אור ברסלב
אגלי טל מלאכת לש אות י

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת לש אות י

מלאכת לש אות ט

[י] ויש אומרים דאלו שאינן בני גיבול כו'. לעיל ס"ק ט' אות ה' הבאנו דעת התוס' דלא נדחה הא דאביי שבפ"ק דאמר דבמידי דלאו בר גיבול הוא נתינת מים זהו גיבולו. והא דתניא בפרק מי שהחשיך נותנין מים למורסן דברי ריבר"י לא קשיא ליה לאביי משום דמורסן הוא בר גיבול טפי מדיו ואפר ורק נגד קמח מיקרי אינו בר גיבול עי"ש. והנה הדבר ברור שאם נתן מים למורסן וגם גיבלן חייב אף לריבר"י. לא מיבעיא לאביי דבמידי דלאו בר גיבול הוא כלל חייב על נתינת המים לבד רק במורסן משום שהוא קצת בר גיבול. א"כ אם גיבלן ג"כ אין שום סברא לפטור דממ"נ אי חשבתו לבר גיבול חייב על הגיבול ואי לא חשבתו לבר גיבול חייב על נתינת המים. וא"ת דמשום שהוא קצת בר גיבול אינו חייב על נתינת המים. וגם על הגיבול יפטור משום דלאו בר גיבול גמור הוא. ליתא דמה שנחסר חיוב מהגיבול נתוסף בנתינת המים. וא"כ על שתיהן יחד פשוט שחייב. אך גם לר' יוסף הלוא כתב הרא"ש בפ"ד דביצה [סי' ט'] בשם ר"ת דלכ"ע כי מגבל לי' חייב. אך יש לעיין אם נתן את המים למורסן בערב שבת וגיבל בשבת דמאחר דאי אתה יכול לחייבו על הגיבול לבד. שהרי אינו בר גיבול גמור. רק משום צירוף דנתינת המים ונתינת המים היה בערב שבת יפטור. אך הא ליתא דבאם תימצי לומר דבקמח כה"ג הי' חייב. במורסן נמי חייב. דכיון דכ"ז שלא גיבל לא נשלם מעשה המלאכה. הרי זה דומה לנתבשל פחות מכמאכל ב"ד מערב שבת ובשבת השלימו לכמאכל ב"ד דחייב. אך באמת כבר כתבנו בס"ק ב' דאף בקמח כה"ג פטור ומשום דנתינת המים והגיבול שני ענינים הם. דבנתינת המים נעשה ההרכבה ובגיבול נעשה כל הקמח גוף אחד ואינו חייב אלא בשניהם לריבר"י. ואינו דומה למשלים לכמאכל ב"ד. דפחות מכמאכל ב"ד עדיין אינו כלום. משא"כ זה ענין ההרכבה כבר נשלם:

[הגה"ה - וזה כוונת הב"י שהקשה על התוס' דא"כ באפר שאינו בר גיבול חייב על נתינת המים שבו ומסתמא. ע"כ הגה"ה]:

ושיטת המאירי כבר כתבנו לעיל ס"ק ט' אות ו'. והנה בדף י"ח. כתב דיו אינו מחוסר גיבול כלומר שראוי למלאכתו בלא גיבול ע"כ חייב על נתינת מים בלא גיבול. ומורסן הוא מחוסר גיבול ואין גיבולו גיבול גדול ע"כ הותר נתינת המים שבו לכתחלה. ואינו דומה לקמח שאסור בו נתינת מים שמא יגבל. ומ"מ אם גיבלו חייב. ובדף קנ"ה ע"ב כתב גבי מורסן דמשום שאינו בר גיבול ע"כ גובלין ע"י שינוי. ואינו מובן דמאחר שכתב בדף י"ח. שאם גיבלו חייב והרי גיבלו. ולמה יותר ע"י שינוי יותר מאם היה בר גיבול גמור כיון שגם בזה אם גיבלו כי אורחי' חייב. והעיר אותי בזה בני ר"ש נ"י:

ונראה לי בזה דטעמא דאם גיבלו חייב אף שאין גיבולו גיבול גדול היינו דכיון שמתכוין לגיבול קטן הזה מחשבתו משויא לי' גיבול. וכה"ג מצינו בריש מכילתין [ה.] מחשבתו משויא לי' מקום. וכ"ז משום דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה [ועי' בהרא"ש פ' כל שעה גבי אלמורי]. והנה ידוע דברי הח"מ וב"ש והפר"ח [אה"ע סי' קכ"ג] בטעם היתר כלאחר יד משום דלא הוי מלאכת מחשבת. וע"כ אסור כלאחר יד מדרבנן משום דמדרבנן אסור אפי' אינו מלאכת מחשבת כמו מקלקל ומלאכה שאינה צריכה לגופה לר"ש. והתינח באלו ששם מלאכה עליהן גם בלעדי מחשבתו. אבל במורסן דבלעדי מחשבתו שמשויא לי' גיבול אין שם מלאכה עליהן א"כ היכי דלא הוי מלאכת מחשבת שוב מותר לגמרי. דממ"נ אי בתר מחשבתו אזלת הא כלאחר יד לא הוי מלאכת מחשבת ואי בתר מעשה אזלת הא אין גיבולו חשוב גיבול. וכה"ג כתבנו ליישב דברי המאירי פ"ק דביצה בביאורנו למלאכת דש ס"ק כ"ח אות ג' בס"ד:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה