אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת האופה אות א
[א] (א) אחד האופה את הפת כו'. ש"ס מכילתין ע"ד. אמר רב פפא שבק תנא דידן בישול סממנין דהוה במשכן ונקט אופה [פירש"י דלא שייך במלאכת המשכן כלל] תנא דידן סידורא דפת נקט [פירש"י סידורא דפת שהתחיל בו נקט ואופה במקום בישול דסממנין הוא דהוא בישול דפת]. משננע דאופה הוא נמי אב מלאכה. וברמב"ם פ"ט [ה"א] מהלכות שבת האופה כגרוגרת חייב אחד האופה את הפת או המבשל את המאכל או את הסממנין או המחמם את המים הכל ענין אחד הוא. משמע דהכל הוא אב מלאכה. ובהלכה ה' שם הניח בשר על גבי גחלים אם נצלה בו כגרוגרת חייב. ובהלכה וא"ו התחיל לחשוב תולדות מכלל דעד הלכה זו הכל הוא אב מלאכה. וצולה נמי אב מלאכה הוא:
ב ויש לעיין לפי מה שלמדו האחרונים מש"ס סנהדרין ד' ע"ב דטיגון לא חשוב דרך בישול ואין בו משום בישול בב"ח מן התורה. וכ"ש צלי דלא חשוב דרך בישול. וכ"כ הר"ן חולין [בד' הרי"ף מ"ג.] בשמעתא דטיפת חלב דאין בבשר בחלב קליפה מן התורה דדרך בישול אסרה תורה. הנה מבואר דצלי לא חשוב דרך בישול ודינו כמו כבוש או מליח:
ג ומה שהקשו קצת אחרונים על זה מדכתיב בד"ה [ל"ה י"ג] ויבשלו את הפסח באש. וכן בתורה כתיב [דברים ט"ז ז'] ובשלת ואכלת גבי פסח. וכן בנדרים מ"ט. הנודר מן המבושל מותר בצלי ובגמ' שם תנא ר' יאשי' אוסר ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ויבשלו את הפסח באש כמשפט. נראה לי ליישב ע"פ הש"ס חולין קל"ז. גבי קיטוף דלא מיקרי קצירה. ומ"מ במידי דאורחי' בקיטוף חשוב קיטוף קצירה עיי"ש. ה"נ יש לומר בצלי אף דנימא דלא נקרא בישול. מכל מקום בפסת דאורחי' בצלי חשוב הצלי בישול. אבל במידי דאורחי' בבישול שפיר יש לומר דצלי לא חשוב בישול כנ"ל. והיינו דאמר ר' יאשי' בנדרים אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר דשאני פסח דאורחי' בצלי וע"כ אין זה ראי' גמורה. ובפירוש הר"ן שם כתב שאין ראי' גמורה דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. וקשה לפי מה דס"ד דר' יאשי' סובר הולכין בנדרים אחר לשון תורה. אך לפי מה שכתבתי אתי שפיר:
ד והנה לפי זה צריכין לומר דהא דחייב בשבת על הצולה אף במידי דאורחי' בבישול היינו דמ"מ הוה תולדה דמבשל. ואף דבעלמא לא חשוב בישול. שאני שבת דאיתרבי תולדות מקרא דמאחת מהנה. וכמ"ש כיוצא בזה התוס' בכורות כ"ה. בהא דמחייב בשבת על קיטוף משוס תולדה דקוצר אף דלגבי קצירה קודם לעומר לא חשוב קיטוף קצירה מ"מ בשבת חייב משום תולדה:
ולפי זה צריך עיון על הרמב"ם מדוע מחשב צולה לאב מלאכה:
ה וראיתי להרב לחם משנה פי"ב מה"ש ה"ח דמאחר שאין נ"מ לדינא בין אב לתולדה לכן לא דקדק הרמב"ם בזה. וע"כ כתב הרמב"ם שם דהכנסה מרה"ר לרה"י הוא ג"כ אב מלאכה אף דבפרק הזורק [צו ע"ב] איתא דהוצאה היא אב והכנסה היא תולדה. אך אשתמיטתי' להרב לחם משנה חידושי הרשב"א שם שכתב דלר' אשי דקיי"ל כוותי' הכנסה נמי היא אב מלאכה ונשארו דברי הרמב"ם בחזקתן שבדקדוק נאמרו. והא דחשב צולה לאב צריך ביאור:
ו אך בירורן של דברים לפי מה שכתבנו בביאורנו למלאכת זורע סק"ב אות ו' בס"ד במבריך ומרכיב דבשבת הוויין אב מלאכה ובשביעית הוויין תולדה על פי המבואר ברמב"ם פ"ז [ה"ג] מה"ש שנתן טעם במבריך ומרכיב דהוויין אב מלאכה משום דכל אחת לצמוח דבר מתכוין. והיינו דאף שהמעשה מחולק קצת. מ"מ הכוונה אחת. והתינח בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אזלינן בתר הכוונה. משא"כ בשביעית עיי"ש: (ז) ולפי"ז ה"נ צולה ומטגן מאחר דלהכשירו לאכילה מתכוין כמו מבשל ע"כ הוויין אב מלאכה. מה שאין כן בבשר בחלב דלאו במחשבה תליא מילתא. ולפי"ז היינו טעמא דאופה דהוה אב מלאכה אע"ג דלא הוה ממש במשכן משום שכוונתו ג"כ להכשירו לאכילה. וכל שכן הוא דעיסה דרכה באפי'. ואפילו בשאר דברים חשוב מבשל כמו צלי' דפסח דחשוב בשול משום דאורחי'. והא דמקשה הש"ס שבק תנא דידן בישול סממנין דהוה במשכן ונקט אופה. לאו למימרא דאופה הוה תולדה. אלא דמ"מ יותר הו"ל להתנא לחשוב מבשל דהוה ממש במשכן:
ח ודע דבירושלמי [נ ע"ב] איתא את אמר אפי' תולדה לבישול ואת אמר הכי [פי' דהתנא חשבו בין האבות] ומשני כמו בש"ס דידן עי"ש. הרי דהירושלמי ס"ל דאופה הוא תולדה וכ"ש צולה:
הגם שכתבתי בפתיחת החיבור [אות י' ואילך] דהירושלמי דקאמר אפי' תולדה לבישול הוא רק לרבי אבל לדידן אפייה הוא אב מלאכה. היינו משום דלהירושלמי ילפינן המלאכות מקרבנות המשכן. ולדידן דאית לן אפיית לחם הפנים אינן דוחות את השבת ילפינן מלאכת אפייה מאפיית לחם הפנים ושפיר הוי אב. ורק לרבי דאית לי' דאפיית לחם הפנים דוחה את השבת וליכא למילף מלאכת אפייה מלחם הפנים ומבישול סממנין יליף לה ע"כ אפייה היא רק תולדה. וכל זה הוא להירושלמי אבל לדעת רש"י ורמב"ם דהש"ס דידן פליג על הירושלמי ואין למידין המלאכות אלא מהמשכן וכליו לבד ולא מקרבנות עי"ש. ושוב גם לדידן אין לנו ללמוד מלאכת אפייה רק מבישול סממנין ושוב יהי' אפייה תולדה לבישול גם לדידן כמו להירושלמי אליבא דרבי. ומהירושלמי נשמע לש"ס דידן. כמו להירושלמי לרבי דיליף מבישול סממנין הוי אפייה רק תולדה. כ"כ להש"ס דידן דכולהו ילפו מבישול סממנין הוי אפייה רק תולדה: (ט) אך אין להקשות מהירושלמי על הרמב"ם שהרי הרמב"ם ע"כ סבירא לי' דהירושלמי והש"ס דידן פליגי בהא דאבות ותולדות דהש"ס דידן קאמר [עג ע"ב] החורש והחופר והחורץ כולן מלאכה אחת הן. וכן הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב כולן מלאכה אחת הן. וכן הקוצר והבוצר והגודר והמסיק והאורה כולן מלאכה אחת הן. ומלשון זה למד הרמב"ם שהן כולן אבות מלאכות כמ"ש המ"מ פ"ז [ה"ד] מה"ש. ובירושלמי [מז ע"ב] ליתא להאי לישנא ואדרבה דאיתא שם להדיא. תני ר' חייא חפר חרץ נעץ תולדות להחרישה. הרי דהירושלמי והש"ס דידן פליגי בהא מילתא לפי דעת הרמב"ם פ"ז מה"ש. וע"כ אין להקשות לדידי' מהירושלמי מידי:
י אך כ"ז הוא לדעת הרמב"ם. אבל לדעת המאירי [עג.] והרמ"כ [בכס"מ פ"ז ה"ב] דס"ל דנוטע מבריך ומרכיב אינן אלא תולדות. נראה ברור דה"ה צולה אינו אלא תולדה ולא חשוב אב רק מבשל ממש. ואפילו אופה דאורחי' באפי' נמי אינו אלא תולדה לדידהו. שהרי נוטע ודאי אורחי' ואעפי"כ אינו אלא תולדה לדידהו. מה גם דלדידהו דס"ל דהירושלמי והש"ס דידן לא פליגי מידי בהא מילתא שוב בודאי ס"ל כהירושלמי הנ"ל:
יא אך ראיתי בספר יראים [סי' רעד. דף קלד.] שכתב אופה ומבשל אחת הן ואח"כ כתב (תולדה דאורייתא) האי מאן דשדא סיכתא לאתונא כו'. מכלל דס"ל דאופה הוא אב מלאכה [ואפשר ה"ה צולה] אף שבעל ספר יראים חשוב נוטע מבריך ומרכיב בתולדות זורע וכן בוצר גודר מסיק ואורה בתולדות קוצר [שם. דף קלא ע"ב]. וכן מנפץ מנפט תולדה דדש [שם, דף קלב ע"ב]. ומ"מ חושב אופה אב מלאכה ותיקשי לדידי' מהירושלמי:
יב אך ראיתי חידוש בספר יראים דבמקום שהש"ס אמר סידורא דפת נקט. כתב הספר יראים סידורא דכתיב נקט. נראה דהיינו מה דכתיב [שמות ט"ז כ"ג] את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. ונראה דמטעם זה חשב אופה אב דאין סברא שיקדים הכתוב לדבר בתולדה ואח"כ באב. ולפי"ז הוכיח דהש"ס דידן דמייתי האי קרא להכי ס"ל דאופה הוא אב. וצולה לדידי' עדיין צ"ע:
יג קיצור הדברים. לדעת הרמב"ם בין צולה בין אופה הכל הוא אב מלאכה. ולדעת המאירי והרמ"כ דס"ל דנוטע אינו אלא תולדה דזורע. בודאי ס"ל דצולה וגם אופה אינן אלא תולדות דמבשל. אך בעל ספר יראים אף דס"ל דנוטע הוא תולדה מ"מ אופה הוא אב וזה לפי גרסתו סידורא דכתיב נקט [אבל גרסת המאירי הוא כגרסתנו סידורא דפת נקט]. ואפשר לדעת ספר יראים ה"ה צולה הוא אב דצולה הוא כמו אופה ממש. ויותר נראה לדידי' דס"ל דצולה אינו אלא תולדה: