אור ברסלב
אגלי טל מלאכת דש אות ג

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת דש אות ג

מלאכת דש אות ב

[ג] (א) ומ"מ מותר לגרגר ענבים וכו'. כתב הר"ן בחידושים הבאתיו לעיל סק"ב אות ג' דכשנחבט האשכול בארץ ונפרקים התמרים ממנה חשוב דש. ע"כ. וקשה דא"כ יהי' אסור לאכול אשכול ענבים בשבת. וכן שאר פירות הגדילים כעין אשכולות כמו הפרי שנקרא בלשון לעז שטענגערליך או וויינפערליך. ומעשים בכל יום שאוכלין: (ב) והנראה עפ"י מה דאיתא בש"ע סוף סי' שכ"א דמותר לקלוף שומים ובצלים לאכול לאלתר ואין איסור אלא רק כשקולף להניח. אף דבירושלמי [מט.] איתא ההן דשחיק תומא כדמפרך בראשייא משום דש ופי' הקרבן עדה כשהיא מפרכת בראשין שלהן דבזה מסירה הקליפה וכל שבקליפה משום דש. ובספר התרומה [סי' ר"כ] עמד בזה ותחילת לשון תירוצו נשתבש בדפוס ומסקנת דבריו אבל כי רוצה לאכול בלא איסורא אחר כן שרי לקולפו לאוכלו מיד ומבואר מדבריהם דכיון שרוצה לאוכלו לאלתר לא חשוב דש. ואף דבסי' שי"ט מבואר בשרביטין וכן בקליפה עליונה שעל אגוזים דחשיב דש אף לאכול לאלתר. צריך לומר דשאני הכא משום שדרכו לנזלפו בשעת אכילה משא"כ באגוזים שקליפה עליונה הדרך לקולפה קודם שעת אכילה. וכן במלילות דאסור בפ"ק דביצה [יב ע"ב] אף לאכול לאלתר משום דדרך תבואה לדושה בכרי. והיינו טעמא דמותר לפצוע אגוזים בשבת ולא חשוב דש ואפי' בכלי שרי. ומשנה שלימה שנינו בפרק כל הכלים [קכב ע"ב] קורנס לפצוע בו אגוזים ע"כ הטעם כיון שדרך לעשותה רק בשעת אכילה. וה"נ באשכול ענבים וכיוצא בו:

ג ויש להסתפק אם מותר לפצוע אגוזים ולהוציא האוכל מתוכם שלא בשעת אכילה רק כדי לאכול לאלתר דהיינו עד כדי שעה וכן לתלוש ענבים וכיוצא בו מהאשכולות שלהן שלא בשעת אכילה רק כדי לאכול לאלתר כמו בבורר דלאכול לאלתר חשוב דרך אכילה אלא שבדש אפילו בשעת אכילה ממש כמו היונק הוא אסור והא דפטור משום דהוי כלאחר יד אבל מ"מ מלאכה הוא אפילו בשעת אכילה אבל במינים הנ"ל דמותר בשעת אכילה [אף שאינו שעת אכילה ממש] שוב מותר אפי' סמוך לאכילה תוך כדי שעה כמו בבורר או דילמא יש לחלק ביניהם:

ד והנה יש לומר לדעת התוס' בכמה מקומות [קו.] דהלכה כר"ש דחובל ומבעיר מקלקל נמי חייב [ואף ר' יוחנן דאמר דוקא דצריך לכלבו ולאפרו לא פליג אר"ש דגמר ממילה והבערת בת כהן דמקלקל חייב אלא דמ"מ בעי תיקון קצת]. ובפרק ספק אכל [כריתות יט ע"ב] בחובל הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב דלא בעי מלאכת מחשבת. וכיון דחיוב חובל דהוא משום מפרק לדעת הרמב"ם [פ"ח ה"ז] הוא אפי' במקלקל ולא בעי מלאכת מחשבת. כל שכן דש ממש דלא בעי מלאכת מחשבת שלא יהי' הטפל חמור מן העיקר. וכה"ג בזבחים מ"ח ע"ב ק"ו מה חטאת הבא מכח עולה מעכבת עולה וכו' שלא יהי' טפל חמור מן העיקר עיי"ש. וה"נ מה חובל הבא מכח דש לא בעי מלאכת מחשבת דש עצמו לא כ"ש דלא בעי מ"מ. וע"כ אפי' במינים המותר בשעת אכילה היינו משום דכה"ג לא הוי מלאכה כלל אבל סמוך לאכילה דההיתר משום מלאכת מחשבת כמו שפירש הר"ח בדף ע"ד ע"ב ובדש עצמו אפילו בלא מלאכת מחשבת חייב: (ה) מיהו הא דרמב"ם דחיוב חובל משום מפרק רוב הפוסקים חולקין עליו. והרמב"ם עצמו הא פסק [פ"א הי"ז] כל המקלקלין פטורין ולא הביא חילוק כלל בין חובל ומבעיר לשאר מלאכות. וכן בדין לפי שיטתו דקיי"ל כר"י דמשאצל"ג חייב ולדעת רש"י ובעה"מ ורמב"ן ור"ן פ' האורג [קו.] דינים אלו תלוין זה בזה דמשום דס"ל לר"י משאצל"ג חייב ס"ל אפילו בחובל ומבעיר מקלקל פטור וא"כ מצד הסברא נראה דמותר לפצוע כדי לאכול לאלתר כמו בבורר וכן הוא להדיא בד"מ סי' רי"א סק"ב שכתב דלהוציא האגוזים מהקליפות הוי דש ומ"מ הותר כדי לאכול לאלתר עי"ש. וכן משמע ברמ"א ס"ס שכ"א בקליפת שומים ובצלים דמותר כדי לאכול לאלתר. ובס' התרומה שהעתקנו דאף דבירושלמי איתא כדמפרק בראשייא משום דש מ"מ לאכ"ל שרי. הנה דבמינים הנ"ל שדרך לקולפם בשעת אכילה מותר ג"כ סמוך לאכילה דלאלתר משמע כמו בבורר דהיינו תוך שעה לאכילה:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה