אור ברסלב
אגלי טל מלאכת זורה אות ד

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת זורה אות ד

מלאכת זורה אות ג

[ד] (א) כדי שהרוח יפריח חת המוץ מהן וכו'. בב"ק דף ס' ע"א ת"ר ליבה וליבתו הרוח אם יש בלבויו כדי ללבותו חייב ואם לאו פטור ואמאי להוי כזורה ורוח מסייעתו. פירש"י להוי כזורה דחייב משום מלאכה בשבת אעפ"י שהרוח מסייעתו כשהוא מגביה התבואה ברחת שקורין פליי"א. ונאמרו בה תירוצים. ובמסקנא ר' אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הנ"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור. תוס' והכא גרמא בנזקין. מתוך כך נראה דאם שנים הביאו עצים ואור וליבו שניהם ואין באחד כדי ללבות פטור. ותימא הוא. ואף שהתוס' כתבו ותימא הוא. המרדכי [סי' ס"ב] פסק כן דה"ה שנים שליבו ואין באחד כדי ללבות פטורין והובא דעת המרדכי בהגהות רמ"א חו"מ סי' תי"ח [סעי' ט'] וביש"ש [דין כ"ד] פסק כמרדכי. וק"ל לפי"ז דמדמים ליבה וליבתו הרוח לשנים שעשאו זה אינו יכול וזה אינו יכול א"כ מאי מקשה מזורה ורוח מסייעתו דשבת הא גבי שבת זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב. וא"ל דבאמת גם מזה אינו יכול וזה אינו יכול קשה וגם בזה צריכין לתרוצא דרב אשי אלא דניחא לי' טפי להקשות מרוח מסייעתו דדומה לליבתו הרוח. ועוד דליכא פלוגתא בהא דזורה ורוח מסייעתו משא"כ בזה אינו יכול וזה אינו יכול דפליג ר"ש. ליתא דעל קושיא דזה אינו יכול וזה אינו יכול ליכא לשנויי משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה דהא בשבת צ"ג. מייתי הא דזב יושב ע"ג מטה וד' טליות תחת ד' רגלי המטה טמאות מפני שאינה יכולה לעמוד על ג' ור"ש מטהר פירש"י דר"ש לטעמי' דפוטר זה אינו יכול וזה אינו יכול. ובתוס' כתבו דשאני שבת דגלי קרא לפטור והא דר"ש מטהר כתבו טעם אחר בדר"ש. מ"מ מבואר לת"ק דקיי"ל כותי' אפי' גבי זב זה אינו יכול וזא"י חשוב כל טלית וטלית שהוא נושא הזב אף דלא שייך התם מלאכת מחשבת. ובע"כ דוקא בשנים שליבו שלא עשו מעשה בגוף הניזק אלא שליבו האש והאש הלכה והזיקה הוא דפטורין. א"כ מה מקשה מזורה ורוח מסייעתו הא גבי זורה עשו מעשה בתבואה ומוץ. ומצאתי להרמ"ה ב"ב כ"ו. שפירש הא דליבה וליבתה הרוח משום שלא עשה מעשה בגוף הניזק. ופירש הא דר' אשי דזה החילוק בזורה ורוח מסייעתו משום דעשה מעשה בתבואה והאריך מאוד להעמיס דברים אלו בדר' אשי ודבריו מקושי הבנה:

ב ובני ר"ש נ"י רצה ליישב דבזורה הוא זורה לרוח והרוח מפריח המוץ נמצא שהוא אינו עושה כלום רק גורם שהרוח יפריח המוץ. ואף לזה אינו יכול וזה אינו יכול אינו דומה. וע"כ דמה שגורם דתיעשה ע"י הרוח חשוב שהוא עשה ה"נ גבי ליבה וליבתו הרוח כיון שמבלעדו לא הי' הרוח יכול ללבות יחשב שהוא עשה הכל. ונקרי בי' המבעיר את הבעירה. אבל מזה אינו יכול וזה אינו יכול דשבת לא הוה קשיא לי' דמ"מ כיון ששנים עשאו לא קרינא בי' המבעיר את הבעירה. רק מזורה ורוח מסייעתו דמוכח דמה שגורם שתיעשה ע"י הרוח חשיב מעשיו. ואני השבתי על תירוצו שהרי התוס' כתבו ריש פ' הכונס [נו.] דאין חילוק בין מקרב הדבר אצל האש בין מקרב האש אצל הדבר וא"כ אם לא הי' הרוח בא כל שעה רק הי' מוכן כמו האש. מה שהוא זורה לרוח הי' נחשב כאילו הביא הרוח על התבואה והיו מעשיו ממש לגמרי. רק משום שהרוח בא בשעת זריי' [שבכל שעה בא הרוח] ומ"מ אין זה גרע משנים שעשאו דבמה שהביא התבואה אל מקום שהרוח בא חשוב הוא עשה ג"כ וכמו אם שנים הביאו אל מקום אחד זה חפץ וזה אש דחשוב שנים שעשאו:

ג אשר ע"כ נראה כמ"ש הטעם משום שלא עשה מעשה בגוף הניזק וכמ"ש הרמ"ה. ומ"מ מקשה שפיר מזורה עפ"י הירושלמי פ' כלל גדול [מט ע"ב] בורר צרורות מכרי כל היום ופטור. כ"ז שלא בירר כולו. והוכחנו מזה בסק"א אות ה' דס"ל להירושלמי דאין המלאכה בפסולת הנדחה רק בתבואה המתבררת. ובסק"א אות ז' כתבנו שזה דעת התוס'. וא"כ במה שזורה לרוח שמפריח המוץ הרי לא עשה מעשה בתבואה שבה המלאכה נעשית רק המעשה עשה במוץ וא"כ שוב יפטור כמו הכא דמשום שלא עשה מעשה בניזק פטור בשנים שעשאו. ה"נ. בזורה ורוח מסייעתו משום שלא עשה מעשה בתבואה דאף שזורה התבואה אל הרוח בזה אין המלאכה נעשית רק במה שהרוח מפריח המוץ ובמה שהוא זרה לרוח חשוב הוא ג"כ הפריח המוץ וכנ"ל דאין חילוק בין הביא האש אל הדבר בין הביא הדבר אל האש ומ"מ לא חשוב יותר מאלו הפריח ג"כ המוץ ובתבואה לא עשה מעשה המלאכה ופטור שנים שעשאו. ולכאורה אפשר לומר דהא דמשני התם דמלאכת מחשבת אסרה תורה פי' דלעולם המלאכה במוץ ואף דבשבת אינו חייב רק מתקן ובמוץ לא תיקנו כלום הא דבעינן מתקן הוא רק כדי שיהי' מ"מ וכיון שהתבואה מתתקן בכך חשוב מלאכת מחשבת ומ"מ המלאכה במוץ. אך אי אפשר לומר כן שהרי בס"פ האורג [קו ע"ב] צבי שנכנס לבית ונעל בפניו לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין. והא התם לא עשה מעשה בצבי רק בדלת ואעפי"כ חייב בזה אינו יכול וזה אינו יכול. אך לפי פירש"י ז"ל משום דניחא לי' ברוח המסייעו ה"ה די"ל כן בזה אינו יכול וזה אינו יכול דניחא לי' בחבירו המסייעו. ויותר נראה לפרש תירוץ ר' אשי לפי פירוש הנ"ל בקושית הגמ' דמשום דמלאכת מחשבת אסרה תורה. מה שמחשבתו שיתברר התבואה מהמוץ כאילו עשה מעשה בתבואה. וה"ה בלא יכול אחד לנעול ונעלו שניהם חשבינן מחשבתו לצוד הצבי כאלו עשה מעשה בצבי וחייב לת"ק דמחייב בזא"י וזא"י בעשה מעשה בגופו דה"ה בלא יכול אחד לנעול כיון דמשום מלאכת מחשבת חשוב כעשה מעשה בגופו. אבל לר"ש דפוטר בזה אינו יכול וזה אינו יכול אפילו עשו מעשה בגופו לא מחייבינן לי' טפי משום מחשבתו. ולשיטת הפוסקים גבי בורר פסולת המלאכה בפסולת. צ"ל לשיטתם דטעם ליבה וליבתו הרוח דפטור לאו משום דלא עביד מעשה בגופו אלא אפי' עבדי הוא ורוח מעשה בגופו פטור בנזקין. וע"כ מקשה שפיר מזורה ורוח מסייעתו. ומשני משום מלאכת מחשבת. ואף דבזה אינו יכול וזה אינו יכול חייב בכ"מ ואפי' גבי זב דלא שייך מלאכת מחשבת צריך לומר ליבה וליבתה הרוח גרע מזא"י וזא"י. ולפי"ז שנים שליבו אש ואין באחד כדי ללבות חייבין והתוס' שמדמים שנים שליבו אש לליבה וליבתו הרוח לשיטתם דס"ל בורר פסולת המלאכה באוכל כמבואר אצלינו לעיל סק"א אות ז':

ד ולכל הפירושים קשה לר"ש דפוטר בזה אינו יכול וזה אינו יכול ומחייב בזורה ורוח מסייעתו. ולשיטת הפוסקים דשנים שליבו חייבים ואינו דומה לליבה וליבתו הרוח. יש ליישב לפי פירוש הרא"ש דגבי זורה ורוח מסייעתו עיקר מלאכה זו ע"י הרוח וע"כ בזא"י וזא"י דעלמא לא שייך כלל סברא דמלאכת מחשבת. אך להתוס' בזא"י וזא"י אינו מחויב יותר מליבה וליבתה הרוח וקשה מלא יכול אחד לנעול וצ"ל דגם התם שייך סברא דמלאכת מחשבת אי משום דניחא לי' בחבירו המסייעו אי משום דכיון דמלאכת מחשבת אסרה תורה חשבינן לי' כאילו עשה מעשה בגופו. וכיון דגם בזה אינו יכול וזה אינו יכול איכא סברא דמלאכת מחשבת קשה לר"ש מ"ט פטור בזא"י וזא"י ומחייב בזורה ורוח מסייעתו:

ואנהרינהו לעיינין בתוספתא דשבת [פ"י ה"ה] ר' שמעון אומר אעפ"י שאין אחד יכול להוציאה והוציאוה שנים פטורין שאין שנים חייבין על מלאכה אחת. וטעם זה לא שייך בעשה מעשה הוא והרוח. ומודינא בהוציא הוא וגוי ביחד די"ל דפטור דמ"מ מעשה הגוי מעשה בן דעת ואילו הי' כיוצא בו ישראל הי' חייב שייך לומר בו אין שנים חייבין על מעשה אחת משא"כ ברוח דלאו מעשה כלל ומידי דממילא. וכ"ש דניחא לפי הפירוש שפירשתי בהא דמשני התם מלאכת מחשבת אסרה תורה ע"כ חושבין מעשה שאינו בגופו כאילו הי' בגופו. וא"כ הרוח דלאו בר מחשבה הו"ל לגבי הרוח גרמא ולא חשוב שעשה הרוח כלל ולא שייך שאין שנים חייבין על מלאכה אחת שהרי הרוח לא עשה כלל. ונראה דמש"ה הוצרך ר"ש לתת טעם שאין שנים חייבין על מעשה אחת. אף דר"ש אית לי' קרא לפטור זא"י וזא"י. משום דקשיא לי' מזורה ורוח מסייעתו ע"כ אמר הטעם משום שאין שנים חייבין על מלאכה אחת:

ה ובעיקר קושית הש"ס וליהוי כזורה ורוח מסייעתו. ק"ל דהא כן הי' במשכן וכל שהי' במשכן חייבין עליו בשבת. ואין לומר דנילף מיני' לנזקין דהא ממונא מאיסורא לא ילפינן. אך יש ליישב בפשיטות עפ"י דברי תוס' שבת ג'. זה עוקר וזה מניח הי' במשכן ואעפ"כ פטור מדכתיב בעשותה. וכן זא"י וזא"י הי' במשכן כגון שנים שנשאו את הארון ואעפי"כ פוטר ר"ש מקרא דבעשותה והיינו דלא ילפינן ממשכן רק שכל מה שהי' שם חשוב מלאכה ומ"מ פטור שנים שעשאו משום שלא עשה הוא כל המלאכה. וה"נ בזורה ורוח מסייעתו יפטור דלא נחשב שעשה לבדו. וראיתי לרא"ש ז"ל [ב"ק ס'.] שפי' בתירוץ הש"ס מלאכת מחשבת אסרה תורה. אעפ"י דלא הוי אלא גרמא בעלמא בהכי חייבה תורה כיון דמלאכה זו עיקר עשייתה ע"י הרוח עכ"ל. ומלשון בהכי חייבה תורה משמע דמוכח מהכתוב דחייב וקשה מנ"ל הא דממה שהי' במשכן אין ראי' כלל. ולרבי דמפיק ל"ט מלאכות מקרא דאלה הדברים [צז ע"ב] ניחא דאי מפקת זורה חסר המנין אך לר' יהודה דמוסיף השובט והמדקדק ולית לי' מנין וכן משמע בשבת ע"ד. דלאו כ"ע אית להו הא דרבי קשה דמנ"ל לחייב הזורה. והנ"ל בזה דהנה הא דמ"מ אסרה תורה הוא משום דבמשכן כתיב מלאכת מחשבת כמו שפירש"י חגיגה יו"ד ע"ב וז"ל דאילו מ"מ בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתיב ולפי שסמך בפ' ויקהל פרשת שבת למלאכת המשכן אנו למידין מלאכת מחשבת לשבת. וכיון דמלאכות שבמשכן היו מ"מ שפיר ילפינן לזורה ורוח מסייעתו שהי' במשכן וע"כ הי' מ"מ כנ"ל. ממילא מוכח שנחשב האדם עשה המלאכה. דאל"כ אלא שנחשב ממילא ע"י הרוח איך יועיל מחשבת האדם למה שנעשה ע"י הרוח לשויי' מלאכת מחשבת. ואינו דומה לשנים שעשאו שהיו במשכן ופטורין דלא מוכח משם דנחשב לגבי כל אחד שהוא עשה מלאכה שלימה אלא שהנפעל מלאכה שלימה ומ"מ כיון שנעשית ע"י שניהם כל אחד וא' פטור. אבל בנ"ד שבא ע"י רוח דלאו בר מחשבת את"ל דלא נחשב כולו מעשה האדם לא הי' נחשב כולו מלאכת מחשבת דמה שנעשה ע"י רוח לא מהני לזה מחשבת האדם והרי הכלל שכל מה שהי' במשכן הי' נחשב מלאכת מחשבת ע"כ גלי קרא דנחשב מעשה האדם. ולא דמי למלאכת בהמה בשבת דנחשב מלאכת מחשבת ותדע שהרי התוס' שבת נ"ג ע"ב מבואר בדבריהם שגבי שביתת בהמתו שייך דין משאצל"ג שהוא מטעם מלאכת מחשבת הרי דמהני מחשבת האדם לשויי' מעשה הבהמה מלאכת מחשבת. י"ל שאני התם דבהמה אדעתא דמרה אזלא ע"כ מהניא לה מחשבת האדם משא"כ ברוח. ולפי משמעות דברי רא"ש אלו דבשבת יש הוכחה דחייב צ"ל דלא שייך בזה ממונא מאיסורא לא ילפינן דאל"כ מה מקשי הש"ס:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה