אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת בורר אות יג
[יג] ויש אומרים שבכל הפירות וכו'. הרמ"א בסי' שכ"א כתב אסור לקלוף שומים ובצלים כדי להניח ולכאורה משמע איסור לבד והוא נגד דברי הב"י בשם הירושלמי דמבואר דחייב. וע"כ קשה בדברי הד"מ סי' תרי"א בשם מהר"א מפראג הא דמותר לפצוע אגוזים מן המנחה ולמעלה [מעיקר הדין] דוקא לשברם ולהניחם בקליפותיהם עד הלילה אבל להוציא האוכל מתוכם הוי דש [אולי צ"ל בורר] מאחר שאינו רוצה לאוכלם לאלתר. וכן לקנב הירק דוקא בענין שלא תהי' ברירה. וכתב עלי' בד"מ דברירה זו שהיא מדרבנן התירו מן המנחה ולמעלה לצורך הלילה כאילו אכל מיד. ומשמע דקאי גם על הוצאת האוכל מתוך קליפת אגוזים. ותמוה דמ"ש מקליפת שומים ובצלים דהוי ברירה דאורייתא. ולכאורה י"ל דוקא קולף שומים ובצלים שעושה מעשה בקליפה אבל הוצאת האוכל שעושה מעשה באוכל מותר וטעם החילוק דכ"ז שהוא בתוך הקליפה הוי הקליפה שומר לפרי ולא חשוב פסולת [שהרי השומר מצטרף לשיעור לענין טומאת אוכלין. ועי' ברא"ש ספ"ק דביצה [סי' כ"ג]] וע"כ לא חשוב בורר אוכל מתוך פסולת שגם כשהי' מעורב לא הי' מעורב בפסולת שאז לא הי' נחשב פסולת. אבל כשקולף השומים ועושה מעשה בקליפות שפיר חשוב בורר פסולת מתוך אוכל דהרי ע"י הוצאה זו נעשה פסולת וכמו סוחט ענבים דחשוב דש שמפרק משקין מאוכל ואף שתחילה הי' כולו אוכל כיון שעכשיו נעשה משקה מאוכל. ה"נ כיון שעכשיו נעשה פסולת חשוב פמ"א. ועמ"ש בביאורנו למלאכת מרקד סק"ה בביאור שיטת רמב"ם במסנן יין שם נתבררו דברים אלו היטב:
אך א"א לומר כן שהרי דין חיוב קליפת בצלים הוא מירושלמי והא הירושלמי ס"ל דאפי' בורר הפסולת לא נחשב המלאכה רק באוכל כמו שביארנו בביאור מלאכת זורה סק"א בס"ד. ומ"מ הוי בורר וה"ה אם מוציא האוכל דהוי בורר. וע"כ נראה שהד"מ לשיטתו ברמ"א סי' תק"י סעי' ב' ומשמע דס"ל שם דכ"ז שהם בקליפתם לא מיקרי פסולת והמג"א שם סק"ד השיג עליו מקליפת שומים דירושלמי. וע"כ לדינא הוצאת האוכל מתוך קליפת האגוזים הוי מלאכה דאורייתא לדעת הירושלמי. אך דברי הירושלמי אלו אף שהביאוהו הפוסקים כמבואר בב"י ס"ס שכ"א לכאורה אינו לדעת כל הפוסקים כי לפי טעם הרמב"ן באיסור בירור פסולת מתוך אוכל לאכול לאלתר משום שאינו אוכל מה שבורר דברי ירושלמי אלו אינם הלכה. דהא ודאי כדי לאכול מיד מותר. דאל"כ א"א לאכול אגוזים בשבת דלאחר ששבר האגוז א"א שלא יגע אח"כ בקליפה רק באוכל לבד. והא משנה שלימה שנינו [קכב ע"ב] קורנס לפצע בו את האגוזים אלא ודאי לאכול מיד מותר כמ"ש הפוסקים וטעמא בעי כיון שקולף ומסיר הפסולת הרי בורר פסולת מתוך אוכל אפי' לאכול לאלתר אסור. ולפי הטעם שכתבנו והוא טעם הר"ן משום דעיקר ברירה שבמשכן הי' פסולת מתוך אוכל. וע"כ בשני מיני אוכלין דעת המבי"ט להתיר לברור אף המין שאינו רוצה לברור עתה. משום שאינו עיקר ברירה והוא בגדר תולדות בורר. י"ל קליפת פירות נמי לאו עיקר ברירה ואפי' פסולת מתוך אוכל מותר. אך לטעם רמב"ן אין היתר לברור רק אוכל מתוך פסולת משום שאוכל מה שבורר. קשה. אך לק"מ דירושלמי לשיטתו דאפי' בורר פסולת מתוך אוכל אינו נחשב הברירה רק באוכל וא"כ אוכל מה שבורר. ובאמת לדעת הירושלמי מותר לברור פסולת מתוך אוכל כדי לאכול מיד אבל לפי גמ' דידן דפסולת מתוך אוכל נחשב הברירה בפסולת מוכרח לומר דאין בקליפת פירות משום ברירה כלל:
אך לפימ"ש בס"ק י"א דוקא בקולף שתי פירות אבל אבל הקולף אחת אין בו משום בורר אין ראי' משם ושפיר י"ל דבאמת אפי' לאכול לאלתר אסור והא דקורנס לפצוע בו אגוזין היינו שאוכל האחת טרם יפצע השני. ועוד לפימ"ש הט"ז סי' ת"ק סק"ד שאם א"א לברור האוכל ולא יגע בפסולת מותר לברור הפסולת אין ראי' משם כלל. ועיין בביאורנו למלאכת זורה ס"ק יו"ד שלדעת התוס' רי"ד בספר המכריע מוכרח דהש"ס דידן פליג על הירושלמי: