אור ברסלב
אגלי טל מלאכת בורר אות ו

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת בורר אות ו

מלאכת בורר אות ה

[ו] (א) וכן מותר להוציא בכף את הזבוב וכו'. גרסינן בביצה ס"פ אין צדין [כט ע"ב]. ת"ר אין שונין קמח ביו"ט [פירש"י שרקדו מאתמול ובא לשנותו בנפה ליפותו אין שונין דאפשר מאתמול] ר"פ וריב"ב אמרו שונין [דליכא טירחא ודבר הנראה הוא שזו הוא פעם שני' ואין זה כמרקד לברור] ושווין שאם נפל לתוכן צרור או קיסם ששונין תני תנא קמי' דרבינא אין שונין קמח ביום טוב אבל נפל לתוכו צרור או קיסם בורר בידו. [אין שונין ואפי' נפל לתוכו צרור או קיסם. אלא בודק הקסמין והצרורות ובוררן בידיו] אמר לי' כ"ש דאסור דהוה לי' כבורר. [כ"ש דאסור דמיחזי כבורר ובורר אב מלאכה הוא כהרקדה והשונה אינו מרקד שהרי נראה שהכל יוצא ואין כאן סובין] ותמוה לי דאי נמי שונה בנפה הוא בורר הצרורות והקסמין. ובורר בכלי חמור מבורר ביד כדתנן ספ"ק דביצה [יד ע"ב] הבורר קטניות בורר כדרכו ביד כו' אבל לא בנפה וכברה. ומה זה שכתב רש"י והשונה אינו מרקד שהרי נראה שהכל יוצא ואין כאן סובין. דמ"מ הצרורות אינם יוצאין ונשארין בנפה ויש בו משום בורר או משום מרקד:

ב ולכאורה י"ל עפ"י הסוגיא דשבת ר"פ תולין משמר משום מה מחייב רבה אמר משום בורר ר"ז אמר משום מרקד אמר רבה כותי' דידי מסתברא מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת אף זה כו'. והיינו שבורר אוכל מתוך פסולת כמו שפירשו התוס' והר"ן פרק כלל גדול. אמר ר"ז כותי' דידי מסתברא מה דרכו של מרקד אוכל למטה ופסולת למעלה אף זה כו' ופירש"י לאפוקי בורר קטניות שהפסולת למטה. והנה דעת התוס' פ' כלל גדול [עג ע"ב] דלרבה אינו חייב רק משום בורר ולא משום מרקד וביארנו בס"ק ה' הטעם דמרקד שאוחז הכלי בידו הפסולת נשאר בידו בתוך הכלי. וכיון שהפסולת נשאר בידו חשוב כפסולת מתוך אוכל. וא"כ משמר שאין הכלי בידו וחשוב כאוכל מתוך פסולת אין ללמדו ממרקד רק מבורר [ולדעת הר"ן [בד' הרי"ף לב.] החולק וס"ל דלרבה חייב אם התרו בו משום מרקד ג"כ כתבנו הטעם משום דתרי גווני מרקד הויין ויש ריקוד שהסולת נשאר בכלי ומוציא הקמח וכיון שהכלי בידו הו"ל כאוכל מתוך פסולת עיי"ש] וא"כ בנ"ד שהאוכל למטה והקסמין שבתוך הכלי בידו והוי בורר פסולת מתוך אוכל וגם האוכל למטה בין לרבה בין לר' זירא חייב משום מרקד ולא משום בורר. דאפי' לרבה דמשמר חייב משום בורר היינו משום דהוי כאוכל מתוך פסולת. אבל זה שפסולת מתוך אוכל בכלי אינו דומה לבורר קטניות בכלי שהוא כאוכל מתוך פסולת. וכיון שאינו דומה לבורר אלא למרקד. ומרקד נראה דאינו אלא בפסולת דמגופו כמו מרקד שהסובין מגופו. וכה"ג כתב רש"י שבת קמ"ה. גבי כבשים שסחטן פטור שאין זה מפרק שאין המשקה הזה יוצא מן הכבשים שלא גדל בתוכם הרי דדבר שהוא מפרק האוכל מן הפסולת כשאין הפסולת ההוא מתולדה לא חשוב דש כיון דדש שבמשכן הי' הפסולת מתולדה ה"נ י"ל במרקד. כיון דמרקד שבמשכן הפסולת שבתוכו מתולדה ע"כ אין חשוב חיוב מרקד בפסולת שנפל לתוכו. ואף דבורר מפורש בתוספתא פי"ז נתערבו לו פירות בפירות בוררן אלו בפ"ע ואלו בפ"ע חייב הרי דאף שלא הי' עירוב בתולדה חייב שאני בורר דעיקרו בורר צרורות ואין הצרורות גדלין עם התבואה רק שמתערבין אח"כ וע"כ אם בורר הקיסמין ביד חיובו משום בורר אף שלא הי' הפסולת מגופו משא"כ ע"י נפה דחיובו משום מרקד ואין ריקוד בפסולת שאינו מתולדה:

ג אך שתי חשובות בדבר. הא' דהא ביד עיקר ברירה פסולת מתוך אוכל. וכ"ש בכלי דחייב בה כמו קוצר קטניות דחייב אף דדרך לעוקרן ביד כמבואר אצלינו במלאכת קוצר סעיף א' ס"ק ג' דחשוב בכה"ג אב מלאכה. ועוד דבכל מלאכת בורר דפסולת מתוך אוכל הוי יותר מלאכה מאוכל מתוך פסולת וכיון דאוכל מתוך פסולת מצינו בכלי כ"ש דחייב בפסולת מתוך אוכל:

ד ונראה ליישב לדעת הר"ן דהחילוק שבין אוכל מתוך פסולת לפסולת מתוך אוכל לאלתר היינו משום דפסולת מתוך אוכל עיקר ברירה עי"ש. היינו דפסולת מתוך אוכל אב מלאכה ואוכל מתוך פסולת תולדה ע"כ חשוב פסולת מתוך אוכל דרך מלאכה אפי' בלאלתר. ולפי"ז כיון דבורר הוא בתבואה וצרורות ומרקד בקמח וסובין שמבדיל הקמח מהסובין כמ"ש רש"י ע"ה ע"ב בסוף הסוגיא. ובקמח שנתערב בו צרורות או קסמין פסולת דאתי מעלמא לא הוי אב מלאכת בורר שהוא בתבואה ולא בקמח ולא אב מלאכת מרקד שהוא בסובין ולא בצרורות רק שמ"מ הוא תולדה דס"ס הוא מבדיל אוכל מפסולת [וכמ"ש רש"ל בביאור הסמ"ג דבורר דברים גושיים בכלי אוכל למטה ופסולת למעלה הוא תולדה דמרקד]. ה"נ הוי תולדה לבורר או למרקד. ומ"מ כיון שאינו עיקר ברירה ולא עיקר ריקוד י"ל שמותר לאלתר אף דבנפה וכברה אסור אפי' לאלתר היינו משום שהוא עיקר מלאכת בורר ואף שהוא פסולת מתוך אוכל דמבואר בכל מלאכת בורר שפסולת מתוך אוכל הוי מלאכה טפי מאוכל מתוך פסולת. ודלא כמהרש"ל בזה וכמ"ש בסק"א. אבל בזה שהיא רק תולדה ואינו עיקר ברירה יכול לנפותו כדי לאוכלו לאלתר. ואפי' באמת נתכוין לאכלו לאחר זמן כיון דמן התורה הכל מותר דמלאכת אוכל נפש הוא וא"א מעיו"ט שנפל לתוכו ביו"ט ובדרבנן מותר הערמה ויכול לומר לאלתר מכוינא. ועוד אפשר דמיירי באמת בלאלתר כמו שפי' רשב"א בעה"ק [ב"מ ש"א פ"ה] מתני' דבורר קטניות בלאלתר. ע"כ מותר מדינא רק ביד אסור דמחזי כבורר היינו דכיון שעושה מעשה המלאכה בצרורות ובזה דומה לבורר מחזי כבורר. אבל בנפה לא מיחזי כבורר בכלי שפסולת למטה וזה פסולת למעלה ולא כמרקד שמרקד הוא בורר סובין וזה בורר צרורות. ע"כ מותר כנ"ל. אך לדעת שאר פוסקים צ"ע:

ה וראיתי בספר בית מאיר בסי' שי"ט בשם מהריט"ץ בזבוב שנפל לכוס מותר ליקח הזבוב מתוך הכוס ולית בי' משום בורר דאין בורר בלח רק בכלי ולא ביד. והבית מאיר הביא ראיה לדבריו מהא דשמעתין דנוטל קיסם מתוך הקמח לא הוי בורר ממש רק מיחזי כבורר. ולמה. אלא ודאי אין ברירה בלח ביד וקמח לח הוא אלא דלאו לח ממש הוא ע"כ מחזי כבורר. אבל בלח ממש אפי' מיחזי כבורר לא הוי עכ"ד. ולפמ"ש אין משם ראי' לדעת הר"ן:

ו ומ"מ כיון דשותה הכוס לאלתר [דבהכי מיירי] שוב מותר לדעת הר"ן כיון שהכוס לח ואינו גוש ואינו בורר ממש ומותר לאלתר לפי הנ"ל. ושפיר מוכח מההוא דביצה דמותר מדאורייתא. אך מ"מ אסור עכ"פ מדרבנן משום דמיחזי כבורר כהאי דביצה כיון שמעשה המלאכה הוא בפסולת:

ז עוד כתב הבית מאיר טעם להתיר ליקח הזבוב משום שנראה וצף על המשקה. והנה אם היה הזבוב מונח על פני המשקה שלא היתה מקצתה משוקעת היה ההיתר נכון וכמ"ש לפנינו בס"ק י"ח. אבל עינינו הרואות שאינו כן ועכ"פ מקצתה משוקעת. על כן אין להתיר להוציא את הזבוב:

ח והט"ז בסי' שי"ט [ס"ק י"ג] התיר להוציאה עם מעט משקה יחד. ולכאורה דברי הירושלמי הוי תיובתי' דבירושלמי איתא [מט ע"ב] יש בורר צרורות כל היום ופטור כ"ז שלא בירר כל הצרורות. הרי דאף שהצרורות לבדם בלא אוכלין בתר אוכלין אזלינן שלא נתבררו ופטור ה"נ להיפוך כיון שהכוס נתברר אף שהפסולת לא נתברר שהוא עם מעט משקה יתחייב. אך ביארנו בביאור מלאכת זורה ס"ק א' דהגמרא דידן אינה סוברת כן. וטעם מחלקותם דגמ' דידן סוברת דבורר פסולת נחשב הברירה בפסולת וכיון שהפסולת נתברר חייב. ממילא כשהפסולת לא נתברר לא חשוב בורר פסולת. ואף כי כתבנו שם ס"ק א' דהתוס' אינם סוברים כן אלא שגם גמרא דידן סוברת בורר פסולת המלאכה באוכל ואעפ"כ חייב אף שלא בירר כל הפסולת דחייב גם על בירור מקצת. וא"כ כ"ש כשלקח הזבוב עם מקצת משקה שעיקר משקה הנשאר בכלי נתברר כולו וכיון שהמלאכה במשקה יתחייב. הלא ביארנו שם דלהתוס' אפי' בורר פסולת מתוו אוכל לאכול האוכל לאלתר מותר. הגם שלדעת תוס' רי"ד במשמר ביארנו דס"ל המלאכה באוכל וביארנו ג"כ לשיטתו דבורר פסולת מתוך אוכל במה שאין דרך לברר בכלי חייב אפי' לאכול לאלתר אין להחמיר כל כך לחוש לסברתו בזבוב שנפל לכוס שבלא"ה כתבנו לעיל דעת מהריט"ץ ובית מאיר להתיר לברר הזבוב לבדה דס"ל ביד הוי שינוי גמור בדברים לחים שאינו בורר כלל ורק לדעת הר"ן העלינו לעיל דאסור משום דמיחזי כבורר וא"כ בדרבנן אין להחמיר כל כך:

ט ויש להביא ראי' לדבריו מתוספתא דשבת פי"ז נתערבו לו פירות בפירות בורר ואוכל כו' ביררן אלו לעצמן ואלו לעצמן חייב והיינו שרוצה גם בברירת מין הנשאר שבורר כל המין ונשאר מין השני מבורר. ועי' בס"ק ט"ו אות ב' שביארתי תוספתא זו. ומדנקט ביררן אלו לעצמן ואלו לעצמן והלא בברירת מין השני לבד נתחייב ואפי' מוציא משני המינים יחד רק שנשאר מין השני מבורר. משמע דכה"ג לא חשוב ברירה אף שנשאר מין השני מבורר וה"ה במוציא פסולת ואוכל יחד מתוך אוכל אף שהאוכל הנשאר מבורר פטור:

י ועוי"ל טעם להתיר דהנה בסי' שי"ט [סעי' י'] במים שיש בהם תולעים דמותר לשתותן ע"י מפה דלא שייך בורר ומשמר בשעת אכילה הקשה הלבוש דל"ל טעם זה תיפוק לי' משום דאפשר לשתותו בלא סינון שיזהר שלא יכנסו התולעים לתוך פיו וכמו במים שיש בהם קסמים שכתב הסמ"ג דמותר לסננן מהא טעמא ותירץ הלבוש דשאני הכא דאסור לשתותו כך משום חשש שמא יבלע אחד מהם. ולי יש לדון בתי' זה לפמ"ש המג"א ס"ק י"ב דמשום האיסור לא נחשב פסולת דאריא הוא דרביע עלה ה"נ לא חשיב בורר משום האיסור ובעצמותו לא חשוב שהוא מעורב דיכול לשתותו בלא סינון [ואם היינו מפרשים דברי הסמ"ג משום דכיון דיכול לשתותו בלא סינון לא הוי מתקן הי' ניחא דודאי כיון דאסור תחילה לשתותו הוי מתקן וגדולה מזה מצינו [שבת ק"ו.] מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי. אך לא מסתבר שיהי' טעם הסמ"ג דלא חשוב מתקן. הא'. דכיון שרוצה לסינון זה תיקונו. ועוד דאפי' מקלקל פטור אבל אסור. רק דכיון דיכול לשתות בלא סינון] לא חשוב מעורב עם הפסולת והאוכל לחוד קאי. וא"כ ה"נ במים שיש בהם תולעים נאמר דמשום האיסור לא יחשב מעורב. אך לפענ"ד אינו צריך לטעם הלבוש דפשוט דתולעים שבמים אינם נרגשים בפיו בשעת שתי' ואינו יכול לשתות המים לבד בלא התולעים אבל זבוב שבכוס פשוט שיכול לשתות בלי שיבוא הזבוב לפיו ולא הוי בורר:

וראיתי להרב בסידור בהל' רבתא לשבתא כתב שלא לסמוך על היתר הנהוג להוציא הפסולת בכף עם משקה יחד כי יש בזה חשש חיוב חטאת וסקילה ח"ו. ולי נראה שיש לסמוך ע"ז ההיתר בלי שום פקפוק כמו שכתבתי:

יא ונראה פשוט דהיתר הט"ז אינו רק אם רוצה לאכול לאלתר דבזה אין איסור בברירת אוכל רק בברירת פסולת וכיון שהפסולת אינו מתברר שהוא עם מעט משקה מותר אבל להניח לאחר זמן אסור שהרי האוכל הנשאר מתברר ואף שאין עושה בו מעשה הלוא חק תוכות ג"כ מחויב בשבת משום דמחשבתו לכתיבה וה"נ הרי כוונתו לברור האוכל:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה