אור ברסלב
אגלי טל מלאכת חורש אות יח

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת חורש אות יח

מלאכת חורש אות יז

[יח] מקנחו בכותל אבל לא בקרקע כו'. סוף פ' תולין [קמא.] אמר אביי וכו' טיט שע"ג רגלו מקנחו בקרקע ואין מקנחו בכותל. אמר רבא בכותל מ"ט לא משום דמחזי כבונה האי בנין חקלאה הוא. אלא אמר רבא מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דילמא אתי לאשוויי גומות. איתמר מר ברי' דרבינא אמר זה וזה אסור רב פפא אמר זה וזה מותר. למר ברי' דרבינא במה מקנחו מקנחי ליה בקורה. והרי"ף פסק דהלכה כרבא דמקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע. ובעל המאור השיג עליו דר"פ בתרא הוא. והשיב הרמב"ן דרב פפא במקום רבא תלמיד היושב בפני רבו הוה כדאמרינן בדק לן רבא ואיתמר בכמה דוכתי שמשינהו לאביי ורבא. ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. והרשב"א כתב עליו ולא ירדתי לסוף ראייתו דבבתראי לא אמרינן הכי. דהא ר"נ רבי' דרבא הוא. ואעפ"כ הלכה כרבא כשלא הי' יושב רבא לפני ר"נ. וכל מקום דאיכא א"ל רבא לר"נ לחוד הוא דחשבינן לי' תלמיד יושב בפני רבו ואין הלכה כמותו. אבל כשנחלקו שניהם כשני חולקים בעלמא הלכה כרבא. וה"נ ר"פ הוא שנחלק על רבא והלכתא כותי' דבתרא הוא עכ"ל:

ולפענ"ד נראין דברי הרמב"ן ז"ל דהא דדילמא אתי לאשוויי גומות פירש הרשב"א בעצמו שמא ישכח ויכוין להשוות גומות. [אבל אין לפרש משום דס"ל דבר שאין מתכוין אסור דהא רבא כר"ש ס"ל] וא"כ ע"כ מר ברי' דרבינא דאמר זה וזה אסור. ולכאורה איסורא מנין. אם נזהר שלא ישוה גומות. וע"כ שחכמים גזרו ע"ז. וא"כ רבא נמי שאמר אין מקנחין בקרקע היינו שגזר עלי' רבא ובית דינו. וא"כ איך יכול ר"פ לחלוק ולומר זה וזה מותר ונאמר דהלכה כמותו משום דבתרא הוא. אדרבה הואיל דבתרא הוא וכבר גזר ע"ז רבא ובית דינו אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אפי' גדול ממנו בחכמה ובמנין. כל שהוא למגדר מילתא כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' ממרים ה"ב. ואין לומר שלא פשטה ברוב ישראל. דענין לא פשטה ברוב ישראל מבואר ברמב"ם שם ה"ו דהיינו שלא יכלו לעמוד בה. ואין דבר זה מקנחו בכותל ובקורה ולא בקרקע דבר שלא יכלו לעמוד בה. אלא ודאי ר"פ נחלק עם רבא בפניו ואמר שאין ראוי לגזור בזה. או שלא הי' ר"פ יודע מגזירת רבא. שבשעה שגזר רבא במקומו חקר רב פפא במקומו אם ראוי לגזור בזה והסכים שאינו ראוי. וא"כ שוב אין הלכה כתלמיד במקום הרב. שכל טעם הלכה כבתרא כתב מהרי"ק בתשו' סי' פ"ד משום שיודע סברת שלפניו והוא נחלק. והשלפניו לא ידע סברת שלאחריו עי"ש. וכאן אזדא טעם זה. שאם נחלק עמו בפניו הרי רבא ידע סברת ר"פ ג"כ. ואם בשעה שגזור רבא במקומו אמר ר"פ במקומו שלא לגזור. הא לא ידע רב פפא מסברת רבא. ובכל אופנים הלכה כרבא נגד רב פפא תלמידו:

ויש לעיין לכאורה אף אם ר"פ נחלק עם רבא בפניו מ"מ איך הי' יכול ר"פ להתיר מה שאסר מר ברי' דרבינא שהי' בימי ר"נ בר יצחק עיין ברכות ל"ט ע"ב וכפי הנראה הי' עוד קודם רבא ואיך נחלק ר"פ עס רבא להתיר מה שאסר מר ברי' דרבינא בקרקע דבקרקע אי אפשר שיאסר רק משום גזירה. אך בחולין מ"ג ע"ב אמר מר ברי' דרבינא מותיבנא תיובתא כלפי סנאי' דרבא. א"כ הי' בימי רבא. א"כ יש לומר שמחלוקת רבא עם ר"פ הי' קודם שאסר מר ברי' דרבינא או בב"א ולק"מ:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה