אור ברסלב
אגלי טל מלאכת דש אות ב

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת דש אות ב

מלאכת דש אות א

[ב] (א) אין הפרש בין שהי' הפסולת וכו'. ראוי לבאר במלאכת דש אם הוא דוקא שמפרקה מלבוש וכמו שנראה מדברי רש"י ע"ד. בד"ה ולחשוב נמי כותש אלא משום דדמיא לדש לא חשיב לה דהאי נמי מפרקא מלבוש הוא או דילמא אפילו כשאינו מלובש תוך הפסולת כל שמפרקה מפסולת המחובר בה דש הוא:

ב הנה בפרק העור והרוטב קכ"ז ע"ב אילן שנפשח ובו פירות הרי הן כתלושין בין לענין טומאת אוכלין בין לענין שבת. משמע דמותר לתלוש ממנו הפירות בשבת ולא הוי דש. ואף דיש לדחות דלענין שלא יתחייב משום קוצר איתמר ומכל מקום חייב משום דש. הא בש"ע או"ח של"ו סעי' ח' ברמ"א יחור של אילן ובו פירות שנפשח מערב שבת מותר לתלוש הפירות ממנו בשבת. וראיתי להפרמ"ג במשבצות שם סק"ח מפרק אינו אלא מה שבתוך הקליפה ע"כ:

ג אך במכילתין ע"ג ע"ב א"ר פפא האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב שתים אחת משום תולש ואחת משום מפרק. וכתב הר"ן ופירש"י ז"ל שאף זה מפרק התמרים מן הדקל. ולא נהירא דמאי אריא תמרים בוצר וכו' נמי אלא דוקא בתמרים הוא דמחייב תרתי לפי שהם באילן כעין אשכול וכשהאשכול נתלש מהאילן חייב משום תולש וכשנחבט בקרקע מתפרקין התמרים מן האשכול חייב משום מפרק וכ"כ בחידושי הרמב"ן [ודלא כפי' רבינו שמואל שהביאו התוס' שיש על התמרים קליפה עליונה וכשמפרק הקליפה מן התמרים הוי דש. וענין קליפה שעל התמרים נמצא בברכות ל"ו ע"ב הני מתחלי דערלה אסירי משום שומר לפירי פירש"י מתחלי בתמרי כקפרס בצלף. ופירש"י שם עמוד א' קפריסין קליפה גדולה שסביבות הפרי] הרי דדש לאו דוקא מתוך קליפה אלא כל שמפרק מפסולת המחובר בו כמו תמרים מאשכול נמי הוי דש. ובפר"ח בסוגיא [נד' עד.] הדש הוא המפרק הפסולת המחוברת באוכל ומכינתו לברירה בכברה או בזרוי' או בהרקדה עכ"ל:

ד והא דסי' של"ו סעי' ח' הנ"ל צ"ל כיון שאין דרך לתלוש היחור עם הפירות ואח"כ לתלוש הפירות מהיחור רק לתלוש הפירות בעוד היחור מחובר להאילן. ואז לא חשיב דישה כמו כל תולש מהאילן דאינו חייב משום דש וכמ"ש בשיטה המיוחסת להר"ן [עג ע"ב] דאין דישה במחובר ונמצא שאין בפירות אילן דרך דישה כלל ועדיף משאר דישה כלאחר יד דאסור מדרבנן עכ"פ משום גזירת שאר דישה משא"כ הכא בפירות אילן דלית בהו דרך דישה כלל אין לגזור וע"כ מותר לכתחילה:

ה האומנם כי יש לפקפק בזה ולומר דלאחר שנתלש היחור מן האילן שוב הדרך לתלוש הפירות מהיחור והו"ל דרך דישה. אך י"ל כיון דאין דישה אלא בגידולי קרקע אין חיוב אלא בשעה שגדל בהקרקע יהי' הדרך לקצור ולדוש. אבל בפירות אילן דאין דרך כלל לתלוש היחור ואח"כ לתלוש הפירות מן היחור רק אח"כ כשנתלש היחור חל עליו תורת דישה חשוב כאילו לא הי' מגידולי קרקע. ועיין בביאורנו למלאכת מעמר ס"ק ב' אות ח' ט' ולקמן סק"ז אות י' י"א:

ו ולמדן אחד אמר עפ"י דברי הרמ"א סי' שי"ט סעי' ו' גבי פריקת אגוזים מתוך קליפתם הירוקה דיש אוסרין וטוב להחמיר מאחר דיכול לאוכלו כך בלא פירוק עכ"ל. והיינו שישבור קליפתם בעוד קליפתם הירוקה עליהם וינטלו שתי הקליפות יחד וכיון שאין איסור בפריקת קליפה הפנימית מאחר שלוקחין אותה תמיד בשעת אכילה שוב אין נ"מ במה שקליפתם הירוקה ג"כ מתפרקת עמה וה"נ בכל פרי יש עוקץ שהוא כעין ענף דק שתחוב בתוך הפרי והוא כעין יד לפרי ונטלת מהפרי בעת אכילה. ובה אין איסור כמו קליפה הפנימית שעל האגוזים כנ"ל. וע"כ אין איסור אם יתלוש הפרי מהעוקץ בעוד העוקץ מחובר להיחור ובכה"ג מצי איירי האי דחולין הנ"ל דיחור שנפשח דדינו כתלוש לענין שבת היינו דמותר לתלוש הפרי מהעוקץ והעוקץ ישאר דבוק להיחור ואה"נ אם יתלוש הפרי עם העוקץ מהיחור שיתחייב משום דש. אך לפנינו יתבאר פי' אחר בהרמ"א ולשיטתו אין ראי' משם רק לפוטרו מחטאת:

שוב ראיתי דזה הדין דאפי' כשאין הפסולת מקיף על האוכל נמי יש בו משום דש הוא מפורש עוד ברש"י שהעתקנו בס"ק א' שפי' המנפץ דברייתא היינו המנפץ פשתן בגבעולין. ושאלתי לעובדי פשתן ואמרו שהפשתן מקיף על הגבעולין. וכן המנפט פירש"י שמפרק הגרעינין מצמר גפן בקשת כדרך שהאומנין עושין ומשמע שהמלאכה הוא בצמר גפן דאי נימא דחיובו על הגרעינין שצריך להם לזריעה למה לי' להתנא דברייתא למיחשבי' דמה לי גרעיני סממנין ותבואה ומה לי גרעיני צמר גפן. אלא ודאי דחיובו על צמר גפן שמנקותו מהגרעינין דהו"ל פסולת לגבי' והצמר גפן מסתמא הוא מקיף על הגרעינין כמו שאר מיני צמחים שהגרעין בתוכו. אלמא אף שאין הפסולת מקיף על האוכל נמי שייך בי' מלאכת דש. ותו לא מידי:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה