אור ברסלב
אגלי טל מלאכת לש אות יא

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת לש אות יא

מלאכת לש אות י

[יא] ולהי"א שבסעיף א' כו'. זה דעת הפוסקים כרבי דנתינת מים זהו גיבולו אף במידי דבר גיבול. ולכאורה פשוט דבמורסן נמי חייב לדידי' על נתינת מים. אך התוס' רי"ד הובא בדברינו לעיל ס"ק ט' אות ח' דאפי' לרבי אין חיוב בנתינת מים למורסן. והוכחתו מדבקמח תני אחד נותן את הקמח ואחד נותן את המים האחרון חייב. והכא תני אין נותנין למורסן ולא קתני חייב עכ"ל. ולכאורה יש לדחות ראי' זו דגבי קמח אין מחלוקתם אלא בחיוב. דלכתחלה גם לריבר"י אסור. ולא הי' אפשר לכתוב אין נותנין מים לקמח דברי רבי דהא גם ריבר"י מודה. אבל במורסן דמותר לכתחלה עדיף להו למיתני מחלוקתם לענין לכתחלה שהוא נ"מ הלכה למעשה לא לענין חיוב חטאת שאינו נוהג רק בזמן שביהמ"ק קיים אם עבר ועשה:

[הגה"ה - והטעם דבקמח אסור שמא יגבל אבל במורסם דאפי' יגבל יפטור לדעת הרמב"ם וסייעתו. וכן כתבנו לעיל ס"ק ט' אות ו'. דעת התוס' רי"ד עצמו שם. ולשיטת התוס' כתב הב"י דמשום צורך בהמות התירוהו. ע"כ הגה"ה]:

ולכאורה היה נראה להוכיח מגוף לשון הבריייתא אין נותנין מים למורסן דמשמע לכתחלה. וכהא דמקשה ר"פ יוה"כ [עג ע"ב] אסור ענוש כרת הוא עי"ש. אך הא מצינו ר"פ תולין [קלז ע"ב] אין נותנין לתלוי' בשבת. ובגמרא שימר מאי פירש"י ונתן שמרים לתלוי' וסינן אמר רב כהנא שימר חייב חטאת והכי קיי"ל. וא"ת משום דהתם בשעת נתינה אינו חייב עד שיסתנן. הכי נמי בשעת נתינה אינו חייב עד שישורו המורסן וכהא דפ"ק גבי דיו כדי שישורו מבעוד יום ובגמ' מוקי לה כרבי. הרי דלרבי אין המלאכה נעשה עד שישרה. עוד שם לרב יוסף בהא דתני אין תולין תלה חייב חטאת. וכן בדף ק"מ. אין שורין איבעיא להו שרה מאי תרגמא רב אדא קמי' דרב יוסף שרה חייב חטאת. ואף דבתלה ושרה לא קיי"ל דחייב חטאת לאו מלישנא דייק לה רק מחמת קושיות עי"ש. ובפ' כירה ל"ח ע"ב אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל איבעיא להו גילגל מהו אמר רב יוסף גילגל חייב חטאת. והא דמקשה בר"פ יוה"כ אסור ענוש כרת הוא. פי' בספר תוס' יוה"כ שם משום דבסיפא תני ענוש כרת ושוב לא הי' צריך למתני אסור וע"כ משני לא "נצרכא" אלא לחצי שיעור מכלל דהקושיא דתיבת אסור מיותר עי"ש:

והנה בעיקר סברת תוס' רי"ד דבמידי דלאו בר גיבול ופטור לר' יוסי בר יהודה אף אם גיבלו הוא הדין דלרבי פטור על נתינת המים פשוט שהרמב"ם וסייעתו חולקים בדבר. שהרי הם סוברים דיו ואפר אף אם גיבלו פטור לרבי יוסי בר יהודה ומפורש בגמרא דלרבי חייב בנתינת המים. [וכל שכן לתוס' והרא"ש שהם סוברים דלעולם בגיבול לר' יוסי בר יהודה חייב אפי' בדברים שאינם בני גיבול וכל שכן בנתינת המים לרבי]. אך צריך להבין הטעם דכיון שאינם בני גיבול היינו שאינם מתדבקין זה עם זה למה יתחייב בנתינת המים לרבי הא טעמא דרבי פירש"י דנתינת המים זהו גיבולו. לכאורה משמע דבנתינת המים לבד מתדבק וכיון דבמורסן אפילו בגיבול אינו מתדבק כ"ש בנתינת המים. ובשלמא לאינך פוסקים דמחייבי בגיבול מורסן לר' יוסי בר יהודה אף דלאו בר גיבול הוא והטעם כמ"ש לעיל ס"ק י' בדעת המאירי דכיון שמתכוין בגיבול קטן הזה מחשבתו משויא לי' גיבול הי' מקום לומר דהוא הג"ה ) וזה כוונת הב"י שהקשה. על התוס' דא"כ באפר שאינו בר גיבול חייב על נתינת המים שבו ומסתמא ה"ה למורסן וכיון דלפי דבריהם גיבול מורסן מתסר מדאורייתא איך שרי לכתחלה ליתן מים למורסן. ותירץ דכיון דנתינת מים לא מתסר אלא מדרבנן התירוהו בשביל צורך היום להאכיל לבהמה עי"ש. והרעיש עליו בעל תוס' שבת שדבריו סותרין זא"ז מיני' ובי' שתחלה כתב שדינו כאפר וחייב על נתינת מים ולבסוף כתב שאינו אלא מדרבנן והתירו בשביל אכילת בהמה. אך כוונתו פשוטה כמ"ש דכי מגבל לי' ג"כ שוב למה שפסקו כאביי דאאפר חייב על נתינת המים. ממילא מה שהוא קצת בר גיבול פשוט שחייב על שניהם יחד ממ"נ כמ"ש ואם כן אכתי יאסר הנתינת מים שמא יגבל כמו בקמח: הג"ה ) והטעם דבקמח אסור שמא יגבל אבל במורסן דאפי' יגבל יפטור לדעת הרמב"ם וסייעתו. וכן כתבנו לעיל ס"ק ט' אות ו'. וכן דעת התוס' רי"ד עצמו שם. לשיטת התוס' כתב הב"י דמשום צורך בהמות התירוהו: הדין נתינת מים לרבי דמחשבתו משויא ליה לנתינת מים גיבול. וגם זה אינו מוכרח דבשלמא גיבול לרבי יוסי בר יהודה דלמה לו לגבלו אי לא דמחשבתו לגיבול קטן הזה. אבל נתינת המים לרבי מהיכי תיתי לומר דמחשבתו שנתינת המים יהיה גיבולו אימא שמחשבתו שיתלחלח לבד ולא שיתדבק. אך ביותר יקשה להרמב"ם וסייעתו דפטרו לר' יוסי בר ר' יהודה בגיבול במידי דלאו בר גיבול ולית להו האי סברא דמחשבתו משויא לי' גיבול. צריך להבין למה יתחייב לרבי במידי דלאו בר גיבול אנתינת מים לחוד ולמה עדיף נתינת מים לרבי מגיבול לר' יוסי בר יהודה. ודוחק לומר דאותו דיבוק קצת שנעשה ע"י נתינת המים בקמח ישנו גם במורסן. אך לפי מה שביארנו לעיל סק"ט אות י"ג דרבי דמחייב אנתינת מים לאו משום דיבוק הוא אלא משום הרכבה יובנו הדברים היטב דההרכבה הוא במידי דלאו בר גיבול כמו במידי דבר גיבול:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה