אור ברסלב
אגלי טל מלאכת קוצר אות מט

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת קוצר אות מט

מלאכת קוצר אות מח

[מט] (א) אפי' לסמוך עצמו בצידו של אילן אסור. שבת קנ"ד ע"ב אביי אשכחי' לרבה דמשפשף לברי' אגבא דחמרא אמר לי' קמשתמש מר בבע"ח אמר לי' צדדין הם וצדדין לא גזרי בהו רבנן וכו'. איתיבי' ב' בידי אדם ואחת באילן כשירה ואין עולין לה ביו"ט מאי לאו דחק בי' באילן דהוה לה צדדין וצדדין אסורין לא דכפיי' לאילן ואנח סיכוך עלוי' דקמשמש באילן כו' לימא כתנאי אין עולין לה ביו"ט ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' מאיר עולין לה ביו"ט מאי לאו בהא פליגי דמר סבר צדדין אסורין ומר סבר מותרין אמר אביי דכ"ע צדדין אסורין ובצידי צדדין קמיפלגי מר סבר צידי צדדין אסורין ומר סבר צידי צדדין מותרין פירש"י דחק בי' באילן ואותיב בי' קנים של דפנות בנקבים שניקב הרבה בגופו של אילן וסיכך שוב על אותם דפנות ומ"מ אין כאן תשמיש אלא בצדדין. ובד"ה אמר אביי פירש"י אי נמי בהכי פליגי ליכא למימר דס"ל לר"מ צדדין מותרין דהני לאו צדדין אלא צידי צדדין שהקנים הנתונים בנקבים צדדין והסיכוך הנתון על גביו צידי צדדין עכ"ל. רבא אמר מאן דאסר בצדדין אסר נמי בצידי צדדין ומאן דשרי בצידי צדדין שרי נמי בצדדין איתיבי' רב משרשיא לרבא נעץ יתד באילן יתלה בה כלכלה למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב טעמא דנעץ יתד באילן הא לא נעץ [אלא קשרה בצידי אילן. רש"י] אפי' למטה מי"ט אין עירובו עירוב והא האי תנא דאסר בצדדין ושרי בצידי צדדין א"ר פפא הכא בכלכלה דחוקה עסקינן דבהדי דשקיל לעירוב נייד לאילן גופי' והלכתא צדדין אסורין צידי צדדין מותרין א"ר אשי השתא דאמרת צדדין אסורין האי דרגא דמידלא לא לינחי' אינש אדיקלא דהוי להו צדדין אלא לינחי' אגוואזי לבר מדיקלא וכי סליק לא לינח כרעי' אגוואזי אלא ליתנח אקנין. ובתוס' ד"ה א"ר פפא מדשני רב פפא הכי משמע דס"ל צדדין מותרין ורב אשי משמע בסמוך דסבר דאסורין מדאמר רב אשי בסמוך השתא דאמרת צדדין אסורין. וקשה לי הא איפכא שמעינן להו במס' חגיגה דא"ר פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי ס"ד מותרין נסמוך ארישא דצדדין נינהו רב אשי אמר אפי' תימא צדדין מותרין כל דלהדי גבה כגבה דמי עכ"ל:

ב והנה מ"ש התוס' דרב פפא אדרב פפא יש ליישב בפשיטות עפ"י הסוגיא דעירובין ל"ג. בהא דנתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב ואסור ליטלו בתוך שלשה מותר ליטלו נתנו בכלכלה ותלאו באילן אפי' למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב וחכמים אומרים כל מקום שאסור ליטלו אין עירובו עירוב וחכמים אומרים אהייא אילימא אסיפא לימא קסברי רבנן צדדין אסורין ותמוה דהא באמת קיי"ל צדדין אסורין. ועי' פירש"י. אמנם ר"ח ור' נסים גאון וריטב"א כולם לדעת אחת נתכוונו דקיי"ל צדדין אסורין מ"מ בין השמשות ודאי מותר. וע"כ מתמה הש"ס אמאי אין עירובו עירוב דהא בין השמשות בשעת קניית עירוב חזי ליטלו עיי"ש. ולשיטתם צ"ל דאף דרב משרשיא דמקשה לרבא בשבת קנ"ד ע"ב מנעץ יתד הא לא נעץ יתד אפי' למטה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב והא האי תנא דאסר בצדדים כו' ע"כ ס"ל צדדין אפי' בה"ש אסור מ"מ אין הלכה כן. והא דקבע הש"ס הלכתא צדדין אסורין היינו בשבת עצמו דוקא וא"כ אין ראי' כלל דר"פ ס"ל צדדין מותרין דלא כהלכתא. אלא דמשום דבה"ש קיי"ל צדדין מותרין וע"כ דוקא בכלכלה דחוקה אינו עירוב:

ג ועוד תמוה לי על התוס' דמנ"ל דר"פ סובר צדדין מותרין דהא רב פפא משני לדרבא דס"ל אין חילוק בין צדדין לצידי צדדין וא"כ ברייתא דאתיא כר"ש בן אלעזר משום ר' מאיר דעולין לה ביו"ט דשרי בצידי צדדין שרי נמי בצדדין וע"כ בכלכלה דחוקה עסקינן ומ"מ להלכה כת"ק קיי"ל דאין עולין ביו"ט ואפי' צידי צדדין אסורין כ"ש צדדין:

ד ואין להקשות דא"כ לר"מ דס"ל צדדין מותרין מ"ט דב"ש ואינך נשיאים שאסרו סמיכה ביו"ט. ל"ק די"ל ר' מאיר ס"ל כר' יוסי בר' יהודה ביצה כ'. דבסמיכה עצמה פליגי וב"ש ס"ל שלמי חובה אין טעונין סמיכה [וכן צ"ל לפמ"ש בחי' הר"ן ליישב קושיית התוס' [קנה.] דאמאי לא חשיב הני בהדי יע"ל קג"ם דהלכתא כאביי ותי' בחי' הר"ן דהא דקיי"ל צדדין אסורין וצידי צדדין מותרין הוי נמי דלא כאביי דמסתמא הלכתא כת"ק דר"מ והיינו דלדידן ס"ל דפליגי בצדדים דוקא והיינו דחק בי' באילן ואנח בהו קנים של סכך וכמו שהביאו התוס' בפ' הישן [כב ע"ב] בשם רש"י יעו"ש. ואם כן לר"מ צדדים מותרים ותקשה סמיכה אליבא דר"פ דלית לי' כל דלבהדי גבה וכו' אלא דיש לומר דר' מאיר כר' יוסי בר' יהודה מיהו זה אין ראי' כ"כ די"ל לדידן ס"ל כל דלהדי גבה כגבה דמי]:

ה ובזה יש ליישב נמי הא דרב אשי אמר אפי' תימא צדדין מותרין דלדידן דקיי"ל צידי צדדין מותרין וקיי"ל כת"ק ע"כ דפליגי בצדדים וקאמר רב אשי דא"ת דהא דר"י דאמר בשבות פליגי אפי' כר"מ דצדדין מותרין אלא דכל דלהדי גבה כגבה דמי ופליג ארב פפא דאמר דמוכח דהא דר"י כמ"ד צדדין אסורין ולר' מאיר דמותרין ע"כ בסמיכה עצמה פליגי. ורב אשי דחי דאפי' תימא כר"מ דר"מ נמי ס"ל דבשבות פליגי אלא דכל דלהדי גבה כגבה דמי:

ו וצריך להבין קושיית התוס' והנ"ל דהתוס' מקשים לפי שיטתם לעיל בד"ה למטה מעשרה טפחים וז"ל קשה אמאי עירובו עירוב והא כרמלית היא כיון שרחבה ד' ואסור לטלטל לר"ה וי"ל דאין כרמלית בכלים א"נ כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו בין השמשות עכ"ל:

ז ולפי"ז א"א דאתיא ברייתא כר"מ דהא ר"מ אית לי' בעירובין ל"ה ע"ב תחומין דאורייתא ואכתי קשה אמאי עירובו עירוב שמא בין השמשות יום. וכיון דקיי"ל תחילת היום קונה עירוב זמן קניית עירוב לאחר בין השמשות ואז לא חזי ליטלו. ולדידן דתחומין דרבנן הוי ספיקא דרבנן שמא בין השמשות לילה וזמן קניית עירוב בין השמשות ואז חזי ליטלו משא"כ לר' מאיר דס"ל תחומין דאורייתא ה"ל ספיקא דאורייתא [הגם שי"ל כיון דאיסור כרמלית מדרבנן מדאורייתא הוי עירוב ושוב הוי ספיקא דרבנן. י"ל התוס' ס"ל כיון דטעמא דעירוב שדעתו של אדם במקום מזונותיו. וכיון דאינו יכול ליטלו מדרבנן אפי' מה"ת לא הוי עירוב. ועי' בתוס' פסחים נ"ט ע"ב בד"ה עשאום]. וע"כ דלא אתי כר"מ. ות"ק דר"מ נמי שרי בצדדין ופליגי בכפיי' לאילן ואנח סיכוך עלוי' והא דמתיר ר"מ לעלות לסוכה משום דלא גזר שמא יניח חפציו על הסכך. והא דתנן בפ' הישן [כב ע"ב] כשירה ואין עולין לה ביו"ט ומוקי לה בגמרא שם כר' מאיר היינו בסמך קרקעית הסוכה על האילן כפירש"י שם: (ח) ואין להקשות לאביי דס"ל דפליגי בצידי צדדין וע"כ ברייתא דנעץ יתד דמתיר בצידי צדדין כר' מאיר לק "מ די"ל אביי סובר כסוגיא דעירובין ל"ג. תלה כלכלה באילן חשוב צדדין. ולא דמי לכפיי' לאילן ואנח סכך עלוי' דחשוב אילן גופי דיד הכלכלה [היא חצי עיגול שע"ג הכלכלה] והכלכלה חשובים שני דברים. [ויתבאר לפנינו בדין יושב בעגלה ס"ק נ"ג עי"ש]. וא"כ כשנעץ יתד בצידי אילן ותלה כלכלה ביתד ה"ל כלכלה צידי צידי צדדין ואף ת"ק דר"מ מתיר ורב משרשיא דמקשה לרבא הא האי תנא דאסר בצדדים ומתיר בצידי צדדין. אף דמברייתא לא מוכח רק צידי צידי צדדין. משום דרבא דס"ל דאין לחלק בין צדדין לצידי צדדין ה"ה דאין לחלק בין צדדין לצידי צדדין. אבל אביי דס"ל צדדין לכ"ע אסורין ופליגי בצידי צדדין ה"ת די"ל צידי צידי צדדין לכ"ע מותרין וק"ל:

ט ובהכי ניחא שלא תירצו כמ"ש לפי פר"ח ור"נ גאון משום דבין השמשות שרי צדדין. דהנה קשה אהא דכתבו התוס' בתירוץ השני דאתיא כרבי דלא גזרו על שבות בה"ש דא"כ אפילו לא נעץ יתד אמאי אין עירובו עירוב הלא חזי ליטלו משם בה"ש דלא גזרו על שבות דאין עולין באילן בה"ש. וע"כ צריכין אנו לדברי רע"ק איגר דהא דתנא נעץ יתד כדי שיהי' עירוב אפילו ביו"ט שחל בע"ש דאיסור הוצאה ליכא ביו"ט ושרי בה"ש כרבי ותשמיש אילן אסור ממ"נ ע"כ דוקא בנעץ יתד הוי עירוב. וא"כ אפילו צדדין אסורין ממ"נ למאן דאסר צדדין בשבת וע"כ ר' פפא אפילו בשבת עצמו מתיר צדדין ודו"ק:

י ובזה ניחא דבחגיגה דף י"ז. הקשו התוס' דרב אשי אדרב אשי ולא תיקשי דר' פפא אדר' פפא והגאון ר' ישעי' פיק עמד בזה ולפמ"ש ניחא דלהלכה קיי"ל אין כרמלית בכלים ואין צריכין לומר דאתי כרבי ולק"מ דר' פפא אדר' פפא. וכאן קאי לפי תי' בתרא בדיבור הקודם כנ"ל זה ביאור קושיית התוס':

יא והנראה לי בישוב קושיית התוס' דאדרבא רב פפא ורב אשי דבסוגיא דחגיגה הולכים כל אחד לשיטתו כאן במס' שבת דהנה בהמה דקה לאו אורחה ברכיבה ואפ"ה אסור להשתמש בה [עי' במאירי ביצה שהעתקנו לעיל ס"ק מ"ה] וע"כ משום דלא פלוג רבנן וכן צ"ל למאן דסובר צדדין מותרין ופירש"י צדדין שאינו דרך תשמישו וכן כתב המאירי בשבת צדדין שאינן מקום רכיבה וא"כ בהמה דקה שאין דרך לרכוב עלי' ואין דרך טלה לשאת משא כדאיתא ר"פ אלו דברים. צדדין מיקרי. ואמאי אסור להשתמש בה וע"כ משום דלא פלוג. והנה בתוס' עירובין ס"ה ע"ב בד"ה התם דבעירוב אמרינן לא פליג לקולא ולא לחומרא עי"ש. והוא היפך מכל מקום דאמרינן לא פלוג לחומרא. וצ"ל הטעם משום דהלכה כמאן דמיקל בעירוב. הרי דבעירובין הולכין לקולא. וע"כ אמרינן לא פלוג לקולא דוקא ולפי"ז ה"ה בצדדין דמותר בין השמשות אף לרבנן. ועוד קיל מעירובי חצירות דבעירובין ל"ה. מפורש דאסור לטלטל בין השמשות בלא עירוב לרבנן. וכיון דבעירובי חצירות דאסור בין השמשות אמרינן לא פלוג לקולא ולא לחומרא כל שכן בצדדין דמותר בין השמשות דאמרינן לא פלוג לקולא ולא לחומרא:

יב והשתא ניחא רב פפא ורב אשי בחגיגה כל אחד לשיטתו בשבת דרב פפא סובר דאין חילוק בין צדדין לצידי צדדין ורב אשי מחלק ביניהם. דלרב פפא בשבת צדדי אילן מותרין. וקשה בהמה דקה לשתרי לגמרי אפילו גבה דצדדין נינהו. [ועיין רמב"ן הביאו הריטב"א סוכה כ"א ע"ב דלשון צדדין הוא שם מושאל מלשון טלטול מן הצד כלומר טלטול דלאו אורחי' ה"נ תשמיש דלאו אורחי' וא"כ בהמה דקה דלאו אורחי' לשאת משא כלל הכל נקרא צדדין] וצריך לומר כיון דבהמה גסה גבה אסור ושבות גמור וחמור הוא לא פלוג ואף בהמה דקה גבה אסור. וכיון דבהמה דקה גבה אסור אף שאין דרך תשמישו. ה"ה צדדי בהמה דקה. דכל היתר צדדין הוא משום שאינו דרך תשמישו והא בהמה דקה הכל הוא שלא כדרך תשמישו ואעפי"כ אסור. ואין לומר דשאני צדדי בהמה דקה כיון דבהמה דקה גופא היא צדדין הוה לי' צדדי בהמה דקה צידי צדדין ליתא דלרב פפא לשיטתו אין חילוק בין צדדין לצידי צדדין ואי אפשר לאסור גבה דבהמה דקה ולהתיר צדדים. וכיון דגבה דבהמה דקה אסור משום דלא פלוג ה"ה צדדי בהמה דקה. וכיון דצדדי בהמה דקה אסורין ה"ה צדדי בהמה גסה דלא פלוג רבנן. [ואין לומר נימא לא פלוג בצדדין לקולא. ליתא דבהמה דקה ע"כ צדדין אסורין דלגבי בהמה דקה גבה וצדדי' אחת היא וכיון דע"כ אסרו גבה דבגוף השבות אמרינן לא פלוג לחומרא ולא לקולא ע"כ צדדי' ג"כ אסורין. וכיון דצדדי בהמה דקה ע"כ אסורין על כרחנו צריכין לומר לא פלוג בבהמה גסה לאסור גם צדדי'] ועוד דכל שכן הוא מה בהמה דקה דנאסר רק משום לא פלוג אסורין צדדי'. כל שכן בהמה גסה דהיא עיקר התקנה ע"כ בבהמה צדדין אסורין. אך רב אשי לשיטתו בשבת צדדי אילן אסורין וצידי צדדין מותרין הוקשה לו בהמה דקה לשתרי צדדי' דהוה לי' צידי צדדין. ואין לומר כיון דצידי בהמה גסה אסורה לדידי' מדינא כמו צדדי אילן נימא לא פלוג ואף צידי בהמה דקה אסורין ליתא דגבי צדדין אם באת לומר לא פלוג נאמר לא פלוג לקולא [כנ"ל דבצדדין אמרינן לא פלוג לקולא ק"ו מעירובי חצירות] וכיון שמותר בהמה דקה גם גסה יהי' מותר צדדי' ואם לא נאמר לא פלוג כלל עכ"פ צידי בהמה דקה יהי' מותר. ותקשה לי' סמיכה ומוכרח לומר כל דלהדי גבה כגבה דמי וע"כ אמר רב אשי אפי' תימא צדדין מותרין. היינו אותו בהמה דאיירי בי' דהיינו בהמה דקה: (יג) ובזה יתישב קושיית הגאון רעק"א פסחים ס"ו ע"ב בהא דשכח ולא הביא סכין מע"ש מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו ומקשה הש"ס והלוא מחמר ומשני דהוא כלאחר יד. ומקשה דעכ"פ שבות דרבנן איכא. ומשני דבמקום מצוה מותר. והקשו בתוס' הא במתני' אסרו שבות דרבנן הואיל ואפשר לעשותם מערב שבת. ותירצו דשבות בהמתו קיל טפי. ובהא דמקשה הש"ס דעכ"פ במחמר כלאחר יד שבות דרבנן איכא כתבו התוס' ה"ה דהוה מצי למיפרך והלוא משתמש בבעלי חיים. והקשה רעק"א דקושיא זו נשאר במסקנא דמשתמש בבעלי חיים הוא שבות דגופו ולא היתר במקום מצוה. ושוב הוה לי' כאינך דברים דאסרו במתני' שבות דרבנן הואיל ואפשר לעשותן מערב שבת אך לפימ"ש דשימוש בהמה דקה דין צדדין יש לה. וצדדין הוא ג"כ שבות קל דהותר בין השמשות כנ"ל דברי ר"ח ורבינו נסים גאון וריטב"א עירובין ל"ג. א"כ שוב לא דמי להנך שבותי דבמתני' ובמקום מצוה מותר כמו שבות דבהמתו דקיל. ואף דסמיכה אסורה לב"ש אפי' בבהמה דקה דצדדין הוא וכן לרב פפא חגיגה י"ז. דלית לי' כל דלהדי גבה כגבה דמי וכל סמיכה שימוש צדדין הוא ואעפי"כ אסור לב"ש משום דלית להו תיכף לסמיכה שחיטה ואפשר לעשותם מעיו"ט. יש לומר דשאני סמיכה דתרתי אית בה. אינה מעכבת ואפשר לעשותה מעיו"ט. וכיוצא בזה כתב שם בטורי אבן לחלק בין הא דמקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט ועוד נראה לי והוא העיקר אצלי דשאני הכא דשכח ולא הביא סכין אבל לכוין לכתחילה שלא לסמוך מעיו"ט ולעבור ביו"ט על שבות קל ודאי אסור:

יד ולדעת רש"י עירובין ל"ג. דצדדין אסורין בה"ש והוא שבות כשאר שבותים. יש לומר דטעמא דהתירו להביא הסכין ע"י הבהמה משום דסבירא לי' לרש"י כשיטת הרא"ש והריטב"א דלא נקרא משתמש בבעלי חיים אלא בשימוש דגופו. וקצת הוכחה שרש"י ס"ל כמותם. שהרי פירש בשבת קנ"ד ע"ב בחבר גוואלקי שנשען גופו בצידי החמור ונדו מפי' הר"ח והערוך שפירשו ששני שקין מכאן ומכאן והקשר כנגד גבו של חמור וכשרוצה לפתוח הקשר אי אפשר אם לא יגביה השקין מעט ונשען השקין בכריסו של החמור ומסתמא ראה רש"י פי' של הערוך שהרי כמה פעמים שמביא ספר הערוך. ומדנדו מפירושו משמע דס"ל דאין בהשענת השקין משום משתמש בבעלי חיים דלא נאסר אלא שימוש גופו:

ולפי"ז יצא לנו דין חדש דלדידן צדדי בהמה דקה מותר ולא אסרו צדדין רק בגסה. אך לפי שהוא דין חדש ולא הובא בשום פוסק לחלק בין צדדי בהמה גסה לצדדי בהמה דקה לא העתקתיו בפנים:

[הגה"ה - ויש להביא הוכחה לזה מהא דר"פ חבית [קמד ע"ב] חולב אדם עז לתוך הקדירה. לפי מה שביארנו ס"ק מ"ז דאפי' אינו תשמיש גופו רק שמניח חפיציו או נוטלם ממנה אסור. א"כ החולב שלוקח החלב מהבהמה [ועוד שמושך בדד. ודומה למה שכתבו התוספות ישנים דכשמנענע הבהמה חשוב משתמש בבעלי חיים]. ויאסר אפילו לדעת הרי"ף דמיירי ביו"ט הא כתב הרשב"א דלהשתמש בבעלי חיים לא הותר לצורך אוכל נפש אך לפימ"ש דצדדי בהמה דקה מותר אתי שפיר. וניחא דנקט עז ולא אמר סתם חולב אדם לתוך הקדירה ומ"ש עז דנקט ולהנ"ל דוקא עז דהיא בהמה דקה דהיא גופה היא צדדין והדד צידי צדדין. מיהו לפימ"ש המאירי דבני מעי' לעולם חשובים צידי צדדין אין ראיה משם. ע"כ הגה"ה]:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה