אור ברסלב
אגלי טל מלאכת דש אות כט

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת דש אות כט

מלאכת דש אות כח

[כט] (א) להוציא מהן משקין וכו' במכילתין קמ"ד ע"ב תניא סוחטין בפגעין בפרישין ובעוזרדין אבל לא ברמונים ושל בית מנשיא בר' מנחם הי' סוחטין ברמונים [פירש"י הי' רגילין לסחוט רמונים בחול אלמא איכא דסחיט להו הלכך בשבת אסור] וכו' אמר רב נחמן הלכה כשל בית מנשיא בר' מנחם א"ל רבה לר"נ מנשיא בן מנחם תנא הוא [פירש"י בתמי' וכי איהו פליג למימר דבשבת אסור דתימא הלכתא כוותי' והא לא הוזכר אלא לדברי התנא לראי' דהאי תנא הוא סבר כותי'] וכי תימא הלכה כי האי תנא דסבר לה כשל מנשיא בן מנחם [פירש"י הא דאמר הלכה כשל בית מנשיא ה"ק הלכה כהאי תנא דאסר ברמונים הואיל וקאי מנשיא כוותי' דסוחטין רמונים בחול אלמא בני סחיטה נינהו] ומשום דסבר כמנשיא בן מנחם הלכה כמותו מנשיא בן מנחם הוי רובא דעלמא [פירש"י דמשום איהו לחודי' נשווי' דרך רמונים לסחיטה] אין דתנן המקיים קוצים בכרם ר' אליעזר אומר קדש [מקדש התבואה משום כלאים דזריעה הוא] וחכמים אומרים אינו מקדש אלא דבר שכמוהו מקיימין וא"ר חנינא מ"ט דר"א שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהן. [אלמא דמשום חד מקום דאחשבינהו משוינן להו דבר חשוב] מידי אריא ערביא אתרא [היא וחשיבותא דרבים הוי חשיבותא] הכא בטלה דעתו אצל כל אדם [חד גברא לחודי' הוא נימא בטלה דעתו] אלא היינו טעמא [דר"נ דאמר הלכה אין סוחטין] כדרב חסדא דאמר רב חסדא תרדין שסחטן ונתנן במקוה פוסלת את המקוה בשינוי מראה והא לאו בני סחיטה נינהו אלא מאי אית לך למימר כיון דאחשבינהו הוה להו משקה. רב פפא אמר משום דהוי דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה וכל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה פוסל את המקוה בשינוי מראה [פירש"י. טעמא דתרדין לאו משום חשיבותא דאחשבינהו הוא ולעולם לאו משקה נינהו והא דמפסיל משום דכל דבר שאין עושין ממנו מקוה שאינו מים או שלג או ברד פוסל את המקוה בשינוי מראה] עד כאן סוגית הגמרא:

ב וקשה למאי דמשני משום דאחשבינהו הוה להו משקה מאי אריא תותים ורמונים אפי' פגעין ואינך נמי כמו תרדין. ודעת רש"י ותוס' דבאמת גם שאר פירות אסור לסחטן למשקה משום דאחשבינהו והא דסוחטין בפגעין וכו' היינו למתק הפרי ובתותים ורמונים כיון דשל בית מנשיא סוחטין למשקה גזרינן דלא יסחוט אפי' למתק הפרי דילמא אתי לסחוט למשקה. אבל הרי"ף והרמב"ם [פכ"א הי"ב] והרמב"ן והרשב"א והר"ן סוברים דשאר פירות מותר לסחטן לכתחלה למשקה וקשה לדידהו דהא טעמא דאחשבי' אפי' בתרדין מהני. והב"י תירץ דקיי"ל כר' פפא דס"ל טעמא דרב חסדא לאו משום דאחשבינהו ואי קשה ושל בית מנשיא הוי רובא דעלמא. י"ל דלאו דוקא של בית מנשיא לחוד רק יש הרבה בני אדם שסוחטין אותם. ולפי"ז י"ל שגם רש"י ותוס' מודים דלמסקנא שאר פירות מותר לסוחטן ואם יש עיר אחת שסוחטין למשקה איזה פירי אסור בכל המקומות לסחוט המין ההוא דומיא דאסור לקיים קוצים משום ערביא עכ"ד הב"י. והוא דחוק מאוד ליישב קושית הגמרא דמי דמי ערביא אתרא הוא וכו' בתירוץ שלא נאמר בגמרא. והט"ז [סי' ש"כ סק"א] תירץ דשאר פירות סתמן לגופן לרככן ותותים ורמונים סתמן למשקין [וע"כ בתרדין נקט רב חסדא סחטן ונתנן למקוה דמשמע שבמכוון סחטן כדי ליתנם למקוה] אבל אם סוחטן בפירוש למשקין גם שאר פירות אסור עכ"ד. ולא משמע כן מדברי הפוסקים:

ג ובעיקר הקושיא דמשום אחשבי' גם שאר פירות יאסר הנה לא הי' לפני הב"י והט"ז חידושי הרשב"א שלא הי' בדפוס בימיהם ושם מפורש דאחשבי' לא מהני רק במה שמקצת בני אדם סוחטין [ותרדין דומים לתותים ורימונים כן מפורש בחידושי הרמב"ן] ורב פפא נמי לא פליג אטעמא דאחשבי' רק דבמקוה יש עוד טעם אחר. ונראה לי לבאר דברים אלו בטוב טעם עפ"י מ"ש התוס' עירובין כ"ח. ד"ה ובכל דשל בית מנשיא הי' להם הרבה רימונים וכל העולם אם הי' להם הרבה רימונים כמו של בית מנשיא הי' ג"כ סוחטן וע"כ אם הי' של בית מנשיא עיר שלימה לא הי' בטלה דעתן אך מאחר שהם יחידים אף בכה"ג בטלה דעתן דסוף סוף כל העולם אין להם הרבה רימונים ואיו סוחטין. והנה הדבר ברור דגם בכל העולם אם הי' להם הרבה רימונים שלא הי' מספיקים לאוכלם הי' ג"כ סוחטין מהן ועושין משקה ומקרא מלא הוא [שעושין משקה מרימונים] שיר השירים ח' ב' אשקך מיין הרקח מעסיס רמונים וא"כ גם עתה שאין להם הרבה רמונים מה שאין עושין משקה מהמעט רמונים שבידיהם הוא משום דאכילתם נוח להם יותר. אבל לאחר שנסחטו הרמונים שוב מחזיקים את הנסחט למשקה כיון שעכשיו בטלה אכילת הרמונים ההם. וע"כ לאחר שנסחט שפיר מהני מחשבתו למשקה דלא שייך לומר בטלה דעתו אצל כל אדם דלאחר שנסחט גם כל אדם יחזיקו אותו למשקה [אבל בלא מחשבתו לא יחשב משקה ממילא דהא אפי' סלי זיתים וענבים היוצא מהן שלא לרצון אינו משקה] אבל קודם שנסחט היה רצון סחיטתן בטל אצל כל אדם שאינם רוצים בסחיטתן דאכילתם עדיפא להו. וע"ז שפיר משני הש"ס כיון דאחשבינהו הו"ל משקה דמחשבתו בשעת סחיטה להחזיק אותו למשקה אחר סחיטה לא בטלה עכ"פ שגם כל העולם מחזיקים הנסחט הזה למשקה. ונהי דרצון סחיטתו בטלה אבל רצונו להחזיק אותו למשקה לא בטלה כלל. וכ"ז הוא בתותים ורמונים אבל שאר פירות דאף אותם שיש להם הרבה שאין מספיקין לאוכלן אין סוחטין אותן שבעצם אין מחזיקין היוצא מהן למשקה. א"כ גם מחשבתו גרידתא להחזיק אותו למשקה אחר שנסחט גם זה בטל אצל כל אדם:

ד האמנם כי יש לעיין מהא דספ"ה דמכשירין השוקל ענבים בכף מאזנים היין שבכף טהור. עד שיערה לתוך הכלי. והר"ש הביא תוספתא אעפ"י שחישב עליו טהור כינסו לתוך הכלי טמא. הרי דמחשבה גרידא לא מהני לעשותו משקה. ויש ליישב דה"נ הא סוחטו לתוך כלי ונהי דרצון סחיטתו בטל אצל כל אדם. מ"מ מחשבתו שלאחר שנסחט יבוא לכלי לא בטל וכיון שסוחטו לכלי הוי משקה:

ה והנה במ"ש הב"י שאם בני עיר אחת סוחטין אסור בכל העולם חולק עליו הרמ"א. והמג"א [סק"א] כתב שהדין עם הרמ"א והשיב על ראיות הב"י ממקיים קוצים דאסור בכל העולם משום ערביא. דזה דברי ר' אליעזר ואנן קיי"ל כחכמים דאינו אסור רק בערביא. [וכבר כתבו התוס' דהוי מצי הש"ס להקשות. כדמשני אין דתנן המקיים וכו'. הניחא לר"א אלא לרבנן מאי איכא למימר] אך לפמ"ש בשם הרמב"ן והרשב"א דמסקנא משום דאחשבי'. יש לומר דמשום עיר אחת מהני מחשבתו אפי' בשאר מקומות ולא דמי למקיים קוצים שהוא לא זרען רק שלא עקרן ולא שייך כלל טעמא דאחשבי' [וכן משמע במג"א דלטעמי' דאחשבי' אסור אפי' בשאר מקומות] וכיוצא בזה איתא בר"ן פ"ק דקידושין דבפחות משוה פרוטה לא מהני לדידי שוה לי. לאו כל הימנו לתת עליו תורת כסף. מ"מ אם שוה פרוטה באיזה מקום אפי' במדי שוב מועיל לדידי שוה לי בכל מקום. וה"נ בשאר פירות דאינם עומדים למשקה לאו כל הימנו ליתן עליו תורת משקה. אך במה שבני עיר אחת סוחטין אותו וחשוב שם משקה. שוב מועיל מחשבתו לשווי' משקה בכל מקום:

ו ולענין הלכה הנה הב"י לפי שיטתו דאף רש"י ותוס' מודים דלמסקנא לא אמרינן טעמא דאחשבי' ושאר פירות מותר לסחטן לכתחלה. הדבר מבורר בלי מחלוקת. אך אני תמה על הב"י בזה דמפורש בתוס' דף י"ט ע"א דמסקנא הואיל ואחשבינהו הו"ל משקה. מ"מ להלכה ברור לפסוק כהרי"ף וסייעתו דרבים נינהו. ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכן פסק המג"א [סי' ש"כ סק"א]. רק במקום שנהגו להחמיר כרש"י ותוס' יעשו כמנהגם:

ז והנה דעת רש"י ותוס' דתותים ורימונים אסור לסוחטן אף לממתק הפרי גזירה שמא יסחוט למימיהן ושאר פירות לגופן מותר ולמימיהן אסור. דכיון דאחשבינהו הו"ל משקה ולגופן לא גזרינן שמא יבוא לסחוט למימיהן כיון שאין דרך לסחוט למימיהן. והנה לשיטתם צ"ל דכבשים ושלקות דומים לשאר פירות שאין דרך לסוחטן כלל דאל"כ נגזור לגופן אטו למימיהן. ושיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטוש"ע דתותים ורמונים אסור לסוחטן למימיהן ושאר פירות אפי' למימיהן מותר. ולשיטת הרשב"א דכבשים דמי לתותים ורמונים א"כ מוכח דתותים ורמונים לגופן מותר. ואפי' לתוס' רי"ד דמפרש הטעם משום דאית בי' משקין דאתי מעלמא א"כ יש לומר שאין דרך לסוחטן כלל אבל בתותים ורמונים אף לגופן אסור. מ"מ מהיכי תיתי לחדש גזירה שלא הוזכרה בתלמוד:

והב"י כתב בשם שיבולי הלקט דאם סחט שאר פירות לקערה מותר דטעם איסור לקערה משום דלא מוכחא דלאוכלין בעי לה. אבל בשאר פירות דסתמן לאוכלין מותר. ומשמע מדבריו דאפי' לרש"י ותוס' מותר. [וכן כתב המג"א להדיא דלהרי"ף והרמב"ם אפי' למשקה מותר]. ולענ"ד לרש"י ותוס' אף לקערה אסור דהא בש"ס הקשה אהא דמתיר שמואל לסחוט דג לצירו אפי' לתוך הקערה משלקות דאסר שמואל לסחוט למימיהן. ולדברי שיבולי הלקט הנ"ל מאי קושיא דהאי ע"כ שלקות לשיטת התוס' כשאר פירות דמי מדמותר לגופו וע"כ מותר לתוך הקערה אבל למימיהן לשתי' אסור. אלא ודאי שאר פירות כל למימיהן אסור אף דלאוכל בעי לה ואין היתר אלא לקדירה או בשסוחטן לגופן ודו"ק. ואפשר דשמואל דאמר לקערה מותר משמע אפי' לא בעי לאוכל ודוחק: (ח) והנה בדין תפוחים כתב הב"י דכתותים ורימונים דמי ועדיף מינה. והט"ז [סק"ה] כתב דדינן כשאר פירות כיון שבמדינתנו אין סוחטין אותן למשקין ודאי כוונתו הי' לרכך. והרב בש"ע שלו [סק"י] קבעו לפסק הלכה. ותמהני דהט"ז לשיטתו דאף שאר פירות אסור לסוחטן למימיהן משא"כ לדידן דמתירין לסחוט שאר פירות למימיהן ולענין זה אפשר דומים תפוחים לתותים ורימונים כדברי הב"י: (ט) מיהו בעיקר דין תפוחים דפשיטא לי' להב"י שדומים לתותים ורמונים ועדיפי מינייהו תמוה דברמב"ם פכ"א הל' י"ב מפורש דתפוחים מותר לסוחטן. והעירני לזה בני ר' שמואל נ"י. ומה שהביא הב"י דבזמן התלמוד היה עושין מתפוחין יין. אין ראי' שהי' עושין כן ברוב המקומות. ואף שמשמע בגמ' בהא דמקשה מי דמי ערביא אתרא. שאם מקום אחד הי' דרך לסוחטן אסור בכל המקומות לר' אליעזר. ואף לרבנן כתבנו לעיל דשוב מועיל מחשבתו בשאר מקומות. מ"מ הלא כתבו התוס' [צב ע"ב] דהא דערביא לא בטלה דעתם לגבי שאר מקומות משום דיש להם רוב גמלים וכל העולם אם הי' להם רוב גמלים הי' מקיימים קוצים. וכן הא דשל בית מנשיא שאם הי' עיר לא הי' בטלה דעתם היינו משום דיש להם רוב רמונים וכל העולם אם היה להם רוב רמונים הי' סוחטין. אבל ביש חילוק מנהגים בסחיטה בלא סיבה רק משום שאינו נוח להם משקה ההוא בטיל מעוטא לגבי רובא. ואפשר גם תפוחים כן דמה שסוחטין במקום אחד לאו משום שיש להם תפוחים יותר משאר מקומות וע"כ מותר לסוחטן בכל מקום דבטלה דעתם. ובאור זרוע איתא וז"ל תפוחים לא ידענא מאי אדון בהם במלכיותינו. באנגלטיר. ובלומברדיאה. עושין יין תפוחים ואגסים. דעתי נוטה שמותר לסוחטם לכתחלה עכ"ל. משמע מדבריו [מהנקודה שיש שם אחר תיבת מלכיותינו] שיש חילוק דין במקומות דבמלכות שהי' בו האו"ז אין דרך לסוחטו על כן מותר לסוחטו [ולזה העירני ג"כ בני ר' שמואל נ"י] וכדעת המג"א דלרבנן דפליגי על ר' אליעזר במקיים קוצים אין איסור אלא במקומות שדרך לסוחטן. ומ"מ אין ראי' גמורה מדברי אור זרוע די"ל דאור זרוע סבירא לי' כשיטת רש"י ותוס' דאין היתר בשאר פירות אלא בשסוחטן לצורך גופן וגם היתר תפוחים דוקא בסוחטן לצורך גופן דאין איסור בתותים ורמונים רק משום גזירה ובמקומות שאין דרך לסוחטן אין ליגזר אבל לדידן דמתירין בשאר פירות אפי' לצורך מימיהן י"ל שגם בשאר מקומות מהני מחשבתו וכפסק הב"י. ומ"מ באם אין חילוק בין המקומות משום סיבה כגון שיש באותו המקום שסוחטין רוב תפוחים וכה"ג נ"ל שגם באותו מקום שדרך לסוחטן מותר. מ"מ באותן מקומות אין בידי להקל נגד סתימת הרמ"א דמשמע דבאותם מקומות לעולם אסור. אבל בשאר מקומות דלדעת המג"א ופשט האור זרוע להתיר. נראה לי בפשיטות להתיר אם אין חילוק המנהגים משום סיבה וכנ"ל:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה