אור ברסלב
אגלי טל מלאכת דש אות כח

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת דש אות כח

מלאכת דש אות כז

[כח] (א) אין מוללין מלילות וכו'. בפ' מפנין קכ"ח. חבילי סיאה עצים וקורנית מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים מולל בראשי אצבעותיו ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול. ודעת הרי"ף דאין חילוק בין חבילי תלתן היינו מינים הנ"ל בין תבואה וקטניות בכולהו מותר מלילה ע"י שינוי. והדאמר בביצה י"ב ע"ב מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט מיירי אפי' בלא שינוי דע"י שינוי מותר אפי' בשבת והיינו הא דאמר שם בסוף כיצד מולל:

ב אבל הרז"ה ז"ל סובר דדוקא בחבילי תלתן הותר מלילה בשינוי אבל בתבואה וקטניות לא הותר אלא ביו"ט וע"י שינוי. והמאירי פ"ק דביצה פירש דבריו דמיני תלתן הנ"ל הם אוכלי בהמה ואוכלים הכל התלתן עם הקליפות והוא כמפרק אוכל מאוכל. ועי' בר"ן פ"ק דביצה [בד' הרי"ף ו.]:

ג ונ"ל לפרש הדברים דלכאורה כיון דהוי מפרק אוכל מאוכל למה לי שינוי. אך הדבר נכון דכיון שמולל לאכילת אדם ולאדם אינו ראוי רק הזרע ולא הקליפות ובשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דלפי מחשבתו הוא מפרק מפסולת והוי מלאכה. ודומה לעביד חלתא [עד ע"ב] דפירש"י דבורר יפות הרי זה בורר דכיון דרעות אינם ראוים לחלתא והוא רוצה לעשות מהם חלתא בורר אוכל מפסולת הוא. וה"נ כיון שכוונתו לאדם ולאדם מפרק מפסולת הוא הוי דש. אך בעושה ע"י שינוי דלא הוי מלאכת מחשבת כמ"ש ח"מ וב"ש ופר"ח באה"ע סי' קכ"ג דטעם פטור כלאחר יד משום דלא חשיב מלאכת מחשבת. ע"כ מותר מדאורייתא ומדרבנן אסור משום דהמעשה עצמה הוא מעשה מלאכה כגון שמפרק אוכל דהיינו התבואה מתוך השבלים אף דלא הוי מלאכת מחשבת כגון המקלקל או מלאכה שאינה צריכה לגופה לר"ש דאסור. אבל במינים אלו ממ"נ כיון דמעשיו הוויין מפרק אוכל מאוכל רק משום מחשבתו באת לחייבו והא כלאחר יד לא הוי מחשבת. ומדרבנן שאסור בלא מחשבת היינו דמעשה בעצמותו אסור. והוא המעשה עצמה הוא מפרק אוכל מאוכל שהרי הכל הוא מאכל בהמה:

ד ודעת המחבר בסי' שי"ט [ס"ו] ובסי' תק"י [ס"א] כהרי"ף דבשבת מותר ע"י שינוי וביו"ט בלא שינוי. ובט"ז סי' תק"י [סק"א] כתב דמלילה גופה חשוב שינוי. וע"כ הותר מלילה ביו"ט בלא שינוי עי"ש. ודעת הרב [סק"ט] הא דמלילה חשוב שינוי לאו משום דביד הוא דהא כתב רש"י [עג ע"ב] בהא דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי דדרך תלישה ביד ג"כ רק משום דמגלגלו בידיו והחיטין נופלין מאליהן וזה אין דרך לעשות אלא בכלי אבל אם פירק החיטין בידיו יש חיוב חטאת בשבת וביו"ט אסור. והרמ"א בסי' שי"ט הביא היש מחמירין [הביאום המג"א גם בסי' תק"י [סק"א] לענין יו"ט להצריך שינוי] ולכן אסור לפרק האגוזים מתוך קליפתן הירוקה. פי' אפי' בשינוי דבלא שינוי אף להמחבר אסור בשבת. וכתב הרמ"א וטוב להחמיר מאחר דיכול לאוכלם כך בלא פירק. והמג"א תמה על מה סומכין העולם לאכול שרביטי קטניות בשבת. וכוונתו שעושים בלא שינוי וזה אסור לכ"ע. ותירץ משום שעדיין לחים והוי מפרק אוכל מאוכל. והרב פירש כוונת המג"א. ומאחר שמפרקין ביד ממש ולא במלילה ובזה איכא חיוב חטאת כנ"ל לפי שיטתו:

ה ובעיקר דברי הט"ז דמלילה עצמה חשיבא שנוי הגם שלכאורה כן מפורש ברש"י ביצה י"ב ע"ב שכתב מוללין מלילות דדש כלאחר יד הוא. אך רש"י לטעמי' שפירש הא דכיצד מולל ביו"ט והא דמוללין מלילות היינו בשינוי ע"כ פירש דהוי שבות כלאחר יד אבל למה דקיי"ל מוללין ביו"ט בלא שינוי המלילה מלאכה גמורה הוא. והא דמותר ביו"ט כעין שכתב הר"ן פ' אין צדין בטעם קצירה וטחינה שאסרו ביו"ט משום שהם מלאכות הנעשין לימים הרבה ואף לקיטת פירות הנפסדין אסרו לפי שהלכו אחר רובה של קצירה. ומ"מ התירו שחיקת פלפלין ולא הלכו אחר רובה של טחינה משום שאין אותה שחיקה שהיא ליומא נעשית באותו ענין שהוא נעשית לימים הרבה שזו במדוך וזו ברחים וכו' עי"ש. וה"נ מלילה דבר מועט ליומא מותר שאינה נעשית באותה ענין דישה שהיא לימים הרבה ולעולם מלילה כי אורחי' מלאכה גמורה היא. וכן מפורש בערוך ערך פץ וז"ל תנא הדש והמנפץ והמנפט כולן מלאכה אחת הן פי' גאון המנפץ את האוכלין מן העפרורותן חייב משום דש וכן המנפט מולל שיבולי עכ"ל. הנה דמולל מלאכה דאורייתא וכן כתב בתוס' רי"ד קמ"ד. שהמולל תולדה דדש ומבואר מדבריו שם דמלאכה דאורייתא עיי"ש:

ו ולכאורה י"ל דע"כ הערוך בשם גאון ותוס' רי"ד בשיטת רש"י אזלי דהא דמותר מלילה ע"י שינוי היינו ביו"ט. אך למה דקיי"ל מותר אפי' בשבת ע"כ מלילה לאו מלאכה גמורה הוא שאם הי' מלאכה מ"ש מכל מלאכה כלאחר יד דהוי שבות. אך הא ליתא דבתוס' רי"ד שם מבואר להדיא דהיתר מלילה ע"י שינוי אפי' בשבת. ועוד דמצינו בשבת קמ"א. שהותר דיכת פלפלין בשבת ע"י שינוי אף דכי אורחי' מלאכה דאורייתא. ועיין בב"י סי' שכ"א דברי השבולי לקט בשם הר' ישעי' [וראייתו מבורר ביד תמוה דהא בורר ביד מלאכה דאורייתא רק ההיתר משום לאכול לאלתר] וכן מצינו כיוצא בזה בשבת קנ"ו. בגיבול כלאחר יד דמותר לכתחלה ואין ראיה כלל לדחות הערוך בשם גאון ותוס' רי"ד:

ז אך הרמב"ם פכ"א הי"ד המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יראה כדש. מבואר דבלא שינוי רק נראה כדש ולא דש ממש. ואף לפי מה שהעתיק הה"מ שלא יהיה כדש משמע ג"כ דאינו רק איסור דרבנן כעין שכתב פכ"ב ה"י הכובש כבשים אסור שהוא כמבשל. והנה לפי המבואר מרמב"ם דמלילה בשבת אינה מלאכה גמורה נראה פשוט דהא דהותר מלילה בשינוי משום דאף בלא שינוי ג"כ אינו מלאכה גמורה וכן כתב הרב מלאדי זצ"ל בש"ע שלו סי' שי"ט [סעי' ט']. והנה כבר כתבנו דברי הרב שם בסי' תק"י בקונטרס אחרון [אות א'] דהא דמלילה חשוב שינוי לאו משום דביד דלעולם ביד חשוב תולדה דאורייתא רק משום דמגלגלו בידיו ואינו נוטל האוכל להדיא וזה אין הדרך רק בכלי עי"ש. והסברא קשה לקבל כיון דבכלי כה"ג הוא אב מלאכה ממילא ביד כה"ג הוא תולדה דאורייתא:

ח ועוד ק"ל דברי הרמ"א שכתב על המחבר סי' שי"ט דמתיר מלילה בשינוי וכתב הרמ"א ויש מחמירין וע"כ אסור לפרוק קליפה ירוקה שע"ג האגוזים ולוזים וטוב להחמיר מאחר שאפשר לאכול כך בלא פירוק עכ"ל. והא קליפה ירוקה א"א לפרקה ע"י מלילה וכל שכן הירוקה שע"ג האגוזים צריך לשברה בכח וא"כ אפילו יעשה שינוי אין היתר כלל אפי' להמחבר ולמה תלה הרמ"א ביש מחמירין. ועוד הקשיתי לעיל [ס"ק י"ז אות מ"ח] בהא דהותר מלילה ביו"ט כדרכה ולפי דברי הט"ז משום דמלילה עצמה חשוב שינוי קשה מיונק דהוי דש כלאחר יד ולא הותר ביו"ט אלא במקום צערא: (ט) אשר ע"כ נראה דמלילה עצמה לא הוי שינוי והא דכתב רש"י במלילה ביו"ט דמותר מש ום דה וי דש כלאחר יד הוא לפי שיטתו דלא הותר ביו"ט אלא בשינוי. [והר"ן שכתב ג"כ אף דמסתמא ס"ל כהרי"ף דהותר ביו"ט אפי' כדרכו מ"מ העתיק פירש"י אף דלא סבירא ליה כנודע דרכו של הר"ן וכן כתב הגאון רעק"א בכמה מקומות] אך הא דכתב הרמב"ם דאין חיוב במלילה הוא לפמ"ש בס"ק ו' דאין חיוב בדש אלא א"כ פירק כל הקליפות כמו בבורר דכתב הירושלמי [מט ע"ב] דאינו חייב אלא א"כ בירר כל הפסולת ה"נ בדש. ואפי' לגמ' דידן דפליג בבורר היינו משום דמצינו זורה חייב אף שעדיין מעורב בו צרורות אבל בדש אף לגמרא דידן אין חיוב אלא א"כ פירק כל קליפות פסולת. והא דחייב דש חיטין אף שעדיין לא פירק קליפות החיטין עצמם שהם פסולת והכותש חיטין הא חייב משום דש היינו משום דאחר דישה וזרי' וברירה מכניסין החיטין בקליפתן לאוצר ואת המוץ זורים הלאה וע"כ חשובין החיטין אוכל מתוך פסולת המוץ לענין הכנסה לאוצר. וע"כ התינח כשדש כדי להכניס התבואה לאוצר אבל המולל כדי לאכול לאלתר ולענין אכילה לאלתר הא חשוב קליפות ג"כ פסולת וכיון שלא פירק בדישה כל הפסולת אין בו חיוב מדאורייתא:

י ובזה הונח לי דברי רש"י ממנחות ס"ג ע"ב בהא דעומר בחול בא מחמש סאין. בשבת משלש סאין משום דעשרון מובחר בלא טירחא אתי מחמש סאין בטירחא משלש סאין ע"כ בשבת אתי משלש דמוטב שירבה במלאכה אחת בהרקדה ואל ירבה במלאכות הרבה ופירש"י במלאכות הרבה שיקצור ויזרה ויברור ויטחון וירקד שני סאין יותר עכ"ל. ואלו דישה שיירי [והא דלא חשוב מעמר מבואר אצלינו במלאכת מעמר סק"א דניחא בפשיטות] ולפמ"ש ניחא דעומר שתיכף אחר דישה היה טוחנין אותו שכל המלאכות מקצירה עד הקרבה הכל נגמר ביום אחד קודם חצות היום אין בו חיוב דישה כיון שאין מכניסין אותו לאוצר רק טוחנין תיכף:

יא ובמ"ש ניחא להבין מחלוקת הערוך בשם גאון דכתב דמלילה הוא מלאכה דאורייתא ורמב"ם ס"ל דהיא רק מדרבנן ונאמר דזה תלוי במחלוקת ר' האי ור"ח עם רש"י ורמב"ם שביארנו בפתיחת החיבור דרב האי ור"ח ס"ל דמה שהי' בקרבנות המשכן נלמד ג"כ למלאכת שבת וע"כ הביאו במתני' ר"פ המצניע. דהמוציא בין בימינו בין בשמאלו דברי הירושלמי דגמרינן ממשא אלעזר הכהן מנחת התמיד והחביתין. ורש"י ורמב"ם פירשו המשנה [צב.] דשכן משא בני קהת על בכתיפו בלבד. מדכתיב בבני קהת בכתף ישאו. ועל ימין ושמאל. פירש "י דהכי אורח ארעא וכן כתב רמב"ם בהלכותיו [פי"ב הי"ב] ומשום דס"ל דלא יליף מקרבנות המשכן וע"כ לרב האי דיליף מקרבנות [הקבוע להם זמן שיהי' מוכרחים להקריב] נוכל ללמוד מעומר שהי' מקריבין במשכן כמ"ש התוס' מנחות מ"ה ע"ב בד"ה קרבו ובעומר הי' הדישה לטחון תיכף נמצא שדישה כזו ג"כ היתה במשכן. ואף שכתבנו שם שמזה שדוחה שבת אין למידין וע"כ אין למידין מלחם הפנים וחביתין. הלא ר' האי סובר נקצר ביום כשר כמו שכתב הר"ן שלהי פסחים בשם ר' האי ובה"ג. ולמ"ד נקצר ביום כשר אינו דוחה רק ההקרבה לבד כדאיתא ס"פ ר' ישמעאל [מנחות עב ע"ב]. ועוד אפי' למ"ד דוחה שבת הלא בארנו שם דלר' האי הא דילפינן ממשכן היינו מדאסרה התורה לעשות משכן בשבת נאסרו כל הדברים הנצרכים למשכן ואם הי' מותר לדוש כדי לטחון תיכף הי' יכול לדוש באופן זה למשכן והרי נאסר כל המצטרך למשכן ש"מ שגם זה הוי דישה. וערוך בשם גאון קרוב בעיני שהוא רב האי גאון [כמו שידוע מהרי"ף כשכותב סתם גאון כוונתו על רב האי גאון וגוף הערוך מיוסד עפ"י פר"ח שסובר ג"כ כר' האי כנ"ל כמ"ש כל זה בשם הגדולים] וע"כ חושב מלילה מלאכה. ורמב"ם לטעמי' דלא יליף מקרבנות רק ממשכן עצמו כמו שמבואר הכל בפתיחה וע"כ אינו חושב מלילה מלאכה וע"כ מותר ביו"ט. אבל יונק דמלאכה הוא אלא שהוא כלאחר יד לא הותר ביו"ט אלא במקום צערא:

יב והנה מה שלא הותר מלילה בשבת בלא שינוי יש לפרש בשני בחינות. א' דהנה הא דמלילה לאו מלאכה הוא משום שאינו מפרק כל הקליפות אבל מ"מ שבות הוי בפירוק מקצת קליפות או משום דבדרבנן אסור אפי' לא הוי מלאכת מחשבת כגון מקלקל ומלאכה שאינה צריכה לגופה לר"ש. וכיון דאפי' מולל מעט ראוי להצטרף אלא שאין כוונתו לכך רק לאכול תיכף ולא הוי מ"מ אסור עכ"פ כמו מקלקל. ויש לומר להיפך דהא גבי בורר אוכל מתוך פסולת לאכול לאלתר כתב הר"ח דההיתר משום דלא הוי מלאכת מחשבת ומותר אף לכתחלה. וי"ל דבזה פליגי הדיעה ראשונה שבמחבר עם יש מחמירין שברמ"א. המחבר סובר דמשום דלא הוי מלאכת מחשבת ראוי להתיר לגמרי. אך דהוי מ"מ שבות אפי' אינו מפרק כל הקליפות וע"כ מותר בשינוי לגמרי. והיש מחמירין סוברין דאף דלא הוי מלאכת מחשבת מ"מ אסור כמו מקלקל ולזה ל"מ בשינוי דפטור כלאחר יד הוא ג"כ משום מלאכת מחשבת כדברי האחרונים באה"ע סי' קכ"ג וס"ס אין כאן רק צד פטור אחד משום מלאכת מחשבת ואסור כמו מקלקל. אך מ"מ קיל משאר שבות כלאחר יד דליכא למיגזר אטו כי אורחי' דאפי' מלילה כדרכו הא לא הוי מלאכת מחשבת ע"כ מותר ביו"ט וקיל מיונק דהוי מפרק כלאחר יד ולא הותר אלא במקום צערא דהתם איכא למיגזר אטו חולב כדרכו:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה