אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת בורר אות ה
[ה] (א) שהאוכל והפסולת מונחים בהכלי שבידו וכו'. ראוי לבאר בירר בכלי אימתי נקרא פסולת מתוך אוכל ואימתי נקרא אוכל מתוך פסולת. הנה בתוספות בסוגיא ע"ד. הביאו דברי רבה פרק תולין קל"ח. משמר חייב משום בורר. מה דרכו של בורר בורר אוכל מתוך פסולת עכ"ל. וע"כ סיום דברי רבה גם כן צריך להיות כך. אף משמר נמי בורר אוכל מתוך פסולת. הרי דכשהאוכל יורד למטה חשוב אוכל מתוך פסולת שהרי משמר היין יורד למטה והשמרים נשארין בהכלי. וכן הוא מצד הסברא כיון שהאוכל יורד למטה והפסולת נשאר במקומו הרי מעשה הבירור נעשה באוכל. אך קשה תחלת דבריו מה דרכו של בורר אוכל מתוך פסולת ובבורר בכלי קאי כמו משמר והרי הבורר בכלי היינו בורר קטניות הפסולת למטה. וא"כ איך נקרא בורר בכלי בורר אוכל מתוך פסולת דכי היכי דכשהאוכל יורד למטה חשוב אוכל מתוך פסולת כמו כן כשהפסולת יורד למטה יחשב פסולת מתוך אוכל. ועוד דבסוגיין בד"ה והתניא חייב הקשו על פירש"י שפי' דבנפה וכברה מותר כדי לאכול לאלתר. מברירת קטניות בנפה וכברה דאסור בכל ענין עי"ש. והא רש"י לא התיר לאכול לאלתר בפסולת מתוך אוכל אפי' ביד כנ"ל סק"א אות ט"ו. והא ברירת קטניות הוא פסולת למטה והוי פסולת מתוך אוכל. עוד צריך להבין דברי התוס' ע"ג ע"ב בד"ה משום זורע שפירשו דברי רבה דמשמר דוקא משום בורר חייב ולא משום מרקד שאינו דומה לו. וע"כ דס"ל דמרקד לא הוי אוכל מתוך פסולת אלא פסולת מתוך אוכל. וע"כ משמר שהוא אוכל מתוך פסולת אינו דומה למרקד והרי מרקד האוכל הוא למטה והוי ג"כ אוכל מתוך פסולת. ועיקר דבריהם ג"כ מוקשים שהרי משמר האוכל הוא למטה ומרקד ג"כ האוכל הוא למטה. ואם זה יקרא אוכל מתוך פסולת גם זה כן ואם זה פסולת מתוך אוכל גם זה כן ובמה אינו דומה לו. גם צריך להבין דברי הר"ן בפי' ההלכות פרק כ"ג [בד' הרי"ף לב.] שם פירש דברי רבה דמשמר שאף משום בורר הוא חייב דכיון דאף בורר אוכל מתוך פסולת משכחת בי' חיובא בנפה וכברה. אם אתרי בי' משום בורר התראתו התראה. והא ע"כ הבורר בנפה וכברה לעולם הפסולת למטה דכן מוכח מדברי ר' זירא דסובר שאינו חייב אלא משום מרקד דאוכל למטה. משמע לאפוקי בורר דפסולת למטה. ואי משכחת בורר דאוכל למטה א"כ יתחייב המשמר ג"כ משום בורר. אלא ודאי בורר בנפה וכברה לעולם הפסולת למטה. ולמה יקרא אוכל מתוך פסולת. ואם ס"ל להר"ן דמה שנשאר בכלי הוא נחשב להמתברר א"כ יחשב המשמר פסולת מתוך אוכל ולמה הוצרך ללמדו מדמשכחת חיובא בבורר אוכל מתוו פסולת:
ב אשר ע"כ נראה לי מוכח מכאן דברי הרב מלאדי בסידור של שבת בנופל פסולת למשקה ושופך עם הכלי הפסולת לחוץ חשוב בורר אוכל מתוך פסולת כיון שהכלי עם האוכל בידו עיי"ש. ואם כן בורר בנפה וכברה שהפסולת למטה והכלי עם האוכל נשאר בידו חשוב אוכל מתוך פסולת ממילא המרקד שהאוכל למטה והפסולת נשאר בהכלי שבידו חשוב כפסולת מתוך אוכל. שוב ראיתי למהרש"ל בביאור הסמ"ג כתב כן להדיא דבורר קטניות שהאוכל נשאר בידו חשוב אוכל מתוך פסולת. ומשמע שם מדבריו דה"ה להיפוך. ומרקד שהפסולת נשאר בידו חשוב פסולת מתוך אוכל. והשתא ניחא הכל דמשמר שנותן השמרים במשמרת התלוי' ואינה בידו. חשוב היורד למטה המתברר. וכיון שהיין יורד למטה הוי אוכל מתוך פסולת. ודומה לבורר קטניות בנפה וכברה שבידו והפסולת יורד למטה והאוכל נשאר בהכלי שבידו דחשוב אוכל מתוך פסולת. ואינו דומה למרקד קמח בנפה שהאוכל יורד למטה והסובין נשארין בהכלי שבידו הוי פסולת מתוך אוכל: (ג) אך לפי הנחה זו דמה שנשאר בידו הוא המתברר צריך להבין שיטת הר"ן דמשמר חייב משום מרקד ג"כ. והא מרקד אוכל למטה והפסולת נשאר בידו והוי פסולת מתוך אוכל ואיך נלמוד ממנו משמר שהוא אוכל מתוך פסולת לרבה דאמר דחייב משום בורר משום דמצינו בורר אוכל מתוך פסולת ממילא משום מרקד דלא מצינו אוכל מתוך פסולת יפטור. ובאמת כן ביררנו שיטת התוס'. אך צריך להבין שיטת הר"ן. ונראה דלכאורה קשה על רש"י שפי' מרקד אוכל למטה ממתני' דאבות פ"ה מט"ו. ארבעה מדות ביושבים לפני חכמים כו' נפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת. הנה שהפסולת למטה. אך באמת יש שני עניני ריקוד כדאיתא במנחות ע"ו ע"ב ת"ר בדקה בגסה פירש"י דשתי נפות הי' במקדש אחת דקה ואחת גסה ובתחלה הי' מניפין בדקה והיתה קולטת הסולת והסובין והקמח הי' הולך לעבר הנפה. ואח"כ היו נותנין אותה בגסה שקולטת הסובין שנשתייר בסולת והגרוסות כעין קרטין שממנו הסולת נעשה הי' הולך לעבר הנפה. וה"ה שהי' יכולין להניף תחלה בגסה והיה מוציאה הסולת והקמח והסובין נשארין למעלה. ואח"כ בדקה והקמח היה מוציא והסולת נשאר למעלה. וע"כ ניחא הא דאבות על הנפה דקה שמוציאה הקמח והסולת נשאר. והא דר' זירא שהאוכל למטה על הנפה שהיו מניפין בגסה דכיון שמצינו במרקד שהאוכל למטה ה"ה משמר שהאוכל למטה חייב. אבל משום בורר שלעולם הפסולת למטה אין המשמר שהאוכל למטה חייב. וע"כ לרבה דאמר מה דרכו של בורר אוכל מתוך פסולת. חייב גם משום מרקד דמצינו גם במרקד אוכל מתוך פסולת במה שהיה מניפין בדקה שהקמח למטה והסולת אוכל נשאר בידו והוי אוכל מתוך פסולת:
ד ולדעת התוס' י"ל דהנה ביארנו במלאכת מרקד ס"ק ב' אות ד' דמרקד זה שמבדיל הסולת מהקמח אין חיובו אלא כבורר שני מיני אוכלין משום דבתר שמא אזלינן זה שמו סולת וזה קמח. וביארנו ג"כ דאף שהיה כה"ג בסממנים שבמשכן קרטין צבע. והשאר. והקרטין טובים יותר לצביעה. ומסתמא היו מבררים הקרטין טובים לצביעה. מ"מ לא נדע אם הקרטין הי' להם שם אחר משאר הצבע כדי שיקרא בורר. נמצא דרקוד כזה לא הי' במשכן ואין ללמוד ממנו. וא"ל המרקד סולת מקמח דחשוב שני מיני אוכלין שפיר הוי מרקד. וכמו בורר שני מיני אוכלין דחשוב בורר אף דבמשכן לא הוי אלא באוכל ופסולת. ה"נ חשוב מרקד משום שני מיני אוכלין ושוב נלמוד משמר מרקוד סולת מקמח דהא ג"כ אוכל מתוך פסולת. ליתא דלקמן אות י' בארנו דתוס' כשיטת ר"ח ס"ל דחילוק שבין בורר למרקד דבורר הוא ביד מרקד הוא בכלי וא"כ גם משמר הוא מרקד ממש. ומ"מ ס"ל לרבה כיון דמרקד הוא פסולת מתוך אוכל אין ללמוד ממנו אוכל מתוך פסולת. א"כ המרקד סולת מקמח ג"כ לא יתחייב משום מרקד מהאי טעמא. וכיון שהסולת מועט יתחייב משום בורר כמו משמר כיון שהאוכל מועט חייב משום בורר דכשהאוכל מועט דרך לברר אוכל וכמו שפירשו התוס' דף ע"ד. בד"ה בורר וא"כ המרקד סולת מקמח ג"כ בורר הוא לרבה. זה טעם התוס' דאין חייב משמר משום מרקד לרבה:
ה אבל רש"י והר"ן דס"ל דרבה מחייב משום בורר קטניות בנפה וכברה. וע"כ ס"ל כפירש"י החילוק שבין בורר למרקד דבורר הוא בתבואה מרקד הוא בקמח [וע"כ בורר קטניות שהם דברים גושיים הוא בורר דאלו לפר"ח בורר קטניות בנפה וכברה מרקד הוא] א"כ המרקד סולת מקמח שפיר הוי מרקד לרבה כיון דבקמח הוא הוה מרקד ממש ולא פליגי אלא במשמר דבר לח שאינו לא תבואה ולא קמח. אבל בקמח מרקד הוא וכיון דמרקד סולת מקמח חייב משום דהוי שני מיני אוכלין ומרקד הוא והוא כמו אוכל מתוך פסולת דסולת שחפץ בו הוא האוכל שוב ילפינן מיני' משמר אף דהוה אוכל מתוך פסולת ואתי שפיר תוספות לשיטתי' והר"ן לשיטתי' ודו"ק היטב: [הגה"ה - ודע דהירושלמי פ' כלל גדול [נ.] יאות אמר ר' זעירא [הוא ר' זירא דבגמרא דידן] מה דרכו של מרקד קמח למטן סולת למעלן. לפירש"י דמרקד הוא בקמח אתיא דברי הירושלמי כפשטן דמרקד סולת מקמח ודאי מרקד הוא אך לפי' תוס' צ"ל דהוה כה"ג במשכן מרקד קרטין צבע משאר הצבע. ואף דלא נדע אם בצבעים הי' להקרטין שם בפ"ע. הירושלמי לשיטתו [מט ע"ב] דאפי' במין אחד רמונים מגו רמונים הוי ברירה וה"ה דהוה רקוד. ע"כ הגה"ה]:
ו ואף לפי מה שצדדתי בס"ק כ"ד אות ב' בהג"ה דרש"י והר"ן סבירא להו כר' יוחנן דירושלמי דאינו חייב בשני מיני אוכלין מ"מ במקדש המרקד סולת מקמח למנחות הוה לי' בורר אוכל מתוך פסולת כיון שקמח פסול למנחות כמו עביד חלתא דכשבורר מתוך הקנים את הקנים הרעות שאינם ראויות לחלתא חייב ה"נ בקמח שפסול למנחות. וא"כ יש ללמוד ממרקד הזה. אך כ"ז רש"י והר"ן לשיטתם דכל בקמח מרקד הוא:
ז ועוד נ"ל לתרץ באופן אחר היינו לפימ"ש הט"ז סי' שי"ט ס"ק י"ג בזבוב שנפל לכוס לא יוציא הזבוב לבד דהוי בורר פסולת מתוך אוכל אלא יקח גם מן המשקה עמהם. ומבואר דבורר פסולת ואוכל יחד מתוך אוכל לא חשוב בורר פסולת מתוך אוכל שאין הפסולת מבורר. וביארנו שיטתו היטב בס"ק ו'. וא"כ מרקד שהאוכל יורד למטה והסובין נשארין למעלה והרי האוכל אינו יורד בפעם אחת רק מעט מעט הוא המתרקד ויורד למטה וכיון שהנשאר למעלה הוא המתברר. א"כ בתחלת הריקוד לא הוי פסולת מתוך אוכל שהרי עדיין האוכל מעורב עם הסובין ואעפי"כ חייב תיכף משרקד כגרוגרת. וא"ת דאין חיוב מרקד רק בפסולת מתוך אוכל א"כ לא היה רק במשהו אחרון וליתא דכל שהי' במשכן נחשב מלאכה והרי כל הריקוד הי' במשכן. ועוד דבמשהו האחרון אין חיוב דאז אינו מתרקד מן האוכל כגרוגרת וע"כ חיוב מרקד לאו על בירור הסובין רק על בירור האוכל ונלמד דאוכל מתוך פסולת חייב ג"כ ע"כ משמר אף דהוא אוכל מתוך פסולת חייב משום מרקר גם לרבה. והתוס' לשיטתם שגם בורר פסולת מתוך אוכל חשוב הבירור באוכל ואעפי"כ הוי פסולת מתוך אוכל כמו שביארנו שיטתם בביאור מלאכת זורה ס"ק א' ע"כ אף שבתחלת הריקוד האוכל מעורב עם הסובין חשוב פסולת מתוך אוכל דמ"מ האוכל מתברר והפסולת נשאר בידו ואף שנשאר בידו עם אוכלין ולא מתברר הפסולת מה בכך הא לשיטתם אין נ"מ כלל בברור הפסולת רק בבירור האוכל כמו שביארנו שיטתם בס"ק א' בביאור מלאכת זורה [ושיטת הט"ז נכון לדינא גם להתוס' שהם ס"ל באמת שגם בורר פסולת מתוך אוכל לאלתר מותר כיון שהברירה באוכל שאוכלו לאלתר] ע"כ אין ללמוד מרקד אוכל מתוך פסולת ומשמר דהוי אוכל מתוך פסולת אין ללמדו ממרקד לרבה דאזיל בתר אוכל מתוך פסולת ופסולת מתוך אוכל. אך הר"ן והרמב"ן לשיטתם דבורר פסולת מתוך אוכל המלאכה בפסולת ע"כ ס"ל משמר חייב גם משום מרקד אפי' לרבה ואתי שפיר תוס' לשיטתם והם לשיטתם: (ח) אך קשה לי על מה שכתבנו בשיטת התוס' דס"ל ג"כ דהנשאר בידו הוא המתברר וע"כ בורר בנפה וכברה שהפסולת למטה חשוב אוכל מתוך פסולת. דא"כ יקשה לפי"ז מה הוקשה להתוס' במשמר דחייב משום בורר דקאמר רבה מה דרכו של בורר בורר אוכל מתוך פסולת דהא פסולת מתוך אוכל הוא דרך ברירה. ומה קשיא להו כיון דבורר בכלי הוי הפסולת למטה והוי אוכל מתוך פסולת. ולכאורה הי' נראה לי דרך אחר בשיטת התוס'. דהנה בתוס' רי"ד ריש פ' תולין דמשמר וכן בורר בנפה וכברה נקרא פסולת מתוך אוכל ולשונו מגומגם קצת אך ניכר כוונתו מאחר שמשים הכל לתוך הכלי האוכל והפסולת. ויש לומר שהתוס' ס"ל כתוס' רי"ד במקצת דבורר בנפה וכברה חשוב פסולת מתוך אוכל מאחר שמשים הכל בכלי ובשעת ברירה ג"כ מנענע הכל בהנפה. אך משמר הכל מונח במקום אחד במשמרת והמשקים יורדין טיף טיף חשוב אוכל מתוך פסולת וע"כ שפיר הוקשה להתות' על רבה דקאמר מה דרכו של בורר אוכל מתוך פסולת. ממ"נ אי בנפה וכברה הא חשיב לעולם פסולת מתוך אוכל ואי ביד הלוא דרך ברירה פסולת מתוך אוכל. [ותירצו דפסולת מרובה דרך ברירה ביד אוכל דלרבה אינו חייב משום מרקד כיון דמרקד אינו ביד אלא בכלי ובכלי הא חשוב לעולם פסולת מתוך אוכל ואין ללמוד ממנו משמר דהוא אוכל מתוך פסולת:
[הגה"ה - ולפימ"ש מוכח מכאן ג"כ לתוס' פסולת מתוך אוכל לאלתר מותר כמ"ש בסק"א אות ט"ז. דאי כר"ח דפסולת מתוך אוכל לעולם חייב אפי' ביד ולאלתר וכיון דנפה וכברה חשוב פסולת מתוך אוכל משום דעושה מעשה באוכל ופסולת. א"כ ה"ה בקנון ותמחוי מהאי טעמא חשוב פסולת מתוך אוכל ובפסולת מתוך אוכל הא אפילו ביד חייב כ"ש בקנון ותמחוי. וכן דעת כל הפוסקים העומדים בשיטת הר"ח [לבד הרמב"ם] דבקנון ותמחוי לאלתר חייב ק"ו מביד אלא ודאי ס"ל לתוס' פסולת מתוך אוכל ביד מותר ובקנון ותמחוי פטור. ע"כ הגה"ה]:
ט אך שוב ראיתי דמ"ש לשיטת התוספות די"ל דס"ל כתוס' רי"ד דכל שמשים הכל בכלי חשוב פסולת מתוך אוכל כיון שגם הפסולת שם בכלי אף שהאוכל המתברר חשוב פסולת מתוך אוכל ג"כ נראה דליתא לפימ"ש בביאורנו למלאכת זורה ס"ק ד' אות ג' לשיטת התוס' ב"ק ס'. בהא דמקשה הש"ס שם וליהוי כזורה ורוח מסייעתו. דהקושיא היה משום דלא עביד מעשה באוכל שבה המלאכה נעשית רק במוץ שהרוח בא ומפריח המוץ. ומה קושיא הא זורה הכל לרוח ועביד מעשה באוכל ג"כ אלא ודאי משום שהרוח מפזר המוץ חשוב מלאכה רק במוץ. וה"נ כיון שהאוכל מתברר חשוב רק אוכל מתוך פסולת. וא"ל דלעולם בזורה חשוב מברר האוכל ג"כ אלא דהא לאו מלאכה הוא דבורר אוכל מתוך פסולת לאו מלאכה הוא. והמלאכה הוא רק מה שמברר המוץ מהאוכל וא"כ לא עביד מעשה באוכל שבה המלאכה. ליתא דהא התוס' בסוגיין מחלקים דכשהאוכל מיעוט הוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה. הרי התוס' סוברים דכל שהוא כדרך מיקרי מלאכה וכיון דלפי סברת תוס' רי"ד חשוב זורה בורר אוכל מתוך פסולת ג"כ א"כ דרך זורה כך הוא להיות בורר אוכל מתוך פסולת ג"כ והוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה ויתחייב עלי'. אלא ודאי לא ס"ל להתוס' כתוס' רי"ד [והתוס' רי"ד לא סבירא לי' כשיטת התוס' ב"ק]:
י אשר ע"כ נראה דעיקר כמו שהוכחתי דהתוס' ס"ל דהנשאר בידו הוא המתברר. ולענין מה שהקשו בהא דמה דרכו של בורר אוכל מתוך פסולת ולא תירצו דבורר קטניות הוא אוכל מתוך פסולת שהאוכל נשאר בידיו. י"ל משום דס"ל כשיטת ר"ח שכתבנו במלאכת זורה סעיף ג' דחילוק שבין בורר למרקד דבורר הוא ביד ומרקד הוא בכלי. וכן משמע בתוס' ע"ד. בריש העמוד שכתבו ולא חשיב נמי מנפץ אע"ג שבמשכן הי' מנפצים פשתן לעשות יריעות. משום דהיינו דש ממש אלא שזה בתבואה וזה בפשתן. אבל זורה בורר ומרקד הם ג' דברים עכ"ל. ואי כרש"י ס"ל זורה בורר ומרקד נמי כולם בורר ממש אלא שזה בקשין וזה בצרורות וזה בקמח. ואף שחילוק יש דזורה בורר ומרקד בדבר אחד יש ג' נפעלים חשבינן להו ג' מלאכות. אבל התם שזה בתבואה וזה בפשתן א"א לחושבם בשתים דא"כ יהי' מספר המלאכות כמספר המינים. מ"מ עיקר התירוץ חסר מן הספר. ומשמע דס"ל חילוק בין זורה בורר מרקד בפועלים זה ברוח זה ביד וזה בכלי. והשתא שפיר קאמרי דבתבואה ופשתן אין חילוק רק בנפעל זה תבואה וזה פשתן. אבל התם זה זורה זה בורר זה מרקד היינו שהם פעולות חלוקות זה ברוח וכו'. והיינו לר' זירא דקיי"ל כוותי' דמשמר חייב משום מרקד. ה"ה כל שבכלי אפי' אוכל מתוך פסולת הוא מרקד. וגם בבורר קטניות פליגי. וא"כ א"א שיאמר רבה מה דרכו של בורר. בורר קטניות בכלי שהרי בזה עצמו ר' זירא אומר שהוא מרקד ומה ראי' הביא רבה לדבריו. והרמב"ן והר"ן סוברים כשיטת רש"י שכתבנו שם דחילוק שבין בורר למרקד שבורר הוא בתבואה ומרקד הוא בקמח. ולפי"ז בורר קטניות בנפה וכברה לכ"ע היינו בורר:
אך דעת התוס' רי"ד בספר המכריע כתבנו לעיל ס"ק א' אות כ"ה דהיורד למטה הוא המתברר ולא הנשאר בידו. וכ"כ המג"א סי' שי"ט ס"ק ט"ו בשומן ושכר דהנשפך למטה הוא המתברר. ולכאורה מוכח מדברי הרי"ף שהביא המג"א דמה ששופך לחוץ הוא המתברר שכתב בשפיית שכר שנתבאר לקמן ס"ק כ"ט דאין איסור אלא כשנותן קסמים בפי הכלי דהוי כבורר דרך כלי אבל כשמערה כך שרי כדי לשתות לאלתר עכ"ל הנה לכאורה מוכח מהרי"ף דמה ששופך הוא המתברר לא הנשאר בידו. אך י"ל דלעולם הנשאר בידו הוא המתברר. אלא משום דבטח אינו שופך כל השכר מתוך השמרים דא"כ ילכו גם השמרים וע"כ דנשאר מעט מן השכר ואין השמרים מבוררים לא חשוב בורר פסולת רק בורר אוכל מתוך פסולת: