אור ברסלב
אגלי טל מלאכת לש אות ב

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת לש אות ב

מלאכת לש אות א

[ב] ויראה לי שאם הי' נתונים כו'. יש לעיין לר' יוסי בר' יהודה אם חייב על גיבול לבד ואפי' אחד נתן מים ואחד גיבל המגבל חייב וכן אם נתן מים מע"ש וגיבל בשבת חייב. או דילמא דהחיוב הוא על נתינת מים והגיבול יחד. והנה מלשון ר' יוסי בר' יהודה דאמר אינו חייב עד שיגבל [ולא אמר אינו חייב אלא המגבל] משמע עד שהנותן מים יגבל. אלא שהרמב"ם מספק עלינו שכתב [פ"ח הט"ז] המגבל את העפר הרי זה תולדת לש. מבואר שבגיבול לבד חייב. אך אין זה ראי' שהרי במכילתין קנ"ה ע"ב איתא ת"ר אין גובלין את הקלי ויש אומרים גובלין. מאן יש אומרים אמר רב חסדא ר' יוסי בר' יהודה הוא והני מילי הוא דמשני. היכי משני א"ר חסדא על יד על יד. פירש"י ר"י בר"י הוא. דאי רבי מנתינת מים נתחייב. ומאי קושיא והא ברייתא לא תני היתר רק בגיבול ולא בנתינת מים ואימא שכבר נתן המים מע"ש וע"כ לרבי נמי מותר לגבל. וע"כ כי נתינת מים עם העירוב שניהם יחד קורא גיבול. ובחי' הרמב"ן שם וז"ל ר"י בר"י הוא. אבל לרבי דס"ל נתינת מים זהו גיבולו לא שריא כלל דהא אי אפשר לשנויי שכל נתינת מים אחת היא ואין גובלין דקתני רישא אף נתינת מים בכלל. וא"כ המגבל דאמר הרמב"ם היינו נמי נתינת מים וגיבול. והא דלא תני אלא המגבל והי' נמי במשמע נתינת המים והגיבול. דאם כן בודאי הי' משמע מדקאמר שהנותן מים אינו חייב אלא המגבל. שהמגבל אינו נותן מים. ע"כ תני עד שיגבל שאינו נותן מים לבד אלא שיגבל ג"כ:

ויש להביא ראי' דאינו חייב רק על שניהם יחד. מהא דסיומא דברייתא הנ"ל ושוין שבוחשין את השתית בשבת ומוקי לה ברכה והוא דמשני שבחול נותן את החומץ תחילה ובשבת נותן את השתית תחילה. והרי"ף פסק כר"י בר"י והביא הא דושוין. ופי' הרמב"ן דאף דקיי"ל כר"י בר"י ואפילו בעבה מותר הביא ההיתר דברכה על ידי שינוי דהיפוך להתיר אפילו במרובה. וכן כתב בטור ושלחן ערוך סימן שכ"א [סעי' י"ד]. וקשה למה דקיימא לן כרבי יוסי ברבי יהודה מה מועיל השינוי דהיפוך בנתינת המים הא על העירוב לחוד חייב. אלא ודאי שאינו חייב לר"י בר"י על העירוב לבד. וכן משמע מדברי האו"ז בדיני חרדל הובא בדברינו לקמן סק"ל אות א' והוכחנו שם אות י"ח מדבריו דס"ל דאם נתן המשקה מע"ש מותר לערב בשבת בלי שום שינוי עי"ש אף דהא"ז פסק להדיא כר"י בר"י. וע"כ דלר"י בר"י אינו חייב אלא כשעושה שניהם בשבת. וכן משמע בש"ע הרב מלאדי ז"ל [סעי' ט"ז] שכתב וז"ל הלש הוא מאבות מלאכות ואינו חייב בנתינת המים לתוך הקמח "בלבד" אלא עד שיגבל. משמע דבנתינת המים בלבד אינו חייב הא אם מגבל ג"כ חייב גם אנתינת המים דאל"ה הו"ל ואין חיוב בנתינת המים אלא בהגיבול. ואף שבתה"ד [סי' נ"ג] איתא שבמיני טיבול אפי' נותן המשקה בשינוי דהיפוך לר"י בר"י צריך לעשות שינוי בעירוב ג"כ. משמע לכאורה דלר"י בר"י חייב על העירוב לבד. אלא דא"א לומר כן דבשתית מוכח להדיא להיפוך. וצ"ל דתה"ד ס"ל דצריך לעשות שינוי בכל המלאכה. ועמ"ש לקמן סק"ל אות י"ד בדעת התה"ד שלא יקשה עליו משתית. ואין ראי' ממנו לנ"ד: [הגה"ה - ואין לומר דבחישה אינו גיבול כלל ושינוי דהיפוך צריך להתיר הנתינת מים שלא יהיה בו איסור דרבנן. ליתא שהרי נותנין למורסן בלי שום שינוי וכן גובלין את הקלי דהיינו שתית עבה אף שאינו עושה שום שינוי בנתינת המים. ע"כ הגה"ה]:

ולכאורה יש ראי' דלר' יוסי ב"ר יהודה יש חיוב בעירוב לבד מדברי האו"ז פ"ד דביצה בהא דקיטמא שרי [לב ע"ב] שפירש"י לגבלו ולטוח בו דלאו בר גיבול הוא. שכתב האו"ז דיש לפרש שנתן המים מאתמול. ומשום דלאו בר גיבול הוא ונתינת מים זהו גיבולו הרי נתגבל מעיו"ט. משמע אבל במידי דבר גיבול הוא חייב על העירוב לבד אף שנתן המים מאתמול. וי"ל משום דהאו"ז לשיטת רש"י קאי ורש"י ס"ל ריש שבת [ג ע"ב] עקר בערב שבת והניח בשבת אסור מדרבנן כמו זה עוקר וזה מניח. וה"נ במידי דבר גיבול הי' עכ"פ מדרבנן אסור. ולדעת האו"ז הנ"ל בחרדל י"ל דלצורך סעודה סמוך לסעודה הקילו בזה כמו שהקילו ע"י שינוי אף דבעלמא אסור מדרבנן. או י"ל דס"ל התחיל מע"ש וגמר בשבת קיל משנים שעשאו. ואף אם הי' אחד גוי דמפורש בתוס' ומרדכי שאסור. משום דמעשה גוי בשבת חשוב מעשה עבירה דלא חשוב נר ששבת לענין הבדלה עי"ש. ועי' לקמן סוף סק"ד:

ובטעם הדברים דאינו חייב רק על שניהם יחד. אף שלכאורה יש לומר כיון שלא חשוב גיבול בנתינת המים מה איכפת לן בנתינת המים אם הי' בערב שבת. ואף את"ל דחשוב בנתינת המים קצת גיבול מ"מ לא גרע מנתבשל פחות מכמאכל ב"ד וגמר לכמאכל ב"ד דחייב. וכמו מגיס דחייב. אך לפמ"ש לקמן סק"ט דנתינת המים עושה הרכבת מים והקמח. וגיבול הוא להחשב גוף אחד א"כ י"ל שדומה לעקירה והנחה דאינו חייב רק על שניהם:

ורציתי לומר דדוקא בהנך דלאו בני גיבול גמור הוא דיש קצת חיוב בנתינת מים לבד להי"א שבסעי' ג'. ועכשיו שהוא בר גיבול קצת יש התחלת מלאכה בנתינת המים. וע"כ בשתית שאינו בר גיבול גמור אין חיוב בגיבול לבד בלא נתינת מים. אך לא נ"ל שאם תאמר נתינת מים והעירוב ענין אחד הם אף אם נתינת המים היא התחלת מלאכה ראוי שיתחייב בגיבול כמו בנתבשל פחות מכמאכל ב"ד וגמרו. וע"כ ששני ענינים הם. וא"כ שפיר י"ל שגם בקמח אינו חייב רק על שניהם יחד כלשון התנא עד שיגבל כנ"ל: ונ"ל עוד לפי"ז שאם נתן המים שלא ע"מ לגבל ונמלך וגיבל דפטור דומה לפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך והוציאם דפטור דלא הוי מלאכת מחשבת [שבת ה ע"ב]. ה"נ בזה:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה