אור ברסלב
אגלי טל מלאכת חורש אות כז

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת חורש אות כז

מלאכת חורש אות כו

[כז] ואפי' הי' מיעוט בתי עיר זו וכו'. הריב"ש בסי' שצ"ד כתב וז"ל שלא התיר אמימר אלא בעיר שכולה או רובה רצופה ולא שייך לגזור רובה אטו מיעוטא. עי"ש. ואף שבתוס' [פסחים סה.] כתבו כל העיר רצופה. אין סתירה לדברי הריב"ש דיש לומר רובה ככולה. ויש להביא ראיה מסוגיא דפרק כל הצלמים שהבאנו לעיל ס"ק כ"ו דלחכמים דלא חיישי למיעוטא אין גוזרין שאר עיירות אטו אותו מקום עי"ש בהר"ן. הרי שאין גוזרין רובא אטו מיעוטא. הגם דיש לחלק דדווקא בחילוק מקומות הוא שאין גוזרין רובא אטו מיעוטא אבל בחד מקום גזרינן. ליתא דאם הי' זה נקרא חילוק מקום לא הי' גוזרין כלל אטו עיר אחרת כמו זילחא במחוזא. וע"כ משום דאין חילוק מקום במעשה כמו שכתבנו בס"ק כ"ו עי"ש וא"כ שוב דומה לעיר אחת. מ"מ יש לחלק קצת:

אך נראה להביא ראי' דלא גזרינן רובא אטו מיעוטא מש"ס ר"ה כ"א. מכריז ר' יוחנן כל היכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי גזירה ניסן אטו תשרי. והנה חג השבועות שעושין שני ימים אף שאז ידעו בכל המקומות קביעות ניסן כתב הריטב"א ר"ה [יח.] וח"ס חלק או"ח סי' קמ"ה שגזרו שבועות אטו שאר מועדות כמו שגזרו ניסן אטו תשרי. וקשה דא"כ יעשו אפי' בארץ ישראל את כל המועדות שני ימים גזירה אטו ר"ה שעושין שני ימים אפי' בא"י משום שלא היו בקיאים בקביעת החודש רק בבית הוועד. וצ"ל רובא אטו מיעוטא לא גזרינן:

ויש לדחות ראיה זו דבשלמא היכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי. אם יורגלו בפסח לעשות יום אחד עפ"י השלוחים. דהיינו שיורגלו לעשות את יום ראשון לבד. כי כמו תשרי שלא מצינו אלול מעובר. כמו כן ניסן לא מצינו אדר מעובר [כמ"ש בתמים דעים סי' ק"ב דרוב שנים אין אדר ואלול מעוברים. ובש"ס ר"ה כ' ריש עמוד א' איכא מ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר אפי' לא יבואו עדים. ובאלול פשיטא להש"ס שאם לא יבואו עדים מעברינן לי' ועיין בתוס' שם י"ט ע"ב ד"ה ואל. אך אותו מ"ד אתותב ועכ"פ הוא כמו אלול] וכיון שיורגלו לעולם לעשות חג הפסח ביום הראשון עפ"י השלוחים שקדשוהו בזמנו. יאמרו בתשרי בודאי אם הי' השלוחים מגיעים לכאן היו ג"כ אומרים שקידשו החודש בזמנו ולמה נעשה שני ימים. וכן שבועות אם יורגלו לעשות יום הראשון עפ"י ידיעתם. גם בפסח יאמרו למה נעשה שני ימים. שהרי בוודאי אח"כ יתוודע שנתקדש החודש בזמנו ונעשה שבועות יום אחד כפי הרגילם גם חג הפסח נעשה רק ביום הראשון. תדע שכך הפירוש שאם תאמר שהשלוחים פעמים אומרים שהוקבע החודש בזמנו ופעמים אומרים שנתעבר. מה גזירה יש ניסן אטו תשרי שיעשו בתשרי ג"כ יום אחד. הא לא ידעו מה יעשו אם יום ראשון או יום שני וע"כ יעשו שניהם. אלא וודאי משום שהשלוחים תמיד מכוונים ליום ראשון [ועכ"פ הוי רוב כדברי התמים דעים הנ"ל וכן אלול שלא מצינו אלול מעובר. חשוב רוב שלא נתעבר] יעשו תשרי ג"כ ביום ראשון שיאמרו שבוודאי הוקבע החודש בזמנו. אבל בר"ה מה יאמרו שהוקבע החודש בזמנו. הא מ"מ יש להם חשש שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה. לגרסת הרי"ף ורש"י ביצה ה' ע"ב בדברי רבא. דהחודש מתקדש בזמנו לגבי חשבון המועדות ומ"מ יום שני נמי קודש. ע"כ אין לגזור שאר מועדות אטו ר"ה: ולפי"ז צריך לומר דבזמן שבהמ"ק קיים שלא היו מקבלין עדות החודש מן המנחה ולמעלה. ולא משכחת שנתקדש החודש בזמנו אלא אם באו עדים קודם המנחה ואין יום השני קודש וכן קודם שנתקלקלו הלוים בשיר. מה שלא היו עושיו אז כל המועדות שני ימים אטו ר"ה. משום שעדיין לא נגזרה גזירה דר' יוחנן דכל היכי דמטו שלוחי ניסן וכו' ליעבדו ניסן תרי יומי גזירה ניסן אטו תשרי:

והנה לפי סברא זו יש עוד ראי' דגזרינן רובא אטו מיעוטא דהרי היכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי שגוזרין ניסן אטו תשרי. הא בקביעת ניסן תלוי שלשה ימי מועד היינו יו"ט ראשון של פסח ויום שביעי של פסח ויום חג השבועות דתלוי בקידוש ניסן וגוזרין אטו תשרי שהוא רק שני ימים יום א' של סוכות ויום שמיני עצרת דאטו ר"ה ליכא למיגזר בזמן שאין בהמ"ק קיים דאף שנתקדש החודש בזמנו צריכין לעשות שני ימים מחשש באו עדים מן המנחה ולמעלה ואין גזירה רק משום יום א' של סוכות ויום השמיני. והנה גוזרין ביום א' ושביעי של פסח ושבועות שלשה ימים אטו שני ימים. הא קמן שגזרו רובא אטו מיעוטא. ולא דמי להא דפרק כל הצלמים שברוב מקומות ההם אין שום חשש. אבל הכא שבמקום זה יש חשש שפיר גוזרין רוב הזמנים אטו מיעוט הזמנים:

וכל זה הוא לפי גרסת הרי"ף ורש"י ביצה ה'. מי לא מודה ר' יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו יום קודש ולמחר קודש. שמקדשין יום ראשון לחשבון המועדות. ונוהגין יום שני נמי קודש. אבל גרסת ר"ח ותוס' ורא"ש מי לא מודה ריב"ז שאם לא באו עדים. ומפרשים שלא באו עד שאין שהות לקבל עדותם מקדשין יום שני לחשבון המועדות וגומרין יום ראשון ג"כ בקדושה. ולעולם לא משכחת יום שני קודש כלל אלא א"כ לא נתקדש החודש בזמנו היינו ביום ראשון. וא"כ שייך לגזור אטו ר"ה ומדלא גזרו בכל המועדות בא"י אטו ר"ה. מוכח דרובא אטו מיעוטא לא גזרינן:

והנה בתשובה כתבתי לתמוה על שיטת הרי"ף ורש"י מש"ס ר"ה ל"ב. ליום השני ירד רבי חנינא מאי שני אילימא יו"ט שני למימרא דעברוה לאלול והא אמר ר"ח ב"כ מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר. והא המעשה הזה הי' כשהיו הסנהדרין פעם אחרונה באושא כפירש"י שם ל"א ע"ב וזה הי' אחר תקנת ריב"ז ביבנה שקודם אושא. ולפירש"י אחר התקנה קידשו בראשון ואעפ"כ שני ג"כ יו"ט:

גם רש"י בעצמו חזר בו שכתב בתשובה הובא בטור או"ח סי' ת"ר לענין ברכת שהחיינו בליל ב' של ר"ה. ואי אמנה גא דב"ד סמכינן הלוא השני עיקר. ולפירש"י הנ"ל לאחר התקנה הראשון עיקר. אלא ודאי חזר בו וס"ל ג"כ כשיטת הר"ח וגרסתו. והכי קי"ל בש"ע שם דמברכין בליל ב' שהחיינו אף שאין לו פרי חדש והוא כשיטת הר"ח וגרסתו. ולפי שיטתו הוכחנו דרובא אטו מיעוטא לא גזרינן. הוצרכתי להביא ראי' לדברי הריב"ש הגם שדברי הריב"ש אינן צריכין חיזוק דרב גוברי'. אך מחמת שפשט לשון רש"י ותוס' דכולה מחוזא רצפה היתה. משמע לכאורה דרוב לא מהני. הבאתי ראיה זו. וצריך לומר כל שבתוס' לאו דווקא ותפסו לשון רש"י שכתב כל. ובאמת רש"י לפי שיטתו וגרסתו בש"ס ביצה הנ"ל האי כל דווקא הוא כנ"ל. ע"כ תפסו התוס' נמי לשון כל אף דלדידהו לאו דוקא רק משום דרובו ככולו:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה