אור ברסלב
אגלי טל הלכות - מלאכת האופה

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

הלכות - מלאכת האופה

הלכות - מלאכת לש

מלאכת האופה. ובו ל"ד סעיפים:

א האופה כיצד [א] אחד האופה את הפת ואחד המבשל את המאכל. או סממנין לצבוע בהן. או המחמם את המים. ואחד המטגן. ואחד הצולה. הרי זה אב מלאכה וחייב. ויש אומרים שלא נקרא אב מלאכה אלא המבשל לבד. אבל האופה והמטגן והצולה אינן אלא תולדות מבשל:

[ג] המעשן המטגן כולם חייבים משום מבשל:

ג המחמם את המים [ד] שעורן כדי לרחוץ בהן אבר קטן. ושיעור המבשל סממנין כדי שיהי' ראוין לדבר שמבשלין אותן לו. וכל האוכלין כגרוגרת:

ד אעפ"י שלא נתבשל כל צורכו [ה] אלא כמאכל בן דרוסאי. שהוא חצי בישולו. וי"א שהוא שליש בישולו. חייב. והאופה את הפת [ו] מאחר שקרמו פני' מכל צד חייב אף שעדיין לא נגמר אפייתו:

ה הניח בשר ע"ג גחלים [ז] אם נצלה בו כגרוגרת אפי' בשנים ושלשה מקומות חייב. בד"א אם נצלה כל צורכו אבל אם נצלה רק כמאכל בן דרוסאי מצד אחד של החתיכה אף שיש בהנצלה כגרוגרת פטור עד שיהפך ויצלה כולו כמאכל בן דרוסאי: (ו) תולדות מלאכת האופה. [ח] המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא או המחמם את המתכות עד שתעשה גחלת הרי זה תולדות מבשל. וכן הממסס את הדונג או את החלב או את הזפת או את הגפרית וכיוצא בהן הרי זה תולדת מבשל וחייב. [ט] וכן המבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס חייב משום מבשל. כללו של דבר בין שמרפה גוף קשה באש. או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל. ויש אומרים שאינו חייב על המקשה גוף רך באש משום מבשל אלא משום הריפוי שמתרפה עוד יותר בתחלת נתינתו להאש או משום הלחלוחית והמים שבו מתבשלים קודם שמתקשה:

ז [י] אין בישול אחר בישול מן התורה לפיכך דבר שהיה מבושל מתחלה כל צורכו אף שנצטנן ובא זה וחממו פטור. אבל יש בו משום בישול מדרבנן. אבל אם לא הי' מבושל כל צורכו אף שהי' מבושל כמאכל בן דרוסאי ובא זה וגמרו חייב. ויש אומרים שמאחר שהי' מבושל כמאכל בן דרוסאי אף מדרבנן אין בו עוד משום בישול. ודעת רוב הפוסקים מבושל כמאכל בן דרוסאי יש בו עוד משום בישול מדרבנן. ומבושל כל צורכו אין בו עוד משום בישול כלל אף מדרבנן. וכזה ראוי להורות:

ח יש אומרים דהא דאין בישול אחר בישול אף אחר שנצטנן הוא רק בדבר יבש [יא] אבל דבר לח שנצטנן עד שאין היד סולדת בו [היינו שעוד אין כרסו של תינוק נכוית מחמימותו] אף שהי' מבושל תחלה כל צורכו וחזר והרתיחו חייב משום מבשל. וקצת מהם אומרים דאינו חייב אלא א"כ זה הבישול משביחו. [יב] ויראה לי דמים שנתבשלו ונצטננו עד שאין אף מקצת בני אדם הרוצים לשתות חמין שותין כך וחזר זה וחיממן. נעי' השמטה א'] וכן מתכת שהי' כבר מהותך ונתקשה וחזר זה והתיכו חייב לכל הדיעות. [יג] ומנהגנו להורות בדבר לח דאם לא נצטנן לגמרי אלא ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותו אין בו משום בישול כלל אף מדרבנן. [יד] ויראה לי דמים שנתבשלו ונצטננו אף שלא נצטננו לגמרי אלא שאין רוב בני אדם הרוצים לשתות חמין שותין כך. יש בהם משום בשול מדרבנן [עי' השמטה א']:

ט י"א אע"פ שאין בישול אחר בישול. והוא הדין דאין צלי' אחר צלי'. [טו] מ"מ יש בישול אחר צלי' או אפי' וכן יש צלי' ואפי' אחר בישול. ואין כן דעת רוב הפוסקים. ויראה לי דעיסה מבושלת או מטוגנת שאפאה חייב לכל הדיעות וראוי להחמיר אפילו בבישול וצלי' כסברא הראשונה [טז] ונזהרין עוד שלא ליתן פת אפי' אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו כי יש דברים הקלים להתבשל שמתבשלין אפי' בכלי שני כמו שיתבאר. ואולי פת שטבעו הוא רך נמי קל להתבשל כמותם ואפילו ברקיקי מצה יש להחמיר. ומ"מ [יז] יראה לי דצלי שנתבשל וחזר וצלאו וכן מבושל שנצלה וחזר ובישלו בשבת אין להחמיר. [יח] ויראה לי עוד דדבר שנתבשל כל צורכו והוא יבש מותר להעמידו כנגד המדורה כשכוונתו לחממו ולא לצלותו: (י) דברים שנאכלין לכל אדם [יט] כמו שהן חיין כגון תפוחים וכיוצא בהן. וכן הנאכלין מחמת [כ] מלחן כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן או הנאכלין מחמת כיבושן יש בהן משום בישול מן התורה ויש אומרים שדינן כמו שנתבשלו. והסברא ראשונה עיקר. [כא] בד"א כשהבישול והחמום משביחו אבל דבר שאין הבישול והחימום משביחו כלל אין בו משום בישול אפי' מדרבנן:

יא המבשל [כב] בתולדת האש כגון המגלגל ביצה או שאר דברים שיש בהן משום בישול על גבי המיחם שהוחם כבר באש או ע"ג חול או ע"ג מתכות שהוחמו כבר באש עד שנתבשל כמאכל בן דרוסאי ה"ז תולדת מלאכת מבשל וחייב. וי"א שהוא אב מלאכה: (יב) המבשל ע"י מים רותחין שהוחמו באש [כג] כגון שהניח דבר המתבשל בתוך מים רותחין אף אחר שסילקן מהאש כל זמן שהיד סולדת בו הרי זה חייב. והוא שהוחמו המים על האש באותו כלי עצמו והוא הנקרא כלי ראשון. ויש אומרים שאין הבישול בכלי ראשון נקרא בישול להתחייב עליו מן התורה ודעת רוב הפוסקים כסברא ראשונה. לפיכך קדירה רותחת שהעבירה מהאש בין שעמד תחילה על גבי האש [כד] בין שעמד אצל האש לא יתן לתוכה תבלין כל זמן שהיד סולדת בה ואם נתן חייב. וטוב למנוע מליתן לכלי ראשון [כה] אפילו אין היד סולדת בה כדי לעשות הרחקה וסייג לדבר. ומ"מ יש דברים הקשים להתבשל ואינן מתבשלין לא בכלי ראשון ולא כנגד המדורה אלא בכלי העומד אצל האש ממש או שמעלה רתיחות כגון בשר שור. [כו] ויש אומרים דה"ה כל מיני בשר הוא קשה להתבשל. במה דברים אמורים כשלא נמלח מעולם והוא צריך עבור עכו"ם [כז] אבל נמלח כבר אסור משום דאז הלחלוחית שבו מתבשל. ויש אומרים דאפילו לא נמלח כלל מתבשל הלחלוחית שבו ולמעשה אין להתיר לכתחילה אף בלא נמלח אלא אם הוא יבש שאין בו לחלוחית [כח] וכן מלח צריך בישול רב כבשר שור ואינו מתבשל בכלי ראשון. ומ"מ נזהרין מן המלח שאין תחילת בריאתו ע"י בישול שלא ליתן אפי' בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו:

יג כלי ראשון שפינה ממנו החמין [כט] אם נתן לתוכו מים מועטים כדי לחממם עד שתהא היד סולדת בהן הרי זה חייב. אבל מותר ליתן לתוכו מים צוננין מרובים [ל] בבת אחת כדי להפשירן אפי' לכתחילה ובלבד שלא יהא הכלי ראשון עומד על האש: (יד) המערה מכלי ראשון [לא] אינו ככלי ראשון ומ"מ מבשל כדי קליפה. לפיכך המערה מכלי ראשון על גבי דברים דקים שאינן עבים יותר מכדי קליפה או ע"ג תבלין העשויין לפלוט מהן טעם להטעים את התבשיל הרי זה חייב אבל דברים שהם עבים יותר מכדי קליפה פטור אף על הכדי קליפה שמתבשלת. אפי' יש בהכדי קליפה שמתבשלת כגרוגרת. משום דאינה מתבשלת ברגע העירוי כל צורכו אלא כמאכל כן דרוסאי וכל המתבשל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי פטור כמו שביארנו [לעיל סעי' ה]. ולא עוד אלא שמותר לכתחילה מאחר שאינו על עצמו של אש:

טו עירוי [לב] שנפסק הקילוח דינו ככלי שני ואינו מבשל. וכן דבר גוש שהוציאו מכלי ראשון. אבל דבר גוש שנצלה באש הרי זה מבשל כל זמן שהיד סולדת בו. לפיכך הסך בשמן את הצלי אפילו לאחר שסילקו מהאש כל זמן שהיד סולדת בו או הטח אותו בשום הרי זה חייב מפני השמן והשום שמתבשלין:

טז כלי שני אינו מבשל כלל ומותר להניח בו דברים הצריכין [לג] בישול אפי' לכתחילה ואפי' יש בו חומץ וציר. ומ"מ יש דברים הקלים להתבשל [לד] שמתבשלין אפילו בכלי שני. ולא עוד אלא אפי' ע"י הדחה ועירוי מכלי שני מתבשלין כגון [לה] דג מליח הישן או קולייס האיספנין. והוא דג דק ורך ביותר. אף שנמלח מחדש ויש אומרים אפי' [לו] לא נמלח כלל. לפיכך המדיחן בחמין אפי' מכלי שני חייב שהדחתן זו היא [לז] גמר מלאכתן [לח] ואפי' שהי' נאכלין מחמת מלחן בלא הדחה. וה"ה כל דבר קשה שאינו ראוי לאכול מחמת קשיותו בלא הדחה בחמין אם הדיחו בחמין אפי' מכ"ש עד שנעשה ראוי הרי זה חייב. וי"א שאינו חייב בכל אלה אלא המדיחן מכלי ראשון אבל מכ"ש אינו אלא כשריית צונן שהרי אין בו כח לבשל כלל. וכל זה כשלא הודח מעולם בחמין אבל אם הדיחן מערב שבת מותר לחזור ולהדיחן בשבת. [לט] ומכל מקום הנני מסופק אם כבר הודח מכלי ראשון אם יהי' מותר לשרותו בכלי ראשון או לבשלו כנגד המדורה. ואפשר שיהא בו איסור תורה:

יז המגיס [מ] בקדירה רותחת אפי' אחר שהעבירה מהאש אם עדיין לא נתבשלה כמאכל בן דרוסאי חייב משום מבשל. ואעפ"י שכשיניחנה בלא הגסה תתבשל מאלי' אלא שמגיס כדי לקרב בישולו חייב מג. ויש אומרים שאינו חייב אלא בהגסה ראשונה שאינה מתבשל מהרה אלא בהגסה זו. אבל משהגיס פעם אחת דבלא הגסה זו היתה מתבשלת פטור על הגסתה. וסברא ראשונה עיקר. לפיכך אסור להגיס את התבשיל כשעומד אצל האש אף שכבר נתבשל כל צורכו כמו שאסור להעמיד קדירה שבישלה כל צורכה אצל האש כמו שיתבאר. אבל מותר להוציא בכף מהתבשיל שעומד אצל האש ואינו חושש: (יח) אחד העמיד קדירה אצל האש ובא השני והגיס כדי לקרב בישולו [מא] שניהם חייבין. אחד העמיד קדירה עם בשר אצל האש לעשות צלי קדר ובא השני ונתן בה מים כדי שיהי' מבושל [מב] שניהם חייבין:

יט ואלו הן התולדות שאיסורן אינו אלא מדבריהם [מג] אסור לבשל בתולדת החמה כגון במים או בחול שהוחמו בחמה. או בחמי טברי' שהם כתולדת החמה גזירה משום תולדת האש. [מד] אבל מותר אפי' לכתחילה לבשל או להחם מים בחמה עצמה: (כ) דברים שביארנו שיש בהן משום בישול מן התורה [מה] אסור אפי' להפשירן כנגד המדורה אלא אם העמידן רחוק מהאש שאפילו ישתהה שם כל היום לא יתחממו כל כך עד שתהא היד סולדת בהן. ואצ"ל שאסור אפי' להחזיר בשבת ע"ג כירה גרופה וקטומה שיהי' היד סולדת בהן שהרי הוא מבשל ממש וחייב עליו מן התורה: (כא) דברים שביארנו שיש בהן משום בישול מדרבנן [מו] מותר להחזיר על גבי כירה גרופה וקטומה אף שיתחמם עד שתהא היד סולדת בהן. [מז] ומ"מ אסור אפי' להפשירן כנגד המדורה אלא רחוק הרבה מהאש שאפי' יניח שם כל היום לא יתחמם עד שתהא היד סולדת בהן:

כב דברים שאמרנו שאין בהן משום בישול כלל אפי' מדרבנן [מח] מותר אפי' להרתיחן כנגד המדורה או בתולדת האש כגון כלי ראשון אבל אסור להניחן סמוך להאש ממש אלא צריך להרחיק קצת. ויש אומרים דתבשיל אף שנתבשל כל צורכו אסור לחממו כנגד המדורה והעיקר כסברא ראשונה. ומ"מ אסור ליתנו בתחילה על גבי כירה להתחמם עד שתהא היד סולדת בו אפי' היא גרופה וקטומה:

כג כד"א להעמיד בתחילה [מט] אבל תבשיל שסילקו בשבת מהכירה או שהיתה קדירה מטומנת וסילקה מותר להניחה ע"ג כירה גרופה וקטומה ואפי' ע"ג כירה אחרת ואפי' שהבלה מרובה מהראשונה ואפי' בתוך הכירה אעפ"י שהיד סולדת בה. [נ] והוא הדין שמותר ליתן לתוך התנור שלא הטמינו בו אלא שאפו בו מבעוד יום והוא שלא תהא היד סולדת בו ואפי' הי' צונן גמור אלא שהוא יבש ונתבשל מכבר כל צורכו. ויש מחמירין שלא ליתן לתוך הכירה או לתוך התנור כלל:

כד תבשיל שסילקו מהכירה בערב שבת [נא] ובא להחזירו משתחשך אסור אלא אם לא הניחו מידו ושהי' דעתו בעת סליקתו להחזירו אח"כ. ושיהי' הכירה גרופה וקטומה וה"מ ע"ג הכירה אבל לתוכה אסור. [נב] ומותר לסמוך אצל דופן הכירה מבחוץ אעפ"י שאינה גרופה וקטומה. ובתנור לעולם אסור להחזיר אעפ"י שהוא גרוף וקטום. ואפי' לסמוך לדופנו מבחוץ. ומ"מ אם אין התבשיל יכול להתחמם עד שתהא היד סולדת בו יראה לי שמותר לסמוך לדופן התנור מבחוץ. ותנורים שלנו דינם ככירה לכל דבר. [נג] יש אומרים דתבשיל המצטמק ורע לו והוא רותח מותר להחזירו על גבי כירה אעפ"י שאינה גרופה וקטומה:

כה המניח קדירה רקנית [נד] על פי הכירה להעמיד את התבשיל על הקדירה אף שאין הכירה גרופה וקטומה. דין כירה ההיא כגרופה וקטומה. אבל מעזיבה שעל תנורים שלנו [שדינם ככירה] המפסקת בין התבשיל ובין האש לא מחשב את התנור כגרופה וקטומה אלא אם נתן על המעזיבה דף או קערה שיעמיד עלי' את התבשיל: (כו) מותר ליתן פשטיד"א [הוא פת הממולא עם בשר ושומן] [נה] שנצטנן כנגד המדורה לחממו אע"פ שהשומן שבו שנקרש חוזר ונמוח. וכן הדין בבשר שמן יבש. ואין בו משום בישול. ויש מחמירין מטעם שהשומן שנמוח יוצא לחוץ ונאסר מטעם נולד וחוזר ונבלע בהפשטיד"א. ונהגו להחמיר ובמקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה כמו שכתבנו במלאכת דש סעי' י"ח:

כז כל שאסור להעמידו כנגד המדורה אסור להעמידו על גבי [נו] מיחם חם אף שכבר סילק המיחם מהאש. וכל המותר להעמיד כנגד המדורה מותר להעמידו ע"ג מיחם חם אפי' שעומד ע"ג האש. שדין על מיחם חם בין שעומד על האש ובין שסילקו מהאש. ודין כנגד המדורה אחד הוא. וכן הדין להעמיד קדירה בתוך כלי ראשון שיש בו חמין [נז] ואפי' באמבטי שהמשיך לתוכה חמי טברי' מן המעיין אסור להעמיד בתוכה כל מה שאסור להעמיד כנגד המדורה:

כח מותר לערות [נח] מים צוננין אפי' מועטין לתוך חמין שבכ"ש. אבל לא לתוך חמין שבכלי ראשון. ואם הצוננין מרובין כ"כ שאי אפשר שיתחממו עד שתהא היד סולדת בהן מותר ובלבד שלא יהא הכלי ראשון עומד על האש:

כט אמבטי של מרחץ שהיא מליאה מים חמין אף שהיא כלי שני [נט] אין נותנין לה מים צוננין מפני שמחממין הרבה. אבל נותן הוא מהמים חמין שבזו האמבטי לתוך אמבטי אחר של צונן [ס] ואפי' מכלי ראשון מותר לערות לתוך מים צוננין שלא אמרו שעירוי מבשל כדי קליפה אלא במערה ע"ג דבר גוש שאין החמין מתערבין בו אלא מכין עליו בקלוחן. אבל מים במים שמתערבין אין כח בהקלוח לבשל כלל: (ל) הכובש כבשים אסור [סא] מפני שהוא כמבשל. [סב] לפיכך אסור למלוח צנון מפני שנראה ככובש. אבל מותר למלוח ביצה. ומותר לטבל צנון וכיוצא בו במלח ואוכל. ומערב אדם מים ומלח ושמן וטובל בו פתו או נותנו לתוך התבשיל והוא שיעשה מעט אבל הרבה אסור מפני שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל. וכן לא יעשה מי מלח עזים והן שני שלישי מלח ושליש מים מפני שנראה כעושה מורייס לכבוש בו דגים: (לא) אסור [סג] לרדות פת מהתנור בשבת גזירה שמא יבא לאפות ואם אין לו פת אחרת לשבת התירו משום כבוד השבת. בד"א בתנורים שלהם שבימיהם שהי' מדביקין הפת לדופני התנור ושייך רדי' אבל בתנורים שלנו שהפת מונחת על שולי התנור מותר להוציאו מהתנור אעפ"י שיש לו פת אחרת. ומ"מ לא יוציא ברחת כדרך שהוא עושה בחול:

לב אסור [סד] לרחוץ כל גופו בחמין אפילו הוחמו מע"ש ואפילו לשפוך המים על גופו להשתטף ואפילו רוחץ כל גופו או רובו אבר אבר אסור. אבל מותר לרחוץ בחמין שהוחמו מערב שבת פניו ידיו ורגליו או שאר דברים כל שאינו רוחץ רוב גופו. ואסרו ג"כ לכנוס למרחץ להזיע לבד אעפ"י שאינו רוחץ. וכל זה בחמי האש אבל בחמי טברי' מותר לרחוץ בהם אפילו כל גופו בבת אחת. ומכל מקום לא התירו בחמי טברי' אלא כשהם בקרקע אבל כשהם בכלי דינן כחמי האש:

לג לא ישתטף אדם [סה] כל גופו בצונן ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו ונמצא כרוחץ בחמין. אבל מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן מפני שאין המים שעליו מתחמם כל כך:

לד חמין שהוחמו בשבת אפי' בהיתר [סו] אסור לרחוץ בהם אפי' אבר אחד ואפי' לא הוחמו אלא מעט שאין היד סולדת בהן. לפיכך יש מחמירין שהרוחץ ידיו בצונן לא יחמם את ידיו קודם שינגבם כנגד המדורה מפני שמפשיר את המים שעל ידיו ונמצא כרוחץ בחמין שהוחמו בשבת ויש להחמיר כדבריהם:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה