אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
הלכות - מלאכת גוזז
מלאכת גוזז. ובו י"ב סעיפים:
א הגוזז כיצד [א] אחד הגוזז צמר מן הכבשים ואחד הגוזז שער בהמה וחי' ועופות בין כשהן חיים בין מתים ואפי' מן העורות שלהן אחר שהופשטו הרי זה אב מלאכת גוזז וחייב. [ב] ויראה לי שלדעה הראשונה שבסעיף ה' אין חיוב גוזז אלא מן החיים ולא מן המתים. ואין צריך לומר מן העור לבד:
ב וכמה שיעורו [ג] כדי לטוות ממנו חוט שארכו כרוחב הסיט כפול וכמה רוחב הסיט כדי למתוח מן בוהן של יד עד האצבע הראשונה כשיפתח ביניהן בכל כחו והוא קרוב לשני שלישי זרת:
ג הטווה את הצמר מן החי [ד] פטור שאין דרך גזיזה בכך:
ד התולש כנף מן העוף [ה] הרי זה תולדת מלאכת גוזז וחייב. אבל התולש צמר או שער בהמה וחי' פטור. ויראה לי דהתולש מעזים שער הדק שלהם הנקרא נוצה של עזים חייב. [ו] ויש אומרים דהתולש מן המתה או מן העור אחר שהופשט חייב: (ה) העוקר דבר שגידולו בבעלי חיים כגון תולש עובר שלא כלו לו חדשיו ממעי בהמה. יש אומרים [ז] שחייב משום גוזז. ויש אומרים דעוקר דבר מגידולו מבעלי חיים חייב משום קוצר:
והנוטל צפרניו או שערו או שפמו או זקנו [ח] הרי זה תולדת גוזז וחייב. והוא שיטול בכלי אבל אם נטלן או תלשן בידו בין לו בין לאחר פטור. [ט] וכן החותך יבלת לחה בכלי מגופו חייב אבל ביד או יבשה אפי' בכלי בין לו בין לאחר פטור. ומותר לחתוך יבלת במקדש ביד אבל לא בכלי ואם היתה יבשה חותכה אף בכלי. בד"א בכהן העובד עבודה או מבהמה הנצרכת לקרבן ציבור אבל מקרבן יחיד אפי' מן הפסחים אסור אפי' יבשה ביד. [י] ויש אומרים דאפי' לחה בכלי פטור. ובמקדש אפי' מן הפסחים מותר לחתוך יבלת לחה ביד ויבשה בין ביד בין בכלי:
ז הנוטל שערו בכלי כמה יטול ויהא חייב [יא] שתי שערות ואם ליקט לבנות מתוך שחורות אפי' אחת חייב. ודבר זה אף בחול אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה: (ח) צפורן שפירשה רובה וציצין של עור שפירשו רובן [יב] אם פירשו כלפי מעלה ומצערות אותו מותר ליטול אותן בידו אבל לא בכלי ואם נטלן בכלי פטור ואם אינן מצערות אותו אפי' ביד אסור. ואם לא פירשו רובן אפי' מצערות אותו אסור ליטלן בידו ואם נטלן בכלי חייב:
ט אעפ"י שבכל מלאכת שבת אם אינו צריך לגופה של מלאכה יש אומרים שפטור [יג] מלאכת גוזז אינו כן כי אפילו שא"צ להשערות וכדומה רק לנקות העור מהם חייב. ויש אומרים שדינו ככל מלאכת שבת:
י ואלו התולדות שאיסורן אינו אלא מדבריהם [יד] אסור לסרוק את ראשו בשבת במסרק [טו] ואפי' אותו שעושין משער חזיר שאי אפשר שלא יעקרו שערות. וכן אשה לא תחלק את שערה או פיאה נכריה שלה בכלי אבל באצבע בעלמא נהגו להקל. אבל חופף את ראשו בנתר וכיוצא בו שאינו משיר את השערות בודאי:
יא אסור לרחוץ [טז] את פניו או ידיו ורגליו בדבר שבודאי משיר את השערות כגון אהלה וכיוצא בה. ומותר לחופף את הידים בעפר לבינה ועפר פלפלין וכיוצא בהן ואינו חושש שמא ישיר שער שעל ידו שהרי אינו מתכוין. עירב דבר שמשיר את השער בודאי עם דבר שאינו משיר ודאי אם הי' הרוב מדבר המשיר בודאי אסור ואם לאו מותר:
יב אסור לראות במראה [יז] של מתכות בשבת גזירה שמא ישיר בה נימין המדולדלין מן השער ואפי' קבוע בכותל. וה"מ שהיא חריפה כאיזמל שדרך להשיר בה בחול את הנימין. אבל מותר להסתכל במראה שאינה של מתכות שאין בה חשש זה אפי' אינה קבוע אם הוא בענין שאין איסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה ע"ד שנתבאר ביור"ד סימן קנ"ו: