אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת חורש אות ב
[ב] ואחד החופר וכו'. ש"ס מכילתין ע"ג ע"ב תנא החורש והחופר והחורץ כולן מלאכה אחת הן. וידוע דברי הרב המגיד פ"ז [ה"ד] מהל' שבת שכולן מלאכה אחת הן. היינו שכולן אב מלאכה. אך רש"י מ"ו ע"ב ז"ל דחופר דאמר לקמן שהוא תולדה דחורש וחייב. ה"מ חופר כדרכו במרא וחצינא עכ"ל. הרי דס"ל דהוא רק תולדה. ואזיל לטעמיה [עג ע"ב] בזומר דכתב רש"י שהוא תולדה. אף שנכלל בלשון כולן מלאכה אחת הן מ"מ הוא תולדה. ה"נ בחופר אף שנכלל בלשון כולן מלאכה אחת הן. הוא תולדה. מ"מ בעושה גומא ממש לזריעה נראה דגם לדעת רש"י הוא אב מלאכה. דלקמן ק"ג. החורש כל שהוא ובגמרא כל שהוא למאי חזי לביזרא דקרא ופירש"י לזרוע בתוכה נימא של דלעת ואע"ג ששנינו לענין הוצאת זרע דלועין שנים שאין אדם טורח בנימא אחת. ה"מ הוצאה דכי מפיק תרתי מפיק כי הדדי. שאינו זורע אחת לבדה. אבל לענין חרישה כל גומא וגומא באפי נפשי' עביד לה. עכ"ל. הרי דגומא הוי חורש ממש. וכן משמע ברש"י ביצה ח'. גבי חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה. ז"ל כיון דאין צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל. הרי דחופר גומא הוא חורש ממש. וכן הוא מסברא כיון דעשיית גומא הי' במשכן. כהא דבש"ס ק"ג. חורש כל שהוא למאי חזי לביזרא דקרא. [ופירש"י שעושה גומא לזרוע בה נימא של דלעת] ומסיים הגמרא דכוותה גבי משכן שכן ראוי לקלח של סממנין. הנה דעשיית גומא הי' במשכן לקלח של סממנין:
ולפלא בעיני. שלא ראיתי להרמב"ם שהביא דין חיוב גומא לא בדיני חורש פ"ח. ולא בדיני בונה בפ"י. רק בפ"א הלי"ז כתב החופר גומא ואין צריך אלא לעפרה פטור עלי' שאינו אלא מקלקל. מבואר דבצריך לה חייב. אך תימא למה לא כתב כן להדיא במקומו. ועוד דחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה דפטור כתב שם הכ"מ דדווקא בבית אבל בשדה אינו מקלקל וחייב. וא"כ הא דכתב החופר גומא וכו' דדייקת מינה דבצריך לה חייב דמיירי בבית. ע"כ משום בונה הוא שחייב. א"כ אכתי לא כתב הרמב"ם חיוב גומא דחורש כלל:
ואולי משום דעיקר דין חיוב גומא מפורש בגמרא ריש פרק הבונה [קב ע"ב]. הבונה כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא. ובגמ' כל שהוא למאי חזי שכן עני חופר גומא להצניע בה פרוטותיו. וחיוב גומא בשדה משום חורש אינו מפורש בגמ'. [רק ברש"י בג' מקומות כנ"ל] ממילא מובן דהא דחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה. אין ראי' לחיוב חורש. דיש לפרשו דבבית איירי. ומשום בונה הוא דמחייב. דמפורש החיוב בגמרא. וידוע דרכו של הרמב"ם ז"ל לכתוב רק הדין דמפורש בגמ'. ע"כ לא כתב דין גומא בחורש:
אך הא בכ"מ מפורש דלרמב"ם חייב על גומא משום חורש. וגם ברמב"ם צ"ע למה לא כתב חיוב גומא דבונה להדיא. כמו שמפורש חיובו בגמרא ריש הבונה להדיא. ובהרמב"ם אינו מבואר להדיא רק שנשמע מכללא דפטור אינו צריך אלא לעפרה וצ"ע: