אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת דש אות ל
[ל] לימינעס דינן כשאר פירות וכו'. לימינעס כתב הב"י דמותר לסוחטן אף שסוחטין אותן למשקין עם צוקר ומים. מ"מ כיון שאין סוחטין אותם למשקה בפני עצמו לא חשוב משקה. והנה הב"י כתב בזה שני לשונות לשון הא' כיון שאין דרכן לשתותן בפני עצמו רק עם מים וצוקר ולשון הב' כיון שאין דרך לסוחטן בפני עצמו רק לתוך המים וצוקר. וכלשון הב' נראה לי להכריע דללשון הא' יקשה משום. בוסר. ומלילות בפרק קמא דשבת [יט.] דאסור סחיטתן ומבואר שם בתוס' משום דעומדין למשקין טפי מפגעין ועוזרדין ודומים לתותים ורמונים ואף שהם לטבל כמו שפירש"י שם ואין במשמע שיחלקו רש"י ותוס' במציאות רק צ"ל כלשון השני דהיתר לימינעס משום שסחיטתן לתוך משקין:
והרב בש"ע [סק"י] כתב דלדעת רש"י ותוס' דאסרי לסחוט שאר פירות למימיהן ה"ה דאסור לסחוט לימינעס לשתות עם מים וצוקר. ולא ידעתי למה דהא טעמם כיון דאחשבינהו הוי ליה משקה והכא דלא אחשבינהו אלא לשתות עם מים וצוקער וכה"ג לאו משקה היא מותר. ואם הי' בו איסור לרש"י ותוס' גם להרי"ף והרמב"ם הי' איסור כיון דדרכו בכך בצירוף טעמא דאחשבינהו. אלא ודאי דהכא לא שייך אחשבינהו דלא אחשבי' למשקה בפני עצמו אלא ליתן טעם במשקה וזה ברור ופשוט. מלבד זה יש לו היתר כיון דעיקר סחיטת לימינעס הוא בשעת שתי' דומה להא דס"ס שכ"א בקליפות שום ובצלים. ועי' לעיל סק"ג שהארכנו בזה:
וראיתי בסוף תשובת הרמב"ם נדפסה תשובה אחת אשר השיג על הטור שאסר לסחוט הבוסר לתוך הקדירה משום שאין הבוסר ראוי לאכילה כדעת ר"ת והתיר לסח וט לימינעס ומעולם לא ראה אוכלין לימינעס. עי"ש. ולדידי לא קשה מידי דבוסר המשקה היוצא ממנו ראוי בפני עצמו לטבל בו אבל לימינעס אינו לטבל בו רק לשתותו עם מים ואף כשמעורב במים אינו ראוי בלא מיתוק צוקער וע"י מיתוק הצוקער אף הלימינע בעצמו הוא ראוי כשמטגנין אותו עם צוקער ועושין ממנו מרקחת רק שבלא טיגון אינו מתערב הצוקער היטב בהלימינע ומים הנסחטין מהלימינע מתערבין היטב בהצוקער מ"מ כיון דכמו שאוכלין עתה במיתוק הצוקער ראוי הלימינע ג"כ בעצמו ע"י טיגון הוי מפרק אוכל מאוכל. ולפי"ז נראה אם יסחוט הלימינע לטבל בו בפני עצמו שוב יאסור כמו סחיטת הבוסר: