אור ברסלב
אגלי טל מלאכת האופה אות י

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת האופה אות י

מלאכת האופה אות ט

[י] (א) אין בישול אחר בישול כו'. במשנה פרק חבית קמ"ה ע"ב כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת. [פירש"י כל שבא בחמין. כלומר שנתבשל]. ופי' שורין בחמין בכלי ראשון. [והמרדכי נסתפק בדבר בפרק כירה [סי' ש"ב] אם הפי' בכלי ראשון. והב"ח מחמיר בכלי ראשון. אך הסכמת הפוסקים ראשונים ואחרונים דשרי] ומזה למדו הפוסקים דאין בישול אחר בישול אפי' ע"ג אש דאי יש בישול אחר בישול אפילו שורהו בכלי ראשון יתחייב:

ב והרמב"ם בפ"ט מה"ש [ה"ג]. המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צורכו או דבר שאינו צריך בישול כלל פטור. וכתב המ"מ דמבשל דבר שהיה מבושל כל צורכו נלמד ממשנה הנ"ל. וכוונת הרמב"ם במ"ש המבשל על האור ולא כתב סתם המבשל דבר שהיה מבושל פטור. דאלו המבשל בתולדת האור דבר שהיה מבושל שרי אפילו לכתחלה כדמוכח ממשנה הנ"ל. וכתב הרשב"א בפרק כירה [מ ע"ב] דה"ה בשאר תולדות האור כגון המפקיע ביצה מבושלת בסודר שהוחם באור שרי. ועוד יתבאר זה. ע"כ כתב המבשל באור דכה"ג פטור אבל אסור כדמוכח מדין חזרת תבשילין בשבת:

ג והנה מדברי הרמב"ם האלו משמע דוקא דבר שהיה מבושל כל צורכו אם בישלו פטור לאפוקי דבר שלא נגמר בישולו אף שכבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי עוד חייב עליו משום בישול עד שיתבשל לגמרי. וכן הבינו המ"מ והב"י בדעת הרמב"ם וכן פסק בש"ע סימן שי"ח [סעי' ד']. והדרישה שם כתב דהרמב"ם מבושל כמאכל ב"ד מבושל כל צורכו קרי לי'. וכתב עוד שגם המ"מ יש לומר דהכי ס"ל בדעת הרמב"ם דסבירא ליה כהרשב"א ושאר פוסקים:

ד ולפענ"ד הא ליתא ובודאי הרמב"ם חולק על הרשב"א בזה. דהנה הרשב"א בפרק כירה [לט.] כתב וז"ל כל שבא בחמין מלפני השבת פירוש שבא בחמין מלפני השבת ונתבשל כמאכל בן דרוסאי דשוב אין בו משום בישולי עכו"ם והלכך שורין אותו בחמין בשבת. הרי שהרשב"א למד דין זה דמאחר שהגיע למאכל בן דרוסאי אין בו עוד מש ום ביש ול בשבת מדאין בו עוד משום בישולי עכו"ם. ואלו הרמב"ם פי"ז [הט"ז] מהלכות מאכלות אסורות כתב דגים קטנים שמלחן הרי הן כמו שנתבשלו מקצת בישול ואם צלאן עכו"ם אח"כ מותרין. ולדעת הרשב"א דמאחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי. דאין בו עוד משום בישול עכו"ם. משום דלא חשוב בישול אח"כ אפי' לענין שבת. א"כ איך תלה הרמב"ם דינים אלו זה בזה. דהא לדברי הכל דבר הנאכל כמו שהוא חי או מחמת מלחן יש בו משום בישול בשבת כמו שיתבאר לפנינו ס"ק י"ט בס"ד. אלא דליכא בהו משום אקרובי דעתא וכמ"ש הר"ן בפ"ב דביצה [בד' הרי"ף ח ע"ב] אהא דאם צלאן עכו"ם סומך עליהן משום עירובי תבשילין וז"ל שאעפ"י שאין בו משום בישולי עכו"ם לאו משום דלא להוי תבשיל אלא דהתם משום אקרובי דעתא הוא. וכל שנאכל כמות שהוא חי אין קירוב הדעת בבישולו. וא"כ איך הרכיב הרמב"ם דין דבר הנאכל כמו שהוא חי עם דין ניתבשל כמאכל בן דרוסאי. אלא ודאי הרמב"ם סובר דגם בנתבשל כמאכל בן דרוסאי יש בו עוד משום בישול. רק משום שראוי לאכילה קודם בישול העכו"ם חשוב דבר הנאכל כמות שהוא חי. כמו דגים מלוחים. אבל לעולם יש בו משום בישול בשבת. [ועי"ש בכ"מ בדין בישול עכו"ם]:

ה ואף שלפנינו ס"ק י"ט [אות כ"ב] ישבתי דעת המנחת כהן ורעק"א דס"ל דדעת הרמב"ם דדבר הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישול לענין שבת. זה הוא רק לפי ההנחה דהרמב"ם סובר שלאחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי יש בו עוד משום בישול יש לומר שדבר הנאכל כמו שהוא חי לגמרי כגון תפוחים אין בו משום בישול. אבל אם נאמר דמשנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו משום בישול. אי אפשר לומר דדבר הנאכל כמו שהוא חי לא יהא בו משום בישול. וראי' משמן דלענין בישולי עכו"ם חשוב נאכל כמו שהוא חי ובשבת יש בו משום בישול. רק לפי ההנחה דלאחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי יש בו עוד משום בישול יש לומר דשמן דומה לנאכל כמו שהוא חי רק לקצת בני אדם עי"ש היטב:

ו ומ"מ מה שדעת הב"י דלהרמב"ם דבר המבושל כמאכל ב"ד יש בו משום בישול מן התורה גם מה שפסק בסי' רנ"ג [סעי' א'] דדבר שלא היה מבושל כל צורכו אף שהיה מבושל כמאכל ב"ד אסור להחזירו בשבת ע"ג כירה גרופה וקטומה לפענ"ד ליתא. כאשר אבאר בס"ד:

ז והנה הטור סימן שי"ח כתב ואם לא נתבשל כל צורכו אפי' שנתבשל כמאכל ב"ד שייך בו בישול אפי' בעודו רותח. והקשה הב"י דהא מפורש בהרא"ש [פ"ג סי' י"א] דמשהגיע למאכל בן דרוסאי לא מחייב עליו אלא א"כ נצטנן והרתיחו. ואין לומר דמ"מ מדרבנן שייך בו בישול עד שיתבשל לגמרי דמנ"ל להטור לחלק בכך. ובדרישה [אות ד'] כתב דבאמת הטור אוסר מדרבנן אך לא כתב שום ראי':

ח ולפענ"ד דהטור מדברי הרא"ש עצמו למד זה. שהרי כתב בפרק כירה [סי' ב'] בהא דאסור להחזיר אפי' מבעוד יום אם אין שהות להרתיח מבעוד יום דדוקא בנתבשל כל צורכו. אבל כל זמן שלא נתבשל כל צורכו נוטל ומחזיר כל היום. וע"כ כמ"ש הב"י והקרבן נתנאל דבזה לא שייך לגזור שיבשל בשבת דלא נחשדו ישראל על השבתות. ואי לאחר שנתבשל כמאכל ב"ד לא שייך בו עוד בישול אפי' מדרבנן א"כ לאחר שנתבשל כמאכל ב"ד יש לגזור שיחזיר בשבת כמו בנתבשל לגמרי. אלא ודאי דעוד יש בו משום בישול מדרבנן:

ט עוד ראיה מהא דכתב הרא"ש בפ"ב דע"ז [סי' ל"ב] דאם בישלו עכו"ם כמאכל ב"ד יש תקנה שיבשלנו הישראל לגמרי דיש בישול אחר בישול. ואי אפי' מדרבנן לא הוי בישול לאחר שהגיע לכמאכל ב"ד. א"כ מה סברא שיועיל בבישולי עכו"ם. אלא ודאי דמדרבנן יש בו עוד משום בישול וע"כ מועיל בבישולי עכו"ם דדרבנן אפי' להקל: (י) וכן צ"ל לדעת התוס' שכתבו ריש פרק כירה [לו ע"ב] דסתם חמין ותבשיל אפי' לא בישל כל צורכו. ובמשנה שם תני ב"ה אומרים אף מחזירין ובגמרא דמחזירין אפילו בשבת ומוכח דמשהגיע לכמאכל ב"ד אין בו משום בישול דבר תורה דאל"כ איך הותר להחזיר בשבת. ואלו בההוא דכל שבא בחמין מלפני השבת כתבו התוס' [לט.] דהיינו בנתבשל כל צורכו. ומפורש בחידושי הר"ן דהתוס' פליגי אהרשב"א דס"ל דאפי' נתבשל רק כמאכל ב"ד מותר לשרותו בחמין בשבת. וא"כ סותרין דברי התוס' אהדדי. וע"כ דאינהו מחלקים דמן התורה אין בו עוד משום בישול. וע"כ מותר להחזיר. מאחר דאין בו משום בישול מן התורה מהני טעמא דחזרה. אבל מדרבנן יש בו משום בישול כל זמן שלא נתבשל כל צורכו. וע"כ מתני' דפ' חבית דמתיר לכתחלה ע"כ מיירי בנתבשל כל צורכו:

יא וכן מוכח בהרא"ש בפ' כירה [סי' י"א] שכתב דעת רש"י דאפי' בדבר רותח יש בו משום בישול מדרבנן. [דודאי מן התורה אין בו משום בישול מדמותר להחזיר רק מדרבנן יש בו משום בישול ובאיסור דרבנן מהני טעמא דחזרה]. והב"ח הגיה תיבת מדרבנן וכתב דצ"ל מדבריו. ולפענ"ד א"צ להגיה:

יב וכן נלענ"ד דעת הטור שכתב בסימן רנ"ג דהא דמחזירין בשבת היינו בעודה רותחת. וכוונתו דאלו בנצטננה הא מחייב משום בישול. ולמה לא כתב דדוקא בנתבשלה לגמרי ולאפוקי מדעת הרשב"א ורי"ו וסייעתם דס"ל דמשהגיע לכמאכל ב"ד מותר להחזיר. אלא ודאי דעת הטור באמת דמותר להחזיר דכיון דמן התורה לא הוי בישול לא חשוב בישול מדרבנן כיון שאינו מבשל בתחלה אלא מחזירה. ותדע דהא לאחר שהונחה ע"ג קרקע ואין דעתו להחזירה חשוב בישול מדרבנן אפי' נתבשלה לגמרי ואפי' מצטמק ורע לו. ומ"מ להחזיר מותר שאינו נראה כעושה מלאכה מחדש אלא כמחזירו למלאכתו ראשונה. וע"כ משהגיע לכמאכל בן דרוסאי ג"כ מותר. וגדולה מזו דעת הדרישה סימן שי"ח דאפי' לענין איסור תורה מהני סברא דחזרה בנצטנן. אלא דהא ליתא ואין סברא לומר כן. אבל באיסור דרבנן שפיר נאמר כן כנ"ל: (יג) ומצאתי סיוע לדברינו מדברי הטור סי' רנ"ז דבפירות הנאכלין חיים כתב שצריך לזהר שלא להחזיר הכיסוי אם נטלו. ואלו בהגיע לכמאכל בן דרוסאי לא הזהיר רק שלא להוסיף על הכיסוי אבל להחזיר לכיסוי הראשון משמע דמותר. וכן הם דברי ספר התרומה שממנו מקור דין זה וכן העתיק בש"ע. והיינו דמשום דמשהגיע לכמאכל ב"ד שוב אין בו עוד משום איסור בישול אלא מדרבנן וע"כ מותר להחזיר. משא"כ בפירות הנאכלין חיים דיש בהם משום בישול מן התורה ע"כ אסור להחזיר. רק להוסיף בכיסויו אף בשכבר נתבשל כמאכל ב"ד אסור כיון דמקרב בישולו. וכתב הרא"ש פרק כירה סימן י"א דמקרב בישולו בשבת חייב וענין קירוב זה לא היה בו מעולם ע"כ אסור. והא דקי"ל [סי' רנ"ג ס"ב] דמותר להחזיר מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה. י"ל ההוא כשבישלה כל צורכה. [וראיה שהירושלמי שממנו מקור דין זה בחמין דר' אושעיא קאי וממנו הוכיח הר"ן דמצטמק ורע לו אסור להחזיר אאינה גרופה וקטומה. וע"כ דפשיטא להו שהוחמו כל צורכן דאל"כ אין ראי' משם כמ"ש הרשב"א והרמב"ן דכל שלא נתבשל כל צורכו חשוב כמצטמק ויפה לו]:

יד וכן מוכרח דעת רבינו ירוחם שכתב הב"י בשמו בסימן שי"ח דמשהגיע לכמאכל בן דרוסאי מותר להחזיר [רק בנצטנן בלח אסור דהוי מבשל גמור לשיטתו]. ואלו בהא דכל שבא בחמין מע"ש מותר לשרותו בחמין. כתב בשם הרבינו ירוחם דהיינו בנתבשל כל צורכו דוקא. אלא ודאי דס"ל ג"כ כנ"ל דמדרבנן יש בו משום בישול ולהחזיר לא חשוב כלל בישול אף מדרבנן:

טו ואחר שהוכחנו שכן דעת התוס' והרא"ש והטור ורבינו ירוחם. יש לנו להשוות גם דעת הרמב"ם לדעתם. ונאמר דמ"ש הרמב"ם המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צורכו פטור. לאו להשמיענו דאם לא היה מבושל כל צורכו חייב. אלא משום דכתב המבשל על האור וכו' פטור. ובא להשמיענו דדוקא על האור הוא דפטור אבל אסור אבל בתולדת האור או כנגד המדורה מותר לכתחלה. היה מוכרח לכתוב דבר שהיה מבושל כל צורכו. דאם הי' כתב דינו במבושל סתם והי' במשמע דאפילו בנתבשל רק כמאכל ב"ד דוקא על האור פטור אבל אסור. אבל בתולדת האור או כנגד המדורה מותר אפי' לכתחלה. ובאמת זה אינו כנ"ל בשם הפוסקים דעכ"פ מדרבנן יש בו משום בישול. וע"כ היה מוכרח הרמב"ם לכתוב דינו בנתבשל כל צורכו. לומר דדוקא בנתבשל כל צורכו דשוב אין בו משום בישול כלל אף מדרבנן הוא דע"ג האור פטור אבל אסור. הא בתולדת האור או כנגד המדורה מותר לכתחלה. אבל בלא נתבשל כל צורכו אפי' בתולדות האור או כנגד המדורה אסור דיש בו משום בישול מדרבנן מיהת: (טז) העולה מזה דדעת רוב הפוסקים דבנתבשל כמאכל ב"ד אין בו עוד משום בישול מן התורה. אבל יש בו משום בישול מדרבנן. ומכל מקום להחזיר מותר לכתחלה: (יז) וראי' ברורה ומפורשת מצאתי בירושלמי פרק יציאות השבת [יג ע"ב] ר' ביבי בשם ר' יוחנן תבשיל שור שנתבשל כאכילת בן דרוסאי מותר להחזירו ע"ג כירה גרופה וקטומה ותייא כיי [פי' ואתיא כי האי] דמר ריב"א בשם ר' יוחנן השופת הקדירה ע"ג גחלים מתרין בו לכשיתבשל כאכילת בן דרוסאי חייב. [ועיין שם בק"ע בשר שור רבותא דאפי' בשר שור חשוב בישול כמאכל בן דרוסאי]. הרי מפורש דמשום דכמאכל ב"ד חשוב כאלו נתבשל מותר להחזירו. וע"כ בשבת מיירי דאלו סמוך לחשיכה א"צ לטעם זה. ותמוה טובא על הב"י שפסק בסי' רנ"ג דאסור להחזיר כ"ז שלא נתבשל כל צורכו והוא להיפוך מדברי הירושלמי. וכ"ש לפי מה שפסק הוא עצמו דאין איסור חזרה ע"ש עם חשיכה. וע"כ הירושלמי ההוא בשבת מיירי. ומלבד זה ג"כ מוכח דהירושלמי בשבת מיירי דאל"כ למה תלה משום דכמאכל ב"ד חשוב בישול. ואולי חזר בו הרב"י וע"כ לא כתב דבר זה בש"ע. ועיין לפנינו ס"ק מ"ח [אות ה'] יתבאר בס"ד דעת הרא"ה והתוס' ישנים דאפי' במבושל כל צורכו יש בו משום בישול מדרבנן. [ובכלי ראשון מותר משום דאין דרך בישול בכך]. ואעפי"כ מותר להחזיר בשבת. וע"כ דחזרה לא חשוב בישול בדרבנן ומסייע למה שכתבנו:

יח קשה לי לדעת הרשב"א וסייעתו דלאחר שנתבשל כמאכל ב"ד אין בו משום בישול כלל ואפי' מדרבנן. מה חידש ר' יוחנן באמרו בע"ז [לח.] כל שהוא כמאכל ב"ד אין בו משום בישולי עכו"ם הא אפילו בשבת דחמיר טפי אין בו עוד משום בישול. וכל שכן לענין בישולי עכו"ם:

יט ונ"ל משום דבבישולי עכו"ם בעולה על שלחן מלכים תליא מילתא והוה אמינא דאין האיסור חל בשעה שהגיע לכמאכל בן דרוסאי דאז עדיין אינו עולה על שלחן מלכים והאיסור חל בשעה שנתבשל כל צורכו. וע"כ לענין בישולי עכו"ם בגמר בישולו קרוי בישול קמ"ל. ואפשר דהטעם לפמ"ש הריטב"א פ' כל הבשר [קח ע"ב] בהא דבאיזה בישול אמרו כל שאחרים אוכלין אותו מחמת בישולו. וכתב הריטב"א דהיינו כמאכל ב"ד שעכו"ם אוכלין אז. וכיון דטעם עולה על שלחן מלכים כתב הרמב"ם [מא"ס פי"ז הט"ו] משום שאין אדם מזמין את חבירו על דבר שאינו עולה על שלחן מלכים. וכיון שאצל העכו"ם עולה על שלחן מלכים בכמאכל בן דרוסאי שפיר חיישינן שמא יזמין על המבושל כמאכל בן דרוסאי כיון שאצלו הוא חשוב בשיעור הזה:

כ ובזה אפשר ליישב מה דק"ל בדברי המחבר יו"ד סי' קי"ג ס"ט. אם בשלו עכו"ם כמאכל בן דרוסאי ובא ישראל וגמרו יש לאסור אלא א"כ לצורך שבת כו'. ואלו בסימן קי"ב סעיף י"ב אם אפה העכו"ם הפת אפי' קרמו פני' בתנור מועיל חיתוי ישראל כל זמן שהפת צריך להתנור. ולהנ"ל ניחא דדוקא בישול שהעכו"ם אוכלין בכשיעור הזה נאסר אז התבשיל. אבל פת לא מצינו שהעכו"ם ימהרו לאכול בכדי אכילת בן דרוסאי. וטעם יש בדבר שבישול דרכו סמוך לאכילה ע"כ בשהגיע לכמאכל ב"ד הם ממהרים לאכלו. אבל פת דרכו לאפות לאיזה ימים ואינו עולה על שלחן מלכים עד שיוגמר כל צורכו. ומשמע ברי"ו הובא בש"ך [יו"ד] סי' קי"ב ס"ק ה' שגם בפת אין איסור וא"כ אין איסור הפת רק בשעה שיוגמר ע"כ מועיל גמר ישראל:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה