אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת טוחן אות ז
[ז] דק דק כדי לבשלו. בש"ס מכילתין ע"ד ע"ב א"ר פפא האי מאן דפריס סילקא חייב משום טוחן. פירש"י. מחתכו הדק. וכן פירשו התוס' קי"ד ע"ב בד"ה אלא שעושה חתיכות דקות מאד וכ"כ הרמב"ם בפכ"א הי"ח החותך ירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת טוחן. והנה במ"ש הרמב"ם דהוא תולדה כן משמע ברש"י קכ"ח. במ"ש האי מאן דפרים סילקא דמי לטוחן משמע דלאו טוחן ממש הוא רק דומה לטוחן והוא תולדה וכמ"ש הרמב"ם בפ' ז' ה"ד התולדה הוא הדומה לאב מאלו האבות. אך לקמן גבי חלתא פירש"י עשאו דקות מאחת שתים או שלשה ה"ז טוחן. משמע דהוי אב: ונראה ליישב דהנה יותר קשה על הר"ח והערוך דגבי פרים סילקא פירשו שהוא כעין כתישה ואינו כעין חיתוך חייב משום טוחן. משמע דהמחתך אינו חייב משום טוחן וגבי חלתא פירשו דקדק הקנים חייב משום טוחן. וצ"ל דס"ל דוקא סילקא שאם כותשו היטב טוב לו יותר דסילקא היינו תרדין כמו שפירש"י לעיל ע"ג ע"ב גבי קניב סילקא וכן בברכות ל"ט. גבי מיא דסילקא וכן בעירובין כ"ח ע"ב דמקשה מתרדין לסילקא מבואר דסילקא היינו תרדין. ובברכות שם תבשיל של תרדין יפה ללב וכו' והא דעביד תוך תוך פירש"י ששלוק ונמחה מאוד. וע"כ כתישתן ודאי טוב להם ע"כ ס"ל דאינו חייב עד שיכתשנו. אבל קנים לחלתא שאם ידוכו לא יצלחו לחלתא כלל שוב דקדוקם זה טחינתם. וגבי סלית סילתא פי' הערוך בפי' הב' המבקע עצים עי"ש. ומשום דעצים נסורת שלהם אינו טוב להבערה כמו עצים דקים ע"כ ביקועם זה טחינתם. ובזה יבואר פירש"י הנ"ל לפי מה שהעלינו ריש מלאכת קוצר [סק"ג] בהא דתולש תולדה דקוצר דמ"מ התולש דבר שדרכו בתלישה הרי זה קוצר ממש והוא אב. וכ"ש בקנים לחלתא שאין להם טחינה אחרת רק חתיכתם דחתיכתם זהו טחינתם ממש. ומצינו חילוק זה בגמרא [יח.] גבי לש באפר דלאו בר גיבול הוא נתינת מים לתוכו זהו גיבולו. ואפשר דלדעת ר"ח והערוך דגבי סילקא חתיכתם אינו תולדה לטוחן ממילא בחלתא די שיהי' תולדה לטוחן. ודוקא לפירש"י דבעלמא חתיכה דק דק הוא תולדה שוב גבי חלתא הוי אב. דומה לתולש דבעלמא הוי תולדה והיכי דאורחי' בהכי הוי אב. אבל לפירוש ר"ח דבעלמא פטור אינו דומה לתולש דבעלמא הוא תולדה וע"כ אף בחלתא אפשר דאינו אלא תולדה: