אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת מרקד אות ד
[ד] (א) הנותן שמרים או יין עכור כו'. במשנה קל"ט ע"ב מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית. ובגמרא אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת ואינו חושש. אבל עכורין לא. מיתיבי רשב"ג אומר טורד אדם חבית של יין יינה ושמרי' ונותן לתוך המשמרת ואינו חושש. תרגמה זעירי בין הגיתות שנו. ופירש"י שבין הגיתות כל היינות עכורים ושותין אותן בשמריהם הלכך אין כאן תיקון דבלא"ה משתתי. עוד שם בגמרא מסננין את היין בסודרין. א"ר שימי ובלבד שלא יעשה גומא. פירש"י מן הסודר בפי הכלי כי עובדא דחול. א"נ אתי לידי סחיטה. והפוסקים תפשו עיקר הטעם הראשון. והרע"ב כתב בפי' המשנה דמיירי בסודרין המיוחדין לכך דלא אתי לידי סחיטה והא דשלא יעשה גומא משום עובדין דחול. והרמב"ם [פכ"א הי"ז] כתב הטעם שמא יבוא לשמר במשמרת. עוד בגמרא ובכפיפה מצרית. ארחב"א אמר רב ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח. ופירש"י משום אוהל. וכ"כ הרמב"ם בפכ"ב [הל"ג]. והר' יונה כתב משום שינוי דאי משום אוהל בסודרין נמי נימא הכי. אלא ודאי משום שינוי ובסודרין דאיכא שינוי אחרינא דלא עביד גומא סגי. והביאוהו הרשב"א והר"ן. וכתב הר"ן בחידושיו אמתניתין דמסננין את היין בסודרין ובכ"מ וז"ל פי' דכיון דאפשר למשתי' הכי דהא יין קתני ועוד דמשני שמסנן אותו בסודרין ובכ"מ ולא במשמרת שרי עכ"ל. ונראה לכאורה דהטעם משום דהמסנן יין אפי' במשמרת אין בו חיוב חטאת. וכן כתב הרשב"א דכיון דאפשר למשתי' הכי אין כאן חיוב בורר עכ"ל. וכן המשמר בסודרין ובכ"מ אין בו חיוב חטאת. וכן משמע ברמב"ם פכ"א הי"ז מהל' שבת בהא דשלא יעשה גומא גזירה שמא ישמר במשמרת. מבואר דהמשמר בסודרין ובכפיפה מצרית פטור. דאי חייב לא הי' צריך לומר במשמרת. וכן הוא בדבריו פ"ח [הי"ד] מהל' שבת. וע"כ בהצטרף תרתי לטיבותא שרי שאם באנו לגזור סודרין אטו משמרת ויין אטו שמרים הו"ל גזירה לגזירה ודו"ק:
ב אך ראיתי להרשב"א שכתב וז"ל דכיון דאפשר למשתי' הכין אין בו משום בורר וכיון שמשנה קצת ומסנן בסודרין שרי. משמע דשינוי דסודרין לא חשיב שינוי גמור לפוטרו מחטאת. אלא משום דבלא"ה לא הוי חיוב חטאת משום דאפשר למשתי' בלא סינון. מהני שינוי זוטא למשריי' לגמרי. ודלא כמשמעות הרמב"ם דמשמר בסודרין ובכפיפה פטור [ואף דלהרמב"ם שנוי דכפיפה הוא רק מה שאינו משמר במשמרת דאילו מה שאינו מגביה מן הכלי טפח לאו משום שינוי עביד לי' רק משום אוהל. ואעפי"כ פוטרו מחטאת. ולהרשב"א בשם הר"י דהא נמי משום שינוי הוא ונמצא דאיכא תרי שינוים מ"מ לא מהני להרשב"א לפוטרו מחטאת]. ונראה שמחלוקתם תלוי במחלוקת שנתבאר בביאורנו למלאכת בורר ס"ק א' בבורר בקנון ותמחוי כדי לאכול לאח"ז דלכל הפוסקים לבד הרמב"ם חייב ק"ו מביד. אך משמעות הרמב"ם שם דפטור דחשוב שינוי מה שאינו בורר בנפה וכברה. וה"נ חשוב שינוי מה שאינו משמר במשמרת. אך לשאר פוסקים דחייב. ודוקא כדי לאכול לאלתר דביד מותר לכתחלה. אז בקנון ותמחוי פטור אבל אסור. אבל לאכול לאח"ז חייב. ה"נ אם מסנן כדי לשתות לאח"ז חייב. ואה"נ אם כוונתו לשתות לאלתר דפטור. אך המשמר במשמרת אפי' לשתות לאלתר חייב כמו הבורר בנפה וכברה אפי' לאכול לאלתר דחייב: