אור ברסלב
אגלי טל מלאכת מרקד אות ה

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת מרקד אות ה

מלאכת מרקד אות ד

[ה] (א) אף שרוב בני אדם אין שותין כו'. כתב הר"ן הא דאמר זעירי נותן אדם יין צלול לתוך המשמרת אבל עכורין לא. אפי' עכורין קצת דאפשר למשתינהו בלא"ה. דאי עכורין לגמרי דלא אפשר למשתינהו בלא סינון מתני' הוא אין נותנין לתלוי' בשבת. ואדמותיב לי' הש"ס מדרשב"ג לסייעי' ממתני'. אלא ודאי אפי' בעכורין קצת אסור במשמרת ואהא מותיב מדרשב"ג דאמר טורד אדם חבית ושמרי' ונותן לתוך המשמרת כיון דאפשר למשתינהו בלא"ה מותר. ומשני בין הגיתות שנו דרובייהו דאינשי שתי הכי. וכתב עוד דכי מותבינן לזעירי מדרשב"ג סברינן דמתני' בעכורין לגמרי דלא אפשר למשתיי' הכי עסקינן דאלת"ה אדמותבי' מדרשב"ג לסייעי' ממתני' דקתני מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית דמשמע דוקא בכה"ג הוא דשרי אבל לתוך המשמרת אסור. אלא ודאי כדאמרן. ונמצא פסקן של דברים דיין עכור לגמרי דלא משתתי הכי כלל אפי' בסודרין אסור. עכור קצת דרובא דאינשי לא שתי לי' בלא סינון מיהו אפשר למשתיי' בלא סינון. במשמרת אסור. בסודרין ובכפיפה מצרית מותר. צלול לגמרי [או בין הגיתות] ורובייהו דאינשי לא קפדי בי' כלל אפי' במשמרת שרי ולא נתחוורו לי דברי הרמב"ם ז"ל בזה עכ"ל. היינו שהרמב"ם לא התיר לתת יין צלול אלא בסודרין ובכפיפה מצרית. וכן בין הגיתות. ועכור בשאר ימות השנה אוסר אפי' בסודרין ובכפיפה מצרית. וזה שלא כפשט הסוגיא שהעתקנו בס"ק ד'. והלח"מ [פ"ח הי"ד] תירץ דהרמב"ם ס"ל דכי קאמר זעירי לתוך המשמרת לאו דוקא משמרת אלא סודרין וכן רשב"ג. ולא הוצרך לפרש הברייתא דסמוך אמתני' וכן זעירי סמוך אמתני'. והוצרך לפרש כן דאל"כ אדמותיב הש"ס מדרשב"ג לסייעי' ממתני' דתנן לתוך הסודרין ולא לתוך המשמרת אלא ודאי זעירי נמי סודרין אמר. והנה מה שנסתייע מדמותיב הש"ס מדרשב"ג נסתר מתוך דברי הר"ן הנ"ל דס"ד דהש"ס דמתני' בלא אפשר למשתי' הכי כלל. וגוף הישוב דחוק מאד מאד כמעט שלא ניתן להאמר. וראיתי בשם ספר חמד משה שהביא ראי' דע"כ זעירי משמרת ממש קאמר דאי ס"ד סודרין ההיתר מפורש במשנה ולא הוצרך להשמיענו רק דעכורין לא. א"כ קשה מהא דבדף ק"ט. גבי שריקא טויא דדביתהו דזעירי עבדא לי' לחייא בר אשי ולא אכל. לזעירי ואכל. זעירי לטעמי' דאמר נותן אדם יין צלול וכו' לתוך המשמרת. ולתירוץ הלח"מ דכוונתו בסודרין. מה לטעמי'. מתני' הוא. וחייא בר אשי מ"ט לא אכל. ואפשר הי' לדחוק גם בזה דמתני' הי' אפשר לפרש לאכול לאלתר. [וכמו שפי' הרשב"א מתניתין דפ"ק דביצה [יד ע"ב] דמתיר לברור קטניות ביו"ט וכתב הרשב"א [עבוה"ק ב"מ ש"א פ"ה] דה"מ כדי לאכול לאלתר]. אבל זעירי דאמר ואינו חושש משמע בכל ענין שרוצה. אבל מי מכניסנו בכל הפירצה דחוקה הזאת מאחר שהמשענת מקושיית הש"ס אין בה כדי סמיכה:

ב וליישב דעת הרמב"ם נראה. דהנה מה דיין עכור לית בי' משום בורר מדאורייתא הואיל ואפשר למשתינהו בלא"ה. ולכאורה כל מרקד הלוא עני אוכל פתו בעיסה בלוסה ואעפי"כ חייב. אך הטעם דעיסה העני אוכל עם פסולת. אבל יין עכור הואיל והפסולת מעורב בו יפה וכל חלק מחלקיו הוא יין ומעט שמרים. ואין בו שוס חלק שיהיה שם פסולת עליו שכולו מורכב מיין ושמרים וכיון דמשתתי הכי כולו חשוב אוכל. ואין בו משום בורר אוכל מתוך פסולת שגם מתחילה לא הי' בתוך פסולת. ועוד דאף את"ל דניכרין השמרים. מ"מ בעודם תוך היין הכל משקה אחת לח. וכיון שמקצת בני אדם שותין כך אינן פסולת. אבל מרקד אין הסובין דבוקים לקמח. והסובין בפ"ע פסולת הם. וכותש שיש בו חיוב דש אף שמקצת עניים אוכלין הפת בלי כתישה והרקדה עם הסובין. הלוא קודם שיבוא לכלל אכילה עם הסובין יטחן ויפסק הדיבוק. ומה שאח"כ יחזור ויתדבק בלישה פנים חדשות יבוא לכאן. אך לשיטת תוס' רי"ד ר"פ תולין דלא חשוב אוכל מתוך פסולת אלא בבורר בידיו. אבל בורר בנפה וכברה שמשים הכל בכלי חשוב פסולת מתוך אוכל. א"כ שפיר יתחייב ביין עכור משום בורר פסולת שלאחר שנפרש שפיר הויין השמרים פסולת. ואף דמתחלה כשהי' בתוך היין לא הי' פסולת כנ"ל. הלא סוחט חייב משום דש שמפרק משקה מאוכל וסוחט לתוך הקדירה מותר דהוי מפרק אוכל מאוכל וחיוב סחיטה רק לתוך הקערה דהוי מפרק משקה מאוכל. ואף דמתחלה כשהי' בתוך הענבים לא הי' משקה כמפורש במשנה דסוף מכשירין [פ"ו מ"ח] דזיתים וענבים תחלתו אוכל וסופו משקה. מ"מ כיון דבשעה שיצא נעשה משקה הוי מפרק. ה"נ כיון שבשעה שנפרש נעשה פסולת יתחייב. האמנם כי יש לחלק. דוקא בסוחט דהחיוב על מציאות המשקה וכיון שעכשיו נעשה משקה. הוא חייב. אבל בורר פסולת החיוב הוא על דיחוי הפסולת מן האוכל. ועיין בביאורנו למלאכת זורה ס"ק א'. וכיון שכשהי' בתוך האוכל לא הי' פסולת אין כאן דיחוי פסולת מן האוכל. ודוקא בסוחט החיוב הוא משום שעכשיו נעשה משקה מגולה מהאוכל שעליו. משא"כ בבורר פסולת החיוב הוא משום שתחלה הי' בתוך האוכל וכיון שתחלה לא הי' פסולת פטור. אך הא הט"ז ס"ס שי"ט בזבוב שנפל לכוס לא יוציא הזבוב דהוי בורר פסולת מאוכל אלא יוציא גם מהמשקה עם הזבוב. ואם מלאכת בורר פסולת רק משום שמדחהו מהאוכל א"כ מה היתר במה שלוקח גם מן המשקה. מ"מ מדחהו מן הכוס. אלא ודאי ס"ל להט"ז דמלאכת בורר היא מה שנעשה פסולת ברור [ועי' ישעיה קפיטל כ"ה פסוק ו'. שמרים מזוקקים]. רק התיקון הוא באוכל. אבל המלאכה היא בירור הפסולת. וע"כ כשלוקח מן המשקה עמו שאינו פסולת ברור לא הוי מלאכה. ממילא בנ"ד שנעשה עכשיו פסולת ברור מלאכה היא. ואף שכשהי' בתוך המשקה לא הי' פסולת מ"מ ודאי הוי תיקון במשקה שנעשה צלול. ושפיר דומה להא דסוחט דכיון שנעשה עכשיו משקה חייב ה"נ כשעכשיו נעשה פסולת יתחייב. ועוד ראי' גדולה ממ"ש רש"י דף ע"ד ע"ב בשם רבינו הלוי גבי ברירת תורמסין. דאי שקלי לי' מסרח כשנוטלו נמוח בין אצבעותיו ונמאס הילכך ההוא דשקיל הוי כפסולת וכו'. ואף דכשהיה בתוך האוכל קודם שנטלו לא הי' פסולת. מ"מ בתר השתא אזלינן:

ג אך הדבר תלוי במ"ש באריכות בביאורנו למלאכת זורה ס"ק א' דלדעת הירושלמי חיוב בורר פסולת מתוך אוכל אינו על בירור הפסולת רק על בירור האוכל. וכן דעת התוס' כמו שביארנו שם. למה שדעת רוב הפוסקים מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. והא אינו צריך לפסולת ע"כ המלאכה היא בירור האוכל. רק דרך ברירה היא לברור הפסולת ומ"מ המלאכה היא בירור האוכל. וביין עכור אין לחייב על בירור היין שהוא האוכל שגם תחלה היה ברור שלא היה בתוך פסולת שכולו היה אוכל. אך כתבנו שם דלדעת בעה"מ והרמב"ן והר"ן לפי גמרא דידן החיוב הוא על בירור הפסולת וס"ל להרמב"ן דחשוב צריכה לגופה כמו הנוטל שערו וצפרניו בכלי דחייב ע"כ דחשוב צריך לגופה. [וביארנו שם שהתוס' הא ס"ל באמת הנוטל שערו וצפרניו חשוב אין צריך לגופה וע"כ דבורר פסולת מתוך אוכל החיוב הוא על בירור האוכל]. והנה להרמב"ם [פ"א ה"ז] דפסק מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב אין ראי' מנוטל שערו וצפרניו דכה"ג חשוב צריך לגופה. וא"כ שפיר יש לומר לדעתו דלמ"ד מלאכה שא"צ לגופה פטור. החיוב הוא רק על בירור האוכל. אבל למה דקיי"ל מלאכה שאין צריך לגופה חייב שפיר חייב על בירור הפסולת. והדעת נותן דכל שאפשר לומר דבירור הפסולת הוא המלאכה שנאמר כך שהרי בירושלמי [מט.] דהבורר צרורות מכרי כל היום כל זמן שלא בירר כל הצרורות פטור. ומשום דס"ל דהמלאכה היא בירור האוכל ובירור האוכל הוא רק בסוף כשבורר צרור האחרון. וכיון דכללא הוא דכל דהוי במשכן הוא מלאכה. והרי גם תחלת הבירור הי' במשכן. ואז לא הי' בירור האוכל רק בירור הפסולת. וממילא משמע שגם בירור הפסולת הוא מלאכה. רק למ"ד מלאכה שא"צ לגופה פטור א"א שיהיה בירור הפסולת המלאכה והמלאכה היא רק בירור האוכל. והירושלמי אפשר שסובר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. משא"כ לדידן דחייב שפיר הוי בירור הפסולת המלאכה. וא"כ הדר הקושיא לדוכתא דמשמר יין עכור יתחייב חטאת. וכיון שחייב א"א שיהיה מותר בסודרין ובכפיפה מצרית. ואין לומר משום דהוי תרי שינויי. האחד מה שנותן בסודרין ולא במשמרת. והשני מה שאינו עושה גומא כמו בחול. דאכתי ק' כפיפה מצרית שאין בו שינוי אחר. דמה שאינו מגביה מן שולי הכלי טפח לרמב"ם ורש"י לאו משום שינוי הוא רק משום אוהל. וע"כ מתני' דמסננין את היין בסודרין ביין צלול הוא. ואעפ"כ במשמרת אסור גזירה אטו יין עכור דכיון דעכור במשמרת יש בו חיוב חטאת גזרינן צלול אטו עכור. וכן בין הגיתות לפי זה אסור במשמרת גזירה אטו שאר ימות השנה. וזעירי ורשב"ג ע"כ ס"ל דמלאכה שא"צ לגופה פטור ואין החיוב על בירור הפסולת ע"כ אין חיוב דאורייתא על יין עכור אפי' במשמרת. וע"כ בסודרין מותר לכתחלה. ויין צלול אפי' במשמרת מותר כיון דאפי' עכור אין בו חיוב חטאת הו"ל צלול גזירה לגזירה. משא"כ לדידן דמלאכה שאצל"ג חייב. ע"כ לומר דאין היתר רק צלול בסודרין כנ"ל. והר"ן שסובר דביין עכור קצת לית בי' חיוב חטאת לטעמיה אזיל דס"ל בפרק כ"ג שגם בורר בנפה וכברה יש בו בורר אוכל מתוך פסולת. וע"כ משמר שהיין יורד למטה לעולם הוי אוכל מתוך פסולת ואין לחייבו על בירור הפסולת כיון שאינו מברר רק האוכל וחשוב לגבי בירור הפסולת כמו חק תוכות דאינו חייב בשבת רק משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה. וכיון שמחשבתו על עשיית האות חייב כמ"ש הר"ן ס"פ הבונה. וגבי בורר שאין מחשבתו על בירור הפסולת דמה לו בזה רק שהאוכל יחברר אינו חייב על בירור הפסולת:

ד ובמה שכתבתי נתיישב לי דברי המג"א סי' שי"ט סקי"ד בנותן שמרים במשקה כדי להעמידו הוי תולדת בורר כיון שיורדין השמרים מהמשקה עצמו ג"כ בשולי הקדירה. והעתיקו הרב מלאדי בש"ע שלו [סעי' כ"ח]. ולא חילקו בין הי' ראוי לשתותו תחילה ע"י הדחק דאז אין כאן משום בורר לדעה הראשונה שבש"ע והרב מלאדי פסק כמותה. אך לפמ"ש יתיישב היטב דבזה כיון שהשמרים יורדין והוי בורר פסולת אף להרשב"א והר"ן אסור. ודוקא במשמר שהיין יורד והו"ל בורר אוכל לכן מותר כנ"ל משא"כ בזה שבורר פסולת אסור כנ"ל לשיטת הרמב"ם:

ה אך לכאורה עיקר היסוד דכיון שיש בעכור חיוב חטאת במשמרת א"א שיהי' מותר בסודרין ובכפיפה מצרית. נסתר מכח קושית הש"ס אדזעירי דעכורין במשמרת לא. מרשב"ג. וכ' הר"ן דהשתא ס"ל דמתני' דתני בסודרין ובכפיפה מצרית. אבל במשמרת לא. מיירי בעכור לגמרי דלא אפשר למשתתי' הכי ע"ש. והא ביין עכור כזה ודאי חיוב חטאת יש בו במשמרת דהיינו משמר. ואעפי"כ הוה ס"ל דמותר בסודרין ובכפיפה מצרית. וא"כ אין הכרח מחמת דלדידן חייב גם בעכור קצת לדחות מהלכתא הא דזעירי מפרש למתני' ביין עכור:

ו ונראה ליישב לפי דברינו הנ"ל דזעירי ורשב"ג ס"ל דבורר פמ"א חיובו על בירור האוכל דבירור הפסולת הוי משאצל"ג. ואם כן לא הי' בירור פסולת מלאכה במשכן דבמשכן מלאכת מחשבת כתיב. וא"כ כל בורר פסולת מתוך האוכל אין בו איסור רק משום בירור האוכל. ואף שהוא בורר הפסולת והוי לגבי האוכל כמו חק תוכות. הא כתב הר"ן ס"פ הבונה דחק תוכות חייב בשבת משום מלא"מ. ממילא בסודרין דנחשב כלאח"י [דכן מוכרח לומר למ"ש דמאן דמקשה אזעירי הוה ס"ל דמתני' בעכור לגמרי. והרי עכור לגמרי חיוב חטאת יש בו ואיך אפשר שיותר בסודרין וכו' אלא ודאי ס"ל בסודרין הוי שינוי גמור וחשוב כלאח"י] וכלאח"י הא לא חשוב מלאכת מחשבת כמ"ש הח"מ וב"ש ופר"ח באה"ע סי' קכ"ג. ושוב אין איסור כלל מה שבורר הפסולת משום שהאוכל מתברר דהוי כחק תוכות. דכל חיוב חק תוכות בשבת משום מלאכת מחשבת. אבל כלאח"י דאינו מלאכת מחשבת שוב דיינינן חק תוכות כגרמא. וגרמא בשבת שרי. בפרט בנ"ד דבלאו טעמא דגרמא הא מיפטר כלאחר יד. ויש לדמותו לכוחו בכרמלית דלא גזרו:

ואם תאמר מ"מ יתחייב משום בורר אוכל מתוך פסולת שגם האוכל הוא נותן בהסודרין. לא קשיא דשוב מותר לאלתר. ונוכל לומר דמתני' בלאלתר. ואין דוחק לומר כן דהא הרשב"א [עבוה"ק ב"מ ש"א פ"ה] מוקי מתני' דפ"ק דביצה [יד ע"ב] דבורר קטניות בלאלתר. ועוד דהערמה בדרבנן שרי ופסק הרמב"ם בפכ"ג [ה"ג] דאפי' אינש דעלמא דלאו צורבא מרבנן מותר להערים. וא"כ יכול לומר לאלתר קמכוינא: ואף דבקנון ותמחוי לא מהני לאלתר. היינו משום דלדידן בורר פסולת מתוך האוכל חייב על בירור הפסולת דמשאצל"ג חייב להרמב"ם. וכיון שנותן הכל בכלי חשוב פמ"א. ובפמ"א אסור אפי' לאלתר. משא"כ לזעירי ורשב"ג דאין חיוב בפמ"א רק משום בירור האוכל ודומה לחק תוכות וכשהוא כלאח"י דלא הוי מ"מ נחשב גרמא ומותר: [הגה"ה - ומכאן יצא להרמב"ם דבקנון ותמחוי אפי' לאח"ז פטור דקו"ת דומה לסודרין וכשם שבסודרין חשוב שינוי גמור מדמותר אפי' עכור לגמרי למאן דמקשה. ש"מ דשינוי גמור הוא. ע"כ הגה"ה]:

ולפמ"ש בטעם הרמב"ם דמחייב חטאת ביין עכור [קצת]. נראה לי דבר חדש שיהי' חומר בעכור קצת בכפיפה מצרית ובסודרין מעכור לגמרי ושמרים שיהי' מותר בכפיפה מצרית ובסודרין לשתות לאלתר. דהנה מ"ש לדעת התוס' רי"ד דמשמר חשוב פמ"א. זה יתכן רק לשיטת הירושלמי והתוס' דחיוב בורר פמ"א ג"כ על בירור האוכל. והחילוק שבין אמ"פ לפמ"א היינו שדרך ברירה הוא פמ"א ולעולם המלאכה הוא רק על בירור האוכל. אך לפי השיטה דהחיוב הוא על בירור הפסולת. ולפי"ז הא דחמור פמ"א מאמ"פ. היינו היכי דאפשר לחייבו על בירור הפסולת. אבל משמר שנותן השמרים במשמרת ומעט יין המעורב בשמרים יורד למטה. וכן הנותן יין עכור לגמרי דלא אפשר למשתתי הכי. א"א לחייבו על בירור הפסולת. דכי היכי דביין עכור קצת כתבו הרשב"א והר"ן דלא הוי בורר אמ"פ. וביארנו לעיל דלא חשוב מתוך פסולת משום שלא הי' מתחילה בתוך פסולת שתחילה הי' הכל אוכל. ה"נ להיפך בשמרים ויין עכור לגמרי דלא משתתי הכי תחילה הי' הכל פסולת ולא חשוב מתוך אוכל. נמצא משמר חשוב אמ"פ. וע"כ י"ל דמותר בסודרין כשדעתו לשתות לאלתר כמו כל בורר אמ"פ דמותר כשדעתו לאכול לאלתר. ואף דהבורר אמ"פ בקו"ת לאכול לאלתר אסור עכ"פ מדרבנן. אין מזה ראי' שהרי לפי שיטת התוס' רי"ד שאנחנו בה כל שנותן הכל בכלי חשוב פמ"א וא"כ גם קו"ת לעולם חשוב פמ"א ע"כ אסור. ומ"מ הוא פטור. דהרמב"ם לשיטתו דבקו"ת לעולם פטור אפילו לאכול לאח"ז. וה"ה פסולת מתוך אוכל דפטור:

[הגה"ה - ולפמ"ש נכון היטב טעם הרמב"ם בפ"ח [הי"ב] מה"ש שפטר בקו"ת אפי' לאח"ז. והוא תמוה דלענין לאלתר חמיר קו"ת מביד. דביד מותר לכתחילה ובקו"ת אסור. ולענין לאח"ז נהפוך הוא דביד חייב ובקו"ת פטור. וגם קשה מנ"ל להרמב"ם זה דגם בלאח"ז פטור כיון דהברייתא בלאלתר מיירי. ולפמ"ש דהרמב"ם בשיטת התוס' רי"ד קאי דכשנותן הכל בכלי לעולם חשוב פמ"א ובפמ"א הא לא מהני לאלתר ואעפ"כ בקו"ת פטור. ה"ה לאח"ז דפטור. וגם הטעם מובן דפטור בקו"ת הוא משום דהוי שינוי והוא גרוע מביד רק לענין איסור לאלתר חמור משום דהוי בורר פמ"א ואינו אוכל מה שבורר. וזה שלא כמבי"ט בבורר אוכל שאינו רוצה לאכלו מאוכל שרוצה לאוכלו דמותר לדידי'. ולהנ"ל דהטעם משום שאינו אוכל מה שבורר חייב בזה. ע"כ הגה"ה]: (ז) ולפמ"ש יש לומר טעמא דר' אליעזר דאמר נותנין לתלוי' בשבת משום דר' אליעזר שמותי הוא היינו מתלמידי ב"ש וב"ש אומרים בס"פ קמא דביצה [יד ע"ב] הבורר קטניות ביו"ט בורר אוכל אוכל ובירושלמי שם [ח.] בעי ר' יונה עשה כן בשבת על דעתי' דב"ש מהו שיהא חייב. והיינו כיון דלב"ש בורר פסולת מתוך אוכל ביו"ט אסור ואוכל מתוך פסולת מותר מוכח דס"ל אוכל מתוך פסולת לאו מלאכה היא. וע"כ משמר דחשוב אוכל מתוך פסולת מתיר ר' אליעזר. ואף דבנפה וכברה לכ"ע חייב אוכל מתוך פסולת. היינו משום דבנו"כ לעולם חשוב פסולת מתוך אוכל לשיטת התוס' רי"ד שאנחנו בה. ואין להקשות דא"כ דמשמר חשוב כמו אוכל מתוך פסולת יהי' מותר לאלתר אף לרבנן. איבעית אימא אה"נ דכן הוא לשיטת רש"י דאפי' בנפה וכברה מותר לאכול לאלתר. אך אף למה שהשיגו התוס' שם על רש"י מדתני בספ"ק דביצה איסור בנפה וכברה ולא מפליג בין לאלתר בין לאחר זמן. וה"ה דיש להוכיח כן ממשנתינו דאין נותנין לתלוי' בשבת ולא מפליג משמע דאפי' לאלתר אסור. ולמה. הא נחשב אוכל מתוך פסולת. לק"מ שהרי גם להפוסקים שבנפה וכברה ג"כ יש אוכל מתוך פסולת. ואעפי"כ אסור לאלתר. ולפי טעם הרמב"ן דאוכל מתוך פסולת חשוב דרך אכילה שאוכל מה שבורר אבל פסולת מתוך אוכל לא הוי דרך אכילה שאינו אוכל מה שבורר. ומה שאסור בנפה וכברה אפי' אוכל מתוך פסולת היינו משום שעושהו בכלי המיוחד לברירה לאו דרך אכילה הוא אלא דרך מלאכה. וה"ה דיש לומר לדידן במשמר. אבל לענין אוכל מתוך פסולת לב"ש דס"ל אוכל מתוך פסולת מותר אפי' לאחר זמן אין לומר כמו להפוסקים דבנפה וכברה יש ג"כ אוכל מתוך פסולת ואעפי"כ אסור אפי' לב"ש כמו כן לדידן. דליתא בשלמא להסוברים דבנפה וכברה יש ג"כ אוכל מתוך פסולת הי' אוכל מתוך פסולת במשכן בנפה וכברה או בבורר שהפסולת למטה או במרקד שהאוכל למטה וכנ"ל במלאכת בורר סק"א. משא"כ לשיטת התוס' רי"ד שאנחנו בה דבנפה וכברה לעולם הוי פסולת מתוך אוכל א"כ לא הי' אוכל מתוך פסולת במשכן וא"כ לב"ש דלא גמרינן אוכל מתוך פסולת מפסולת מתוך אוכל אפי' בכלי פטור אוכל מתוך פסולת. ודוק היטב. האמנם במלאכת זורה סק"א אות י"ג כ' דלגמ' דידן דפמ"א המלאכה בפסולת אין ראי' מדב"ש דאמ"פ לאו מלאכה לב"ש. אלא טעמא דב"ש דלא טרחינן ביו"ט בפסולת שאינו או"נ. מ"מ י"ל דזה לדידן דשניא דין מכשירין מדין גוף או"נ. דאפי' לר"י באפשר מאתמול אסור במכשירין. וע"כ כתב הטור [סי' תק"ט] דמכשירין דחוי לא היתר. ע"כ לא טרחינן בפסולת שסילוק הפסולת כמו מכשירין. אבל לר"א דמתיר מכשירין אפי' אפשר מאתמול. ובתשובה ביארתי בס"ד דר"א אפי' במלאכה מתיר מכשירין אפי' אפשר מעיו"ט. וקושית התוס' מר"פ אלו דברים ישבתי בס"ד. והנה מכשירין היתר לדידי' כמו או"נ. שוב אין טעם להתיר ברירת האוכל ולאסור ברירת פסולת. אלא משום דאמ"פ לאו מלאכה:

[הגה"ה - ועוד יש פוסקים [הם התוס' ותוספות רי"ד ורמ"כ] שגם פסולת מתוך אוכל מותר לאכול לאלתר ואעפ"כ בנפה וכברה אסור ע"כ טעם נפה וכברה דאסור לאלתר לאו משום דנחשב פסולת מתוך אוכל. וע"כ ה"ה משמר אסור לאלתר. אך לפמ"ש במלאכת בורר סק"א בדעת התוס' רי"ד והרשב"א משום דברירה ביד לא הי' במשכן [כדעת התוס' רי"ד פרק תולין] ע"כ מותר פסולת מתוך אוכל ביד והיכי שכל דרך ברירתו ביד הו"ל ביד כמו בכלי ואסור פסולת מתוך אוכל ומותר רק אוכל מתוך פסולת. א"כ אין ראיה דבשלמא בנפה וכברה אסור לאלתר משום שהיה במשכן משא"כ משמר דבמשכן היה בנפה וכברה דנחשב פסולת מתוך אוכל. אבל משמר נחשב אוכל מתוך פסולת והוי שינוי ומותר לאלתר. וכמו היכי דכל דרך ברירתו ביד דנחשב כמו בכלי מ"מ אוכל מתוך פסולת מותר לאלתר. ה"ה לדידן במשמר. אך מ"ש לטעם הרמב"ן הוא נכון. ע"כ הגה"ה] :

ח ובהכי ניחא לישב מה דאמר בש"ס על משנתינו דאין נותנין לתלויה בשבת איבעיא להו שימר מהו אמר רב כהנא שימר חייב חטאת מתקיף לה רב ששת מי איכא מידי דלרבנן חייב חטאת עי"ש כל הסוגיא. ומבואר דמפרשים לפלוגתא דר"א ורבנן בנותן שמרים לתוך המשמרת דאית בי' חיוב חטאת לרבנן אעפ"כ מתיר ר"א לכתחילה. ומנ"ל להש"ס הא. אימא הא דמתיר ר' אליעזר לתת במשמרת היינו יין עכור לשיטת הרשב"א והר"ן ויין צלול להרמב"ם וחכמים אוסרין משום שבות. ולפימ"ש ניחא דבזה לא הוה ידעינן טעמא דמחלוקתם. ע"כ מפרש בנותן שמרים דהוי אוכל מתוך פסולת ולר"א דשמותי הוא מותר. ועי' רמב"ם בפי' המשנה שמפרש מחלוקתם ג"כ בנותן שמרים. ולכאורה הי' יכול לפרש גם ביין עכור. דלדידי' יין עכור חד דינא הוא עם שמרים דבמשמרת חייב חטאת ובסודרין פטור. ולפמ"ש בדקדוק פירש. דבשמרים דוקא מתיר ר' אליעזר [וכן ביין עכור לגמרי דלא אפשר למשתתי דחשוב כשמרים] אבל ביין עכור הוי פסולת מתוך אוכל ור"א מודה דאסור:

ט והנה המחבר [סעי' י'] כתב דעה ראשונה שיטת הרשב"א והר"ן. ואח"כ כתב ולהרמב"ם וכו' והשמיט בדעה ראשונה מה דס"ל דעכור קצת מותר בסודרין ובכפיפה מצרית. רק כתב דלהרמב"ם אסור עכור בסודרין ובכפיפה מצרית. וע"כ כוונתו עכור קצת. דעכור לגמרי אסור לכל הפוסקים. ומפורש בדעה ראשונה ג"כ דאסור. וע"כ בעכור קצת. וכן כתב המג"א שם. אך תמוה למה השמיט בדעה ראשונה מ"ש דעכור קצת מותר בסודרין ובכפיפה מצרית. ומ"ש דבשעת הגיתות מותר אפי' במשמרת. ונראה לפמ"ש בתה"ד [סי' נ"ז] דבאיסור סקילה אין לדחות שום דעה אם לא בראי' ברורה. וס"ל להמחבר לעיקר כדעת רוב הפוסקים דבקנון ותמחוי וה"ה כל כלי שאינו מיוחד לברירה יש בהן חיוב חטאת וסקילה. וע"כ לא רצה לפסוק בעכור קצת להתיר בסודרין ובכפיפה מצרית מאחר דלפי שיטת הרמב"ם דבעכור קצת יש בו משום משמר מדאורייתא. ולפי דעת רוב הפוסקים דס"ל כותייהו דבסודרין ובכפיפה מצרית יש בו חיוב חטאת וסקילה הרי יש בזה חיוב חטאת וסקילה [ושני פלוגתות אלו אינם תלוים זה בזה יעוין עירובין ז'.] ולא רצה לפסוק בזה כדעת הרשב"א להתיר מחמת דברי התה"ד הנ"ל. וכן בין הגתות להרמב"ם יש לומר במשמרת חייב חטאת כיון דמ"מ נשאר שמרים והוי בורר פסולת מתוך אוכל [ואין היתר במשמרת רק בצלול שלא נשאר שמרים כלל. והסנון הוא רק שיהי' צלול ביותר כעין הא דביצה ס"פ אין צדין [כט ע"ב] גבי שונין את הקמח ביו"ט דפירש"י שהכל יוצא ואין כאן סובין] ולא מהני הא דגוף אחד לאפוקי מאיסור תורה ע"כ השמיט שני דינים אלו בדעה ראשונה שהיא עיקר להלכה בכל מקום. כן נראה לדעת המחבר:

י (אך לפימ"ש בדעת הרמב"ם דסובר בעכור קצת יש בו ברירה מדאורייתא משום דהוי פסולת מתוך אוכל דס"ל כהתוס' רי"ד דכל שמשים הכל בכלי חשוב פסולת מתוך אוכל ובפסולת מתוך אוכל שפיר הוי בורר מה שיוצאין השמרים לבדם אף שמתחילה הי' הכל אוכל כמבואר לעיל באריכות. וגם בארנו שמזה למד הרמב"ם דבקנון ותמחוי אפי' לאחר זמן פטור כיון דבעכור קצת הוי פסולת מתוך אוכל ובפסולת מתוך אוכל לא מהני לאלתר. וע"כ הא דפטר בסודרין ובכפיפה מצרית לאו משום לאלתר אלא דבכלי שאינה מיוחד לכך וה"ה דבקנון ותמחוי לעולם פטור. א"כ דינים אלו תלוים זה בזה שאם באנו לחייב בעכור קצת ע"כ בקו"ת לעולם פטור. וה"ה בסודרין ובכפיפה מצרית. ואין בעכור קצת בסודרין ובכפיפה מצרית חשש איסור תורה. מ"מ לדינא אין בנו כח להקל נגד המחבר בשגם כי דעת הרבה פוסקים שגם פסולת מתוך אוכל מותר ביד לאלתר. ואין ראי' מה שפטור בקנון ותמחוי לאלתר דמדאורייתא קיל בקנון ותמחוי מביד): (יא) קיצור להלכה בכל דיני משמר להר"ן והרשב"א הנותן שמרים ויין עכור לגמרי בסודרין וכפיפה מצרית [ומשום דאינו שנוי גמור. ודעת הר"ן בזה צ"ע] לשתות לאחר זמן ואצ"ל במשמרת אפי' לשתות לאלתר חייב חטאת. יין עכור קצת שרוב בני אדם אין שותין בלא סינון במשמרת פטור אבל אסור. בסודרין ובכפיפה מצרית מותר לכתחילה. ובלבד שלא יעשה גומא בסודרין ולא יגביה טפח בכפיפה מצרית. יין צלול ומים צלולין וכן בין הגיתות אפי' במשמרת מותר. ולהרמב"ם הנותן שמרים ויין עכור בין לגמרי בין קצת במשמרת חייב חטאת. בסודרין ובכפיפה מצרית פטור אבל אסור. יין צלול ומים צלולין במשמרת פטור אבל אסור. בסודרין ובכפיפה מצרית מותר. וכן בין הגיתות אפי' עכור קצת מותר בסודרין ובכפיפה מצרית. ובלבד שלא יעשה גומא בסודרין ולא יגביה טפח בכפיפה. בין הגיתות במשמרת אפשר חייב חטאת. ולענין פסק יש לפסוק בכל החלוקות כדעת הרשב"א והר"ן זולת במה שהתירו עכור קצת בסודרין ובכפיפה מצרית אין לפסוק כמותם. רק אם כוונתו לשתות לאלתר דבזה ודאי אין חיוב חטאת כמו בקנון ותמחוי. יש לפסוק כהרשב"א והר"ן. וכן בין הגיתות אין להתיר במשמרת רק בסודרין כדעת הרמב"ם:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה