אור ברסלב
אגלי טל מלאכת חורש אות י

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת חורש אות י

מלאכת חורש אות ט

[י] המשקה שדה העומדת לזריעה. כתב האור זרוע [מלאכת זורע] דכיון דקיימא לן כרב יוסף דריש מועד קטן דמשקה מים לזרעים חייב משום זורע ולא משום חורש. הלכך מותר לשפוך מים על קרקע שאינה זרועה ואפי' בקרקע שדרכה ליחרש. וקשה לי. דהרי במנכש נמי פליגי רבה ורב יוסף שם. דלרבה חייב משום חורש. ולרב יוסף משום זורע. ומנכש היינו תולש עשבים רעים מתוך הטובים דכי עקר הני צמחי הני טפי. ולפי דברי האור זרוע בתולש עשבים ולא שייר עוד עשבים בשדה לרב יוסף לא יהא חייב משום חורש כלל. כמו במשקה מים לזרעים דחייב לרב יוסף משום זורע וכשאין שם זרעים אמרת דאין בו חיוב כלל. כמו כן תאמר בעוקר עשבים כדי שיצמחו אחרים שבצדם יותר דחייב לרב יוסף משום זורע ממילא כשאין שם זרעים אחרים פטור לגמרי. וא"כ יקשה מש"ס מכילתין ק"ג. התולש עולשין וכו' אם לאכילה בכגרוגרת אם לבהמה כמלא פי גדי כו' אם ליפות הקרקע כל שהן. ומקשה אטו כולהו לאו ליפות את הקרקע נינהו פירש"י הרי הקרקע מתיפה מאיליו רבה ורב יוסף דאמרו תרווייהו באגם שנו. והשתא מה קשה לי' לרב יוסף לשיטתו עד דהוצרך לתרץ באגם שנו. הא משכחת לה בשלא שייר שם עולשין אחרים דאין חיוב לרב יוסף כנ"ל. ואם תאמר דבתולש מודה רב יוסף דחייב משום חורש לעולם אפי' אין שם זרעים אחרים כפשט לישנא דברייתא. אם ליפות הקרקע כל שהן. ולא מחלק בין נשתייר בין לא נשתייר. א"כ הא דלא מחייב רב יוסף במנכש דהיינו עוקר עשבים הרעים משום חורש. על כרחך לחלק דמה שיש שם זרעים פוטרתו מחיוב חורש. א"כ במשקה מהיכי תיתי לפטור באין זרעים הא לרבה חייב משום חורש כמ"ש האו"ז בעצמו ומרב יוסף אין ראי' דפליג דהא לרב יוסף הזרעים פוטרתו מחיוב חורש במנכש אימא דמהאי טעמא נמי פוטר אותו במשקה מחיוב חורש. ובשאין שם זרעים אין חולק על רבה. ודברי או"ז צריכין עיון:

אך יש לדחות ולומר דלעולם אם אין זרעים אחרים פטור. ומ"מ מקשה הש"ס שפיר אטו כולהו לאו ליפות את הקרקע נינהו. דאף שאין זרעים אחרים מ"מ אין הפטור משום שאינו ליפות את הקרקע רק משום שאין זרעים אחרים כדי שיתחייב משום זורע. מ"מ לשון הש"ס אם ליפות הקרקע בכל שהן משמע דלעולם חייב אפי' אין שם זרעים. מלבד זה הלוא לדעת התוס' דטעמא דרבה ורב יוסף משום היכי דאיכא תרתי לא מחייב אלא חדא וכ"ש לדעת הריטב"א דביו"ט מיירי משום דאין חילוק מלאכות ליו"ט ובשבת מודי דחייב תרתי וכ"ש לדעת הסמ"ג והג"מ דקי"ל כאביי דמחייב תרתי. ממילא באין זרועה לכ"ע חייב משום חורש. רק לדעת הרמב"ם יש לומר כאו"ז [וזה אינו ברור דאפשר באין זרועה גם לרמב"ם חייב משום חורש] אינהו הוי רובא דמנכר נגד האו"ז וקיימא לן כותייהו:

ומה שלא הזהירו הפוסקים מלשפוך מים רק בשדה זרועה. היינו משום דבאינה זרועה אף שעומדת לזריעה שמא ישהה מלזרוע עד שיתיבש לחלוחית המים ונמצא שלא פעל בשפיכת המים כלום. ע"כ לא חשוב חורש בודאי ולא חשוב פסיק רישא וכיון שלא נתכוין לכך מותר. אך אם דעתו לזרוע בזמן קצר שאין שהות להתיבש כל לחלוחית המים נראה דאסור וחוששני לו מחטאת ועיין במלאכת זורע סוף סקי"ד: [יא] דין זה אינו אלא בחורש וכיוצא בו. כבר כתבנו בסק"א לשון הרמב"ם וביארנו שם דבריו. אך הא דכתב הרמב"ם [פ"כ ה"ב] וכיוצא בחרישה. רשמתי זה כמה שנים בגליון הרמב"ם על מלת כיוצא לעיין ברמב"ם בפ"י מה"ש הלכה כ"ב דהמשלח כלבים שיצדו וברח הצבי מפני הכלב ועמד הוא בפני הצבי והבהילו עד שתפסו הכלב הרי זה תולדת צד. והיינו ג"כ שהכלב לא היה יכול לתופסו לולא הוא שעמד בפניו. כיוצא במלאכת החרישה שאלמלא אדם האוחז במחרישה ודוחפו לארץ לא היתה הבהמה יכולה לחרוש. ומפורש בש"ס [מכות כא ע"ב] גבי יש חורש תלם אחד וכו' החורש בשור וחמור וכו' ביו"ט. ומפורש דחורש בבהמתו חשוב מעשה דידי'. הואיל שמבלעדי האדם לא היתה הבהמה יכולה לחרוש. וה"נ במשלח כלבים וכו'. וה"ה שם הביא פר"ח וכתב שהם דברי רבינו במשלח כלבים. אינו מובן כלל. וכנראה דהרמב"ם מחורש בבהמה למדו. [ועיין לעיל סק"ג]:

והא דקרי ליה הרמב"ם תולדה ולא אב מלאכה. היינו משום דכיוצא בזה לא הי' במשכן. וכן כל זה אינו יכול וזה אינו יכול בצידה אינו אלא תולדה. שהרי בהוצאה כתבו התוס' מכילתין ג'. דלולא שזה עוקר וזה מניח היה במשכן לא היה צריך קרא לפוטרו. ומשמע דה"ה דלר"ש לא צריך קרא לפטור זה אינו יכול וזה אינו יכול רק משום שהי' במשכן שנים הנושאים את הארון אבל לולא זאת לא הי' צריך קרא לפטור לר"ש עי"ש. ממילא לולא זה לא הי' רבנן מחייבין. ומה דחייב בצידה זה אינו יכול וזה אינו יכול אף דלא אשכחן לה במשכן. מש ום דבשאר מלאכות חוץ מהוצאה לא בעינן בתולדות שיהי' במשכן. מ"מ לא הוי אלא תולדה כיון שלא הי' במשכן. וכן משמע ברמב"ם שכתב דין זה אינו יכול וזה אינו יכול בצידה אחר שכתב תולדה לצידה והוא ברור למדקדק בדבריו. וזה הטעם שדין זה אינו יכול וזה אינו יכול בהוצאה כתב בפ"א [הט"ז]. ודין זה אינו יכול וזה אינו יכול בצידה בפ"י [הכ"ג] שכתב אבות ותולדות ולמה פלגינהו בתרתי. אך הוא הדבר דבהוצאה דהוה זה אינו יכול וזה אינו יכול במשכן שנים שנושאין את הארון הוא אב מלאכת הוצאה. אך בצידה אף שלא היה במשכן הוי תולדה דצידה ע"כ כתבו בפ"ע כשמנה תולדות:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה