אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת בורר אות א
[א] (א) אחד הבורר צרורות וכו'. בש"ס מכילתין דף ע"ד. ת"ר הי' לפניו מיני אוכלין [רש"י מיני אוכלין גרסינן ול"ג שני] בורר ואוכל בורר ומניח. ולא יברור. ואם בירר חייב חטאת. מאי קאמר [ברישא תני בורר והדר תנא לא יברור] אמר עולא ה"ק בורר ואוכל לבו ביום. ובורר ומניח לבו ביום. ולמחר [לצורך מחר] לא יברור ואם בירר חייב חטאת. מתקיף לה רב חסדא וכי מותר לאפות לבו ביום וכי מותר לבשל לבו ביום [והכי נמי אב מלאכה הוא כיון דאמרת ולמחר חייב חטאת] אלא אמר רב חסדא בורר ואוכל פחות מכשיעור. בורר ומניח פחות מכשיעור [פחות מכגרוגרת] וכשיעור לא יברור ואם בירר חייב חטאת. מתקיף לה ר' יוסף וכי מותר לאפות פחות מכשיעור [נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא דקיי"ל חצי שיעור אסור מן התורה והיכי קתני בורר לכתחילה] אלא אמר ר' יוסף בורר ואוכל ביד בורר ומניח ביד. בקנון [כלי עץ שעושין כעין צינור רחב מלאחריו וקצר מלפניו ובעלי המטבע עושים אותו והבורר בקטניות נותן קטנית במקום רחב ומנענעו והקטנית מפני שהיא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי] ובתמחוי לא יברור ואם בירר פטור אבל אסור [מותר לכתחילה לא הוי דדמי לברירה וחייב חטאת לא הוי דכלאחר יד הוא דעיקר ברירה בנפה וכברה אבל ביד לא דמי לבורר כלל] ובנפה וכברה לא יברור ואם בירר חייב חטאת. מתקיף לה רב המנונא מידי קנון ותמחוי קתני [ה"ה נמי דפריך מידי נפה וכברה קתני אלא דחדא מינייהו נקט] אלא אמר רב המנונא בורר ואוכל אוכל מתוך הפסולת בורר ומניח אוכל מתוך הפסולת [לא דרך ברירה היא] פסולת מתוך אוכל לא יברור ואם בירר חייב חטאת. מתקיף לה אביי מידי אוכל מתוך פסולת קתני אלא אמר אביי בורר ואוכל לאלתר ובורר ומניח לאלתר [לאכול לאלתר שאין זה דרך בוררין] ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר [להצניע] וחייב חטאת. אמרוה רבנן קמי' דרבא אמר להו שפיר אמר נחמני [אביי]. הי' לפניו שני מיני אוכלין ובירר ואכל ובירר והניח ר' אשי מתני פטור ר' ירמי' מדפתי מתני חייב. ר' אשי מתני פטור והא תנא חייב [והא תניא לעיל חייב. ואי בבורר ומניח לאלתר מותר לכתחילה הויא יפטור אבל אסור ליכא] לא קשיא הא בקנון ותמחוי הא בנפה וכברה כי אתא רב דימי אמר שבתא דרב ביבי הואי [הגיע יומו להיות עומד ומשמש על התלמידים] ואיקלעו רבי אמי ורבי אסי שדא קמייהו כלכלה דפירי [ולא רצה לברור האוכל מתוך העלין ולתת לפני כל אחד ואחד אלא שוטחם והם נוטלים ואוכלים ובשטוח זה נפרש האוכל מאליו] ולא ידענא אי משום דסבר אוכל מתוך פסולת אסור אי משום עין יפה הוא דמכוין. חזקי' אמר הבורר תורמוסין [לאחר ששלקם הוא בורר אוכלין מתוך הקליפה] מתוך פסולת שלהן חייב. לימא קסבר חזקי' אוכל מתוך פסולת אסור. שאני תורמוסין דשלקי לי' שבעה זימנין [למתקם] ואי לא שקלי לי' מסרח וכפסולת מתוך אוכל דמי [והלכך אוכל נמי כל זמן שמעורב בו הוי כפסולת ומיהו אוכל הוא ומחמירין עלי' למהוי ההוא דשקיל כפסולת מתוך אוכל. ולי נראה הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן משלקן פעם אחת ממרקים ומערין אותם המים ובורר המתולעות שלהן כמו שעושין לפולין וכן בכל פעם ופעם וזה בורר האוכל ומניח הפסולת ואי לא שלקי לי' מסרח גרסינן הלכך מששלקם פעמים ושלש חשוב לי' פסולת הואיל ואי שביק להו הכי דלא הדר שליק להו מיסרחי וכשהוא נוטלם מתוך שאר מינין גרועין המעורבין בהן כפסולת מתוך אוכל דמי דהנהו שאר מינים לא מסרחי דגמר להו בישולייהו בפעם ראשונה ושני'. ורבינו הלוי גריס ואי שקלי לי' מסרח כשנוטלו נמוח בין אצבעותיו ונמאס הלכך ההוא דשקיל הוי כפסולת והנשאר הוי אוכל עד שחוזר ונוטלו] ע"כ סוגית הגמ' ופירש"י:
ב ושיטת ר"ח ורוב הפוסקים דאין היתר לברור אלא בתלתא לטיבותא. אוכל מתוך פסולת. וביד. ולאכול לאלתר. אבל פסולת מתוך אוכל או לאכול לאח"ז או בנפה וכברה חייב חטאת. ובקנון ותמחוי אוכל מתוך פסולת לאכול לאלתר פטור אבל אסור [ומדברי רמב"ם [פ"ח הי"ב] שהולך ג"כ בשיטת ר"ח משמע מדבריו דבקנון ותמחוי אוכל מתוך פסולת אפי' לאכול לאח"ז אין בו חיוב חטאת. וגרוע לענין חיוב מביד אם בורר לאכול לאחר זמן אף דלענין איסור בלאכול לאלתר חמור מיני'. ועי' לקמן בביאור מלאכת מרקד ס"ק ה' אות ואו בהגהה שכתבנו טעם הרמב"ם בזה ומאין למד כן. ואין כן דעת הרמב"ן והרב המגיד והר"ן וס"ל דבקנון ותמחוי לאכול לאחר זמן חייב חטאת דלא קיל מביד] ונראה דס"ל לר"ח דרב יוסף ורב המנונא ואביי לא פליגי לענין דינא רק בפרושא דברייתא וע"כ לא הקשו זה על זה רק מלישנא דברייתא ולא כקושיות ראשונים וכי מותר וכו'. וס"ל לר"ח דלר' יוסף ברייתא מיירי באוכל מתוך פסולת לאכול לאלתר ולרב המנונא מיירי ביד לאכול לאלתר ולאביי מיירי באוכל מתוך פסולת ביד. שוב מצאתי כן בשיטה המיוחסת להר"ן. ואף דברייתא מיירי באוכל מתוך פסולת לא תיקשי קושית אביי מידי אוכל מתוך פסולת קתני דקושייתו הוא מידי הוזכר בברייתא רמז דרישא באוכל מתוך פסולת וסיפא בפסולת מתוך אוכל אבל ודאי נוכל לומר דכולה ברייתא באוכל מתוך פסולת. וכה"ג כתב בחי' רמב"ן לענין נפה וכברה עי"ש:
ג ונראה דלפי הנחה זו דלא פליגי לענין דינא מוכרח לומר דמיירי בכה"ג. ואקדים הקדמה אחת דבכלי אין חילוק בין פסולת מתוך אוכל לאוכל מתוך פסולת. ולכאורה כן הוא פשוט דהיורד למטה הוא המתברר והרי מרקד שהאוכל יורד למטה הוה אוכל מתוך פסולת והרי אוכל מתוך פסולת אב מלאכה כמו פסולת מתוך אוכל ואם פסולת מתוך אוכל אב מלאכה משום דבמשכן הי' בורר פסולת בידיו והוא אב מלאכת בורר ה"נ אוכל מתוך פסולת בכלי אב מלאכת מרקד. אך זה אינו שהרי רש"י כתב בסוף הסוגיא ע"ה ע"ב דזורה בורר ומרקד נחשבין בתלת דזורה בקשין בורר בצרורות ומרקד בקמח [ועי' מה שכתבתי במלאכת זורה בס"ק ג' בביאור דברי רש"י אלו] וכיון דמרקד בקמח וזה בורר דברים גושיים אינו מרקד ממש רק תולדה למרקד. וכ"כ מהרש"ל בביאור סמ"ג [מלאכת בורר] דהבורר אוכל למטה פסולת למעלה הוא תולדה מרקד. וא"כ שפיר מחולק אוכל מתוך פסולת מפסולת מתוך אוכל דפסולת מתוך אוכל אב ואוכל מתוך פסולת תולדה:
ד אך ביארנו לקמן בסק"ה דעת רוב הפוסקים דבנפה וכברה הנשאר למעלה בידו נחשב המתברר וע"כ מרקד שהסובין למעלה הוי פסולת מתוך אוכל. ובורר בכלי שהפסולת למטה כמ"ש רש"י ריש פרק תולין [קלח.] הוי אוכל מתוך פסולת. וא"כ הי' אוכל מתוך פסולת בכלי במשכן שהיו בוררים הסממנין בכלי. דא"ל דבמשכן לא הי' מבררין בכלי כי אם ביד מאין הרגלים לומר כן. והתוס' רי"ד ר"פ תולין דעתו דבמשכן לא הי' מבררין ביד רק בכלי. ואף שדעת רש"י במשנה [עג.] הבורר פסולת בידיו אב מלאכה מבואר שהי' ביד ג"כ במשכן שאם לא היו בוררין ביד הי' רק תולדה כמו תולש תולדה דקוצר. אך מה"ת לומר שלא היו בוררין גם בכלי ומה שפירש"י הבורר פסולת "בידיו" היינו משום דבורר בכלי היינו פסולת למטה דהוי אוכל מתוך פסולת ולדעת רש"י מותר לאלתר ע"כ נקט מילתא דפסיקא הבורר פסולת בידיו דחייב אפי' לאלתר. וגם אין לומר כלל דברירת סממנין הי' פסולת למעלה דא"כ איך אמר ר' זירא ר"פ תולין דחייב משמר משום מרקד ולא משום בורר. משום דמשמר אוכל למטה ובורר הוא פסולת למטה. הא ברירת סממנין שבמשכן אוכל למטה. אלא ודאי גם ברירת סממנין שבמשכן הי' פסולת למטה]:
ה אך לדעת ר"ח שהביאנו בביאור מלאכת זורה סעיף ג' וביארנו לקמן בסק"ה אות י' שגם התוס' סוברים כן דחילוק שבין בורר למרקד בורר ביד מרקד בכלי. מכלל דבורר בכלי לא הי' במשכן רק ביד [שאם הי' בורר בכלי במשכן למה נשנה מלאכת מרקד] וכיון שהנשאר בידו הוא המתברר ומרקד הוה פסולת מתוך אוכל [ומה"ט ס"ל לר"ח דרבה מחייב משמר רק משום בורר ולא משום מרקד. דמשמר שאינו אוחז הכלי בידו הוה אוכל מתוך פסולת. ומרקד פסולת מתוך אוכל] וא"כ לא הי' אוכל מתוך פסולת בכלי במשכן כמו שלא הי' אוכל מתוך פסולת ביד במשכן. וא"כ שפיר מחולק אוכל מתוך פסולת מפסולת מתוך אוכל בכלי כמו שהוא מחולק ביד: (ו) מ"מ נראה ברור שגם לדעת ר"ח ותוס' אין לחלק בכלי בין פסולת מתוך אוכל לאוכל מתוך פסולת שהרי לשיטה זו דבורר בכלי לא הי' במשכן וחלוק שבין בורר למרקד בורר ביד מרקד בכלי קשה קושית התוס' אהא דאמר רבה מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת דהיינו אוכל מתוך פסולת הא ביד דרכו ליטול פסולת ולהניח אוכל [ובורר קטניות בכלי הוא גופה מרקד או תולדת מרקד דאל"כ ובורר קטניות לא הוי תולדת מרקד דמרקד אוכל למטה ובורר קטניות פסולת למטה א"כ משמר אינו דומה לבורר רק למרקד מהאי טעמא כסברת ר' זירא] וע"כ כתירוץ התוס' דכשהפסולת מרובה הוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה. וה"ה בכלי דמחייבינן לדידהו משום מרקד נמי אוכל מתוך פסולת דהיינו כשהפסולת דק דאז האוכל נשאר למעלה בהכלי שבידיו הוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה. דכשבורר בכלי והפסולת דק לעולם הוא אוכל מתוך פסולת כיון שהפסולת דק ע"כ יורד למטה. ואף דאפשר לברר פסולת מתוך אוכל ביד הא ודאי דרך יותר לברר בכלי מביד:
ז הנה נתבררה הקדמה הזאת דבכלי אוכל מתוך פסולת הוא אב מלאכה כמו פסולת מתוך אוכל ]. מעתה לפי מ"ש דלא פליגי לענין דינא מוכרח לומר דלר' יוסף הברייתא מיירי באוכל מתוך פסולת לאכול לאלתר. ולרב המנונא מיירי ביד לאכול לאלתר. ולאביי מיירי אוכל מתוך פסולת ביד. דודאי רב יוסף ורב המנונא דאסרו למר בפסולת מתוך אוכל ולמר בנפה וכברה אסרו אפי' לאכול לאלתר דהא קתני בברייתא בורר ואוכל והיינו לאלתר. דאל"כ מה נ"מ במה שאוכל. ועלה קאי איסורא דנפה וכברה לר' יוסף ואיסורא דפסולת מתוך אוכל לרב המנונא דאין חילוק בין היתירא דרישא לאיסורא דסיפא אלא במה דמפרש רב יוסף ורב המנונא. וכיון דרישא בלאלתר ע"כ סיפא אפי' בלאלתר אסור. וגם התירא דאוכל מתוך פסולת אינו אלא ביד דכבר ביארנו דבכלי אין חילוק בין פסולת מתוך אוכל לאוכל מתוך פסולת. א"כ אין שום מעלה במה שמברר אוכל מתוך פסולת אם הוא בנפה וכברה. וע"כ הא דמתיר רב המנונא אוכל מתוך פסולת היינו ביד ופסולת מתוך אוכל אסור אפי' ביד דעלה קאי ואפי' לאלתר דעלה קאי רישא כנ"ל. וכיון דאפי' לאלתר אסור פסולת מתוך אוכל אפי' ביד וכן בנפה וכברה אפי' אוכל מתוך פסולת. ע"כ הא דאסר אביי לאחר זמן היינו אפי' אוכל מתוך פסולת ביד דאל"כ לא הי' שום נ"מ בין לאלתר ללאחר זמן כנ"ל שיטת הר"ח איך דבריו נלמדים מהגמרא:
[הגה"ה א' - לבד התוס' רי"ד בס' המכריע [סי' כ"ג] שדעתו דרב המנונא דמפרש הברייתא בורר אוכל מתוך פסולת ופסולת מתוך אוכל לא יברור כו'. מוקי הברייתא בנפה וכברה אזיל לטעמיה דהיורד למטה הוא המתברר וס"ל ע"כ דהחילוק שבין בורר למרקד דבורר הוא בתבואה מרקד הוא בקמח. דאי אפשר שיסבור כר"ח דבורר הוא ביד ומרקד הוא בכלי שהרי הוא סובר דכל בורר שבמשכן הי' בכלי. וכיון שס"ל שמרקד הוא בקמח ובורר בכלי הוא פסולת מתוך אוכל ממילא הבורר בכלי אוכל מתוך פסולת אינו בורר דבורר הוא פסולת מתוך אוכל. ולא מרקד דמרקד הוא בקמח. אך לדעת רוב הפוסקים דהנשאר בידו הוא המתברר ע"כ אין לחלק בכלי בין פסולת מתוך אוכל לאוכל מתוך פסולת. ע"כ הגה"ה]:
[הגה"ה ב' - וראיתי למהרש"ל בביאור הסמ"ג ט"ז. דבורר קטניות בנפו"כ שהפסולת למטה הוי בורר אוכל מתוך פסולת שהאוכל נשאר בידו אבל הבורר בנו"כ בענין אחר [היינו צרורות עבים מן האוכל שהאוכל למטה והצרורות למעלה] הוי תולדה דמרקד. יעו"ש. ולפ"ז היה ראוי להיות מותר לאכול לאלתר כיון דאינו עיקר מלאכת מרקד שהוא בקמח רק תולדת מרקד. וכמו ביד שהוא ג"כ תולדה דבכלי מ"מ כיון שאינו עיקר מלאכתו והוא דרך אכילה מותר ה"נ בזה. אך כשאני לעצמי היה נראה לי שגם כשאוכל למטה והפסולת למעלה בידיו הוי בורר דבכולי שמעתא פסולת מתוך אוכל הוא מלאכה טפי. וכיון שלמדנו ממהרש"ל דמה שבידיו הוא המתברר וכיון דסתם בורר הוא אוכל מתוך פסולת כ"ש פסולת מתוך אוכל דהוי בורר ממש. ע"כ הגה"ה]: [הגה"ה ג' - מיהו זה רק לדעת הר"ן דטעם היתר אוכל מתוך פסולת. לאלתר ואיסור פסולת מתוך אוכל לאלתר משום דעיקר ברירה הוא פסולת מתוך אוכל. אך לטעם הרמב"ן משום דבורר אוכל מתוך פסולת לאכול לאלתר אוכל מה שבורר ובורר פסולת מתוך אוכל אינו אוכל מה שבורר. א"כ י"ל דלעולם רב המנונא בנו"כ איירי ומ"מ מתיר אוכל מתוך פסולת משום דאוכל מה שבורר ולא פסולת מתוך אוכל שאינו אוכל מה שבורר. וצ"ל לדעת הרמב"ן ראיית הר"ח עפ"י מה שהביא הרמב"ן בשמו שהוכיח מהא דהבורר תורמסין מתוך פסולת שלהן חייב משום דכפסולת מתוך אוכל דמי דפסולת מתוך אוכל לאלתר חייב דחזקי' לא מפליג כלל. וכיון דמוכח מדחזקי' דפסולת מתוך אוכל אפי' ביד לאלתר תייב א"כ רב יוסף דמפרש היתר הרישא ביד ע"כ היינו באוכל מתוך פסולת ולאלתר דהא קתני בורר "ואוכל" כנ"ל. וכיון דהתירא דביד באוכל מתוך פסולת לאלתר ובהא מחייב סיפא בנפה וכברה. הרי דבנו"כ אפי' אוכל מתוך פסולת לאלתר חייב. ע"כ רב המנונא דמפרש היתר דרישא באוכל מתוך פסולת לאלתר היינו ביד דאלו בנפה וכברה הא אפילו ביד לאלתר חייב. ואביי דמפרש רישא בלאלתר היינו באוכל מתוך פסולת ביד דאילו פמ"א חייב מדחזקי' ובנפה וכברה חייב מדר' יוסף. ע"כ הג"ה:
ח וטעם דבריו ג"כ עפ"י הנ"ל דהנה הטעם דבורר אוכל מתוך פסולת לאלתר מותר. משום דבמה שבורר אוכל מתוך פסולת לא הוי דרך ברירה. ובמה שכוונתו לאכול לאלתר הוי דרך אכילה.] וע"כ דוקא ביד אבל בנפה וכברה אפי' אוכל מתוך פסולת הוי אב מלאכה כנ"ל באריכות. אבל אוכל מתוך פסולת ביד לא דמי לבורר דבורר ביד הוא פסולת מתוך אוכל. וביד לבד נמי לא הוי שינוי שהרי פירש"י במשנה הבורר פסולת בידיו. הנה דעיקר דרך ברירה היא ביד. אך כשבירר ביד אוכל מתוך פסולת הוי שינוי שהוא אוכל מתוך פסולת וכל בורר ביד הוא פסולת מתוך אוכל: [הגה"ה - ולשיטת הרמב"ן דטעם איסור פסולת מתוך אוכל לאלתר משום שאינו אוכל מה שבורר ולולא זה היה מותר אף דפסולת מתוך אוכל ביד הוא אב מלאכה. ע"כ האיסור דבנפה וכברה משום דבנפה וכברה הוא דרך מלאכה ולא דרך אכילה. וכן משמע בריב"ש סי' קפ"ד שאסור לגרור הגבינה במורג חרוץ אף לאכול לאלתר דדומה לקניב סילקא דחייב משום טוחן. ואין היתר משום לאלתר דדומה לבורר בנו"כ משום שהוא כלי המיוחד לכך. עי"ש. ואף דקניב סילקא אינו אלא תולדה. והוא מדמה גרירת הגבינה לקניב סילקא. ומוכח דטעם איסור נפה וכברה לאו משום דהוי אב מלאכה. ואמנם כי מסברא גרירת הגבינה הוי טחינה טפי מקניב סילקא. אך גם לפי"ז י"ל דהוי רק תולדה משום שאינו גידולי קרקע רק משום דגבי מעשר כה"ג חשיב גידולי קרקע הוי לגבי שבת תולדה דגדולי קרקע וכמו שהארכנו בזה במלאכת דש סק"ז בס"ד. ומוכח מהריב"ש דנפה וכברה אפילו כשאינו אלא תולדה נמי אסור. ע"כ הגה"ה]: (ט) ושיטת רש"י דברייתא איירי בנפה וכברה ובהא מחלק אביי ונמצינו למידין חמשה דינים נפירש"י. דין א'. דבנפה וכברה אוכל מתוך פסולת יש חילוק בין לאלתר דמותר ללאחר זמן דחייב. דין ב'. ביד אפי' לאחר זמן דהוי כבורר לאוצר מותר לברור אוכל מתוך פסולת. דין ג'. בקנון ובתמחוי לאחר זמן אפי' אוכל מתוך פסולת פטור אבל אסור. דין ד'. פסולת מתוך אוכל אפי' ביד. דין ה'. ואפי' לאכול לאלתר חייב. כן מוכח ברש"י דפירש קושית הש"ס והתניא חייב דהיינו ברייתא דלעיל. ומשני דבנפה וכברה איירי. ועיין בתוס' ובהר"ן. הנה מפורש דבנפה וכברה מתיר אביי כשדעתו לאכול לאלתר. הרי הדין הראשון. ומהא דמוקי ברייתא דתני פטור בקנון ותמחוי ולא מוקי לה ביד משמע דביד מותר לכתחילה אפי' לאכול לאחר זמן. דמה דמוקי בקנון ותמחוי ע"כ דמיירי לאכול לאחר זמן דלאלתר אפילו בנפה וכברה מותר לכתחילה כ"ש בקנון ותמחוי. וע"כ דמיירי לאכול לאחר זמן ומדלא מוקי לה ביד משמע דביד מותר לכתחילה. הרי דין השני. ומהא דמוקי הש"ס את הברייתא דתני פטור בקנון ותמחוי הרי מפורש דין השלישי. ומהא דפירש רש"י במתניתין הבורר פסולת בידיו. הרי דבורר פסולת מתוך אוכל אפי' ביד חייב הרי דין הרביעי. ובהא דשדי ר' ביבי קמייהו דר' אמי ורב אסי כלכלה דפירי עם העלין ולא רצה לברור ומסופק ר' דימי אי סבר אוכל מתוך פסולת אסור. והיינו דאסור אוכל מתוך פסולת כמו פסולת מתוך אוכל. מוכח ג"כ דעכ"פ פסולת מתוך אוכל אסור ביד דאל"כ אכתי הו"ל לר' ביבי לברור ביד. והנה רש"י פירש וז"ל ולא רצה לברור האוכל מתוך העלין ולתת לפני כל אחד ואחד אלא שוטחן והם נוטלין ואוכלין ובשטוח הזה נפרש האוכל מאליו והיינו דקשה לי' לרש"י איך הי' יכולין לאכול כיון דאפי' אוכל מתוך פסולת אסור ואי מותר לאכול לאלתר אפי' פסולת מתוך אוכל כ"ש בשעת אכילה מה קשה לי'. ואין לומר דמה שלא רצה ר' ביבי לברור ע"כ ס"ל אפי' לאלתר אסור דאל"כ הי' לו לברור סמוך לסעודה וע"כ ק"ל לרש"י אבל לפי אמת מותר לאלתר אפי' פסולת מתוך אוכל. ליתא דא"כ שני דינים חדשים הי' רב ביבי סובר דלא כהלכתא אוכל מתוך פסולת אסור ולאלתר אסור מאחר שלפי אמת לאלתר מותר אפי' פסולת מתוך אוכל והי' לו לר' דימי לומר ולא ידענא אי משום דסבר אוכל מתוך פסולת לאלתר אסור. אלא ודאי פסולת מתוך אוכל לפי האמת אפי' לאלתר אסור וקאמר דאפשר ס"ל אוכל מתוך פסולת אסור והיינו כמו פסולת מתוך אוכל הרי דין הה': (י) וטעם שיטתו לכאורה נראה דאוכל מתוך פסולת ביד מותר משום דאין דרך ברירה בכך כמו שפירש בעצמו להדיא דאוכל מתוך פסולת אין דרך ברירה בכך. אבל בנפה וכברה ממ"נ אם נחשוב שהיורד למטה הוא המתברר הרי מרקד שסובין למעלה שהוא הפסולת והקמח שהוא האוכל למטה א"כ הוא אוכל מתוך פסולת בכלי. ואם מה שנשאר בידו חשוב שהוא המתברר וכמו שיבואר לקמן הרי בורר הקטניות הפסולת למטה כמ"ש רש"י ריש תולין והאוכל נשאר בכלי בידו. והרי כל בורר בכלי דרכו אוכל מתוך פסולת. אבל ביד לא נוכל ללמוד מבורר בכלי או מרקד ע"כ אין חיוב רק בורר פסולת מתוך אוכל דזה הוא אב מלאכה כפירש"י במשנה זה טעם החילוק באוכל מתוך פסולת בין ביד לבכלי. אך מה שפסולת מתוך אוכל חייב אפי' לאכול לאלתר ואוכל מתוך פסולת מותר אפי' בנפה וכברה. לכאורה אינו מובן דבזה א"א לומר משום דאוכל מתוך פסולת לאו אורחי' דהא אורחי' כנזכר לעיל. ולדעת התוס' רי"ד דהיורד למטה הוא המתברר. ובורר קטניות וכן ברירה שהי' במשכן הי' פסולת מתוך אוכל. אין אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה חייב רק משום מרקד. והוא רק תולדה דמרקד. כיון דמרקד הוא בקמח והוא בורר דברים גושיים. ע"כ מותר בו לאלתר. אך לדעת רוב הפוסקים דהנשאר בידו הוא המתברר. א"כ בורר קטניות וה"ה ברירה שהי' במשכן הוא אוכל מתוך פסולת והוא אב. וצריכין אנו בזה לדברי הרמב"ן בחידושיו משום דפסולת מתוך אוכל אין דעתו לאכול מה שבורר ולפיכך חייב. ולפי"ז לפירש"י שני טעמים יש בחילוק שבין אוכל מתוך פסולת לבין פסולת מתוך אוכל. דבמה שמותר אוכל מתוך פסולת ביד אפי' כדי לאכול לאחר זמן הטעם משום דאין דרך ברירה בכך. ומה שהוא מותר לאכול לאלתר אפי' בנפה וכברה הטעם משום שאוכל מה שבורר מה שאין כן בפסולת מתוך אוכל שאינו אוכל מה שבורר:
יא ויש לעיין לדעת רש"י הבורר אוכל מתוך פסולת ביד לאכול לאחר זמן מותר. ובכלי בנפה וכברה לאחר זמן חייב חטאת. מ"ש מתולש מן המחובר ביד דהוי תולדה דקוצר בכלי. וכן תולש מבע"ח ביד הוי תולדה דגוזז בכלי. וכן הסוחט זיתים וענבים ביד הוי תולדה דדורך בכלי. וע"כ עיקר דרך מלאכות אלו בכלי דאי גם ביד יהי' ביד אב וע"כ עיקר הדרך בכלי ומ"מ ביד לא חשוב שינוי לפטור מחטאת ה"נ הבורר אוכל מתוך פסולת כיון דבכלי היינו דרך בורר או דרך מרקד כנ"ל ביד יהי' תולדה. ונ"ל דשאני בורר דביד אורחי' לברור פסולת מתוך אוכל הוי שינוי במה שבורר אוכל מתוך פסולת:
יב אך קשה לפי"ז דאוכל מתוך פסולת ביד מותר אפי' לאחר זמן משום דאין דרך ברירה בכך. א"כ יקשה הא דפירש"י [עד ע"ב] גבי עבד חלתא בורר יפות הוי בורר. והא אוכל מתוך פסולת פטור. ומדלא כתב בורר הרעות מתוכן רק בורר יפות משמע שבורר היפות מתוך הרעות והוי אוכל מתוך פסולת ליפטור. ומצאתי בס' מגן אבות הקשה על רש"י מעבד חביתא וחלתא. ותי' משום שאין דרך בכלי הוי ביד כמו בכלי. והנה מה שהקשה מחביתא במחילת כת"ה אינו כלום שגבי חביתא פירש"י בורר צרורות הגסות מתוכן הוי בורר וכיון שבורר הגסות שאינם ראוין הוי פסולת מתוך אוכל וזה אב מלאכה לרש"י כמו שפירש במשנה הבורר פסולת בידיו רק בחלתא קשה כנ"ל. והנה תירוצו אינו עולה רק למה דהוי ס"ל דכל ביד פטור אפי' פסולת מתוך אוכל וכיון שפטורו משום שביד ולא בכלי ע"כ מין שאין דרך לברר בכלי חייב ביד וזה ודאי אמת כדמוכח בח ולין קל"ז. וכבר ביארנו זה במלאכת קוצר [ס"ק י"ג] בס"ד. אך לפי מה שביארנו שבפסולת מתוך אוכל גם רש"י מודה דחייב רק באוכל מתוך פסולת מתיר והטעם משום דדרך לברר פסולת מתוך אוכל זה הטעם שייך ג"כ גבי חלתא: (יג) אשר ע"כ נראה לי לרש"י דבר חדש דכיון דמתוך המעשה אינו מוכח אם רצונו לאוכלו לאלתר או לאחר זמן ואם דעתו לאוכלו לאלתר אינו מלאכה כלל ע"כ אפי' בירר סתם י"ל שפטור. ומה שאמר בגמ' הניח לבו ביום חייב אין הפירוש שבורר סתם לבו ביום ולא נתכוין אם לאלתר אם לאחר כך רק כמו שפירש הרמב"ם [פ"ח הי"ג] כגון שבירר שחרית לבין הערבים אבל אם בירר סתם יש לומר שאינו מלאכה. וא"כ אף דחישב לאחר זמן כיון דמצד עצמו אינו מלאכה רק משום מחשבתו להניחו לאח"ז ועל המחשבה אין לחייבו דהוי גרמא כמ"ש רש"י גיטין נ"ג. שוב אין לחייבו על המעשה לבד. ועי' במה שכתבנו במלאכת קוצר ס"ק כ"ה אות ח' ובמלאכת דש ס"ק ל"ו אות כ"ב:
ואף דלכאורה לא גרע מזה אינו יכול וזה אינו יכול דחייב אף דבלא מעשה חבירו לא עביד מידי ואעפי"כ חייב משום דבלעדו ג"כ לא נעשה מעשה וכ"ש בנ"ד לולי מעשיו לא הי' כלום. וגם דומה לזורה ורוח מסייעתו כל שכן הכא שמחשבת עצמו מסייעתו. לא קשיא שהרי רש"י פירש דף צ"ב ע"ב החילוק בין זה יכול וזה יכול דפטור בין זא"י וזא"י דחייב משום דזה יכול וזה יכול לאו אורחה למיעבד בשנים וזה אינו יכול וזה אינו יכול אורחה למעבדה בשנים. ובורר דדרך ברירה הוא לברור פסולת מתוך אוכל ביד או אוכל מתוך פסולת בכלי. ובאלו אין צריך מחשבתו לאחר זמן דפסולת מתוך אוכל הא חייב אפי' לאלתר. ובכלי הא סתמא לאחר זמן. דבנפה וכברה דרך לברר בו לזמן מרובה. ומה"ט אסור אפי' ביו"ט בנפה וכברה כמ"ש הרב המגיד בפ"ג [הט"ז] מהל' יו"ט ובזה ודאי אם לא יתכוין לשום דבר רק יעשה מלאכתו סתם יתחייב דסתמא אינו לאלתר והרי המלאכה מחמת מעשיו לבד. וא"כ מלאכה זו אורחה למעבדה ביחיד והוא בורר אוכל מתוך פסולת ביד דאז אינו מלאכה מחמת מעשיו לבד דומה לזה יכול וזה יכול דפטור. ומה"ט נמי לא דמי לזורה ורוח מסייעתו דזורה אורחה ע"י רוח משא"כ זה:
ועוד י"ל לפי מ"ש הרשב"א ב"ק נ"ג ע"ב דשנים שדחפו אדם לבור חייבין מיתה ולא דמי להכהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות דפטורין דשאני התם שפעולות מחולקין. ולפי"ז י"ל דאף דזה אינו יכול וזה אינו יכול בשבת חייב היינו בהוציאוהו שנים דמעשה אחת היא ההוצאה וכן לא יכול אחד לנעול ונעלו שניהם דמעשה אחת הנעילה. וכן כל הנך דחשיב התם. אבל בנ"ד שהמעשה היא הברירה והמחשבה היא לאכול לאחר זמן שני ענינים הם וכיון שעל המחשבה פטור לא מחייב על המעשה לבד וע"כ גבי חלתא דלא שייך בי' לאלתר שפיר מחוייב אפי' באוכל מתוך פסולת. והא דפירש"י בטעם אוכל מתוך פסולת משום שאין דרך ברירה בכך היינו מקמי דחידש אביי טעם לאלתר אבל למסקנא הטעם כמ"ש משום דביד המלאכה היא מחמת מחשבתו והוי גרמא. ולפי"ז י"ל דביד נמי אסור לכתחילה משום דמסתמא ספק שמא לאח"ז. והא דמוקי להא דתני פטור בקנון ותמחוי ולא מוקי לה ביד לאשמועינן דאפי' בקנון ותמחוי פטור. או אפשר דביד סתמא לאלתר:
יד ולדידן דקיי"ל כר"ח דביד לאח"ז חייב אינו מוכרח שחולקין על סברא זו. דכל שבעצמותה אינה מעשה מלאכה רק מחמת מחשבתו שאינה ניכרת מתוך מעשיו פטור. ומה שמחייבין ביד לאחר זמן הוא עפ"י פר"ח בסוגיא דפטור לאלתר הוא משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שכוונתו לאלתר הרי לא נתכוין למלאכה. אבל מעשה מלאכה הוי גם בלאלתר. וא"כ אם חישב לאחר זמן הוי מעשה מלאכה ומחשבת מלאכה וחייב. אבל אם נאמר שבלאלתר לא חשוב מעשה מלאכה כלל שפיר י"ל שאין לחייבו על מחשבתו שאינה ניכרת. והנה לדעת רש"י ס"פ המניח [לה.] דמקלקל כגון שהדליק את הגדיש של חבירו בשבת מיפטר משום קלב"מ כיון דאילו הי' צריך לאפרו הי' חייב דומה לחייבי מיתות שוגגין. ולפי דבריו במה שאינו מלאכת מחשבת א"א שיהי' מותר לכתחילה כיון דמדמין לחייבי מיתות שוגגין דנחשב מעשה איסור איך יתירו חכמים לכתחילה. וע"כ ס"ל דלאלתר לא חשוב מעשה מלאכה כלל. ור"ח שם פי' דלא כפירש"י אלא כתוס' שם. יעי"ש בתוס' שהקשו על פירש"י. ולפי שיטתם שפיר יש לפרש בסוגיא דפטור לאלתר רק משום מלאכת מחשבת ע"כ חייב בלאחר זמן. ולפמ"ש יש ליישב הא דאמר בירושלמי [מט ע"ב] בהא דתניא נתערבו לו פירות בפירות בורר ואוכל בורר ומניח על השלחן כגון שהי' אורחים אוכלין ראשונה ראשונה. ותמוה דלמה זה והלכה רווחת בכל הפוסקים דמותר לברור סמוך לסעודה כל מה שצריך לסעודה ]:
[הגה"ה - ולכאורה יש להוכיח גם מגמרא דידן כירושלמי בהא דר' ביבי דאייתי קמייהו כלכלה דפירי ולא ביררן ומסופק ר' דימי אי משום דס"ל לר' ביבי אוכל מתוך פסולת אסור או משום עין יפה מתכוין ואינו מובן מה עין יפה יש במה שנותן לפני האורחין גם הפסולת. אך לירושלמי הנ"ל בבורר אוכל מפסולת צריך ליתן ראשונה ראשונה שבירר לפני האורחין שפיר יש עין יפה במה שלא בירר ונתן הכל ביחד לפניהם. אך יש לדחות שלא רצה שאורחים ימתינו עד שיברור הכל. וע"כ אם היה בורר הי' נותן לפניהם קמא קמא דמטי ואין ראיה מהגמ'. ע"כ הגה"ה]: אך לפי מ"ש הירושלמי לשיטתו בפ' במה מדליקין [יח.] במדליק גדיש כיון שאם הי' צריך לאפרו מתחייב בנפשו חשוב כחייבי מיתות שוגגין וא"כ א"א להתיר לכתחילה משום מ"מ כיון דנחשב מעשה איסור. והיתכן שישב ויברור אוכל מתוך פסולת לאלתר בהיתר גמור ויזיק ממון חבירו ונאמר דמיפטר משום שני רשעיות ע"כ לא התיר רק באורחין אוכלין ראש ונה ראשונה דכה"ג לא הוי ברירה. דאחת שנוטל מתוך הפסולת לא חשוב בורר אוכל דמה חסרון הי' בו במה שהי' מונח אצל הפסולת רק בורר שנים ושלשה שהפסולת הי' מונח בין זה לזה חשוב ברירה שתחילה הי' מעורב ביניהם פסולת אבל בורר אחת הא לא הי' מעורב בתוך האחת פסולת וכבר ביארנו זה בס"ק י"א עי"ש. וזה הירושלמי לשיטתו אבל הש"ס דידן דלא ס"ל חידוש זה דמה שאינו מלאכת מחשבת פוטר מממון משום קלב"מ כמבואר בתוס' שם [ב"ק לה.] ובש"מ בשם כל הראשונים שכולם דחו פירש"י הנ"ל שפיר יש להתיר לאלתר לברור הכל סמוך לסעודה משום דלא הוי מלאכת מחשבת:
טו ובעיקר פירש"י דברייתא מיירי באוכל מתוך פסולת לא יקשה קושיית אביי מידי אוכל מתוך פסולת קתני. היינו דאביי לא הקשה אלא דמידי נרמז בברייתא חילוק דברישא מיירי באוכל מתוך פסולת ובסיפא מיירי בפסולת מתוך אוכל ולעולם שפיר נוכל לומר דכולה ברייתא באוכל מתוך פסולת. וכן כתבנו לעיל אות ב' בשיטת הר"ח ]:
[הגה"ה - וראיתי בספר מנה"ט שכתב שאין דעת רש"י כמו שהבינו התוס' והר"ן בדבריו דרב אשי מפרש הברייתא כאביי וכולה מתני' בנו"כ ורישא לאלתר וסיפא לאחר זמן. אלא דר"א מפרש כר' יוסף ורישא ביד וסיפא בנפה וכברה וכולה מתני' בלאלתר וחייב לאח"ז אפי' ביד. ואינו נראה כלל דהא המקשן והתניא חייב הוה ס"ל דרב אשי בלאח"ז ואם היה רוצה ליישב דמיירי לאלתר היה לו לומר כן והעיקר חסר. ועוד דאם בלאלתר ובקנון ותמחוי אסור למה לו לזוז מדאביי מסקנת הסוגיא והיה לו לתרץ בקו"ת וברייתא דתני מותר לאלתר ביד. ומה שהקשה לדעת התוס' בשיטת רש"י. לפי מה שביארתי שיטת רש"י לא קשה כלל כמובן. ע"כ הגה"ה]:
ולענין מה שהקשו התוס' לפי' רש"י מפרק קמא דביצה [יד ע"ב] דאוסר ברירת קטניות בנפה וכברה ביו"ט ולא מפליג בין לאלתר בין לבו ביום משמע דאפילו לאלתר אסור. יש לומר דסבירא לי' כיון שהקטניות חיים ואינם ראוים עדיין לאכילה עד אכילה: [הגה"ה - וראיתי בדרכי משה ריש הלכות יום הכפורים בהא דשרי קניבת ירק מן המנחה ולמעלה דפירש הרב המגיד [שב"ע פ"א ה"ג] שמברר העלין המעופשין מתוך שאינם מעופשין והמעופשין אינם ראוין לאכילה אלא על ידי הדחק. וכתב בד"מ דכיון דאף הפסולת ראוי קצת ולא הוי ברירה רק מדרבנן חשבינן מה שבורר לצורך סעודת הלילה כבורר לאכול לאלתר ואף דעכשיו הוא יוה"כ ואינו ראוי לאכילה R. עולה אף לפמ"ש לשיטת רש"י דשאני יוה"כ דראוי מצד עצמו ואריא הוא דרביע עלה ועוד דאינו מחוסר מעשה וזמן ממילא אתי. ע"כ הגה"ה]:
אך ראיתי להר"ן שהקשה עוד לשיטת רש"י מפרק קמא דביצה [יב ע"ב] המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח על יד על יד. אבל לא בקנון ותמחוי. והתם ודאי מיירי לאכול לאלתר דאי לבו ביום הא אמרי' התם לענין מעשר המולל מלילות של חיטין מנפח על יד על יד ואוכל ואם נפה ונתן בתוך חיקו חייב אמר ר' אלעזר וכן לשבת. אלא ודאי בלאלתר ואפ"ה אסור בקנון ותמחוי כ"ש בנפה וכברה עכ"ד הר"ן. ובעניותי לא הבנתי קושיא זו כלל. דהכי איתא התם המולל מלילות מע"ש למחר מנפח מיד ליד ואוכל המולל מלילות מערב יום טוב למחר מנפה על יד על יד ואוכל. ופירש"י גבי שבת גרסינן מיד ליד וגבי יום טוב גרס על יד על יד וכתב עוד מיד ליד שלא כדרך חול. על יד על יד מעט מעט. והכי איתא התם בסוף הסוגיא כיצד מנפח [פירש"י דאמרינן לעיל למחר מנפח מיד ליד בשבת] אמר ראב"א אמר רב מקשרי של אצבעותיו ולמעלה מחכו עלה במערבא כיון דמשני אפי' בכולא ידא נמי אלא אמר ר"א מנפח בידו אחת בכל כוחו. ומ"מ מבואר דמיד ליד היינו בשינוי שלא כדרך חול. וביו"ט מקילין על יד על יד בלא שינוי. וגבי מעשר הא תנן מנפח על יד על יד היינו בלא שינוי ע"כ אם נפח לתוך ידו אסור בשבת. אבל מיד ליד בשנוי אפי' לבו ביום מותר. ולק"מ לרש"י לפי גרסתו בביצה. והר"ן הקשה לפי גרסתו בהא דביצה גבי שבת נמי על יד על יד וכן גירסת רי"ף שם. ואף דבגמ' מפרש בשינוי משמע לי' לר"ן כיון דגבי מעשר תנן נמי בהאי לישנא הפי' ג"כ בשינוי ואעפ"כ אם נפה לתוך חיקו חייב. מ"מ לק"מ לרש"י לפי גרסתו. ועוד דרמב"ם לא פסק כלל הא דאר"א וכן לשבת דר"א דאמר לתוך חיקו אסור משמע אפי' לאלתר ודחי לר"א מקמי אביי. ועמ"ש בביאורנו למלאכת זורה סק"י. וא"כ שפיר י"ל דהתם בלאחר זמן. וגם אין להוכיח מלשון בורר ואוכל. ומדתני ואוכל משמע לאלתר וכמ"ש בפי' שיטת ר"ח. דע"כ רש"י לא דייק לישנא דאוכל היינו לאלתר דהא בפלוגתא דר' ירמי' ור' אשי תני בורר ואוכל ולרש"י היינו לאחר זמן דלאלתר הי' מותר לשיטת רש"י אפי' בנפה וכברה:
קיצור לדעת רש"י לדינא דפסולת מתוך אוכל חייב בכל ענין בין בכלי בין ביד בין לאכול לאחר זמן בין לאכול לאלתר. ואוכל מתוך פסולת ביד מותר אפי' לאכול לאחר זמן. וה"ה בכלי לאכול לאלתר. ובכלי לאחר זמן חייב. ובקנון ותמחוי לאחר זמן פטור אבל אסור:
טז שיטת התוס' לכאורה נראה כשיטת ר"ח שהרי הביאו פיר"ח בסד"ה והתניא ונראה לר"י כו' וכן משמע מתוך פיר"ח דפי' שיש ג' דינין בבורר לאלתר. דביד מותר לכתחלה בקנון ותמחוי פטור בנפה וכברה חייב חטאת עכ"ל. אך א"א לומר כן שהרי בד"ה מתקיף הקשו לפירש"י דה"ה הוי מצי למיפרך מידי נפה וכברה ואי ס"ל כפי' הנ"ל דקושיא דמידי אוכל מתוך פסולת קתני היינו שלא נרמז רישא אוכל מתוך פסולת וסיפא פסולת מתוך אוכל אבל מ"מ מצי מיירי כולה מתניתא באוכל מתוך פסולת. א"כ לא קשה מידי לפירש"י דהי' יכול להקשות מידי נפה וכברה קתני היינו ג"כ דהיכי נרמז ברישא ביד וסיפא נפה וכברה אבל לעולם כולה מצי איירי בנפה וכברה אוכל מתוך פסולת רק רישא דלאלתר מותר לכתחלה לשיטת רש"י שביארנו שיטתו לעיל וסיפא לאח"ז ע"כ חייב. ומה הוקשה להתוס'. וע"כ דמפרשים קושית הש"ס כפשטא מידי נפה וכברה קתני דסתם ברירה אינה בנפה וכברה וע"כ שפיר הקשה להם כנ"ל וכן קושית הש"ס מידי אוכל מתוך פסולת קתני היינו ג"כ דפשטא דברירה אינה אוכל מתוך פסולת רק פסולת מתוך אוכל והרי קושיא זו נשאר להלכה דמחמת קושיא זו פירש אביי פי' אחר ושבחי' רבא. והנה המסקנא דברייתא מיירי בבורר פסולת מתוך אוכל. וכן מוכח בדבריהם בד"ה הי' לפניו שני מיני אוכלין שכתבו וז"ל וכן פיר"ח דבאוכל מתוך אוכל שייך ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שרוצה לאכול דאותו שאינו חפץ בו חשוב פסולת עכ"ל. ומדכתבו שבורר אותו שאינו חפץ מתוך אותו שחפץ מוכח שמפרשים הסוגיא שבורר פסולת. וכן מוכח עוד בדבריהם בד"ה ולא ידענא וז"ל אבל אין לפרש מה שלא בוררם בשעה שהניח לפניהם דא"כ מאי קאמר אי משום דקסבר אוכל מתוך פסולת אסור דהא לכ"ע שרינן אוכל מתוך פסולת לאלתר. וקשה דה"נ יקשה להיפוך אי לאחר זמן הא לכולי עלמא לא שרינן אוכל מתוך פסולת לאחר זמן אלא ודאי ס"ל בזה דלא כר"ח שפי' הסוגיא באוכל מתוך פסולת אלא בפסולת מתוך אוכל. ובפסולת מתוך אוכל יש ג' חילוקים בלאלתר ביד מותר בקנון ותמחוי פטור. בנפה וכברה חייב חטאת. ואוכל מתוך פסולת לאחר זמן תלוי בספיקא דר' אמי ומסתברא לקולא שהרי בהא דחזקי' מחייב הבורר תורמסין קאמר הש"ס לימא קסבר חזקי' אוכל מתוך פסולת אסור ולתוס' צ"ל דמיירי בלאחר זמן דבלאלתר הא ליכא מאן דאסר אוכל מתוך פסולת כמו שכתבו התוס' בדר' דימי וע"כ בלאחר זמן ומשני שאני תורמסין כו' כפסולת מתוך אוכל דמי. נראה למסקנא אוכל מתוך פסולת מותר. וכן הוא בפר"ח שלפנינו לפי שיטתו שפירש לימא קסבר חזקי' אוכל מתוך פסולת אסור היינו לאלתר מוכיח מדמשני הש"ס שאני תורמוסין דכפסולת מתוך אוכל דמיא. משמע דלמסקנא אוכל מתוך פסולת מותר לאלתר. וה"ה לשיטת התוס' לפי מה שמפרשים הלימא קסבר חזקי' אוכל מתוך פסולת אסור היינו בלאחר זמן מוכח מהתירוץ דלמסקנא אוכל מתוך פסולת לאחר זמן מותר. ואינו מוכרח. מיהו ה"מ ביד אבל בנפה וכברה ממ"נ אם היורד למטה הוא המתברר הרי מרקד אוכל מתוך פסולת. ואי הנשאר בכלי בידו הוא המתברר הרי בורר בנפה וכברה אוכל מתוך פסולת. כמפורש בפ' תולין דבורר קטניות הפסולת למטה עי"ש. מיהו באוכל מתוך פסולת בנפה וכברה לאלתר צ"ע די"ל דהא דחייב בנפה וכברה לאלתר היינו דוקא בפסולת מתוך אוכל דהוי תרתי לריעותא. מ"מ נראה דחייב. וראי' מדהקשו לפירש"י דלאלתר בנפה וכברה שרי ממתני' דביצה דאסור לברור קטניות בנפה וכברה אפי' לאלתר עי"ש. וקשה דהא גם רש"י מודה פסולת מתוך אוכל אסור אפי' לאלתר כדמוכח מפירש"י בד"ה ושדא קמייהו כנ"ל בביאור שיטת רש"י. ועוד דהא דלרש"י ביד לאח"ז מותר באוכל מתוך פסולת דוקא שהרי פירש במשנה [עג.] הבורר פסולת בידיו א"כ בפשיטות י"ל דהא דמתיר בנפה וכברה לאלתר ג"כ באוכל מתוך פסולת דוקא ומה הקשה להם. וע"כ לומר דתוס' ס"ל הנשאר בכלי בידו הוא המתברר וחשוב ברירת קטניות שהפסולת למטה אוכל מתוך פסולת. והנה מבואר שהוכיחו מהא דביצה אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה אפילו לאכול לאלתר אסור. ומסתמא חייב חטאת דלא מצינו פטור אבל אסור אלא בקנון ותמחוי:
יז העולה מזה לשיטת התוס' פסולת מתוך אוכל לאחר זמן בין ביד בין בקנון ותמחוי וכ"ש בנפה וכברה חייב חטאת. פסולת מתוך אוכל לאלתר ביד מותר בקנון ותמחוי פטור בנפה וכברה חייב חטאת. אוכל מתוך פסולת אין חילוק בין לאלתר בין לאחר זמן ולעולם בנפה וכברה חייב חטאת. בקנון ותמחוי פטור אבל אסור. ביד מותר. ומ"מ אוכל מתוך פסולת ביד לאחר זמן אינו ברור התירו ביד ופטורו בקנון ותמחוי דלא איפשיט בהדיא וי"ל שנשאר בספק:
יח ויש לעיין לשיטת התוס' למה אוכל מתוך פסולת ביד פטור כיון דבנפה וכברה חייב חטאת ממילא יהי' ביד תולדה דבכלי ולשיטתם אין ליישב כמ"ש לשיטת רש"י לעיל אות י"ג חדא דהא התוס' השיגו על פירש"י ס"פ המניח [לה.] במה דס"ל מה שאינו מלאכת מחשבת פוטר משום קלב"מ ושפיר י"ל דבורר לאכול לאלתר מותר רק משום דלא הוי מלאכת מחשבת ואזיל תירוץ הנ"ל כמ"ש שם בביאור שיטת רש"י באות י"ד. ועוד דהתירוץ על רש"י משום דדרך מלאכה זו במעשיו לבד בלא מחשבה כיון שדרך המלאכה פסולת מתוך אוכל דאפי' לאלתר חייב אך התוס' דס"ל פסולת מתוך אוכל לאלתר מותר א"כ דרך המלאכה בצירוף המחשבה לאח"ז ויתחייב כמו זה אינו יכול וזה אינו יכול ועוד דא"כ פסולת מתוך אוכל ג"כ יפטור מה"ט לפי שיטתו דפסולת מתוך אוכל ביד לאלתר פטור. וצ"ל לשיטת התוס' משום שאפשר לברר פסולת מתוך אוכל והוא מברר אוכל מתוך פסולת הוי שינוי. והא דעבד חלתא אינם מפרשים כפירש"י בורר יפות דהיינו אוכל מתוך פסולת ויפטור משום דאפשר פסולת מתוך אוכל רק מפרשים כפירוש הערוך השליך קליפתם וקנים שאינם ראוים למלאכה דהיינו פסולת מתוך אוכל: (יט) ודע שמדברי הג"א שהביא בשם הר"י מוכרח לומר שדעתו כדעת הר"ח שאין היתר באמ"פ כי אם לאכול לאלתר ע"ש. ויש לדחות שגם לשיטת התוס' כתבנו דאפשר ס"ל אמ"פ לאח"ז נשאר בספק. ומה שמבואר בהג"א תחילה דפמ"א חייב. י"ל דקאי על לאח"ז דבאמ"פ ספק ובפמ"א חייב. אך מדברי התוספות שלפנינו מוכרח שיטתם כמו שכתבתי. ועיין בביאורנו לקמן סק"י אות ט':
כ שיטת התוס' רי"ד בספר המכריע סי' כ"ג דר' יוסף ורב המנונא בלאכול לאלתר מוקמי מתניתא ור"י ס"ל דמתניתא מיירי בפמ"א. אבל אומ"פ שינוי הוא ולא מחייב עלה לעולם. ור"ה ס"ל דמתניתא מיירי בנפה וכברה. אבל ביד אפי' פסולת מתוך אוכל מותר לאלתר. ואביי מוקי מתניתא בפמ"א ביד וכולהו אמוראי לא פליגי. ומסקנא דמותר לברור לאלתר ביד ובנפה וכברה חייב חטאת. ואם בורר ומניח לבו ביום אפי' ביד חייב חטאת. וה"מ פמ"א אבל אמ"פ כיון דשינוי קעביד פטור אבל אסור עכ"ד. וצריך ביאור דהא לעיל כתב שאביי מודה שהלכה כר' המנונא ור' המנונא הא מתיר אמ"פ אפי' לכתחלה. וצ"ל דלאלתר מתיר לכתחלה אפי' בנפה וכברה אבל לאחר זמן ביד פטור אבל אסור:
כא ויש לעיין לדעתו אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה לאחר זמן אם חייב ומלשונו שהעתקנו לעיל ור"י ס"ל דמתניתא בפסולת מתוך אוכל אבל אוכל מתוך פסולת שנוי הוא ולא מחייב עלה לעולם. ור"י הא מוקי חיובא דברייתא בנפה וכברה וקאמר דאוכל מתוך פסולת לא מחייב עלה לעולם. ולשון לעולם משמע אפי' לאחר זמן. ויש לדחות האי לעולם פי' אפי' בנפה וכברה. ומצד הסברא קשה לומר לדעת תוס' רי"ד דאפי' לאחר זמן בנפה וכברה פטור. הא מרקד האוכל יורד למטה ובורר בנפה וכברה הפסולת למטה וממ"נ אם היורד למטה המתברר א"כ בורר אמ"פ בנפה וכברה היינו מרקד ואם מה שנשאר בידו המתברר היינו בורר. ולשיטת תוס' רי"ד שיתבאר לפנינו אות כ"ה דהיוצא לחוץ הוא המתברר ממילא בנפה וכברה היורד למטה הוא המתברר היינו מרקד ואף דמרקד בקמח והוא בורר דברים גושיים מ"מ יהיה תולדת מרקד עכ"פ כמ"ש מהרש"ל בביאור הסמ"ג. וא"ל כסברת הרמב"ן משום דהבורר פסולת מתוך אוכל לאכול לאלתר אינו אוכל מה שבורר דא"כ גם הפסולת אוכל ביד אסור אפי' לאלתר והא התוס' רי"ד מתיר בזה וכתב דאביי מוקי מתניתא בפסולת מתוך אוכל ביד בנפה וכברה פטור. ולכאורה י"ל עפ"י מ"ש רש"י ר"פ חבית בכבשים דאין דש אלא במה שגדל מגופו ולא במשקין דאתי מעלמא עי"ש ולפי"ז י"ל דה"נ אין מרקד אלא לברר מסובין פסולת דמגופו וכמו דש שהוא ג"כ מפרק מן הפסולת שעליו ולא מחייב אלא בגדל בתוכו שנברא עם הפסולת ההוא ולא במשקין דמעלמא שלא נבראו המשקין עם הכבשים אלו וה"נ י"ל כן במרקד כיון דמרקד שבמשכן הפסולת שבתוכו מתולדה ע"כ אין חיוב מרקד בפסולת שנפל בתוכו. ואף דבבורר מפורש בתוספתא פי"ז נתערבו לו פירות בפירות בוררן אלו בפ"ע ואלו בפ"ע חייב הרי דאף שלא הי' עירוב בתולדה חייב שאני בורר דעיקרו בורר צרורות ואין הצרורות גדילין עם התבואה רק שנתערבין אח"כ. אבל מרקד שעיקרו לבוררו מפסולת שמגופו והכא דפסולת שאינו מגופו ע"כ אין לחייבו משום מרקד:
כב אך ז"א דתוס' רי"ד בחידושיו פ' חבית [קמה.] כתב להדיא דלא כפירש"י הנ"ל אלא דאף באתי מעלמא חייב משום דש. אשר ע"כ נראה בתוס' רי"ד. דתוס' רי"ד אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה לאח"ז חיובי מחייב. ומ"ש אוכל מתוך פסולת שנוי הוא ולא מחייב עלה לעולם היינו בלאלתר ומלת לעולם היינו אפי' בנפה וכברה ובזה הטעם ברור. דתוספות רי"ד לטעמי' דהיוצא לחוץ הוא המתברר וה"ה בנפה וכברה היורד למטה הוא המתברר. וא"כ אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה הוא כמרקד שהאוכל למטה והסובין למעלה ולא כבורר דבורר בנפה וכברה הפסולת למטה כדמוכח ר"פ תולין. וא"כ שבורר אמ"פ דברים גושיין כיון דמרקד בקמח והוא בורר דבר גוש הוי רק תולדת מרקד כמ"ש מהרש"ל בביאור הסמ"ג וכיון דאינו עיקר המלאכה מותר לאלתר וכמ"ש הר"ן בטעם היתר אמ"פ ביד לאלתר ופמ"א לאלתר אסור וכתב הר"ן משום דפמ"א הוא עיקר המלאכה אסור אפי' לאלתר ואוכל מתוך פסולת אינו עיקר המלאכה ע"ש. ובנו"כ אסור משום דלפי שיטת הר"ן דהנשאר בכלי שבידו הוא המתברר הרי בורר בנפה וכברה אוכל מתוך פסולת וא"כ אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה עיקר המלאכה. אך לפי שיטת תוס' רי"ד דאמ"פ בנפה וכברה הוא כמרקד שבקמח והוא בורר דברים גושיים ואינו עיקר מלאכת מרקד מותר לאלתר אבל לאח"ז חייב משום מרקד או אפילו משום בורר דומה למשמר דאף דהוא אוכל מתוך פסולת חייב לרבה משום בורר משום דא"א לבררו באופן אחר. הכי נמי בבורר בכלי אוכל מתוך פסולת הואיל בכלי אי אפשר לבררו פסולת מתוך אוכל דלעולם הדק נופל למטה אף שאפשר לבררו פסולת מתוך אוכל ביד הא דרך ברירה בכלי טפי מביד בפרט לפמ"ש תוס' רי"ד פ' תולין דברירה שבמשכן רק בכלי:
כג ודע דתוס' רי"ד בחידושיו במהדורא תליתאה [קלח.] וז"ל בין בורר חיטין שהפסולת למטה בין מרקד שהאוכל למטה שניהם נקראים פסולת מתוך אוכל שהרי מקבץ הפסולת למקום אחד ומשליכה והאוכל מניח ואוכל מתוך פסולת דהוי שינוי כגון שבורר האוכלין אוכל אוכל ומניח הפסולת עכ"ל. וזה היפך מ"ש בספר המכריע דאוכל מתוך פסולת בנפה וכברה פטור. ויותר חידוש שבס' המכריע בסי' הנ"ל כתב בסוף דבריו עיין במהדורא תליתאה פ' תולין. וכפי הנראה חזר בו לאחר זמן מ"ש בס' המכריע וכתב דברים אלו פ' תולין ומשנה שבס' המכריע לא זזה ממקומה. וטעם החזרה לפי שיטתו דהיורד למטה הוא המתברר דק"ל למה אמר ר"ז במשמר דחייב משום מרקד ולא משום בורר משום דמשמר אוכל למטה ובורר פסולת למטה תיפוק לי' דמשמר אמ"פ ולא נוכל ללמדו מבורר פסולת מתוך אוכל אלא ודאי בנפה וכברה לעולם חשוב פסולת מתוך אוכל. ומ"מ קצת קשה מאחר שנ"מ בחזרה לענין הלכה שלדעת ס' המכריע מותר אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה לאלתר עכ"פ ולמה שחזר בפ' תולין דבנפה וכברה לעולם חשוב פסולת מתוך אוכל חייב אפי' לאלתר. איך לא חזר בפירוש מדבריו שבס' המכריע. אשר ע"כ נראה שגם למה שחזר בפרק תולין מ"מ פטור אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה לאלתר דאף שחשוב פסולת מתוך אוכל. מ"מ הואיל ואוכל מתוך פסולת לשיטת תוס' רי"ד היינו אוכל למטה שאינו דומה לבורר שהפסולת למטה. והרי ר' זירא אמר דמשמר אינו חייב משום בורר מהאי טעמא. ואפי' לרבה דמשמר חייב משום בורר היינו שהוא תולדת בורר. מ"מ מועיל מה שמחולק בלמטה ולמעלה שלא יהי' אב מלאכה עיקר מלאכת בורר ופטור לאלתר. ואין נ"מ להלכה בחזרה שבפ' תולין רק בפרושא דברייתא לר' המנונא מחולק דלפמ"ש בפ' תולין דבנפה וכברה לעולם הוי פסולת מתוך אוכל ע"כ ר' המנונא דמפרש רישא אוכל מתוך פסולת מפרש הברייתא ביד לאח"ז: (כד) העולה מזה לדעת התוספות רי"ד לדינא ביד לאלתר. אפי' פסולת מתוך אוכל מותר לכתחלה. ביד לאחר זמן. פסולת מתוך אוכל חייב. ביד אוכל מתוך פסולת. לאחר זמן פטור אבל אסור. בנפה וכברה פסולת למטה אפי' לאלתר חייב חטאת. פסולת למעלה לאלתר מותר. לאחר זמן חייב חטאת. בקנון ותמחוי בין פסולת למטה בין פסולת למעלה לאלתר פטור אבל אסור לאחר זמן חייב חטאת:
כה ובתוס' רי"ד שם הביא ראי' לדבריו דפסולת מתוך אוכל לאלתר ביד מותר מפרק קמא דביצה [יב ע"ב] המולל מלילות מנפח על יד ואוכל והרי המנפח בורר פסולת מתוך אוכל הוא שמפריח את הקשין ומניח את גרעיני החיטין ואפ"ה משום דמנפח בידו שרי. והנה מדבריו ז"ל נשמע דמה שיוצא לחוץ הוא המתברר לא מה שנשאר בידו. ולפי"ז לפי מה שיבואר לקמן דמה שנשאר בידו הוא המתברר אזל הראיה מהא דמנפח בזה שהרי גרעיני החטין נשארין בידו והוי אוכל מתוך פסולת. מלבד זה עיקר ראייתו מהא דביצה תמוה דהא מבואר שם בסוף הסוגיא [יד.] דמנפח ע"י שינוי דוקא דקאמר כיון דמשני אפי' בכולי ידא נמי משמע דבשתי ידיו אסור. ולפי"ז הא דתני מיד ליד לאו היינו מידו אחת לחברתה דזה אסור וכ"כ הב"י סי' שי"ט רק ביד אחת וזה שינוי שאין דרך לנפות בידו אחת וא"כ מה ראי' שיהי' מותר לברור פסולת מתוך אוכל לאלתר ביד. ואפשר דתוס' רי"ד ס"ל כמ"ש הב"י בשיטת הטור דה"ה בשתי ידיו שרי עי"ש והא דחשוב שינוי שדרך לזרות המוץ ברחת. וא"כ גם לענין ברירה חשוב שינוי מה שבורר ביד דתוס' רי"ד לשיטתו ר"פ תולין דבורר דתנן באבות מלאכות היינו בורר בנפה וכברה. ולפי"ז לפירש"י במתני' הבורר פסולת בידיו. אין ראי' כלל מהא דביצה אף למה שכתב הב"י בשיטת הטור דזורה פירש"י ברחת ואדרבה משם ראי' להיפוך דאדרבא מדמותר רק בשינוי מוכח דהפסולת מתוך אוכל בלא שינוי אסור. אך שיש לומר דהתם לבו ביום ולעולם לאלתר בלא שינוי נמי מותר וכמ"ש [לעיל אות ט"ו] בישוב קושית הר"ן על רש"י:
כו שיטת הרשב"א. הנה מדברי הרשב"א בעבודת הקודש [ב"מ ש"א פ"ה] נראה דכל ביד בין אוכל מתוך פסולת בין פסולת מתוך אוכל לאכול לאלתר מותר. בקנון ותמחוי פטור אבל אסור בנפה וכברה חייב חטאת. שהוא כתב גבי ברירת קטניות ביו"ט דבורר כדרכו בחיקו בקנון ותמחוי אבל לא בנפה וכברה וכתב עלה הרשב"א דה"מ לאכול לאלתר אבל לבו ביום [בין אוכל מתוך פסולת בין פסולת מתוך אוכל] הרי זה כבורר לאוצר ובשבת חייב חטאת ולפיכך ביו"ט אסור. ובהא דבורר בקנון ותמחוי ולא בנפה וכברה כתב משום דבנפה וכברה ברירה גמורה היא ולא התירו אלא בקנון ותמחוי שאפי' בשבת אינו אלא שבות. והרב המגיד פ"ג [הט"ז] מה' יום טוב הביא דבריו וכתב כבודו במקומו מונח שהרי פסולת מתוך אוכל אפי' לאלתר בשבת חייב וביו"ט מותר. ומה שאסרו בנפה וכברה משום שבנפה וכברה דרך לעשות לימים הרבה. והנה מה שהגדיל התימא על הרשב"א מפסולת מתוך אוכל הדבר ברור שהרשב"א בפסולת מתוך אוכל ס"ל כתוס' ותוס' רי"ד ורמ"כ שהביא הכ"מ [פ"ח הי"ב] דפסולת מתוך אוכל לאלתר מותר ואין שיטת הר"ח [ורש"י] בזה מוסכמת כל כך שיקשה מכחה על הרשב"א. ונראה שתמיהת הרב המגיד על הרשב"א הוא מדר' המנונא דמחלק בין אוכל מתוך פסולת בין פסולת מתוך אוכל. ובמאי מיירי אי בלאכול לאחר זמן אפי' אוכל מתוך פסולת חייב להרשב"א כנ"ל דאוסר ביו"ט אוכל מתוך פסולת לאחר זמן. ואי בנפה וכברה אפי' לאכול לאלתר חייב להרשב"א שהרי מוקי מתני' בלאלתר. ואעפי"כ אסור ביו"ט משום שיש בשבת חיוב חטאת וברירת קטניות הא חשוב אוכל מתוך פסולת לדעת הפוסקים [לבד התוס' רי"ד שסובר דחשוב פסולת מתוך אוכל הואיל והאוכל נשאר בידו]. וע"כ ביד לאלתר ואעפי"כ פסולת מתוך אוכל חייב. בשלמא להתוס' ותוס' רי"ד פ' תולין מוקי הא דר' המנונא ביד לאח"ז. ולתוס' רי"ד בס' המכריע מוקי הא דר' המנונא בנפה וכברה לאלתר כמו שכתב בהדיא שם. אך להרשב"א מוכח מדר' המנונא דפסולת מתוך אוכל אפילו לאלתר ביד חייב:
כז ואפשר ליישב לדעת הרשב"א דס"ל דבורר הנמנה באבות מלאכות הוא בורר בכלי דוקא. וכן דעת התוס' רי"ד בפ' תולין וע"כ כל ביד הוי שינוי קצת ומותר לאלתר. וזה פי' תוס' רי"ד פ' תולין שהוכיח דבורר דמתני' היינו בכלי מדר' יוסף דאמר ביד מותר. בקנון ותמחוי פטור. בנפה וכברה חייב. ש"מ שאין חיוב חטאת נוהג אלא בנפה וכברה. ותמוה דהא ר' יוסף בלאלתר מיירי. אבל פסולת מתוך אוכל ביד לאחר זמן ודאי חייב חטאת כמבואר בירושלמי להדיא ובכל הפוסקים. וכ"כ בעצמו בס' המכריע דהא דר' יוסף בלאלתר אך דס"ל דהא דאין חיוב חטאת בלאלתר רק בנפה וכברה היינו משום דאינו אב מלאכה רק בנפה וכברה ע"כ מותר בלאלתר דהוי שינוי קצת. אך זה בתבואה וקטניות וכה"ג שדרך ברירתו בכלי. אבל מה שדרך ברירתו ביד דוקא כגון שני ימיני אוכלין השוין בכמותן שלא יתבררו בכלי וברירתו רק ביד. וכן שאר דברים שדרך ברירתו ביד. חשוב ביד אב מלאכה כמו שהוכחנו בראיות בס"ד בביאורנו למלאכת קוצר ס"ק ג'. וי"ל דבהא מיירי ר' המנונא. ע"כ דוקא באוכל מתוך פסולת דהוי שינוי מותר לאלתר אבל פסולת מתוך אוכל חייב. אבל בביצה דבקטניות קאי דאוסר בנפה וכברה הרי שדרך ברירתו בנפה וכברה ע"כ ביד הוי שינוי ואפי' פסולת מתוך אוכל מותר ביד ופטור בקנון ותמחוי:
כח ובזה נתיישב תמיה גדולה שעל הטור שפסק דאפי' פסולת מתוך אוכל מותר לאלתר. ולאחר זמן אוכל מתוך פסולת חייב. והביא דברי הגמרא בברירת תורמסין דמחייב חזקי' בבוררן מתוך פסולת שלהן משום דכפסולת מתוך אוכל דמי. והשתא להטור דבין אוכל מתוך פסולת בין פסולת מתוך אוכל לעולם לאלתר מותר. לאחר זמן חייב. במאי מיירי אי לאחר זמן אין צריך לומר משום דכפסולת מתוך אוכל דמי. ואי לאלתר אפי' פסולת מתוך אוכל מותר. וכבר הקשה כן הדו"פ [סק"ב] ותירוצו אינו מובן כלל. גם בס' מנורה הטהורה הניח דברי הטור בצ"ע. אך לפמ"ש לק"מ דתורמסין שברירתן לאחר שליקה ומתרכך האוכל מאד כמו שפירש"י ודאי אי אפשר לבוררן בכלי רק ביד [וכן הוא להדיא בפירש"י משום רבינו הלוי. וז"ל כשנוטלו נימוח בין אצבעותיו] ע"כ פסולת מתוך אוכל חייב חטאת. ומה שמתיר פסולת מתוך אוכל לאלתר ביד היינו במינים שדרך ברירתן בכלי דעל מה שכתב ביד מותר בנפה וכברה חייב חטאת כתב וכיצד הוא בורר. ובזה מתיר אפי' פסולת מתוך אוכל הרי דעל מין שדרך ברירתו בנפה וכברה קאי ודברי הרשב"א והטור מיושבין. ועיין בביאורנו לקמן ס"ק י' אות ז':
כט קיצור לדינא לדעת הרשב"א והטור. הבורר לאחר זמן או בנפה וכברה לעולם חייב. הבורר ביד אמ"פ לאלתר מותר לכתחילה. פסולת מתוך אוכל אם דרך לבררו בכלי ובירר ביד מותר. ואם אין דרך לברר בכלי חייב. בקנון ותמחוי לאלתר בין אוכל מתוך פסולת בין פסולת מתוך אוכל פטור אבל אסור דכיון שמבררו בקנון ותמחוי הא אפשר לבררו בכלי ושנוי הוא מה שאינו מבררו בנפה וכברה רק בקנון ותמחוי: (ל) אך בטעם האיסור ביו"ט בנפה וכברה שדעת הרשב"א משום שהוא ברירה גמורה. ומזה הוליד דה"ה לברור לבו ביום אסור. תמוה לי שהרי משנה שלימה שנינו [קלז ע"ב] נותנין שמרים למשמרת תלוי' ביו"ט והעתיקה שם הרשב"א בעה"ק והרי בגמרא שימר בשבת חייב חטאת ומשמר הוא משום בורר הרי דאף ברירה גמורה הותרה ביו"ט. ולדעת הר' המגיד לא קשיא משמרת מנפה וכברה די"ל דוקא נפה וכברה דדרך לימים הרבה משא"כ משמרת. גם י"ל אף שבמשמרת ג"כ דרך לשמר לימים הרבה היינו שנותן שמרים הרבה לתוך המשמרת והיין יורד טיף טיף איזה ימים. אבל מה שיורד ביו"ט אינה לימים הרבה ומה שיורד לאחר יו"ט אין בו חיוב חטאת כה"ג בשבת על מה שיורד לאחר השבת. משא"כ ברירה שבשעת מעשיו מתברר. וכ"ז לטעם ה"ה. אבל לטעם הרשב"א שלא התירו ביו"ט ברירה שיש בו חיוב חטאת בשבת קשה. ומצאתי שהרשב"א בעצמו פ' תולין [קלח.] הקשה על מה שנותנין לתלוי' ביו"ט וז"ל תמיהא לי כיון דלרבנן חייב חטאת הוי בורר גמור כדרכו א"כ האיך הי' נותנין לתלוי' ביו"ט והא לכ"ע אין בוררין את הקטניות ביו"ט בנפה וכברה וצ"ע עכ"ל. וכ"ז לפי שיטתו דברירה גמורה שיש בה חיוב חטאת לא הותרה ביו"ט. אבל לשיטת הרב המגיד לא קשה מידי. כתבתי זה משום שראיתי בספר מנורה הטהורה שחשב להביא ראיה דפסולת מתוך אוכל לאלתר מותר מה שהתירו פסולת מתוך אוכל ביו"ט ובנפה וכברה אסרו. ולפמ"ש סברת הר' המגיד מוכרחת ואין סרך ראי' ממה שהתירו פסולת מתוך אוכל ביו"ט כיון דאף לשמר התירו. עוד שם הביא סמוכים לשיטת הפוסקים דפסולת מתוך אוכל לאלתר מותר. והמעיין יראה שאינם סמיכות כלל. ומה שסיים בסוף דבריו שם שיש להם להמתירין יתד בש"ס טפי מהאוסרין. ליתא: