אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת קוצר אות ל
[ל] הזומר וצריך לעצים חייב שתים. מימרא דרב כהנא מכילתין ע"ג ע"ב זומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום נוטע ואחת משום קוצר. וכתבו התוס' וז"ל נראה דאפי' לר"י דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה בעינן צריך לעצים דלא מיקרי בעצים קוצר אלא בענין זה. ומהרש"א בחידושיו לסנהדרין כ"ו. ביאר דברי התוס' אלו ודברי התוס' שם דבעצים בעצמותם לא שייך קצירה וע"כ בשביעית אין לאסור קצירת עצים. רק בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא אתעבידא מחשבתו בצריך להם. ולכאורה נראה גם הרמב"ם ס"ל הכי שהרי הוא הפוסק [פ"א ה"ז] מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ואע"פ כן הביא [פ"ח ה"ד] מימרא דרב כהנא בצריך לעצים. אך בעירובין [לד ע"ב] גבי נתנו בראש הקנה בזמן שהוא תלוש ונעוץ הרי זה עירוב. ובגמ' תלוש אין לא תלוש לא והא אמרת רישא רבי דאמר לא גזרו על בה"ש [היינו דמשתמש באילן שבות] ומשני גזירה שמא יקטום. פירש"י לפי שהקנה רך איכא למיגזר שמא יקטום כי שקיל לי' אבל אילן קשה הוא ובה"ש לשמא יעלה ויתלוש לא חיישינן אבל לקטימת קנה ודאי הוא איידי דרכיכא מיקטמא ולאו שבות הוא אלא מלאכה דמחייב משום קוצר עכ"ל. הנה דאף דאין צריך לעצים ויותר דלא מכוין לקצירתם אעפ"כ יש בעצים חיוב קצירה ולשיטת התוס' צ"ל כמ"ש ריטב"א שם דקטימה יועיל אל הקנה להצמיחה ויתחייב מש ום זומר ותוס' לטעמייהו במ"ק ב' ע"ב בד"ה חייב שתים דאפי' אינו מתכוין לצמוח הגפן חייב משום זומר. מ"מ היא דעת רש"י דיש חיוב בקצירת עצים אף שאינו צריך להם:
עוד יש להעיר מהא דעירובין ק' ע"ב דתני בהא דאין עולין באילן בד"א בלח אבל ביבש מותר. ומקשה עלה והא נתרי פירי פירש"י שנשארו בו משנה שעברה ואתי למישרי בי' תלישה דלח נהי דעלי' דיבש אטו עלי' דלח לא גזרינן דהוא גופה גזירה מיהו תלישה דיבש אטו תלישה דלא נגזור ומשני בליכא פירי. ומקשה והא נתרי קינסי. ומשמע דאי נתרי קינסי דלח איכא חיוב דאורייתא דאל"ה לא הי' גוזרין ביבש כפירש"י הנ"ל. ואף דאין צריך להם. והתוס' לטעמייהו בשבת ק"נ ע"ב דמפרשי לסוגיא ביבשו הן ולא עוקציהן ואיכא איסורא ביבש ולא בלח וא"צ לגזירה. אך לפירש"י מוכח דאיכא חיובא בנשירת עצים אף שאינו צריך להם:
והנה בירושלמי [מח ע"ב] משמע ג"כ דחייב בזומר משום קוצר אפי' א"צ לעצים דקאמר על דעתי' דכהנא נטע וזמר חייב שתים ולא קאמר דצריך לעצים:
אך צ"ע על הרמב"ם דפסק מלאכה שא"צ לגופה חייב ואעפ"כ הביא הא דצריך לעצים. וי"ל דהנה בש"ס מ"ק מקשה לרבה ור' יוסף במנכש ומשקה מים לזרעים דרבה מחייב משום חורש ור"י משום זורע. ומקשה בין לרבה בין לר"י דלחייב תרתי כמו בזומר וצריך לעצים ואסיק בקושיא וידוע דכיון דלא אסיק בתיובתא יש לתרץ. והנה י"ל דווקא בזומר וצריך לעצים דיש שני מלאכות ושני תיקונים תיקון הצמיחה ותיקון הצורך לעצים. אבל בהא דרבה ור"י דאין כאן רק תיקון אחד הגדלת הזרעים א"א לחייב תרתי. וא"כ דוקא בצריך לעצים דאל"ה אפי' למאן דמחייב במלשאצל"ג מ"מ כיון דאין כאן רק תיקון הצמיחה א"א דלחייב תרתי ואי לאו דזומר הוא מלאכה הי' מחויב משום קוצר אף שאינו צריך לעצים משום דצריך לצמיחה כמו במוציא מת אף שאינו צריך למת כיון דצריך לפנות ביתו מהמת אבל השתא שכבר חייבתו על תיקון הצמיחה משום זורע א"א לחייבו עוד על תיקון זה משום קוצר. ודוקא בצריך לעצים דעל כל מלאכה יש תיקון בפ"ע הוא דחייב שתים:
ולפי"ז יתישב הירושלמי ואדרבא עוד יש סיוע לדברינו דקאמר נטע וזמר חייב שתים ולמה לא יתחייב על הזמירה לבדה שתים אך לפי דברינו דא"א לחייבו על תיקון אחד שתים ניחא דדוקא נטע וזמר חייב על נטיעה משום זורע ועל זמירה אף שאינו צריך לעצים משום קוצר כר"י דאמר מלשאצל"ג חייב. כיון דא"א לחייבו עוד בזמירה משום זורע שכבר נתחייב בנטיעה חייב משום קוצר. אבל בשצריך לעצים חייב על הזמירה לבד שתים כמבואר בגמרא דידן. ועי' במלאכת חורש סק"ז [אות ט'] שכתבנו דבאילני סרק הנטועין לעצים אף לדעת התוס' נחשב קצירתם קצירה אפילו אין צריך להם. ולפי"ז אזדא הראי' מרש"י מקטימת קנה דהא הקנים אינם מוצאים פירות. רק ראי' השני' מעירובין דף ק' ע"ב קיימת דהתם באילן פרי מיירי: