אור ברסלב
אגלי טל מלאכת טוחן אות ו

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת טוחן אות ו

מלאכת טוחן אות ה

[ו] והטוחן ברחיים של רוח וכו'. הנה יש בענין זה אופנים האחד ששם החיטין בעוד שיש רוח והרחיים פתוחים. השני. ששם החיטין בשעה שהרחיים פתוחים ואין רוח וכשבא אח"כ רוח מצוי' נטחן. השלישי. ששם החיטין בשעה שהרחיים סגורים ואח"כ פתח את הרחיים בעת שהי' רוח. הרביעי. שאח"כ פתח הרחיים בעת שלא הי' רוח ואח"כ בא רוח מצוי' ונטחן:

ונבאר תחלה דין השני. והנה בריש ב"ק [ג ע"ב] אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' והזיקו הוי תולדה דאש. ולמה דקיי"ל אשו משום חציו. ובנמוקי יוסף פרק כיצד [בד' הרי"ף י'.] דגם בשבת חייב על אשו משום חציו. א"כ ה"נ חשוב כאילו טחן הוא בעצמו. ועי' בתוס' סנהדרין ע"ז. דלמה דקיי"ל אשו משום חציו חייב מיתה על שנפל ברוח מצוי' והמית. לפי"ז יש לומר דה"ה לענין שבת וכדברי הנמוקי יוסף הנ"ל. אך בחידושי הר"ן שם דרק ממון חייב ואפי' ארבעה דברים אבל לא מיתה ואינו מתחייב מיתה אלא א"כ נתנו לתוך האש ממש. ודומה לאשקיל עלי' בידקא דמיא דבכח שני פטור ודכוותי' בממון חייב מדינא דגרמי. [מדברי הר"ן אלו משמע דס"ל גרמי חייב בארבעה דברים דלא כהרמ"ה וכיון דמדמה הר"ן אשו לכח שני נראה דפטור בשבת שהרי כח שני לא מהני להחשב כחו גבי שחיטה וה"ה לענין שבת. ועוד דברש"י עירובין המובא לעיל ס"ק ה' מבואר שגם בשבת פטור השופך לרה"י והמים יוצאין לרה"ר דהיינו כח שני. הרי דבשבת פטור על כח שני. והר"ן מדמה אשו לכח שני. הנה בארנו שדין הב' ששם החיטין בשעה שהרחיים פתוחים ואין כאן רוח ואח"כ בא רוח מצוי' ונטחן להנמוקי יוסף חייב ולהתוס' אפשר ג"כ דחייב ולהר"ן פטור:

והנה דין הראשון ששם החיטין בשעה שיש רוח להנמוקי יוסף פשיטא דחייב. אך לשיטת הר"ן יש לעיין. וכן יש לעיין אפי' להנמוקי יוסף אם אינו נטחן ברוח מצוי' רק בשעה ששם החיטין הי' רוח שאינו מצוי' יש לעיין ולומר דלא חשוב שהוא לבדו פעל הטחינה שהרי רוח שאינו מצוי' הוא עלול בכל רגע ורגע שלא יהי'. והנה לכאורה דומה לזורה ורוח מסייעתו דחייב משום מלאכת מחשבת אסרה תורה ופירש"י ב"ק ס'. וניחא לי' ברוח המסייעו. א"כ ה"נ בנ"ד. אך הרא"ש פירש שם משום דכך הי' במשכן זורה ורוח מסייעו. וא"כ בטוחן לא שייך זה. ונראה דתלוי במחלוקת הראשונים שם בשנים שליבו ואין בכל אחד כדי ללבות דלדעת המרדכי פטור. ואף דבעלמא זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב ואפי' לענין משכב הזב. וע"כ הטעם גבי אש משום דלא עשה מעשה בגוף הניזק. וכתבנו במלאכת זורה ס"ק ד' אות ג' דקושיית הש"ס מזורה הי' משום דהמעשה בהמוץ שמפריחו והמלאכה היא באוכל. וא"כ בטוחן דהמעשה באוכל שבו המלאכה אין צריך לטעם מלאכת מחשבת אסרה תורה וחייב אפי' לרא"ש. אך לרוב הפוסקים שגם זורה ובורר המלאכה הוא בפסולת ואעפי"כ מקשה הש"ס. צ"ל ליבה וליבתה הרוח גרע מזה אינו יכול וזה אינו יכול וא"כ בטוחן לפי פירש הרא"ש כה"ג בצירוף הרוח פטור:

[הגה"ה - יש לעיין ברחיים שלנו שיש שם כיס שבו מתרקד הקמח והוא בירור אוכל מפסולת שוב נוכל לחייבו מתולדה דזורה שחייב ברוח המסייעו משום שכך הי' במשכן. וכה"ג במהרש"ל בביאור הסמ"ג דיני בורר וז"ל ובנפה וכברה דחייב היינו שהפסולת למטה אבל בענין אחר הוי תולדה דמרקד עי"ש. הרי דאף דמרקד הוא בקמח כמ"ש רש"י ע"ה ע"ב בסוף הסוגיא מ"מ נוכל לחשוב זה למרקד. וה"נ בנ"ד אף שהוא בקמח נוכל לחשבו תולדה לזורה שחייב אפי' ברוח מסייעו. ויש לחלק דזורה בטעמא תליא מילתא דעיקר מלאכתו ע"י רוח ע"כ חייב ברוח מסייעו אבל ריקוד שאין עיקרו ע"י רוח פטור. ע"כ הגה"ה]:

דין השלישי שפתח הרחיים בשעה שהי' רוח. פשוט שדינו כאילו שם חיטין אז דהא אשקיל עלי' בידקא דמיא חשוב מעשיו לענין שחיטה וחיוב מיתה דרוצח: דין הרביעי אם אח"כ פתח הרחיים בעת שלא הי' רוח ואח"כ בא רוח. נראה דיש לדמותו לזרק כלים מראש הגג והי' כרים תחתיו ובעוד הכלי באויר בא אחר ואפי' הוא עצמו וסילק הכרים דפטור [ב"ק כו ע"ב] וכן בסנהדרין [עז ע"ב] זרק חץ ותריס בפני הנרצח ובא אחר ואפי' הוא עצמו וסילק את התריס פטור. והכא נמי סילוק הדף טרם הגיע הרוח חשוב כסילוק התריס טרם הגיע החץ בפניו וכמו סילוק הכרים טרם הגיע הכלי לארץ ופטור. והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין בביאורנו למלאכת זורה. ומפני שאין כל החילוקי דינים שכיחים לא העתקתי אותם בפנים:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה