אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת דש אות כז
[כז] (א) אשה שיש לה חלב הרבה בדדי' וכו'. כתב האו"ז דאשה שיש לה חלב הרבה בדדי' מותרת להקל ממנה לחלוב ע"ג קרקע כיון שאינה צריכה לחלב היוצא. ודייק לה מהא דכבשים שסוחטן לגופן דפירש"י אם לאכול הכבשים סחטן ממשקה הצף עליהן והנבלע בהם מותר לכתחלה דלאו מפרק הוא הואיל ולאו למשקה הוא צריך עיי"ש. והנה לפמ"ש לעיל ס"ק י"ז אות ה' בטעמא דכבשים שסחטן לגופן משום דלא שייך אחשבי' ואם כן בחלב דמשקה גמור ואין צריך מחשבתו וכ"ש בחלב אשה דאפי' רצון לא בעינן לא שייך כלל טעם זה:
ב אך מלבד זה נראה שאין הכל מודים לפירש"י הנ"ל דהנה התוס' כתובות ו'. לאחר שדחו דברי הערוך כתבו וז"ל אבל קשה אי פ"ר דלא ניחא לי' אסור אמאי קאמר רב כבשים שסחטן לגופן פטור ומותר הואיל ואין צריך למים היוצאין והשתא אע"ג דאינו צריך הי' להיות אסור ואור"י וכו'. ותמוה דלפי שיטת הערוך דפסיק רישא דלא ניחא לי' מותר מי ניחא דהא החילוק שבין פסיק רישא דלא ניחא לי' למלאכה שאינה צריכה לגופה דמלאכה שאינה צריכה לגופה מכוין להמעשה מלאכה אלא שאין צריך לתכלית המלאכה כמו המוציא מת שמתכוין להוצאה אף שאין צריך למת וכן אינך ופסיק רישא אין מתכוין להמעשה. והכא שמתכוין למעשה סחיטה אלא שאין צריך למים ליכא מאן דמתיר ולר' יהודה חייב חטאת ולר"ש פטור אבל אסור:
ג ואנהרינהו לעיינין הרמב"ם פכ"א הי"ג וז"ל כבשים שסחטן אם לרכך גופן מותר ואם להוציא מימיהן אסור. ומבואר דסוחטן לגופן היינו שאינו מכוין להוציא מימיהן רק שמגלגלו בידו לרככו והמים יוצא ממילא. אך אם מתכוין לסחיטה אסור כמו שסיים ואם להוציא מימיהן אסור. ובזה ניחא דברי התוס' כתובות דלפי הערוך דפסיק רישא דלא ניחא לי' מותר ניחא דלגופן מותר כיון דאינו מכוין לסחיטה כלל אלא דהוי פסיק רישא דא"א שלא יסחוט:
ד והנה לפי"ז אשה שיש לה חלב הרבה בדדי' ומוציאתו שלא יכאב לה היינו סוחטן למימיהן שמתכוונת להוצאת החלב. ומ"ש התוס' פטור ומותר הואיל ואין צריך למים היוצאין. צ"ל כיון שאין צריך למים היוצאין ע"כ אינו מתכוין לסחיטה אלא שמגלגלו לרכך. וכן משמע לשון התוס' שבת קמ"ד ע"ב בד"ה ה"נ ז"ל וסוחטן דקתני היינו בליצור בלע"ז עי"ש ולע"ז אין אנו מבינים מ"מ מבואר מדבריהם דסוחטן לאו היינו סחיטה ממש וע"כ שמפרשים שמגלגלו בידו לרככו ודו"ק. והנה זה דלא כפירש"י שפירש לגופן שצריך לאכול גופן ולמימיהן שמתכוין לשתות מימיהן. ולרמב"ם ותוס' כל שנתכוין לסחוט היינו למימיהן ואינו נקרא לגופן אלא כשאינו מכוין לסחוט כלל רק לרכך והמים יוצאים בלתי רצונו. ותמהני על רבינו הב"י והבאים אחריו שלא ביארו מחלוקת זה. מ"מ לדינא באשה שיש לה הרבה חלב ומוציאתו שלא יכאב לה דכתב האו"ז עוד היתר דמלאכה שאינה צריכה לגופה מותר במקום צערא הגם שדעת הרמב"ם דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ואין היתר רק במקום סכנה יש לצרף דעת רש"י דכה"ג קרי לגופן דמותר אפי' לר' יוחנן דמחייב חטאת בכבשים שסחטן למימיהן ואף על פי כן מותר לגופן: