אור ברסלב
אגלי טל מלאכת זורה אות ב

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת זורה אות ב

מלאכת זורה אות א

[ב] (א) בפרק תולין קל"ח. משום מאי מתרינן בי' [למשמר] רבה אמר משום בורר. ר"ז אמר משום מרקד. ופירש"י דלרבה ה"ה נמי דאי אתרו בי' משום מרקד הויא התראה. אבל לר"ז אי אתרו משום בורר לאו התראה הוא. והרמב"ם פ"ח [הי"א] מהל' שבת פסק דמשמר חייב משום בורר או משום מרקד. ונראה דפסק כרבה וכפרש"י. וכן דעת הרמב"ן והר"ן פ' כלל גדול ע"ד. ויש לעיין דכיון דיש בו חיוב בורר וחיוב מרקד יתחייב שתים [ולשון הגמ'] ולשון הרמב"ם משמע דאינו חייב אלא חטאת אחת. וצ"ל דכיון דאין בו רק ענין אחד שמבדיל היין מן השמרים אף דשייך בו שני חיובים אי אפשר שיתחייב יותר מאחת. אך קשה דא"כ דיש בו שני חיובים והוא לא נתחייב רק אחת א"כ לא ידעינן משום מה נתחייב ובכריתות י"ט. ספק קצר ספק טחן ר' יהושע פוטר דלא הוי ידיעת חטא עד שיודע לו במה חטא. ואם כן בשוגג יפטור. והרי הרמב"ם כללא כייל בריש הל' שבת [פ"א ה"ב] דכל מקום שאמר חייב בשוגג מביא חטאת קבועה. ונראה לפימ"ש המאירי [קד ע"ב] בשם הירושלמי כתב אות אחת ומחק אות אחת מצטרפין משום שהן מין מלאכה אחת. ודומה למ"ש הרמב"ם פ"ד מהל' מאכלות אסורות ה"ל י"ז טריפה עם נבילה מצטרפין לכזית. והכי נמי שחייב בספק מחק ספק כתב דסברא חדא הוא דמחולקין לחומרא ולא לקולא כמו בתמחויין מחלקין לר' יהושע לחד לישנא שבת ע"א. וק"ל. וכמו כן אף אנו נאמר דאם זרה ובירר ורקד מצטרפין לכגרוגרת כמו כתב אות אחת ומחק אות אחת וה"ה ספק בירר ספק ריקד דדמיין להדדי כמפורש בש"ס שהעתקתי ריש סק"א:

ב ועוד יש לומר והוא העיקר דלרבה לפירש"י וסייעתו חייב משום בורר וחייב נמי משום מרקד כיון שדומה לשניהם ומ"מ אינו חייב שתים כיון שאין כאן רק מלאכה אחת שמבדיל אוכל מפסולת. ולא דמי לזורה ובורר בהעלם אחד דקצת ההבדל שביניהם מחלקתן ושוב חייב על כל מעשה בפ"ע כעין תמחויין מחלקין. משא"כ במשמר לבד שאין כאן רק מבדיל פסולת מאוכל במעשה אחת ואם מביא קרבן אחד הרי נתכפר על מה שהבדיל אוכל מפסולת במעשה זו ועל מה יתחייב עוד. דמעט הבדל שבין בורר למרקד איננה מלאכה שלימה. ועיין מ"ש בסק"א אות ד'. ומ"מ נ"ל הדין דין אמת דאין מחולקין להקל כהא דירושלמי הנ"ל. וכן משמע בסוגיא זו לפיר"ח והתוס' דלרבה אינו חייב רק משום בורר ולא משום מרקד. דקאמר שימר חייב חטאת כו'. משום מה מתרינן בי'. וכתב הר"ח שימר בשוגג חייב חטאת דלא אשכחן במזיד חייב חטאת. אלא כל שבשוגג חייב חטאת במזיד חייב מיתה. ועל זה הטעם אמרי משום מה מתרינן בי' עי"ש. ואי אמרת דאינו חייב חטאת אלא א"כ נודע לו משום מה נתחייב משום בורר או משום מרקד למה דלג בש"ס משוגג למזיד והתראה. הא גם בשוגג שייך פלוגתייהו דכ"ז שלא נודע לו משום מה נתחייב פטור. ולרבה כשנודע לו שנתחייב משום בורר חייב אבל אם חשב שנתחייב משום מרקד אין כאן ידיעת חטא. ולר' זירא להיפך דוקא אם נודע לו שנתחייב משום מרקד חייב. ונ"מ גם כן דקודם הבאת קרבן לרבה צריך להודיעו שנתחייב משום בורר דכ"ז שלא נודע במה חטא ואין כאן ידיעת חטא א"א להתכפר דאין חטאת מכפר בלא ידיעה ולר' זירא צריך להודיעו שנתחייב משום מרקד. ולמה קאמר הש"ס משום מה מתרינן בי' ולא מה מודעינן לי'. וכן לפירש"י נ"מ אם חשב שנתחייב משום בורר לר"ז פטור. וצריך להודיעו שנתחייב משום מרקד. אלא ודאי אין מחולקין להקל. ואם לא נודע לו אם נתחייב משום בורר או משום מרקד חשוב ידיעת חטא. וכן אם חשב שעבר משום בורר ובאמת הוא מרקד נמי חייב כיון דלהקל אינם מחולקין ממילא הוא נתכפר בידיעה זו:

ג ונראה לי דלפירש"י לרבה ולהרמב"ם דפסק כותי' דמשמר חייב משום בורר או משום מרקד כנ"ל אות א' אם בירר ושימר והרקיד בהעלם אחד אינו מביא רק חטאת אחת על מה ששימר שיש בה חיוב בורר וחיוב מרקד ונתכפרו עמה בורר ומרקד. אך אם הביא קרבן על מה שבירר או על מה שהרקיד משום גרירה נתכפרו כולם כבש"ס מכילתין ע"א. ולא מבעיא לפי' הב' שכתבתי לעיל אות ב' שהוא עיקר שיש במשמר חיוב שניהם בודאי. אך אף לפי' הא' דהוא ספק אם נתחייב משום בורר או משום מרקד נמי הדין כן. שהרי קיימא לן [כריתות יט.] כר' יהושע דבעינן ידיעה במה חטא. אלא משום דאינו מחולק רק לחומרא ולא לקולא. ואם כן אף אם משמר נתחייב משום מרקד אי אפשר להתחייב משום בורר ומשום משמר שתים דאם מחולקים אין כאן ידיעת חטא במשמר. וע"כ תחשבם אחת ואינו חייב על בורר ומשמר אלא אחת. ולתפוס שהן מחולקין לחומרא ולא לקולא בפעם אחת אי אפשר. וכן אם נתחייב משום בורר אינו חייב על משמר ומרקד אלא אחת. וא"כ אם יביא קרבן על בורר או מרקד יתכפר גם משמר. דכיון שנתחייב משמר ע"י שחשבנו בורר ומרקד אחת נפטר ג"כ במשמר משום שהם אחת. וכיון שנתכפר משמר שוב פטור גם על השלישי שמא נתחייב על משמר חיוב השלישי ונתכפר גם השלישי. אך אם יביא קרבן על משמר. יביא קרבן אחר ממ"נ או על בורר או על מרקד. אך העיקר כפי' הב' ובכל ענין אינו מביא רק חטאת אחת לרש"י. לרבה. ולהרמב"ם דפסק כותי'. כן נראה לי:

ד ולפי מה שביארנו דשלשה מלאכות הללו אינם מחולקין להקל ומצטרפין לכשיעור. נראה לי ליישב קושית הש"מ ב"ק ב'. בשם תוס' מהר"י כ"ץ בהא דמקשה שם לר"א דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי לה אב ואמאי קרי לה תולדה. והקשה בתוס' מהר"י כ"ץ בשם הר' יחיאל לימא דנ"מ שאם הוציא חצי גרוגרת והכניס חצי גרוגרת מצטרפין כיון דשניהם מאב אחד משא"כ באבות שאם הוציא חצי גרוגרות וטחן כחצי גרוגרות אין מצטרפין ]. ולפמ"ש ניחא דאי אין נ"מ אלא לענין צירוף דב' אבות אין מצטרפין הו"ל לחשוב זורה בורר ומרקד באחת וכן כותב ומוחק באחת שהרי הם מצטרפין זה לזה. ויצא מזה לדינא שאם בירר חצי גרוגרת והרקיד כחצי גרוגרת חייב. וכן ספק בירר ספק ריקד. או אפי' כל שלשה ביחד כגון. זרה שליש ובירר שליש והרקיד שליש. או ספק זרה ספק בירר ספק ריקד חייב:

[הגה"ה - לפנינו בש"מ כתוב שאם הוציא ח"ג וחזר וטחנה. ולענ"ד הוא ט"ס דהנה אפי' הי' הוצאה וטחינה אב אחד לא הי' מתחייב כיון שלא נתעסק בכשיעור שלם. וכן הוא בירושלמי ריש שבת א' ע"ב הכניס ח"ג וחזר והוציאו פטור שלא נתעסק בכגרוגרת שלימה עי"ש. רק צ"ל הוציא ח"ג וטוחן ח"ג. ע"כ הגה"ה]:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה