודבר"ת בם (שכ"א), גם בכאן נוכל לומר לומר "דבר "הויה מדבר בקריאת שמע (שכב), שגילה הקב"ה לאברהם סוד נפילת ד' מלכים בד' חלקים (שכג) שנחלקה קריאת שמע כדברי ריב"ל בזוהר חדש, שהראו לו בגן עדן מתחילה מ"ב חדרים, כנגד אותן בני האדם שכוונו בפרשה ראשונה (שכד), אחר כך ראה ע"ב מדורין, על אותן בני אדם שכוונו בפרשה שניה עד ושמת"ם (דברים יא יח) (שכה), אחר כך הראו לו נ' שערים, לאותן בני אדם שמכוונין מן ושמת"ם עד ויאמ"ר (במדבר טו לז) (שכו), אחר כך ע"ב היכלות, לאותן בני אדם שמכוונין מן ויאמ"ר עד אמ"ת עם חזרת ג' תיבות י"י "אלקיכם "אמת (שכז) כשמתפללין עם הצבור (שכח), אשרי "אדם "שומע לי (משלי ח לד), זה שמתפללין שמע ישראל, אד"ם דייקא שהוא משלים רמ"ח איברין של אדם (שכט), לשקוד על דלתותי (של), כשהוא מתפלל עם הצבור, אז משלים רמ"ח איברים, ז"ש (משלי ח לה) כי (שלא) מוצאי מצא חיים כי רפאות תהי לשרך, שכל תיבה משלים אבר אחד (שלב). הנה ד' חלקים אלו של קריאת שמע, הם כנגד ד' אותיות השם, לכן אמר "דבר "הויה, בקריאת שמע (שלג) נשלמו ד' אותיות הויה, זה על פי רעיא מהימנא פרשת שופטים (זוהר ח"ג רע"ד ע"ב) לדון ס"ם בסייף שהוא קריאת שמע, שהוא חרב של הקב"ה, י' רישא דחרבא, ו' גופא דחרבא, הה' תרין פיפיות דילה, נרתקא דחרבא הוא אדני. והענין כי בב' יחודין שמ"ע (דברים ו ד) וברו"ך, יש בכל אחד ו' תיבות, והוא סוד וישאוהו במוט (שלד) בשנים (במדבר יג כג), כמ"ש אתוון דיחודא הורגין ס"מ ובת זוגו, והוא סוד רמ"ח (שלה) של פינחס וידקר "את "שניהם (במדבר כה ח), שהם ס"מ ובת זוגו. ולדעתי שהוא סוד במחז"ה (שלו), שהוא סוד מחז"ה שד"י יחזה, מחז"ה בגימטריא ס', הם ששים גבורים של קריאת שמע, ס' אותיות שיש בפרשה ראשונה משם של הויה (שלז), ולפי התיקונים שיש (שלח) ס' דבקים בקריאת שמע, שהנותן ריוח לדבקים (שלט) מצננין לו גיהנ"ם (ברכות ט"ו ע"ב), ומלת שד"י נוטריקון "ששים "דבקים "יפריד (שמ), יחז"ה י"ח אזכרות בקריאת שמע, וי"ב תיבין דיחודא (שמא) נרמז במלת ז"ה, ז"ש אנכי "מגן "לך (שמב), במלת מגן נרמזו סוד תרין יחודין, העליון (שמ"ע, ומסיים) אח"ד שהוא כנגד שם של הויה (שמג), יחוד התחתון ברו"ך, ומסיים וע"ד שהוא שם של שד"י (שמד), נרמז במלת שם כבוד, תצרף שד"י עם הויה, הרי ברוך ש"ם (שמה), וכשתצרף וע"ד עם אח"ד, כי במלת (שמו) ועד נרמזין גם כן אח"ד, כדאיתא בזהר תרומה (ח"ב קל"ד ע"א) דכתיב (זכריה יד ט) י"י אחד "ושמו "אחד (שמז), רק שצריכין אנו לרמוז (שמח) אותיות אח"ד באותיות מחולפים, ו' של וע"ד הוא במקום א' של אחד, באתוון ידועין א"ב של א"ו ב"ה (שמט), ע' של וע"ד בחילוף אחה"ע (שנ) במקום ח' (שנא), התחילו עבדיה (שנב) להביא לה בחשאי (פסחים נ"ו ע"א), כדי שלא ישלטו החיצונים (שנג), תצרף וע"ד עם אח"ד הרי מג"ן. וז"ש אנכי מג"ן לך, שרומז על קריאת שמע, ולפי שעל קריאת שמע אמר רוממות א"ל בגרונם (תהלים קמט ו), במלת מג"ן נרמזין ג' פעמים אל (שנד) שאמר בזו הפרשה (שנה). וז"ש (בראשית יד כ) ברוך אל עליון אשר "מגן "צריך בידיך, מג"ן דייקא בב' יחודים אלו של אח"ד וע"ד, שהוא בגימטריא מג"ן, דייקא באלו הב' יחודים ידקרו שניהם, שהם (בגימטריא מיותר נ"ל) ס"מ ונחש:
ולפי שחרב פיפיות הם סוד ב' ההין (שנו), נתן לאברהם ה' ולשרה ה', שהם סוד ה' חלוקי אבנים שהרג (בהם) דוד את גלית הפלשתי (שמואל א' יז מ), שנתלבשו (שנז) בו כל הד' גליות שהם ד' קליפות, ולכן נקרא גלית, ונקרא איש הבינים (שמואל א' יז ד) (שנח), שהיה מבונה מכל מום (סוטה מ"ב ע"ב), ר"ל שנתלבשו בו כל הד' גליות שהם ד' קליפות, ואמרו רז"ל במסכת סוטה בהתיצב הפלשתי מ' יום (שמואל א' יז טז), כנגד התורה (שנט) שניתנה במ' יום, השכם והערב כנגד (שס) קריאת שמע, לפי שבשנים אלו מבטלין כח הס"א, כמ"ש (ברכות ה' ע"א) על רגזו ואל תחטאו (תהלים ד ה), שירגיז יצר טוב על יצר הרע בתורה ובקריאת שמע (שסא), ושניהם אלו נרמזין בכאן (שסב), דבר הויה, על התורה (שסג). "במחזה, על קריאת שמע (שסד). ז"ש אנכי רמז על התורה, שנתנו הלוחות שמתחילין "אנכי (שמות כ ב), למ' יום. מגן לך על קריאת שמע, שהם ב' יחודין שאמרנו שמסיימין "אחד וע"ד, לכן יהיו במקדש צ"ג כלים, לכבוד ב' יחודין אלו שמורין על "הויה "אחד "ושמו "אחד (שסה). ז"ש (בראשית טו י) "ויקח לו את כל "אלה ויבתר אותם בתוך, שנרמז בו אלו הב' דברים (שסו) תורה וקריאת שמע, תורה ניתנה בב' לוחות (שסז), כל לוח היה ו' טפחים על ו' טפחים מנין "אלה. וגם תרין יחודין שמע ישראל ו' תיבות, ברוך שם ו' תיבות, תחשוב ו' פעמים ו' (שסח), הרי ל"ו מנין "אלה (שסט), זה סוד "שאו "מרום "עיניכם (ישעיה מ כו), שהוא ר"ת "שמע (שע), וראו מי ברא אלה, לפי שיש (שעא) בקריאת שמע י"ח אזכרות, וכשתחשוב י"ח בשחרית וי"ח בערבית (שעב), הרי בקריאת שמע נרמז מלה אלה. ז"ש ויקח לו את כל "אלה דייקא, ויבתר אותם "בתוך שבקריאת שמע, ובתורה מבתר הס"א (שעג), וישאוהו במוט בשנים (שעד), לכן אחר הריגת ד' מלכים שהם כנגד ד' מלכיות שלעתיד, והם כנגד ד' כוחות הטומאה שלמעלה וד' קליפות שראה יחזקאל, הוצרך הקב"ה לגלות לאברהם דמה שמבטלין אותם ולהרוג אותם בחרב. ולזה אמר ("חרב "ורומח "ומגן "מלחמה סלה ), [צריך עיון כי לא נכתב כן רק מגן וחרב ומלחמה סלה, והייתי רוצה לומר שט"ס היא, לולי שדרש המחבר כל (תורה)[תיבה]בפני עצמו, ואף על פי כן רצוני להגיה בדברי הרב כאשר תראה], שלשתן קאי על קריאת שמע, ("חרב כמשמעו, "ורומח רומז על רמ"ח תיבין דקריאת שמע עם שית תיבין של "שמע "ישראל), [נ"ל דהכי גרסינן "וחרב כמשמעו, והו', על ו' תיבין "דשמע "ישראל וכללות הקריאת שמע הוא רומח, שהיא רמ"ח תיבין דקריאת שמע]. מג"ן גם כן מורה על קריאת שמע כמ"ש (שעה). או אמר ויקח לו את כל אלה (שעו), שרמז קתדרין דדין לקביל קתדרין דדין, שהם תרין סתרין דלעילא מימין רהב (שעז), שיש לו ל"ו שרים (שעח), "אלה ברכב (תהלים כ ח) ומשמאל ס"מ, שיש לו ל"ו שרים, "ואלה בסוסים "אלה מול "אלה (לבתר), ["ויבתר] אותם בתוך, שישראל עומדים באמצע (שעט), והוא כמ"ש הבחיי על פסוק (ישעיה סו יז) המתקדשים והמטהרים על הגנות אחר אחד בתוך, שכן ישמעאל עושין יום מנוחה וחג שלהן בערב שבת (שפ), ואדום באחד בשבת (שפא), וישראל הם באמצע (שפב), ונקדשתי "בתוך בני ישראל (ויקרא כב לב), "בתוך דייקא, ז"ש בתוך (שפג) קאי על ישראל, ושכנתי "בתוכם כתיב (שמות כה ח):
או יאמר דבר הויה, שהראה לו ענין מתן תורה, דאיתמר בהו (שמות כ א) וידבר הויה את כל הדברים "האלה דייקא, ויקח לו את כל "אלה, ולפי שיש בי' דברות תר"ך אותיות (שפד), והם יו"ד שורות (שפה), על כל שורה מגיע סב כמנין "במחזה, שהוא סוד ב' פעמים אל, בסוד אל ארך אפים אל רחום וחנון (שמות לד ו) (שפו), וכן הראה הקב"ה לאברהם קחה לי עגלה משולשת, שהם ענין קרבנות, שכן "קרבן בגימטריא "ארך "אפים, שהראה לו ענין "אריך "אנפין, אחר כך הראה לו ענין זעיר אנפין שהוא אל רחום וחנון (שפז), וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ז"ש ויבת"ר אותם "בתוך, שהראה לו הביתור שחלק י' הדברות על יו"ד שורות, וכל שורה ב' פעמים אל, שהוא מדתו של אברהם (שפח) "חסד אל כל היום (תהלים נב ג) (שפט), חסד עליון בל ימוט (תהלים כא ח) (שצ), לכן היה אברהם בדור ך', שהוא סוד ך' פעמים אל (שצא), מנין אותיות תר"ך (שצב). ז"ש "אנכי (שצג) מגן "לך דייקא, שאתה בדור ך', מורה על זו המדה (שצד), מזה הטעם ניתוסף ר' בשמו, שהיה ראוי לקרות "אבהם, על שם אב המון גוים, כתוב בסודי רזי לפי שאות ר' היא אות העשרים בא"ב, שמורה על אברהם שהוא בדור ך', לפיכך ניתוספת אות ר' באברהם, שגילה הקב"ה לאברהם מתן תורה שהיא ה' (שצה) ספרים, גם קריאת שמע שהיא ה' חלוקי אבנים (שצו), גם ה' שגילה לו המרכבה העליונה שנחלקה לה' (שצז), וזכה להיכל שנקרא היכל "אהבה (שצח), ומבואר בר"ת "המן "גוים "נתתיך, ר"ת "נגה, שכן איתא בזהר פקודי, שבהיכל אהבה תמן כובב "נגה, ומבואר בנוסח אהבה רבה שהוא לקביל היכל "אהבה, "כן "תחננו "ותלמדנו אבינו אב הרחמן, שמזכירין אנו "אב "המון "גוים, שהוא אב נג"ה זכותו של אברהם אב הרחמים, "כן תחננו, "כן נוטריקין "כוכב "נגה. או אמר דבר הויה על תורה שבכתב, "במחזה על תורה שבעל פה (שצט), שהוא מנין "מחזה ס' מסכתות. גם הראה לו נחמות ירושלים, "דברו על לב ירושלים (ישעיה מ ב), זהו "דבר הויה:
שייך להתחלת הסדרא
אמר ג' לשונות בפסוק קמא (ת), לקביל ג' דורות שקיבל אברהם שכר כולם, ומבואר בצירוף של אברהם שהוא בהיפך אתוון "בר "מאה, שאז נתן לו הקב"ה בר, כשהיה בן ק' שנים, ואז נעשה נקי כפים ובר לבב (תהלים כד ד), שאז זיכה וצירף (אלו) שנרמזין במלת "מאה, נוטריקון מבול "אנוש "הפלגה, ואף על פי שד' דורות הן שפגמו בד' אותיות הויה (תא), שרמז עליהן דוד (תהלים ו ז) בדמעתי ערשו "אמסה, שלא כנגד עצמו אמר דוד, אלא כנגד כל ישראל שהן הן ד' דורות, נוטריקון "אנוש "מבול "סדום "הפלגה, ונרמזים (במלת)[בר"ת כצ"ל]"מאלקי "העמים "אשר "סביבותיכם (דברים ו יד), ר"ת "מבול "הפלגה "אנוש "סדם, הן הן ד' שליבות של סולם שראה יעקב, ונרמזין בראשי אתוון "הנה "סלם "מצב "ארצה (בראשית כח יב), ו' של והנה שימוש (תב), ד' דורות אלו נתגלגלו למצרים כמ"ש בפרדס (תג) שער השערים. דור המבול, עליהם אתמר (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשלכוהו (תד). דור הפלגה, איתמר עלייהו (שמות ה יב) ויפץ העם (תה), הוא סוד לקושש קש. (בראשית יט יא) אנשי סדם שהוכו בסנורים, מתו בחשך בג' ימי אפילה (תו), וד' דורות הללו הוא קופה שהיתה תלויה בצווארו של אברהם (תז), שהוצרך אברהם לזכך ארבעתן, כמו שהראה לו הקב"ה בברית בין הבתרים, כנגד דור אנוש אימ"ה, שבא אוקיינוס והציף שליש של עולם (ספרי האזינו לב ח') (תח). חשיכ"ה, בדור המבול שלא שמשו המאורות (ב"ר פכ"ה ב'). גדול"ה, דור הפלגה שבנו עיר גדול"ה וראשו בשמים (בראשית יא ד). נופל"ת, כנגד סדום (תט), עלי"ו דייקא, שאלו הד' דורות היו מרגליות טובה תלוי בצווארו (תיא) של אברהם (ב"ב ט"ז ע"ב), שהוצרך לזכך אותן, ואם כן (תיב) ארבע דורות הן למה לא נרמזין בכאן רק ג' דורות. אבל הענין שהן הן פגמו בד' אותיות (הויה), שהן ד' יסודין קדמאין, ובאמת עיקר שם של הויה אינו רק ג' אותיות, והה' היא כפל. וכן גם כן דור הפלגה ואנשי סדום הם גלגול אחד, כמ"ש הבחיי "ואנשי "העיר "אנשי "סדם (בראשית יט ד), שאנשי העיר שבנו המגדל, אנשי סדום הם ממש, אם כן הם באמת רק ג' (דורות) שנרמזין בצירוף של אברה"ם (תיג), שהוא היה רב (תיד) שנטל שכר (בשמרו עקב ר"ב) של אלו הג' דורות, שנרמזין באותיות של אברה"ם הנשארים שהם מא"ה, ובזה תיקן אברהם קומה של אדם הראשון שהעמידו הקב"ה על ק' אמה (ב"ר פי"ב ו') (תטו), וזה רמז בזהר (ח"א ע"ו ע"ב) שהתחיל הקב"ה לדבר עם אברהם "לך "לך, שהם חשבון מא"ה, שאז כשהיה אברהם ב"ר מא"ה, אז נתקיים ואעשך לגוי גדול שנולד יצחק, שהוא היה ממש אדם הראשון, וניתקנה קומה שלו (תטז) שנתקלקלה בג' דורות שנרמזים במלת מא"ה, שהם "מבול "אנוש "הפלגה. ולכן אמר ג' לשונות, כנגד דור הפלגה דאיתמר שם (בראשית יא א) ויה"י כל האר"ץ שפה אחת (תיז), מן האר"ץ ההיא יצא אשור (בראשית י יא), כנגד זה אמר לך לך מארצך. כנגד דור המבול דאיתמר תמן (בראשית ו ט) אלה תולדו"ת (תיח) נח, שלשה אלה בני נח, ומאלה נפצה (תיט) הארץ (בראשית ט יט), אמר וממולדתך. כנגד דור אנוש שהיו עובדי צלמים, ואז הוחל לקרות בשם הויה (בראשית ד כו) (תכ), איתמר "ומביא "אביך, שהיה תרח עובד צלמים. ולכן מיד אחר פרשה זו איתמר (בראשית יב י) וירד אברם מצרימה, כי במצרים נתגלגל אלו הדורות (תכא), והוצרך אברהם להעלות משם (וסוד וירד אברם מצרימה), [נ"ל שצ"ל והוא סוד ויעל אברם ממצרים (בראשית יג א) ](תכב), והוא סוד ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב (בראשית יג ב), כסף הוא סטרא דימינא (תכג), וזהב שמאלא, ובמקנה באמצעותא, והם סוד ג' קווין של אברהם יצחק ויעקב חסד דין ורחמים, והוא סוד ה' שניתוספה באברהם, שהוא צורות ג' קווין (תכד), ועליו קרמיז אברהם בן מש"ק ביתי דמשק אליעזר (שם בראשית טו ב), מש"ק נוטריקון "מן "שלשה "קוים, דולה ומשקה (תכה) מתורתו של רבו, שהיה מתקן ג' קווין שהעולם עומד עליהם שנבראו בב' של בראשית (תכו), "משק "ביתי רומזים על ב' של אברהם (תכז), שגם היא צורת ב' מן ג' קוים, והוא סוד אליעז"ר, שכן אליעז"ר גימטריא ג' פעמים ק"ו, ולכן נקרא דמש"ק אליעז"ר שדולה ומשקה מתורתו של רבו, תורתו דייקא, שקיים אברהם כל התורה (יומא כ"ח ע"ב) שהתחלתה בב' של בראשי"ת (תכח), שנרמז בצורת שלשה קוין שהוא סוד אליעזר, שעולה ג' פעמים ק"ו, ולכן הוי ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות (בראשית יד יד), אמרו רז"ל (נדרים ל"ב ע"א) שהוא היה אליעזר לבד שחשבונו עולה שי"ח, וקשה מה ענין זה חשבון של שי"ח (תכט), אבל רזא דמלה יליד ביתו דייקא (תל), שהן הן הנשמות שבעולם שנחלקין בג' קווין (תלא), דהיינו "קו החסד "קו הדין "קו הרחמים, וזה נרמז במלת ביתו שהוא ב' של בראשית. #
בעוה"ר יתר הכתבים על המגלה עמוקות אינו בנמצא אתנו להעתיק, ואם ימצאו תחת מי יחזירו האבידה לבעליה:
בארות עמוקים פרשת נח
א בא לפרש ענין הסמיכות "ונח "מצא "חן, "לאלה "תולדות (בראשית ו ט). גם בא לפרש מציאת החן מה הוא, אם הוא ראוי לכך, לא יצדק ח"ן, רק שזכה להצלה מצד צדקותיו, ואם לא היה ראוי לכך, וכי משוא פנים יש בדבר. גם בא לפרש ענין הג' תוארים שזכר בנח "צדיק, "תמים, "את "האלקים "התהלך. גם בא לתרץ כפי הפשט שמפרש בכתוב "זה "ינחמני, יקשה למה לא נקרא שמו "נחום או "מנחם כקושיית המפרשים, זה מה שרצה הרב הק' לבאר בפיסקא הלזו:
ב ר"ל "ונח מצא "חן הכי פירושו, שמצא והמציא ענין השלשה דברים שנתלים בחן, שבאותן ג' דברים פגמו דור המבול, דמבואר בגמרא שלש חינות הן, ח"ן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו, חן המקום על יושביו. ובאלו הג' פגמו דור המבול, ונח היה שלם באלו הג' חנות:
ג שנקרא מקו"ם, שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, וגם השם הויה ב"ה בגימטריא מקום כזה, י' פעמים י', ה' פעמים ה', ו' פעמים ו', ה' פעמים ה', סך הכל בגימטריא קפ"ו:
ד כענין שאמרו רז"ל (סנהדרין נ"ז ע"א) אין השחתה אלא עבודה זרה, כמה דאת אמר (דברים ד טז) פן תשחיתון, וכאן נאמר ותשחת:
ה רק שמח בחלקו, חן אשתו עליו:
ו ר"ל דלענין זה פירשה לנו התורה שם אחות תובל קין, על כרחך כמו שאמרו רז"ל שנעמה היתה אשתו של נח, ואף על פי כן יקשה מה יתן ומה יוסיף לנו בהודיע לנו שם אשתו. אך הוא להורות שלא נתפתה אחר עצת נעמה אמן של שדים, כמבואר בזוהר הק' אשר היא מפתה את האדם לזנות, רק אשתו בקדושה נעמ"ה הצדיקית, (ר"ל שלא חטא בגזל רק מה שלקח במקח החזיק):
ח ר"ל כולם נרמזים בפסוק הסמוך "ונח "מצא, נסמך תיכף אחריו "אלה "תולדות "נח "נח "איש "צדיק, ולא איש חמסים, שהיה נקי מן הגזל:
ט כמבואר בגמרא ומדרש תואר צדי"ק:
י ר"ל על שם הח"ן שמצא, אלו הג' חנות שהיה שלם בכולם:
יא כי לפי הטעם ז"ה ינחמנו, היה לו להקרא נחו"ם או מנח"ם, אך הוא בשביל הח"ן. והנה בתורתינו מפורש הטעם ז"ה ינחמנ"ו, על כרחך צריכין אנו לפרש "ויקרא "את "שמו "נח "לאמר "זה "ינחמנו, ר"ל לאנשי הדור שהיו בני בליעל, היה מתיירא לאמר עיקר הטעם שהוא יהיה יחיד בדורו במציאת החן מה שאין כן כל הדור, ואמר להם טעם "זה "ינחמנו, ובזה יוצדק הלאמ"ר, נ"ל:
יב ר"ל בזה יש לפרש הפסוק בסמיכות בזה האופן ונח, רצונו לומר מפני [מה] קראוהו נ"ח, ולא מנח"ם או נחו"ם, כי מצא ח"ן בעיני ד', רצונו לומר מפני שמצא חן כנ"ל, ואיזה חן מצא, מפרש אחר כך אל"ה וכו' "איש "צדיק וכו', וכנ"ל:
יג רצונו לומר "אלה "תולדות "נח, בתיבת נח שהוא אותיות ח"ן, מרומזים הג' שלימות האלו וכנ"ל:
יד ר"ל איש צדיק, ולא איש חמסים וכו', וכדלעיל:
טו בא לפרש באופן אחר תואר צדי"ק. גם בא לפרש למה ט"ו אמה גברו המים של דור המבול:
טז ר"ל מי חטאו הלא הם דור המבול, ויותר נראה שאלו הב' תיבות "דור "המבול היו כתובים על הגליון פירוש על "שהם "חטאו, והכניסו אותו לפנים:
יח כי אמרו רז"ל כל זמן שאיש ואשה מתנהגים כשורה וחברותם נאה על פי התורה, אזי בחמימות אש אהבה שביניהם מתחבר השם י"ה ושוכן עמהם, על כן תמצא בשמותם א"ש א"ש בחיבור השם י"ה, מה שאין כן כשאין חברותם נאה שאינו על פי התורה, אזי מסתלק היו"ד "מאיש "והה"א "דאשה, ונשאר "אש "אש, על כן בדור המבול שחטאו בעריות, נידונו ברותחין להיות שנשאר בשמותם רק "אש "אש:
יט להיות שפגמו בי"ה שבאיש ואשה על ידי זיווגם בעבירה:
כ לתקן מדת היסוד שנקרא טו"ב כנודע, כי זה מקום הפגם של הברית אות ברית קודש, וראיה מפנחס בקנאותו קנאת הברית, ניתן לו ברית שלו"ם (במדבר כה יב), וידוע למשכילים כי מדת היסו"ד יכונה שלו"ם (זוהר ח"ג קט"ו ע"ב, עיין שבת קנ"ב ע"א)
כא כבר ידעת סוד הגאול"ה הוא יסו"ד צדיק שנקרא "גואל, "ותפלה סוד המלכו"ת. והנה חזקיה שלא נשא אשה, לא השתדל לחיבור יסו"ד ומלכו"ת, ופעל זה בתיקונו על ידי סמיכות גאולה (יסוד), לתפלה (מלכות) בתפילותיו:
כב מנין י"ה, שתיקן בהתחברות י' שבאיש עם ה' שבאש"ה:
כג הפסוק הזה דרשו רז"ל בגמרא על חזקיה וישעיה שלא הלכו זה אצל זה, והש"י עשה פשר דבר, כי בימים ההם חלה חזקיה ואמר הקב"ה לישעיה לך ובקר את החולה, ודרשו הרב הק' גם כן על הפשר דבר שביניהם, שכל אחד נרמז בו שם י"ה, על כן לקח חזקיה בתו של ישעיה, כמבואר בגמרא שאמר ישעיה לחזקיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא, א"ל מאי כולי האי א"ל משום דלא אנסיבית, א"ל דחזאי ברוח הקודש דנפקי מנאי בנין דלא מעלי. א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דאפקידית איבעית לך למיעבד, ומאי דניחא קמי קוב"ה ליעבד. א"ל אם כן הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך וכו'. ומעתה תבין דברי הרב שבשניהם נרמז שם י"ה:
כד אגב דרש הרב שם מנש"ה מלשון שכחה, שאמר חזקיה נשני אלקים את כל עמלי, שהיה מייגע את עצמו ומחשב בתחבולת איך להכשיר זרעו ולא הועיל כלום, על כן קראו מנש"ה. עד כאן מה שרצונו לבאר:
כה ז"ל הגמרא סנהדרין, כתיב החמס קם למטה רשע, לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם, אמר רבי אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל, ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם, ואף על נח נחתם גזר דינם כו', אלא שמצא חן בעיני ד', עכ"ל הגמרא. ובא כעת הרב הק' לפרש ענין אמרם כמק"ל:
כו כן דרשו רז"ל וילבש צדקה כשריון, מה שריון מחובר מקשקשים ומכולם נעשה שריון, כן צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול:
כז ותוכן כוונת הרב הק' לפי זה לפרש תיבת כמקל, דרשו בר"ת "מלאך "קטיגר "לבוש, כנ"ל כוונתו:
כח בא לפרש אחר כך הפסוק "לא "מהם "ולא מהמונם ולא "מהמהם שזכר יחזקאל, שהביאו בגמרא שהעתקתי לעיל:
כט הם מה שזכר אחר כך. א', מה שבינו לבין קונו. ב', מה שבינו לבין הבריות. ג', מה שבינו לבין עצמו:
ל כמ"ש הרב אחר כך אי"ש צדי"ק בינו לבין עצמו, תמי"ם בינו לבין הבריות, א"ת האלקי"ם בינו לבין המקום:
לא המונ"ם, דריש נוטריקון המו"ן ע"ם:
לב כמבואר בגמרא נ"ל רק שמצא ח"ן, ועל ידי הח"ן נקרא שלם באלו ג' תוארים:
לג שהיו מקולקלים באלו הג':
לד כי באמת גם הוא לא היה שלם כמבואר בגמרא הנ"ל, רק שמצא חן, ועל ידי כך נחשבו בו כל הג' תוארים:
לה כי מצא חן בעיניו לשבחו בתוארים הללו:
(ר"ל הפסוק במשלי "מגדל "עז "שם "יי "בו "ירוץ "צדיק, בזה הפסוק נרמז ענין דור הפלגה, שבנו "מגדל "עז בכוונה מיוחדת נגד שם הויה ב"ה, כדמסיק אחר כך בו ירוץ צדי"ק זה אברהם, שקידש אז שמו של הקב"ה כדמסיק הרב הק' ז"ל:
לו עתה מתחיל הרב לפרש דבריו האיך רצו לעשות נגד שם הויה ב"ה:
לז כמבואר בפרקי היכלות דשיעור קומה הוא רל"ו אלפים פרסאות. והנה ודאי אין הדברים כפשוטן וצריך לזה שימוש חכמים, וז"ל אותיות דר"ע באות ח' וז"ל, דבר אחר קרוב ד' לנשברי לב (תהלים לד יט), שכל שבורי לב חביבין לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת מרוחקין מן השכינה שלשים וששה אלפים רבבות פרסאות, שנאמר (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל ל"ו, ל"ו בגימטריא שלשים וששה אלפים הן, מלמד שגופו של שכינה מאתיים ושלשים וששה רבבות פרסאות, קי"ח ממתניו ולמעלה, קי"ח ממתניו ולמטה. ופרסאות הללו אינם כפרסאות שלנו, אלא כפרסה שלו אלף אלפים אמה, ואמה שלו ד' זרתות, וטפח וזרת שלו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיה מ יב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן, עכ"ל. המשכיל ישקוד על דברי המשכילים בחכמה ויבין דברי קדשו במעט קט שאינם כפשוטו, והנה אחת ארמוז ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, עם ד' כוללי השמות או עם ד' אותיות השורש, בגימטריא רל"ו. #
לח ור"ב כ"ח (תהלים קמז ה) בגימטריא רל"ו:
לט עתה בא לפרש האיך נרמז זה המספר בשם הויה כמ"ש לעיל:
מ זה השם בגימטריא ס"ב, והוא אחד מי"ג מילואי הויה אשר הם נגד י"ג מדות, הגם דשם ס"ב נצטייר במקובלים באופן אחר, (עיין במאמר המלואים להרמ"ע ז"ל), והוא נגד מדה עשירית שבי"ג מדות מדת נושא עו"ן (שמות לד ז), עיין בויקהל משה:
מא ר"ל הפשוט על המילוי:
מב ובוני המגדול רצו לבנות שיעור גדול בחשבון רל"ו נגד שיעור קומה, לזה תמצא נבנה לנו עי"ר ומגד"ל וראש"ו, ס"ת רל"ו, כן הוא בציוני. ולזה שפיר יש לפרש הפסוק שהתחיל הרב על דור הפלגה, "מגדל "עז ר"ל שבנו "מגדל "עז שם הויה, ר"ל נגד חשבון שם הויה שיעלה מספרו רל"ו באופן הנ"ל:
מג עתה בא הרב ז"ל בדרשותיו לדרוש מענין לענין, מה שאמרו רז"ל (ב"ר פל"ח ט') על הפסוק וירד ד' וכו' אשר בנו בני האדם, קרא להם בנ"י האד"ם בנוי דאד"ם קדמאה, כי חטאם היה מעין דוגמת חטא אדם הראשון וכן הוא בזוהר הק' (ח"א ס' ע"ב), וכיון שהרב ז"ל מפרש שחטאם היה שרצו לבנות דוגמת שיעור קומה, על כרחך צריכין אנו למצוא דוגמת חטא זה באדם קדמאה, לזה קמפרש הרב ידוע כי חטא אדם הראשון וכו', כאשר יבוא לפנינו: