אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת מרקד
[א]
וכיוצא בו מגידולי קרקע כו'. עי' מה שכתבנו בביאורנו למלאכת בורר ס"ק כ"א וס"ק כ"ד אות ג' וס"ק ו' אות ב':
[ב]
א יראה לי שהמרקד סולת כו'. ראוי לבאר אם חיוב רקוד דוקא מה שמבדיל הסובין מן הקמח והסולת. או המבדיל הקמח מן הסולת נמי קרי ריקוד. והנה בפ' תולין [קלח.] משמר משום מה חייב רבה אמר משום בורר ר' זירא אמר משום מרקד. אמר רבה כוותי דידי מסתברא מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת משמר נמי נוטל אוכל ומניח פסולת. אמר ר"ז כוותי דידי מסתברא מה דרכו של מרקד אוכל למטה ופסולת למעלה אף משמר אוכל למטה ופסולת למעלה. מבואר דמרקד הוא הבדלת הסובין מהקמח והסולת. דבזה הסובין דהוא הפסולת למעלה אבל אם מבדיל הקמח מהסולת הרי הקמח דק מהסולת. והסולת דהוא האוכל למעלה. כהא דמנחות ע"ו ע"ב ת"ר בדקה בגסה. בפרש"י שתי נפות הי' במקדש אחת דקה ואחת גסה תחלה הי' מניפין בדקה והיתה קולטת הסולת והסובין. והקמח הי' הולך לעבר הנפה. ואח"כ היו נותנין אותו בגסה שקולטת הסובין שנשתייר בסולת והגרוסות כעין קרטין שממנו הסולת נעשה הי' הולך לעבר הנפה. [וה"ה שהיו יכולין להניף תחלה בגסה והסולת והקמח הי' הולך לעבר הנפה והסובין נשארין למעלה ואח"כ בדקה והקמח הי' יורד למטה והסולת למעלה וק"ל]. הנה שהקמח דק מהסולת ובריקוד קמח מסולת הקמח למטה. וא"כ מה הא דאר"ז דרכו של מרקד פסולת למעלה מה פסקא. וע"כ דאין חיוב על ריקוד הבדלת קמח מסולת. והטעם בזה כעין שכתב הרב המגיד ריש הל' שביתת עשור [פ"א ה"ג] ברירת עלין מן המעופשין שבהן לאו ברירה הוא כיון שאף המעופשין שבהן ראוין ע"י הדחק ה"נ הקמח ודאי ראוי ע"י הדחק עכ"פ:
ב אך ראיתי להב"ח סי' תק"י דריקוד להוציא הקמח מסולת הוי מלאכה וכן בירושלמי פ' כלל גדול [נ.] ובפ' תולין [צ ע"ב] מה דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן. הנה דהוא ג"כ בכלל מלאכת מרקד. ומה שהבאתי ראי' מברירת עלין מן המעופשין. יש לחלק כיון דריקוד זה להבדיל הקמח מסולת. במשכן הי' כה"ג בסמנין. על כן מלאכה היא. כהא דפ' כלל גדול [עד.] דמקשה וליחשב נמי כותש ומשני שכן עני אוכל פתו בלא כתישה. ובתוס' שם וא"ת מרקד נמי לא ניתני שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה. וי"ל דרוב עניים אינן אוכלין בלא הרקדה. מבואר דבלא כתישה רוב עניים אוכלין. והנה שם כתבו רש"י וראשונים דמ"מ בכלל דישה הוא אלא דמשום דעניים אוכלין בלא כתישה אינו חשוב לחושבו אב מלאכה בפני עצמו. ומ"מ בכלל דש הוא הואיל והיה במשכן. ה"נ בריקוד זה הואיל והוי במשכן מלאכה הוא. ומה דאמר ר' זירא מה דרכו של מרקד אוכל למטה ופסולת למעלה ודאי לאו ראי'. דר"ז הכי קאמר כיון דהוה במשכן ריקוד כזה אוכל למטה פסולת למעלה יש ללמוד ממנו משמר דהוא נמי כה"ג. ומ"מ מבדיל הקמח מהסולת נמי מרקד הוא:
ג אך קשה לי טובא דא"כ דמרקד חייב אפי' בדבר שאינו פסולת גמור. בורר עלין מתוך המעופשין אף שראוין על ידי הדחק. יהי' תולדה דמרקד. דביד לעולם הוי תולדה דבכלי כמו תולש תולדה דקוצר. סוחט תולדה דדורך. ואין ליישב לפמ"ש הרב המגיד בהל' שביתת עשור [פ"א ה"ג] לחלק בין דברים לחים ליבשים דבדברים לחים אפי' בדבר שאינו פסולת גמור הוי בורר. ונאמר לדעת הפוסקים דקמח בקמח הוי לח בלח. ה"נ כדברים לחים דיינינן למרקד. ליתא דחילוק הרב המגיד הוא רק לדעת הרמב"ם [פ"ח הי"ד] דס"ל דמשמר יין עכור חייב. אבל לדעת רוב הפוסקים כיון דאפשר למשתנהו על ידי הדחק בלא סינון פטור. אלמא דאפי' בלח גמור פטור באינו פסולת גמור ולמה לא נילף ממרקד. אלא ודאי מבדיל קמח מסולת לאו היינו מרקד. ואף שהי' במשכן. כיון דלא חשיבא לא גמרינן מינה כלשון הש"ס פ' הזורק [צו ע"ב] הך דהוי במשכן וחשיבא כו'. ואף דכותש הוא תולדה דדש אף שעניים אוכלין בלא כתישה מ"מ הקליפה בעצמותה פסולת גמור. והא דירושלמי דמה מרקד קמח למטה וסולת למעלה. הירושלמי לשיטתו [מט ע"ב] דאפי' רמונים מגו רמונים הוי בורר. משא"כ לדידן דקי"ל במין אחד לא הוי ברירה. ואפי' לדעת הרמב"ם ביין עכור דחייב המשמרו אין ראי' לפי מה שביארנו שיטתו לקמן ס"ק ה' בס"ד עי"ש. ואפי' לשיטת הרב המגיד בדעת הרמב"ם הא קמח לאו לח גמור הוא. ועוד ראי' מהתוס' [עג ע"ב] והר"ח שסוברים דלרבה חייב המשמר משום בורר ולא משום מרקד. והיינו משום דמשמר הוא אוכל מתוך פסולת ואין ללמדו ממרקד דהוא פסולת מתוך אוכל דמה שאוחז בידו הוא המתברר. ואי אמרת דמבדיל קמח מסולת נמי בכלל מלאכת מרקד הוא. נלמוד ממרקד הזה דהסולת נשאר בידו דהוי אוכל מתוך פסולת. ואי ס"ל דהיורד למטה הוא המתברר. א"כ פשוט שדומה למרקד שמבדיל הסובין מהסולת וקמח. אלא ודאי מוכרח דס"ל דמבדיל קמח מסולת לאו היינו מרקד:
ד אך יש לומר דסולת וקמח שני מינים הם כיון דשני שמות יש להם ובתר שמא אזלינן כמ"ש בתה"ד סי' נ"ז. ונהי דקמח נמי אוכל הוא מ"מ חייב כמו בורר שני מיני אוכלין אחד מחבירו דהסכמת הפוסקים דהוי בורר וחייב. ועיין מג"א סי' שי"ט ס"ק ט"ז מחלוקת האחרונים בחלבון וחלמון. ולכאורה נראה לומר דקמח וסולת הוא מין אחד דבנדרים נ"ב ע"ב באתרא דקרי לנסיובי נסיובי דחלבא חד מינא הוא עם חלב. ועיין בהר"ן שם. וזה הוא בנדרים שהולכין אחר לשון בני אדם. וה"ה לענין שבת דמסברא אזלינן בתר לשון תורה. ובכתוב שמות כ"ט סולת חטים תעשה אותם. ואף דבכתוב איתא בשאר מקומות סולת סתם והכוונה על חטים. היינו משום דיליף בת"כ פרק י' בגז"ש [כמו שביאר הקרבן אהרן שם דיליף בגז"ש] מה סולת האמורה להלן מן החיטין אף כאן מן החיטין. מ"מ עיקר שמו הוא סולת חיטין. שאם הי' עיקר שמו סולת סתם לא היה צריך לגז"ש. רק עיקר שמו סולת חיטין. וכן בלשון בני אדם נקרא זעמיל מעהל. וקמח מסתמא נקרא קמח חיטין. וכיון דזה וזה הוא מין אחד עם חיטין ממילא מין אחד הויין. וכן מבואר במ"מ [שב"ע פ"א ה"ג] גבי מחבץ דחשוב מין אחד. ועי' מ"ש בביאורנו למלאכת בורר ס"ק כ"ד:
ה אך ז"א דבנדרים נ"ג. הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים. והקשה הר"ן מ"ש מנודר מן החלב דאסור בקום משום דקרי לי' נסיובי דחלבא. ותירץ הר"ן דבקום כי קרי לי' נסיובי דחלבא מפני שעדיין תורת חלב עליו קרי לי' ולא להפריש בין זה לאחר שאין נקרא קום אלא זה. אבל הא דקרי לי' דבש תמרים להפריש בין דבש תמרים לדבש אחר. וה"נ קרי לי' סולת חיטין להפריש בינו ובין מן השעורין כמבואר בת"כ הנ"ל. ולתירוץ הרשב"א שם משום דדבש נשתנה צורתו מתמרים. יש לומר דמ"מ סולת וקמח הם צורה אחת. ושוב מין אחד הוא משום דשניהם נקראים על שם חיטין. אך גם זה אינו מוכרח דהא ברש"י מנחות ע"ו ע"ב דהקמח יורד למטה והקרטין שנשארו למעלה חוזרין וטוחנין אותן והויין סולת. הנה דהקרטין הם גושיים קצת ואינם צורה אחת עם הקמח. נמצא הסולת עם הקמח הם שני מינים כיון שחלוקין בשמם. ומה שכתבו התוס' דלרבה חייב משום בורר ולא משום מרקד. היינו טעמא משום דמי יודע אם בסממנין הקרטין שנשתיירו למעלה היו נקראין בשם אחר כדי שיחשבו שני מינים. דאף שבמשכן בסממנין כעין קרטין סולת וקמח היו. כדמוכח בירושלמי דמה דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן. וע"כ דהוה כה"ג בסממנין שבמשכן כמו שנתבאר במלאכת בורר בס"ק ה' אות ד' דכן הוא לשיטת התוס'. מ"מ אפשר שלא הי' חילוק בשמם. וירושלמי לשיטתי' [מט ע"ב] דאף במין אחד רמונים מגו רמונים יש ברירה:
ו ולפמ"ש מיושב שינוי הלשונות שבין ש"ס דידן לש"ס ירושלמי שבש"ס דידן פ' תולין איתא מה דרכו של מרקד אוכל למטה ופסולת למעלה אף ה"נ אוכל למטה ופסולת למעלה. ובירושלמי פרק כלל גדול [נ.] ופ' תולין [צ ע"ב] איתא מה דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן ה"נ יין למטן ושמרים למעלן. ומדברי ירושלמי אלו הוכחנו בביאור מלאכת זורה ס"ק ג' אות ג' כשיטת הר"ח שביארנו שם שאין הכוונה מה למעלה מה למטה. אך הכוונה שיש בו למעלה ולמטה עי"ש היטב. אך עדיין אינו מובן שינוי הלשונות שבין בבלי לירושלמי. ולפמ"ש ניחא דהנה התוס' כתבו בדף ע"ג ע"ב ד"ה משום. דלרבה אינו חייב רק משום בורר ולא משום מרקד. ולפי דברינו ע"כ ס"ל דריקוד שמבדיל הקמח מהסולת לאו מלאכה הוא רק משום בירור שני מיני אוכלין וכה"ג בסממנים שבמשכן לאו מלאכה הוא כנ"ל. וא"כ ניחא בפשיטות מה דהש"ס דידן לא נקט דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן דהא לאו מלאכה הוא. ודוקא הירושלמי לשיטתי' נקט לי' משום דס"ל דאפי' רמונים מגו רמונים עגולים מגו עגולים הוי ברירה. הנה דס"ל דאפי' במין אחד שרוצה לברור זה מתוך זה הוי ברירה ממילא ה"ה [או כ"ש] קמח מתוך סולת. אבל ש"ס דידן א"א לו לתפוס הרקדה דקמח וסולת. וניחא ש"ס דידן. אך הא דהירושלמי לא נקט קמח למטן וסובין למעלן כמו בגמ' דידן. היינו משום דבזה אין הכרעה לדעת ר' זעירא דמחייב משמר משום מרקד. דשפיר י"ל דחייב משום בורר לשיטת הר"ח והתוס' פ' כ"ג מה בורר אוכל מתוך פסולת היינו בורר ביד. אבל משום מרקד אין לחייבו דהמרקד שהסובין נשארין בידו הוי פסולת מתוך אוכל. אבל משמר שאין כלום בידו והיורד למטה הוא המתברר הוי אוכל מתוך פסולת. ואין ללמדו ממרקד. ובאמת בגמרא דידן אין הכרעה אם כרבה אם כר"ז. והירושלמי שאמר יאות אמר ר' זעירא הביא ראי' מריקוד שמפריד הקמח מהסולת שהקמח למטה והסולת למעלה נשאר בידו והוי ג"כ אוכל מתוך פסולת וחייב. ה"ה משמר חייב משום מרקד. ובזה מוכרעין דברי ר' זעירא דשוב אין להאומר משום בורר טענה כלל דמה אמרת משמר הוי אוכל מתוך פסולת ומרקד פסולת מתוך אוכל. ליתא דמרקד שמברר הקמח מהסולת הוי ג"כ אוכל מתוך פסולת. וכיון דלענין אוכל מתוך פסולת שווים המה שוב אמרינן מה דרכו של מרקד שיש בו למטה ולמעלה. אבל לשיטת גמרא דידן דריקוד הזה לאו מלאכה הוא. ור"ז למד מריקוד דאוכל למטה ופסולת למעלה באמת אין הכרעה אם כרבה אם כר"ז וכל אחד אמר סברתו. רבה אזיל בתר אוכל מתוך פסולת ואוכל מתוך פסולת. ור"ז אזיל בתר למטה ולמעלה ולמטה ולמעלה. רק הירושלמי לשיטתו אמר יאות אמר ר' זעירא:
ז ולשיטת רש"י ורמב"ן ור"ן דלרבה חייב גם משום מרקד יתיישב ג"כ שינוי הלשונות שבין בבלי לירושלמי לפמ"ש בביאורנו למלאכת בורר ס"ק ה' אות ז' דלשיטת הסוברים דפסולת מתוך אוכל הברירה היא בפסולת כל מרקד הוי אוכל מתוך פסולת. א"כ להש"ס דידן דס"ל דהברירה היא בפסולת לפי שיטתם שפיר למד ר' זעירא ממרקד שמפריד הסובין שגם זה הוי אוכל מתוך פסולת ודומה ג"כ למשמר במה שהאוכל למטה. דכיון דבין בורר בין מרקד הוי אוכל מתוך פסולת שוב הולכין בתר למטה ולמעלה. אך הירושלמי לשיטתו [מט.] דיש בורר צרורות כל היום ויפטר. דהברירה היא באוכל כמו שביארנו שם. וא"כ מרקד שמפריד הסובין הוי פסולת מתוך אוכל ואין ללמוד ממנו משמר דהוא אוכל מתוך פסולת. אך שר"ז למד מריקוד שמפריד הקמח מהסולת דזה הוי אוכל מתוך פסולת ויש בו למעלה ולמטה. לאפוקי בורר ביד דאין בו למטה ולמעלה דהירושלמי לשיטתו דרמונים מגו רמונים הוי ברירה כ"ש בירור הקמח מהסולת. משא"כ הש"ס דידן אפי' לדעת הב"ח שגם לדידן נחשב ריקוד מה שמפריד הקמח מהסולת [והוא נכון לשיטת ה"ה דמחלק בין לחים ליבישים כמו שכתבנו לעיל אות ג'] מ"מ הש"ס דידן עדיף לי' ללמוד מריקוד דהפרדת הסובין דדמי לי' לגמרי אוכל למטה ופסולת למעלה. משא"כ הפרדת הקמח אדרבה הפסולת דהיינו הקמח הוא למטה ומשמר הוא אוכל למטה רק שדומה לו שיש בשניהם למעלה ולמטה. אבל מרקד דסובין דומה לו לגמרי:
ח ומ"מ מוכח מהירושלמי דס"ל כשיטת הר"ח [עד.] דמה שמחולק בורר ממרקד היינו דבורר הוא ביד. מרקד הוא בכלי. דאי כשיטת רש"י [עה ע"ב ד"ה הרי] וסייעתו דבורר הוא בצרורות ומרקד הוא בקמח א"כ מה קאמר ר' זעירא הא בורר בכלי ג"כ יש בו למטה ולמעלה כמו משמר. אלא ודאי ס"ל להירושלמי כהר"ח דבורר הוא רק ביד. ובורר בכלי באמת לר"ז היינו כמו מרקד שמבדיל הקמח מהסולת. ומה דס"ל לרש"י וסייעתו דהגמרא דידן אינה סוברת כן. הוא מחמת שהוקשה להם דא"כ איך יתחייב רבה משום בורר הא בורר ביד הוא פסולת מתוך אוכל. ואיך נלמוד ממנו משמר דהוא אוכל מתוך פסולת. בשלמא לירושלמי לשיטתו דבורר פסולת מתוך אוכל גם כן הברירה באוכל ע"כ ילפינן מיני' לחייב אוכל מתוך פסולת. אבל להגמרא דידן דבורר פסולת מתוך אוכל הברירה היא בפסולת. איך נלמוד ממנו אוכל מתוך פסולת דבאוכל מתוך פסולת ודאי אי אפשר לחייבו על בירור הפסולת כיון דלא עביד מעשה בפסולת ואינו מתכוין כלל לבירור הפסולת והוא גרע מפסיק רישא דלא ניחא לי'. וע"כ להגמרא דידן דבורר בכלי היינו בורר. וכיון דבורר קטניות בכלי האוכל נשאר בידו והיינו אוכל מתוך פסולת ע"כ יליף רבה משמר מבורר. וכ"ש לפי מה שמפרשים מאמר רבה בגמרא דידן [ובירושלמי ליתא הא דמה דרכו של בורר] מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת דהיינו שבורר אוכל מתוך פסולת וא"א לפרש דרכו של בורר ביד דהא דרכו פסולת מתוך אוכל. וע"כ על בורר בכלי קאי:
[ג]
הרי זה תולדת מרקד. הנה הרמב"ם [פ"ח הי"א] פסק דחייב משום בורר או משום מרקד. וכן פירשו רוב ראשונים דאפי' רבה מודה שיש חיוב מרקד במשמר. אלא דלר' זירא אין בו חיוב בורר רק מרקד ולרבה יש בו חיוב בורר ג"כ. א"כ חיוב מרקד יש בו עכ"פ וחיוב בורר הוא ספק שמא כר' זירא קי"ל. והר"ח פוסק לגמרי כר"ז וכן בירושלמי מכריע כר' זירא. ע"כ כתבתי משמר במלאכת מרקד:
[ד]
א הנותן שמרים או יין עכור כו'. במשנה קל"ט ע"ב מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית. ובגמרא אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת ואינו חושש. אבל עכורין לא. מיתיבי רשב"ג אומר טורד אדם חבית של יין יינה ושמרי' ונותן לתוך המשמרת ואינו חושש. תרגמה זעירי בין הגיתות שנו. ופירש"י שבין הגיתות כל היינות עכורים ושותין אותן בשמריהם הלכך אין כאן תיקון דבלא"ה משתתי. עוד שם בגמרא מסננין את היין בסודרין. א"ר שימי ובלבד שלא יעשה גומא. פירש"י מן הסודר בפי הכלי כי עובדא דחול. א"נ אתי לידי סחיטה. והפוסקים תפשו עיקר הטעם הראשון. והרע"ב כתב בפי' המשנה דמיירי בסודרין המיוחדין לכך דלא אתי לידי סחיטה והא דשלא יעשה גומא משום עובדין דחול. והרמב"ם [פכ"א הי"ז] כתב הטעם שמא יבוא לשמר במשמרת. עוד בגמרא ובכפיפה מצרית. ארחב"א אמר רב ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח. ופירש"י משום אוהל. וכ"כ הרמב"ם בפכ"ב [הל"ג]. והר' יונה כתב משום שינוי דאי משום אוהל בסודרין נמי נימא הכי. אלא ודאי משום שינוי ובסודרין דאיכא שינוי אחרינא דלא עביד גומא סגי. והביאוהו הרשב"א והר"ן. וכתב הר"ן בחידושיו אמתניתין דמסננין את היין בסודרין ובכ"מ וז"ל פי' דכיון דאפשר למשתי' הכי דהא יין קתני ועוד דמשני שמסנן אותו בסודרין ובכ"מ ולא במשמרת שרי עכ"ל. ונראה לכאורה דהטעם משום דהמסנן יין אפי' במשמרת אין בו חיוב חטאת. וכן כתב הרשב"א דכיון דאפשר למשתי' הכי אין כאן חיוב בורר עכ"ל. וכן המשמר בסודרין ובכ"מ אין בו חיוב חטאת. וכן משמע ברמב"ם פכ"א הי"ז מהל' שבת בהא דשלא יעשה גומא גזירה שמא ישמר במשמרת. מבואר דהמשמר בסודרין ובכפיפה מצרית פטור. דאי חייב לא הי' צריך לומר במשמרת. וכן הוא בדבריו פ"ח [הי"ד] מהל' שבת. וע"כ בהצטרף תרתי לטיבותא שרי שאם באנו לגזור סודרין אטו משמרת ויין אטו שמרים הו"ל גזירה לגזירה ודו"ק:
ב אך ראיתי להרשב"א שכתב וז"ל דכיון דאפשר למשתי' הכין אין בו משום בורר וכיון שמשנה קצת ומסנן בסודרין שרי. משמע דשינוי דסודרין לא חשיב שינוי גמור לפוטרו מחטאת. אלא משום דבלא"ה לא הוי חיוב חטאת משום דאפשר למשתי' בלא סינון. מהני שינוי זוטא למשריי' לגמרי. ודלא כמשמעות הרמב"ם דמשמר בסודרין ובכפיפה פטור [ואף דלהרמב"ם שנוי דכפיפה הוא רק מה שאינו משמר במשמרת דאילו מה שאינו מגביה מן הכלי טפח לאו משום שינוי עביד לי' רק משום אוהל. ואעפי"כ פוטרו מחטאת. ולהרשב"א בשם הר"י דהא נמי משום שינוי הוא ונמצא דאיכא תרי שינוים מ"מ לא מהני להרשב"א לפוטרו מחטאת]. ונראה שמחלוקתם תלוי במחלוקת שנתבאר בביאורנו למלאכת בורר ס"ק א' בבורר בקנון ותמחוי כדי לאכול לאח"ז דלכל הפוסקים לבד הרמב"ם חייב ק"ו מביד. אך משמעות הרמב"ם שם דפטור דחשוב שינוי מה שאינו בורר בנפה וכברה. וה"נ חשוב שינוי מה שאינו משמר במשמרת. אך לשאר פוסקים דחייב. ודוקא כדי לאכול לאלתר דביד מותר לכתחלה. אז בקנון ותמחוי פטור אבל אסור. אבל לאכול לאח"ז חייב. ה"נ אם מסנן כדי לשתות לאח"ז חייב. ואה"נ אם כוונתו לשתות לאלתר דפטור. אך המשמר במשמרת אפי' לשתות לאלתר חייב כמו הבורר בנפה וכברה אפי' לאכול לאלתר דחייב:
[ה]
א אף שרוב בני אדם אין שותין כו'. כתב הר"ן הא דאמר זעירי נותן אדם יין צלול לתוך המשמרת אבל עכורין לא. אפי' עכורין קצת דאפשר למשתינהו בלא"ה. דאי עכורין לגמרי דלא אפשר למשתינהו בלא סינון מתני' הוא אין נותנין לתלוי' בשבת. ואדמותיב לי' הש"ס מדרשב"ג לסייעי' ממתני'. אלא ודאי אפי' בעכורין קצת אסור במשמרת ואהא מותיב מדרשב"ג דאמר טורד אדם חבית ושמרי' ונותן לתוך המשמרת כיון דאפשר למשתינהו בלא"ה מותר. ומשני בין הגיתות שנו דרובייהו דאינשי שתי הכי. וכתב עוד דכי מותבינן לזעירי מדרשב"ג סברינן דמתני' בעכורין לגמרי דלא אפשר למשתיי' הכי עסקינן דאלת"ה אדמותבי' מדרשב"ג לסייעי' ממתני' דקתני מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית דמשמע דוקא בכה"ג הוא דשרי אבל לתוך המשמרת אסור. אלא ודאי כדאמרן. ונמצא פסקן של דברים דיין עכור לגמרי דלא משתתי הכי כלל אפי' בסודרין אסור. עכור קצת דרובא דאינשי לא שתי לי' בלא סינון מיהו אפשר למשתיי' בלא סינון. במשמרת אסור. בסודרין ובכפיפה מצרית מותר. צלול לגמרי [או בין הגיתות] ורובייהו דאינשי לא קפדי בי' כלל אפי' במשמרת שרי ולא נתחוורו לי דברי הרמב"ם ז"ל בזה עכ"ל. היינו שהרמב"ם לא התיר לתת יין צלול אלא בסודרין ובכפיפה מצרית. וכן בין הגיתות. ועכור בשאר ימות השנה אוסר אפי' בסודרין ובכפיפה מצרית. וזה שלא כפשט הסוגיא שהעתקנו בס"ק ד'. והלח"מ [פ"ח הי"ד] תירץ דהרמב"ם ס"ל דכי קאמר זעירי לתוך המשמרת לאו דוקא משמרת אלא סודרין וכן רשב"ג. ולא הוצרך לפרש הברייתא דסמוך אמתני' וכן זעירי סמוך אמתני'. והוצרך לפרש כן דאל"כ אדמותיב הש"ס מדרשב"ג לסייעי' ממתני' דתנן לתוך הסודרין ולא לתוך המשמרת אלא ודאי זעירי נמי סודרין אמר. והנה מה שנסתייע מדמותיב הש"ס מדרשב"ג נסתר מתוך דברי הר"ן הנ"ל דס"ד דהש"ס דמתני' בלא אפשר למשתי' הכי כלל. וגוף הישוב דחוק מאד מאד כמעט שלא ניתן להאמר. וראיתי בשם ספר חמד משה שהביא ראי' דע"כ זעירי משמרת ממש קאמר דאי ס"ד סודרין ההיתר מפורש במשנה ולא הוצרך להשמיענו רק דעכורין לא. א"כ קשה מהא דבדף ק"ט. גבי שריקא טויא דדביתהו דזעירי עבדא לי' לחייא בר אשי ולא אכל. לזעירי ואכל. זעירי לטעמי' דאמר נותן אדם יין צלול וכו' לתוך המשמרת. ולתירוץ הלח"מ דכוונתו בסודרין. מה לטעמי'. מתני' הוא. וחייא בר אשי מ"ט לא אכל. ואפשר הי' לדחוק גם בזה דמתני' הי' אפשר לפרש לאכול לאלתר. [וכמו שפי' הרשב"א מתניתין דפ"ק דביצה [יד ע"ב] דמתיר לברור קטניות ביו"ט וכתב הרשב"א [עבוה"ק ב"מ ש"א פ"ה] דה"מ כדי לאכול לאלתר]. אבל זעירי דאמר ואינו חושש משמע בכל ענין שרוצה. אבל מי מכניסנו בכל הפירצה דחוקה הזאת מאחר שהמשענת מקושיית הש"ס אין בה כדי סמיכה:
ב וליישב דעת הרמב"ם נראה. דהנה מה דיין עכור לית בי' משום בורר מדאורייתא הואיל ואפשר למשתינהו בלא"ה. ולכאורה כל מרקד הלוא עני אוכל פתו בעיסה בלוסה ואעפי"כ חייב. אך הטעם דעיסה העני אוכל עם פסולת. אבל יין עכור הואיל והפסולת מעורב בו יפה וכל חלק מחלקיו הוא יין ומעט שמרים. ואין בו שום חלק שיהיה שם פסולת עליו שכולו מורכב מיין ושמרים וכיון דמשתתי הכי כולו חשוב אוכל. ואין בו משום בורר אוכל מתוך פסולת שגם מתחילה לא הי' בתוך פסולת. ועוד דאף את"ל דניכרין השמרים. מ"מ בעודם תוך היין הכל משקה אחת לח. וכיון שמקצת בני אדם שותין כך אינן פסולת. אבל מרקד אין הסובין דבוקים לקמח. והסובין בפ"ע פסולת הם. וכותש שיש בו חיוב דש אף שמקצת עניים אוכלין הפת בלי כתישה והרקדה עם הסובין. הלוא קודם שיבוא לכלל אכילה עם הסובין יטחן ויפסק הדיבוק. ומה שאח"כ יחזור ויתדבק בלישה פנים חדשות יבוא לכאן. אך לשיטת תוס' רי"ד ר"פ תולין דלא חשוב אוכל מתוך פסולת אלא בבורר בידיו. אבל בורר בנפה וכברה שמשים הכל בכלי חשוב פסולת מתוך אוכל. א"כ שפיר יתחייב ביין עכור משום בורר פסולת שלאחר שנפרש שפיר הויין השמרים פסולת. ואף דמתחלה כשהי' בתוך היין לא הי' פסולת כנ"ל. הלא סוחט חייב משום דש שמפרק משקה מאוכל וסוחט לתוך הקדירה מותר דהוי מפרק אוכל מאוכל וחיוב סחיטה רק לתוך הקערה דהוי מפרק משקה מאוכל. ואף דמתחלה כשהי' בתוך הענבים לא הי' משקה כמפורש במשנה דסוף מכשירין [פ"ו מ"ח] דזיתים וענבים תחלתו אוכל וסופו משקה. מ"מ כיון דבשעה שיצא נעשה משקה הוי מפרק. ה"נ כיון שבשעה שנפרש נעשה פסולת יתחייב. האמנם כי יש לחלק. דוקא בסוחט דהחיוב על מציאות המשקה וכיון שעכשיו נעשה משקה. הוא חייב. אבל בורר פסולת החיוב הוא על דיחוי הפסולת מן האוכל. ועיין בביאורנו למלאכת זורה ס"ק א'. וכיון שכשהי' בתוך האוכל לא הי' פסולת אין כאן דיחוי פסולת מן האוכל. ודוקא בסוחט החיוב הוא משום שעכשיו נעשה משקה מגולה מהאוכל שעליו. משא"כ בבורר פסולת החיוב הוא משום שתחלה הי' בתוך האוכל וכיון שתחלה לא הי' פסולת פטור. אך הא הט"ז ס"ס שי"ט בזבוב שנפל לכוס לא יוציא הזבוב דהוי בורר פסולת מאוכל אלא יוציא גם מהמשקה עם הזבוב. ואם מלאכת בורר פסולת רק משום שמדחהו מהאוכל א"כ מה היתר במה שלוקח גם מן המשקה. מ"מ מדחהו מן הכוס. אלא ודאי ס"ל להט"ז דמלאכת בורר היא מה שנעשה פסולת ברור [ועי' ישעיה קפיטל כ"ה פסוק ו'. שמרים מזוקקים]. רק התיקון הוא באוכל. אבל המלאכה היא בירור הפסולת. וע"כ כשלוקח מן המשקה עמו שאינו פסולת ברור לא הוי מלאכה. ממילא בנ"ד שנעשה עכשיו פסולת ברור מלאכה היא. ואף שכשהי' בתוך המשקה לא הי' פסולת מ"מ ודאי הוי תיקון במשקה שנעשה צלול. ושפיר דומה להא דסוחט דכיון שנעשה עכשיו משקה חייב ה"נ כשעכשיו נעשה פסולת יתחייב. ועוד ראי' גדולה ממ"ש רש"י דף ע"ד ע"ב בשם רבינו הלוי גבי ברירת תורמסין. דאי שקלי לי' מסרח כשנוטלו נמוח בין אצבעותיו ונמאס הילכך ההוא דשקיל הוי כפסולת וכו'. ואף דכשהיה בתוך האוכל קודם שנטלו לא הי' פסולת. מ"מ בתר השתא אזלינן:
ג אך הדבר תלוי במ"ש באריכות בביאורנו למלאכת זורה ס"ק א' דלדעת הירושלמי חיוב בורר פסולת מתוך אוכל אינו על בירור הפסולת רק על בירור האוכל. וכן דעת התוס' כמו שביארנו שם. למה שדעת רוב הפוסקים מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. והא אינו צריך לפסולת ע"כ המלאכה היא בירור האוכל. רק דרך ברירה היא לברור הפסולת ומ"מ המלאכה היא בירור האוכל. וביין עכור אין לחייב על בירור היין שהוא האוכל שגם תחלה היה ברור שלא היה בתוך פסולת שכולו היה אוכל. אך כתבנו שם דלדעת בעה"מ והרמב"ן והר"ן לפי גמרא דידן החיוב הוא על בירור הפסולת וס"ל להרמב"ן דחשוב צריכה לגופה כמו הנוטל שערו וצפרניו בכלי דחייב ע"כ דחשוב צריך לגופה. [וביארנו שם שהתוס' הא ס"ל באמת הנוטל שערו וצפרניו חשוב אין צריך לגופה וע"כ דבורר פסולת מתוך אוכל החיוב הוא על בירור האוכל]. והנה להרמב"ם [פ"א ה"ז] דפסק מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב אין ראי' מנוטל שערו וצפרניו דכה"ג חשוב צריך לגופה. וא"כ שפיר יש לומר לדעתו דלמ"ד מלאכה שא"צ לגופה פטור. החיוב הוא רק על בירור האוכל. אבל למה דקיי"ל מלאכה שאין צריך לגופה חייב שפיר חייב על בירור הפסולת. והדעת נותן דכל שאפשר לומר דבירור הפסולת הוא המלאכה שנאמר כך שהרי בירושלמי [מט.] דהבורר צרורות מכרי כל היום כל זמן שלא בירר כל הצרורות פטור. ומשום דס"ל דהמלאכה היא בירור האוכל ובירור האוכל הוא רק בסוף כשבורר צרור האחרון. וכיון דכללא הוא דכל דהוי במשכן הוא מלאכה. והרי גם תחלת הבירור הי' במשכן. ואז לא הי' בירור האוכל רק בירור הפסולת. וממילא משמע שגם בירור הפסולת הוא מלאכה. רק למ"ד מלאכה שא"צ לגופה פטור א"א שיהיה בירור הפסולת המלאכה והמלאכה היא רק בירור האוכל. והירושלמי אפשר שסובר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. משא"כ לדידן דחייב שפיר הוי בירור הפסולת המלאכה. וא"כ הדר הקושיא לדוכתא דמשמר יין עכור יתחייב חטאת. וכיון שחייב א"א שיהיה מותר בסודרין ובכפיפה מצרית. ואין לומר משום דהוי תרי שינויי. האחד מה שנותן בסודרין ולא במשמרת. והשני מה שאינו עושה גומא כמו בחול. דאכתי ק' כפיפה מצרית שאין בו שינוי אחר. דמה שאינו מגביה מן שולי הכלי טפח לרמב"ם ורש"י לאו משום שינוי הוא רק משום אוהל. וע"כ מתני' דמסננין את היין בסודרין ביין צלול הוא. ואעפ"כ במשמרת אסור גזירה אטו יין עכור דכיון דעכור במשמרת יש בו חיוב חטאת גזרינן צלול אטו עכור. וכן בין הגיתות לפי זה אסור במשמרת גזירה אטו שאר ימות השנה. וזעירי ורשב"ג ע"כ ס"ל דמלאכה שא"צ לגופה פטור ואין החיוב על בירור הפסולת ע"כ אין חיוב דאורייתא על יין עכור אפי' במשמרת. וע"כ בסודרין מותר לכתחלה. ויין צלול אפי' במשמרת מותר כיון דאפי' עכור אין בו חיוב חטאת הו"ל צלול גזירה לגזירה. משא"כ לדידן דמלאכה שאצל"ג חייב. ע"כ לומר דאין היתר רק צלול בסודרין כנ"ל. והר"ן שסובר דביין עכור קצת לית בי' חיוב חטאת לטעמיה אזיל דס"ל בפרק כ"ג שגם בורר בנפה וכברה יש בו בורר אוכל מתוך פסולת. וע"כ משמר שהיין יורד למטה לעולם הוי אוכל מתוך פסולת ואין לחייבו על בירור הפסולת כיון שאינו מברר רק האוכל וחשוב לגבי בירור הפסולת כמו חק תוכות דאינו חייב בשבת רק משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה. וכיון שמחשבתו על עשיית האות חייב כמ"ש הר"ן ס"פ הבונה. וגבי בורר שאין מחשבתו על בירור הפסולת דמה לו בזה רק שהאוכל יחברר אינו חייב על בירור הפסולת:
ד ובמה שכתבתי נתיישב לי דברי המג"א סי' שי"ט סקי"ד בנותן שמרים במשקה כדי להעמידו הוי תולדת בורר כיון שיורדין השמרים מהמשקה עצמו ג"כ בשולי הקדירה. והעתיקו הרב מלאדי בש"ע שלו [סעי' כ"ח]. ולא חילקו בין הי' ראוי לשתותו תחילה ע"י הדחק דאז אין כאן משום בורר לדעה הראשונה שבש"ע והרב מלאדי פסק כמותה. אך לפמ"ש יתיישב היטב דבזה כיון שהשמרים יורדין והוי בורר פסולת אף להרשב"א והר"ן אסור. ודוקא במשמר שהיין יורד והו"ל בורר אוכל לכן מותר כנ"ל משא"כ בזה שבורר פסולת אסור כנ"ל לשיטת הרמב"ם:
ה אך לכאורה עיקר היסוד דכיון שיש בעכור חיוב חטאת במשמרת א"א שיהי' מותר בסודרין ובכפיפה מצרית. נסתר מכח קושית הש"ס אדזעירי דעכורין במשמרת לא. מרשב"ג. וכ' הר"ן דהשתא ס"ל דמתני' דתני בסודרין ובכפיפה מצרית. אבל במשמרת לא. מיירי בעכור לגמרי דלא אפשר למשתתי' הכי ע"ש. והא ביין עכור כזה ודאי חיוב חטאת יש בו במשמרת דהיינו משמר. ואעפי"כ הוה ס"ל דמותר בסודרין ובכפיפה מצרית. וא"כ אין הכרח מחמת דלדידן חייב גם בעכור קצת לדחות מהלכתא הא דזעירי מפרש למתני' ביין עכור:
ו ונראה ליישב לפי דברינו הנ"ל דזעירי ורשב"ג ס"ל דבורר פמ"א חיובו על בירור האוכל דבירור הפסולת הוי משאצל"ג. ואם כן לא הי' בירור פסולת מלאכה במשכן דבמשכן מלאכת מחשבת כתיב. וא"כ כל בורר פסולת מתוך האוכל אין בו איסור רק משום בירור האוכל. ואף שהוא בורר הפסולת והוי לגבי האוכל כמו חק תוכות. הא כתב הר"ן ס"פ הבונה דחק תוכות חייב בשבת משום מלא"מ. ממילא בסודרין דנחשב כלאח"י [דכן מוכרח לומר למ"ש דמאן דמקשה אזעירי הוה ס"ל דמתני' בעכור לגמרי. והרי עכור לגמרי חיוב חטאת יש בו ואיך אפשר שיותר בסודרין וכו' אלא ודאי ס"ל בסודרין הוי שינוי גמור וחשוב כלאח"י] וכלאח"י הא לא חשוב מלאכת מחשבת כמ"ש הח"מ וב"ש ופר"ח באה"ע סי' קכ"ג. ושוב אין איסור כלל מה שבורר הפסולת משום שהאוכל מתברר דהוי כחק תוכות. דכל חיוב חק תוכות בשבת משום מלאכת מחשבת. אבל כלאח"י דאינו מלאכת מחשבת שוב דיינינן חק תוכות כגרמא. וגרמא בשבת שרי. בפרט בנ"ד דבלאו טעמא דגרמא הא מיפטר כלאחר יד. ויש לדמותו לכוחו בכרמלית דלא גזרו:
ואם תאמר מ"מ יתחייב משום בורר אוכל מתוך פסולת שגם האוכל הוא נותן בהסודרין. לא קשיא דשוב מותר לאלתר. ונוכל לומר דמתני' בלאלתר. ואין דוחק לומר כן דהא הרשב"א [עבוה"ק ב"מ ש"א פ"ה] מוקי מתני' דפ"ק דביצה [יד ע"ב] דבורר קטניות בלאלתר. ועוד דהערמה בדרבנן שרי ופסק הרמב"ם בפכ"ג [ה"ג] דאפי' אינש דעלמא דלאו צורבא מרבנן מותר להערים. וא"כ יכול לומר לאלתר קמכוינא: ואף דבקנון ותמחוי לא מהני לאלתר. היינו משום דלדידן בורר פסולת מתוך האוכל חייב על בירור הפסולת דמשאצל"ג חייב להרמב"ם. וכיון שנותן הכל בכלי חשוב פמ"א. ובפמ"א אסור אפי' לאלתר. משא"כ לזעירי ורשב"ג דאין חיוב בפמ"א רק משום בירור האוכל ודומה לחק תוכות וכשהוא כלאח"י דלא הוי מ"מ נחשב גרמא ומותר: [הגה"ה - ומכאן יצא להרמב"ם דבקנון ותמחוי אפי' לאח"ז פטור דקו"ת דומה לסודרין וכשם שבסודרין חשוב שינוי גמור מדמותר אפי' עכור לגמרי למאן דמקשה. ש"מ דשינוי גמור הוא. ע"כ הגה"ה]:
ולפמ"ש בטעם הרמב"ם דמחייב חטאת ביין עכור [קצת]. נראה לי דבר חדש שיהי' חומר בעכור קצת בכפיפה מצרית ובסודרין מעכור לגמרי ושמרים שיהי' מותר בכפיפה מצרית ובסודרין לשתות לאלתר. דהנה מ"ש לדעת התוס' רי"ד דמשמר חשוב פמ"א. זה יתכן רק לשיטת הירושלמי והתוס' דחיוב בורר פמ"א ג"כ על בירור האוכל. והחילוק שבין אמ"פ לפמ"א היינו שדרך ברירה הוא פמ"א ולעולם המלאכה הוא רק על בירור האוכל. אך לפי השיטה דהחיוב הוא על בירור הפסולת. ולפי"ז הא דחמור פמ"א מאמ"פ. היינו היכי דאפשר לחייבו על בירור הפסולת. אבל משמר שנותן השמרים במשמרת ומעט יין המעורב בשמרים יורד למטה. וכן הנותן יין עכור לגמרי דלא אפשר למשתתי הכי. א"א לחייבו על בירור הפסולת. דכי היכי דביין עכור קצת כתבו הרשב"א והר"ן דלא הוי בורר אמ"פ. וביארנו לעיל דלא חשוב מתוך פסולת משום שלא הי' מתחילה בתוך פסולת שתחילה הי' הכל אוכל. ה"נ להיפך בשמרים ויין עכור לגמרי דלא משתתי הכי תחילה הי' הכל פסולת ולא חשוב מתוך אוכל. נמצא משמר חשוב אמ"פ. וע"כ י"ל דמותר בסודרין כשדעתו לשתות לאלתר כמו כל בורר אמ"פ דמותר כשדעתו לאכול לאלתר. ואף דהבורר אמ"פ בקו"ת לאכול לאלתר אסור עכ"פ מדרבנן. אין מזה ראי' שהרי לפי שיטת התוס' רי"ד שאנחנו בה כל שנותן הכל בכלי חשוב פמ"א וא"כ גם קו"ת לעולם חשוב פמ"א ע"כ אסור. ומ"מ הוא פטור. דהרמב"ם לשיטתו דבקו"ת לעולם פטור אפילו לאכול לאח"ז. וה"ה פסולת מתוך אוכל דפטור:
[הגה"ה - ולפמ"ש נכון היטב טעם הרמב"ם בפ"ח [הי"ב] מה"ש שפטר בקו"ת אפי' לאח"ז. והוא תמוה דלענין לאלתר חמיר קו"ת מביד. דביד מותר לכתחילה ובקו"ת אסור. ולענין לאח"ז נהפוך הוא דביד חייב ובקו"ת פטור. וגם קשה מנ"ל להרמב"ם זה דגם בלאח"ז פטור כיון דהברייתא בלאלתר מיירי. ולפמ"ש דהרמב"ם בשיטת התוס' רי"ד קאי דכשנותן הכל בכלי לעולם חשוב פמ"א ובפמ"א הא לא מהני לאלתר ואעפ"כ בקו"ת פטור. ה"ה לאח"ז דפטור. וגם הטעם מובן דפטור בקו"ת הוא משום דהוי שינוי והוא גרוע מביד רק לענין איסור לאלתר חמור משום דהוי בורר פמ"א ואינו אוכל מה שבורר. וזה שלא כמבי"ט בבורר אוכל שאינו רוצה לאכלו מאוכל שרוצה לאוכלו דמותר לדידי'. ולהנ"ל דהטעם משום שאינו אוכל מה שבורר חייב בזה. ע"כ הגה"ה]:
ז ולפמ"ש יש לומר טעמא דר' אליעזר דאמר נותנין לתלוי' בשבת משום דר' אליעזר שמותי הוא היינו מתלמידי ב"ש וב"ש אומרים בס"פ קמא דביצה [יד ע"ב] הבורר קטניות ביו"ט בורר אוכל אוכל ובירושלמי שם [ח.] בעי ר' יונה עשה כן בשבת על דעתי' דב"ש מהו שיהא חייב. והיינו כיון דלב"ש בורר פסולת מתוך אוכל ביו"ט אסור ואוכל מתוך פסולת מותר מוכח דס"ל אוכל מתוך פסולת לאו מלאכה היא. וע"כ משמר דחשוב אוכל מתוך פסולת מתיר ר' אליעזר. ואף דבנפה וכברה לכ"ע חייב אוכל מתוך פסולת. היינו משום דבנו"כ לעולם חשוב פסולת מתוך אוכל לשיטת התוס' רי"ד שאנחנו בה. ואין להקשות דא"כ דמשמר חשוב כמו אוכל מתוך פסולת יהי' מותר לאלתר אף לרבנן. איבעית אימא אה"נ דכן הוא לשיטת רש"י דאפי' בנפה וכברה מותר לאכול לאלתר. אך אף למה שהשיגו התוס' שם על רש"י מדתני בספ"ק דביצה איסור בנפה וכברה ולא מפליג בין לאלתר בין לאחר זמן. וה"ה דיש להוכיח כן ממשנתינו דאין נותנין לתלוי' בשבת ולא מפליג משמע דאפי' לאלתר אסור. ולמה. הא נחשב אוכל מתוך פסולת. לק"מ שהרי גם להפוסקים שבנפה וכברה ג"כ יש אוכל מתוך פסולת. ואעפי"כ אסור לאלתר. ולפי טעם הרמב"ן דאוכל מתוך פסולת חשוב דרך אכילה שאוכל מה שבורר אבל פסולת מתוך אוכל לא הוי דרך אכילה שאינו אוכל מה שבורר. ומה שאסור בנפה וכברה אפי' אוכל מתוך פסולת היינו משום שעושהו בכלי המיוחד לברירה לאו דרך אכילה הוא אלא דרך מלאכה. [הגה"ה - ועוד יש פוסקים [הם התוס' ותוספות רי"ד ורמ"כ] שגם פסולת מתוך אוכל מותר לאכול לאלתר ואעפ"כ בנפה וכברה אסור ע"כ טעם נפה וכברה דאסור לאלתר לאו משום דנחשב פסולת מתוך אוכל. וע"כ ה"ה משמר אסור לאלתר. אך לפמ"ש במלאכת בורר סק"א בדעת התוס' רי"ד והרשב"א משום דברירה ביד לא הי' במשכן [כדעת התוס' רי"ד פרק תולין] ע"כ מותר פסולת מתוך אוכל ביד והיכי שכל דרך ברירתו ביד הו"ל ביד כמו בכלי ואסור פסולת מתוך אוכל ומותר רק אוכל מתוך פסולת. א"כ אין ראיה דבשלמא בנפה וכברה אסור לאלתר משום שהיה במשכן משא"כ משמר דבמשכן היה בנפה וכברה דנחשב פסולת מתוך אוכל. אבל משמר נחשב אוכל מתוך פסולת והוי שינוי ומותר לאלתר. וכמו היכי דכל דרך ברירתו ביד דנחשב כמו בכלי מ"מ אוכל מתוך פסולת מותר לאלתר. ה"ה לדידן במשמר. אך מ"ש לטעם הרמב"ן הוא נכון. ע"כ הגה"ה] וה"ה דיש לומר לדידן במשמר. אבל לענין אוכל מתוך פסולת לב"ש דס"ל אוכל מתוך פסולת מותר אפי' לאחר זמן אין לומר כמו להפוסקים דבנפה וכברה יש ג"כ אוכל מתוך פסולת ואעפי"כ אסור אפי' לב"ש כמו כן לדידן. דליתא בשלמא להסוברים דבנפה וכברה יש ג"כ אוכל מתוך פסולת הי' אוכל מתוך פסולת במשכן בנפה וכברה או בבורר שהפסולת למטה או במרקד שהאוכל למטה וכנ"ל במלאכת בורר סק"א. משא"כ לשיטת התוס' רי"ד שאנחנו בה דבנפה וכברה לעולם הוי פסולת מתוך אוכל א"כ לא הי' אוכל מתוך פסולת במשכן וא"כ לב"ש דלא גמרינן אוכל מתוך פסולת מפסולת מתוך אוכל אפי' בכלי פטור אוכל מתוך פסולת. ודוק היטב. האמנם במלאכת זורה סק"א אות י"ג כ' דלגמ' דידן דפמ"א המלאכה בפסולת אין ראי' מדב"ש דאמ"פ לאו מלאכה לב"ש. אלא טעמא דב"ש דלא טרחינן ביו"ט בפסולת שאינו או"נ. מ"מ י"ל דזה לדידן דשניא דין מכשירין מדין גוף או"נ. דאפי' לר"י באפשר מאתמול אסור במכשירין. וע"כ כתב הטור [סי' תק"ט] דמכשירין דחוי לא היתר. ע"כ לא טרחינן בפסולת שסילוק הפסולת כמו מכשירין. אבל לר"א דמתיר מכשירין אפי' אפשר מאתמול. ובתשובה ביארתי בס"ד דר"א אפי' במלאכה מתיר מכשירין אפי' אפשר מעיו"ט. וקושית התוס' מר"פ אלו דברים ישבתי בס"ד. והנה מכשירין היתר לדידי' כמו או"נ. שוב אין טעם להתיר ברירת האוכל ולאסור ברירת פסולת. אלא משום דאמ"פ לאו מלאכה:
:
ח ובהכי ניחא לישב מה דאמר בש"ס על משנתינו דאין נותנין לתלויה בשבת איבעיא להו שימר מהו אמר רב כהנא שימר חייב חטאת מתקיף לה רב ששת מי איכא מידי דלרבנן חייב חטאת עי"ש כל הסוגיא. ומבואר דמפרשים לפלוגתא דר"א ורבנן בנותן שמרים לתוך המשמרת דאית בי' חיוב חטאת לרבנן אעפ"כ מתיר ר"א לכתחילה. ומנ"ל להש"ס הא. אימא הא דמתיר ר' אליעזר לתת במשמרת היינו יין עכור לשיטת הרשב"א והר"ן ויין צלול להרמב"ם וחכמים אוסרין משום שבות. ולפימ"ש ניחא דבזה לא הוה ידעינן טעמא דמחלוקתם. ע"כ מפרש בנותן שמרים דהוי אוכל מתוך פסולת ולר"א דשמותי הוא מותר. ועי' רמב"ם בפי' המשנה שמפרש מחלוקתם ג"כ בנותן שמרים. ולכאורה הי' יכול לפרש גם ביין עכור. דלדידי' יין עכור חד דינא הוא עם שמרים דבמשמרת חייב חטאת ובסודרין פטור. ולפמ"ש בדקדוק פירש. דבשמרים דוקא מתיר ר' אליעזר [וכן ביין עכור לגמרי דלא אפשר למשתתי דחשוב כשמרים] אבל ביין עכור הוי פסולת מתוך אוכל ור"א מודה דאסור:
ט והנה המחבר [סעי' י'] כתב דעה ראשונה שיטת הרשב"א והר"ן. ואח"כ כתב ולהרמב"ם וכו' והשמיט בדעה ראשונה מה דס"ל דעכור קצת מותר בסודרין ובכפיפה מצרית. רק כתב דלהרמב"ם אסור עכור בסודרין ובכפיפה מצרית. וע"כ כוונתו עכור קצת. דעכור לגמרי אסור לכל הפוסקים. ומפורש בדעה ראשונה ג"כ דאסור. וע"כ בעכור קצת. וכן כתב המג"א שם. אך תמוה למה השמיט בדעה ראשונה מ"ש דעכור קצת מותר בסודרין ובכפיפה מצרית. ומ"ש דבשעת הגיתות מותר אפי' במשמרת. ונראה לפמ"ש בתה"ד [סי' נ"ז] דבאיסור סקילה אין לדחות שום דעה אם לא בראי' ברורה. וס"ל להמחבר לעיקר כדעת רוב הפוסקים דבקנון ותמחוי וה"ה כל כלי שאינו מיוחד לברירה יש בהן חיוב חטאת וסקילה. וע"כ לא רצה לפסוק בעכור קצת להתיר בסודרין ובכפיפה מצרית מאחר דלפי שיטת הרמב"ם דבעכור קצת יש בו משום משמר מדאורייתא. ולפי דעת רוב הפוסקים דס"ל כותייהו דבסודרין ובכפיפה מצרית יש בו חיוב חטאת וסקילה הרי יש בזה חיוב חטאת וסקילה [ושני פלוגתות אלו אינם תלוים זה בזה יעוין עירובין ז'.] ולא רצה לפסוק בזה כדעת הרשב"א להתיר מחמת דברי התה"ד הנ"ל. וכן בין הגתות להרמב"ם יש לומר במשמרת חייב חטאת כיון דמ"מ נשאר שמרים והוי בורר פסולת מתוך אוכל [ואין היתר במשמרת רק בצלול שלא נשאר שמרים כלל. והסנון הוא רק שיהי' צלול ביותר כעין הא דביצה ס"פ אין צדין [כט ע"ב] גבי שונין את הקמח ביו"ט דפירש"י שהכל יוצא ואין כאן סובין] ולא מהני הא דגוף אחד לאפוקי מאיסור תורה ע"כ השמיט שני דינים אלו בדעה ראשונה שהיא עיקר להלכה בכל מקום. כן נראה לדעת המחבר:
י (אך לפימ"ש בדעת הרמב"ם דסובר בעכור קצת יש בו ברירה מדאורייתא משום דהוי פסולת מתוך אוכל דס"ל כהתוס' רי"ד דכל שמשים הכל בכלי חשוב פסולת מתוך אוכל ובפסולת מתוך אוכל שפיר הוי בורר מה שיוצאין השמרים לבדם אף שמתחילה הי' הכל אוכל כמבואר לעיל באריכות. וגם בארנו שמזה למד הרמב"ם דבקנון ותמחוי אפי' לאחר זמן פטור כיון דבעכור קצת הוי פסולת מתוך אוכל ובפסולת מתוך אוכל לא מהני לאלתר. וע"כ הא דפטר בסודרין ובכפיפה מצרית לאו משום לאלתר אלא דבכלי שאינה מיוחד לכך וה"ה דבקנון ותמחוי לעולם פטור. א"כ דינים אלו תלוים זה בזה שאם באנו לחייב בעכור קצת ע"כ בקו"ת לעולם פטור. וה"ה בסודרין ובכפיפה מצרית. ואין בעכור קצת בסודרין ובכפיפה מצרית חשש איסור תורה. מ"מ לדינא אין בנו כח להקל נגד המחבר בשגם כי דעת הרבה פוסקים שגם פסולת מתוך אוכל מותר ביד לאלתר. ואין ראי' מה שפטור בקנון ותמחוי לאלתר דמדאורייתא קיל בקנון ותמחוי מביד):
יא קיצור להלכה בכל דיני משמר להר"ן והרשב"א הנותן שמרים ויין עכור לגמרי בסודרין וכפיפה מצרית [ומשום דאינו שנוי גמור. ודעת הר"ן בזה צ"ע] לשתות לאחר זמן ואצ"ל במשמרת אפי' לשתות לאלתר חייב חטאת. יין עכור קצת שרוב בני אדם אין שותין בלא סינון במשמרת פטור אבל אסור. בסודרין ובכפיפה מצרית מותר לכתחילה. ובלבד שלא יעשה גומא בסודרין ולא יגביה טפח בכפיפה מצרית. יין צלול ומים צלולין וכן בין הגיתות אפי' במשמרת מותר. ולהרמב"ם הנותן שמרים ויין עכור בין לגמרי בין קצת במשמרת חייב חטאת. בסודרין ובכפיפה מצרית פטור אבל אסור. יין צלול ומים צלולין במשמרת פטור אבל אסור. בסודרין ובכפיפה מצרית מותר. וכן בין הגיתות אפי' עכור קצת מותר בסודרין ובכפיפה מצרית. ובלבד שלא יעשה גומא בסודרין ולא יגביה טפח בכפיפה. בין הגיתות במשמרת אפשר חייב חטאת. ולענין פסק יש לפסוק בכל החלוקות כדעת הרשב"א והר"ן זולת במה שהתירו עכור קצת בסודרין ובכפיפה מצרית אין לפסוק כמותם. רק אם כוונתו לשתות לאלתר דבזה ודאי אין חיוב חטאת כמו בקנון ותמחוי. יש לפסוק כהרשב"א והר"ן. וכן בין הגיתות אין להתיר במשמרת רק בסודרין כדעת הרמב"ם:
[ו]
טורף חבית בשמרי' כו'. ש"ס מכילתין קל"ט ע"ב הובא בדברינו לעיל סק"ד אות א':
[ז]
לשתות לרוב בני אדם כו'. הנה כבר כתבנו דעת הר"ן במשמר ששלשה חלוקים הן. יין שרוב בני אדם אין מקפידין לשתותו בלא סינון אפי' במשמרת מותר לסננו. והיכי שרוב בני אדם מקפידין ומיעוט אין מקפידין משמע מדבריו שאין בו חיוב חטאת במשמרת. וכן כתב הרשב"א להדיא. ובסודרין ובכפיפה מצרית מותר לכתחילה. והיכי שאי אפשר לשתותו בלא סינון הוי כשמרים ויש בו חיוב חטאת במשמרת. ובסודרין ובכפיפה מצרית אסור. כן מתבאר מחדושי הר"ן ובפי' הלכות. והסמ"ג כתב דמותר לסנן משקה אעפ"י שיש בו קסמין דקין הואיל ואפשר לשתותו כך. ונפלאתי שהרי מלאכת מרקד שבורר הסובין ועני אוכל פתו בעיסה בלוסה בלא ריקוד. ואף שהתוס' ד' ע"ד. כתבו דרוב עניים אין אוכלין בלא הרקדה אלא שלענין חלה מצטרפין משום דיש עניים כו'. מ"מ לדעת הר"ן הנ"ל בכה"ג משמע דליכא חיוב חטאת רק בשמרים או היכי דא"א למישתנהו כלל. ועוד כותש חיטין להסיר קליפתן דעני אוכל פתו בלא כתישה ומבואר שם מדברי התוס' דכל עניים אוכלין בלא כתישה. ומ"מ בכלל דש הוא כמפורש ברש"י שהעתקנו בריש ביאור מלאכת זורה ובר"ח ורמב"ן. וצ"ל דשאני יין עכור שהשמרים מעורבין עם היין יפה יפה והכל גוף אחד שראוי לשתותו לא חשוב פסולת כלל. אך להסמ"ג הנ"ל קשה כיון שהקליפות הם פסולת בפ"ע אלא שהעניים אוכלין עם הפסולת. כמו כן הוא המשקה עם הקסמין שהקסמין הם פסולת בפ"ע. ודומה לכותש ומרקד ומלאכה היא. ומצאתי בלבוש שכתב בסעי' ט"ז וז"ל אעפ"י שאמרנו למעלה שמשקין שיש בהם קסמין וקשין מותר לסננן ואין זה בורר היינו משום שאפשר למישתי אותו המשקה ע"י הדחק בעוד הקשין והקסמין בתוכם והי' יכול לסנן המשקה בדרך שתי' בין שיניו לפיכך מותר לסנן אותן במשמרת. אבל מים שיש בהן תולעים שאינו יכול לשתותן בלא סינון שאסור לשתותן ולסננן בדרך שתי' בין שיניו שמא יבלע אחד מהן אסור לסננן במסננת עכ"ל. והנה מבואר שהוא מפרש שאפשר לשתותן בלא סינון שישתה המשקה והקסמין ישאיר. גם בספר מנורה הטהורה בקה"מ ס"ק ל' מבואר שמפרש כמו הלבוש. אך קשה לי על הלבוש שהרי בהא דלא להדק אינש צינייתא אפומא דכוזניתא [קלט ע"ב] כתב הר"ן כיון דאיכא קסמין דלא עברי בהו דמי למשמרת וע"כ צריכין לחלק בין הא דסמ"ג. דהא דהר"ן הוא בקיסמין קשים. וכ"כ הרב מלאדי סעי' י"ז. ולפי טעם הלבוש אדרבה קסמין קשין מרגיש יותר שלא יתנם לפיו. אלא ודאי הפירוש כפשוטו הואיל ורוב בני אדם אינן מקפידין על הקיסמין אינו מלאכה. והוא מפרש כך מאמר הגמ' נותן אדם יין צלול וכו' לתוך המשמרת. לסנן מן הקסמין. דאל"כ למה נותנו למשמרת. והא דכותש חיטין אף דכל עניים אוכלין בלא כתישה. מכל מקום אינם אוכלין עם הקליפות שהרי מרקדין הקמח להוציא הסובין שהם הקליפות שנטחנו גם כן. אלא שעניים אין כותשין דבטחינה לבד הרי גם הקמח כל משהו הוא בפ"ע ושוב אין הקליפות דבוקין עם הקמח רק שיהי' צריך לרקוד שלא יהי' הסובין מעורבין בתוך הקמח. והרי אף אם יכתשנו עוד יהי' צריכין לברר הקליפות בכברה. כמו לאחר דישה ממש שמבררין את המוץ ע"י זריי'. וכיון שע"כ צריך לרקוד וע"י ריקוד יוצאין הסובין בלא כתישה אין כותשין. רק שעשירים כותשין שלא יטחן הקליפות ויהי' גסים ויבדלו הקליפות מן החיטין הקלופות בטוב משא"כ אם יטחנו הקליפות ג"כ יתערב מה מהם בתוך הקמח שלא יצא בהרקדה. ורוב אינו מקפידין בזה ואין לחושבו אב מלאכה בפני עצמו. ומ"מ אם עשה כן הוא מלאכת דש שהרי מבדיל החיטין מן הקליפות שהם פסולת גמור שרוב בני אדם מקפידין שלא לאכול עם הקליפות שהרי מרקדין הקמח. רק שאין לחושבו מלאכה בפני עצמה שהרי אצל רוב בני אדם נעשה זה בטחינה שכבר נמנה באב מלאכה. וכיון דבתר רוב בני אדם אזלינן. ה"ה המשמר את היין מן הקסמין כיון שרוב בני אדם אין מקפידין אינו מלאכה כלל. אבל במה שרוב בני אדם מקפידין הוי מלאכה והיינו מרקד. דאף שיש עניים אוכלין בעיסה בלוסה הוי מלאכה. רק במשמר יין עכור כיון שהשמרים אחת הם עם היין. אם יש בני אדם שותין בלא סינון לא חשוב פסולת כלל. ולא דמי למרקד שהסובין הם בפני עצמן והם פסולת גמור:
[ח]
ונותנין מים ע"ג שמרים כו'. במשנה שבת קל"ט ע"ב נותנין מים ע"ג שמרים בשביל שיצולו [פירש"י נותנין מים בשבת ע"ג השמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום. כדי שיצולו ביחד. שיהא צלולין לזוב] ובפי' הרע"ב כדי שיצולו שיהא השמרים צלולים ויזוב כל יינם. פירוש אחר ע"ג שמרים שנשארו בחבית וקולטין המים את טעם היין ומוציאין אותן בשבת ושותין אותן ואין בזה משום בורר עכ"ל. ובאמת כי הפי' הראשון קשה מאוד כי בנתינת המים הוא בורר ממש את היין מתוך השמרים. אך מה נעשה שגם בש"ע סי' שי"ט סעי' ט' פסק כן ואין מערער בדבר. עוד שם במשנה ונותנין ביצה במסננת של חרדל. ופירש"י כבר כתבנו בביאורנו למלאכת בורר ס"ק י"ח. והרמב"ם פ"ח מהל' שבת הלכה י"ד העתיק ונותנין ביצה טרופה למסננת של חרדל כדי שיצלל. ובפי' המשנה כתב והובא בהרב המגיד וז"ל טבע הביצים שטורפין אותן ונותנין אותן בדברים העכורין ויזככו אותם ויבדילו העב מן הדק עכ"ל:
[ט]
אסור לסננן כו'. הרא"ש בתשו' והובא בש"ע שי"ט סעי' ט"ז. ועי' מה שכתבנו בביאורנו למלאכת בורר סק"י אות ד':
[י]
יתכפ רו כולם. זה נתבאר באריכות בביאורנו למלאכת זורה סק"ב אות ג':
[יא]
אין כוברין את התבן כו'. במשנה שבת ק"מ. והעתיקה הרמב"ם ז"ל פכ"א מהל' שבת הל' ל"ב. ומסיים בה. מפני שהוא כמרקד. ולכאורה נראה מזה שדעת הרמב"ם כדעת הר"ח והתוס'. דכל דבכלי הוי מרקד כמו שכתבנו במלאכת זורה סק"ג. דאלו לרוב הפוסקים שכתבנו שם דכל שהוא לברר את המוץ הוא מלאכת זורה הוי לי' להרמב"ם למימר מפ ני שהוא כזורה. אך יש לומר דדוקא בתבואה שהמוץ גדל עמה וגידול התבואה הוא בתוך המוץ. וע"ז באה לעולם מלאכת זורה לברר את התבואה מהמוץ שגדל עמה. ע"כ כל היכי שמברר את המוץ בין ע"י רוח ובין בכלי או בידו. לעולם הוא מלאכת זורה. אבל תבן שאין גידול התבן בתוך המוץ שוב הו"ל המוץ לגבי' כשאר פסולת. ומאחר שהוא מבררו בכברה הו"ל מרקד:
[יב]
לא יהדק בפיו כו'. מכילתין קל"ט ע"ב אמר רב פפא לא ניהדוק אינש צינייתא בפומא דכוזני דחביתא משום דמיחזי כמשמרת. ופירש"י כלי חרס קטן שמערין בו את היין מחבית לא יתן בפיו קשין וקסמין בחזקה לפי שאין לך מסננת גדולה מזו. ועי' בר"ן שם:
[יג]
אעפ"י שגם הסובין כו'. מכילתין קל"ד. אין מסננין את החרדל כו' עד דמיחזי כבורר. ובתוס' שם:
[יד]
לא יעשה גומא כו'. ש"ס מכילתין קל"ט ע"ב ורמב"ם פכ"א מהל' שבת הל' י"ז מסיים בה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבוא לשמר במשמרת: