אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת דש אות יח
[יח] ויש אומרים שחייב. לעיל ריש ס"ק י"ז העתקנו פירש"י דחלוק שבין קדירה לקערה דבקדירה מוכחא מילתא דלאו למשקה בעי לה אלא לאוכל לתקנו. אבל לא לתוך הקערה דזימנין דלמשקה קאי. ואע"ג דבקערה לא שתי אינש לא מוכחא מילתא ואיכא איסורא עכ"ל. ומשום דלא מוכחא מילתא אין סברא שיאסור מן התורה רק מדרבנן משום מראית עין. וכן משמע לשון רש"י "ואיכא איסורא" משמע שאין בו חיוב כרת וסקילה. וכה"ג דייק הש"ס ר"פ יוה"כ [יומא עג ע"ב]. אסור ענוש כרת הוא: שוב ראיתי להרדב"ז סי' תרפ"ו שדייק כן מלשון רש"י וכתב שמרש"י משמע דאפי' לא כיון בפירוש לאוכלין רק סתם אין בו חיוב חטאת. ועוד כתב דאפי' תימא דלשון רש"י לאו דווקא מ"מ אם כיון בפירוש לאוכלין אין סברא שיהי' בו חיוב וכן מסיק להלכה דשלש מדות בדבר. לתוך הקדירה שיש בה אוכלין מותר לכתחילה. לתוך הקערה בסתם חייב חטאת. אבל אם פירש דלאוכל בעי לה פטור אבל אסור. עיי"ש: וכ"ז הוא לפי שיטת רש"י דמשקה הבא לאוכל אוכל הוא היינו שצריך לה לאוכל והא דאסור לתוך הקערה משום דליכא הוכחה. אבל בתוס' רי"ד חולק על רש"י דאפי' מוכחא מילתא דלאוכלין בעי לה אסור ודוקא לתוך הקדירה שלא עמד המשקה בעינה. ולדבריו נראה דלתוך הקערה לעולם חייב חטאת. שאם הי' מותר מה"ת למה יאסרו החכמים היכי דמוכחא מילתא. ובש"ס פ"ק [יח.] גבי שום בוסר ומלילות משמע כדעת התוס' רי"ד דאפי' מוכחא מילתא אסור. ועמ"ש בזה בס"ק מ"ב אות ט':