הכתובת היתה על הקיר
כמו שכתבנו לעיל, מי שרצה לידע את האמת בדבר הכשרות האמורה, יכל לעשות זאת די בקל. מה שנתפרסם כיום על ידי רבים מגדולי ההוראה, היה ידוע לרבים וטובים שרק עצרו לרגע וניסו לעמוד על טיב הדברים, ולשים לב לאותות האזהרה הרבים שזעקו על היות ההכשר האמור אחיזת עינים בלבד, עבור כל מי שרק רצה לשמר את אותה צלקת מתקופת ההשכלה.
* שום גוף כשרות נוסף לא לקח על עצמו אחריות זו של נתינת הכשר לפאות הערה יח הערה יח הרב לנדא, הרב רובין, ושארית ישראל, ניסו לייסד מערך כשרות עבור עניין הע"ז בפאות, אך שלושתם נוכחו די מהר (כל אחד בשלב אחר) שהדבר לא שייך בפועל, וכמו שביארנו לעיל.
* וכל זה עשו תוך ששה ימים בלבד!! מערך כשרות המקיף את כל העולם כולו!!
* ויש לתמוה מאוד האיך נתינת ההכשר אינה סותרת את דברי הגאב"ד העומד בראשות ההכשר. שכתב וז"ל (אום אני חומה ח"ב עמ' ש"מ) "ודאי פאות של אותו זמן היה ניכר שאינן שערותיה, ורק כיום מחמת שכלול המכונות וכו' אפשר לעשותו כשערות ממש, ובמראית העין כגון דא לכו"ע לא הותר מלבד שהוא נוגד דרכי הצניעות וכו'... וטעם התוה"ק באיסור גילוי שיער לדעת רבים הוא משום הרהור של אחרים ותחליף פאה הנזכר לא מועיל לזה..." ובציון המצוינת (ח"א עמ' צ"ז אות תתקי"ד) כתב: "כל סוגי הפאות שאין לילך בהם, גם שאין לקבלם לתיקון או סירוק וכיו"ב, וכן אין למכרם או לסייע בפרסומם ובהפצתם!" עכ"ל. ואחר כל זאת, ההכשר שמתהדר בנשיאותו הינו המסייע הגדול ביותר לתופעת הפאות בימינו.
* ב"הכשר" האמור נוצר תקדים מהפכני, והוא נתינת הכשר למוצר אשר תוצאתו הסופית אסורה לחלוטין גם לדעת מספק הכשרות, והיינו פאות בכל הסוגים המינים והאופנים, וזאת בזמן שאפילו ה'רבנות' לא מוכנה לספק הכשר לגופים הפתוחים בשבת, ואפילו אם כל תוצרתם הסופית הינה כשרה למהדרין.
* עוד ועוד פרסומים הערה יט תשובות והנהגות בכמה מקומות שהובאו לעיל, קונטרס לשמור על קדושת המחנה, תבורך מנשים וכו' נפוצו בדבר גודל התרמית בהכשר האמור, אך אעפ"כ בקרב הציבור כמעט לא נמצא פוצה פה ומצפצף, וההתייחסות הכללית נותרה כביכול כל עניין הע"ז כבר הותר בהיתרא דר' הונא "עבר עבירה ושנה בה - הותרה לו"...
ארבע עשרה שנה של תרדמה עמוקה חלפו בכל הנוגע להכשר האמור – והנה קמו כמה וכמה מאלו הכואבים את הנידון, בדקו ביררו, התרוצצו וחשפו את הנעשה בשטח, ואף קיבלו חתימות רבנים בנידון, ואכן רבות בנות עשו חיל ולא מעט ביערו את הפאות שבאמתחתן.
אלא שלמעשה עוד לא עבר שבוע בלבד מתחילת פרסום הדברים להמון, ושוב נתפרסם לו כרוז נוסף ביתד נאמן (שיום אחד לאחר פירסומו כבר הודיעו החותמים שהינו טעות והמכתב הראשון הוא העיקר הנכון שצריך בירור גמור משעת גזיזה בלא שום אומדנא לפי מחיר או צבע) עכ"פ בכדי לעקור דעה משובשת זו מן השורש הננו מביאים את תורף הכרוז - עם הפרכות הפשוטות שיש עליו.
וז"ל תורף דברי הכרוז שנתפרסם בכ"ה חשון תשע"ח-
"בפאות המיוצרות משער טבעי שמחירן זול ניתן להניח ולסמוך על רוב שאין מקורו של השער מבתי הע"ז שבהודו [ולפי הערכת בקיאים כל פאה שמחירה עד 3,000 שקל אינה עשויה משער הבא מבתי הע"ז שבהודו]."
בבירור עם כותבי המכתב התברר שכוונתם שמכיון שאין ראיות ברורות שהפאות במחירים הזולים רובן מהודו, סביר להניח שהרוב הינו מסין, וא"כ אחזוקי ריעותא לא מחזקינן. הערה כ
הערה כ ובראש הכרוז שהובא ביתד נכתב בזה"ל "בדבר כיסוי הראש לנשים בפאה נכרית, ידוע דמרן החזו"א זלה"ה התיר לכתחילה שנשים יכסו הראש בפאה נכרית ונהרא נהרא ופשטא, וחייבים שיהיה בגדרי הצניעות כיאה לבנות ישראל."
חוץ מעצם הקישור בין הפאה שבזמן החזו"א לפאת ימינו, שכנודע לא קרב זה אל זה כלל, וכמו שצעקו כל גדולי הדור כל אחד בלשונו (ופלא הוא על הלמדנים הגדולים שיודעים לחלק בכל מקום חילוקים דקים, ופה לא שתו ליבם לחילוק גס ובוטה כ"כ), עצם הדבר שתולים במרן החזו"א זלל"ה כאילו מפיו יצא היתר "לכתחילה" בענין הפאה זהו שיבוש צורם במיוחד - וגם פליאה עצומה איך שבמצב ירוד זה שהגענו אליו בשיכלול הפאות, לא מובן מה ראו לבוא ולצנן את האמבטי הרותחת בזמן שחלה התעוררות בציבור להחזיר עטרה ליושנה. ונביא כאן כמה נקודות בנידון.
הנה ידוע שמרן זלל"ה כל דרכו בפסיקה היתה רק ע"פ העיון במקורות ההלכה, ולא התחשב כלל במנהג המקום או במה סברו קודמיו, ולא בסיפרי שמועות, ובמיוחד מכאלה עלומי מקור מלפני עשרות בשנים (ודוגמ' לדבר מלחמתו בצד"י הפוכה שלא התייחס כלל למה שנהגו קודמיו ולא למה שהביאו לו מעשים מגדולים וטובים, אלא רק לראיות עם מקור נאמן מן הגמרא ומן הפוסקים.). והנה בנושא זה לא כתב מרן זלל"ה דבר וחצי דבר, (והדבר היחיד שמביאים הם בשמו זה מ"דינים והנהגות" שכתב בשמו משהו בנידון ללא שום סברא וראיה.) וכאילו זה פשוט בתכלית הפשטות ולא היה מעולם צד לאיסור... אלא איברא דהיודע יודע שכשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך וכו', [וכעין שכתב האפיקי מגינים שאף שפסק שהפאה היא איסור כתב שצריך להורות ללבוש פאה שמפני מראה הכעור של הפאה שבזמנו - יורד חומרת האיסור] ולכן לא כתב רבינו בזה דבר. וכל הדרך הזאת לפסוק ע"פ מעשיות וע"פ אשתו של... ובתו של... זוהי דרך הנוגדת את כל דרכו של רבינו כידוע שעליה מסר נפשו.
ונביא כאן כמה ציטוטים חשובים בדרכו בפסיקת ההלכה "ואמנם חמורה היא ההלכה ולא ניתנה להקבע ע"פ סיפורים, אלא העיקר העיון בגמרא ופוסקים ומסירת נפש להבין קשט אמרי אמת" (חזו"א או"ח סו"ס י"ט). "והריני מקדים שעל המתיר להביא ראיה ולבסס ההיתר על מקור נאמן מן הגמרא ומן הפוסקים, אבל האוסר די לו להראות שאין ההיתר מבואר... וכל אלו הדברים אינם נקבעים על ראיות מכריעות, אלא נובעות מהעיקר היסודי שאין להתיר בוודאות וכל שאינו בוודאות היתר הוא אסור" (קוב"א ח"ב כ"ח). "ואם כתב גאון אחרון להמליץ על המקילים, אין זה הוראה לחקות את המיקלים" (קוב"א ח"ב מ"א). והנה בימינו כאשר צעקו גדולי ומאורי הדור על פירצות הפאה בין מצד הפריצות בין מצד הע"ז וישנם המחזקים בכל אופן את ההליכה בפאה בדרך חתחתים זו משל חיוור הוא להביא את דברי מרן זלל"ה שדיבר על הרחקה מן האיסור בלבד וכה דבריו המובאים בספר מעשה איש (ח"ב עמ' קמ"ג) כשנשאל מרן זלל"ה ע"י אחד שאינו רוצה להדר ולהוסיף במצוה, ענה "הדבר דומה למי שלוקח סכין וחותך לעצמו את הסימנים שבצואר קנה וושט, ובא לשאול את הרב האם עדיין לא הגיע לרוב הסימנים, ויכול הוא להמשיך לחתוך. כך גם כאן, הדבר ברור שכאשר מדובר באיסור דאו' אין נכנסים עד לגבול האיסור בדיוק, אלא מרחיקים מעט מן המקום כדי לצאת מן הספק."
ולגופו של ענין מרן הסטייפלער כשנשאל בענין הפאה החמיר בדבר, ולא הזכיר דבר וחצי דבר מגיסו מרן זלל"ה, וכה דבריו בקריינא דאיגרתא (קכ"ד) "ואם אמת שנמצא הוראה לאסור בספר הגאון רבי יהודה ליב דיסקין, עצתי הוא שיפרסם מעלת כבודו דברי הגאון ר' יהושע לייב ז"ל ככתבו כלשונו, ואם נמצא אחד מלאלפים אשר היה ציית, וכמובן לעשות מלחמה על זה לקול אחד מחכמי ורבני הדור, כל שכן וק"ו שיציית לדברי הגאון ר' יהושע לייב דיסקין." וכה דברי המהרי"ל דיסקין בקונט"א אות ר"ג "ונראה לי דדוקא דניכר לכל שלא נעשה משיער של עצמה אבל בלאו הכי בוודאי אסור וכו' גם בלאו הכי יש לומר דשם רק לחצר אמרו ובאינה מעורבת אבל לרה"ר עדיין מנא לן".
וכן מובא בספר הכתר והכבוד לחי עולמים מכתב עדות בחתימת ידו של ר' יעקב בלוי ששאל את הסטייפלער האם לקחת שידוך לבנו שרוצים דווקא פאה, ותגובתו היתה בצעקה "מה, יאמרו שהסטייפלער התיר פאה נכרית?!". ואם בשמועות עסקינן הרי קמן שמועות הסותרות דברים אלו, בספר הכתר והכבוד לחי עולמים מובא עדות בשם הגרח"ש קרליץ בזה"ל "מרן אמר לי ביחוד לגבי הליכה בפאה נכרית - ס'שמעקט מיט א דאורייתא!" (יש לזה ריח של איסור תורה). ועוד שהרי ידועה דעתו של תלמידו המובהק ר' גדליה נדל שהיה נלחם מאוד נגד הפאות, ופעם אמר בענין זה "תשאלו כל ילדה בת ארבע האם פאה מותרת..." ואם יצא מפי רבו להתיר "לכתחילה" כנ"ל איך כ"כ יתנגד לזה. וכן ידועה דעתם של תלמידיו הגאון ר' שלום שבדרון, הגאון ר' משה יהושע לנדא (שכתב על הענין כמה מאמרים חריפים), הגאון ר' ניסים קרליץ (בחוט שני מביא ברכה ללובשות מטפחת, ולא הזכיר שלרבו זהו לכתחילה ללא שום חיסרון) ועוד מתלמידיו המובהקים שלא זזה ידם מתחת ידו, ואם יצא מפיו להתיר "לכתחילה" דבר זה, איך לא הביאו בשם רבם כלום.
ומה נאים פה דבריו בקוב"א (ח"ג קנ"ב) "ראוי ליראי ה' ית' לנטות בלבושים ובשאר ענינים לדרך היותר צנועה". וא"כ לא יעלה על הדעת לומר ש"מרן זלל"ה התיר לכתחילה" דבר שגם למתירים נוגד את כל המושג צניעות.
ובאמת דברים אלו נסתרים כמה וכמה כיוונים:
* הדבר סותר להדיא לדברי גדולי ישראל שהורו מפורשות בנידון דחייבים בכה"ג בירור גמור (כפי שהבאנו לעיל) ולא לסמוך על רוב, ובלא בירור גמור חייבים לבער את הפאה. ותימה גדולה שכותבי הכרוז לא טרחו לציין לכך שדעתם היא ההיפך מדעת גדולי ישראל, ואפי' לא ציינו שישנה דעה החולקת. (ולמען האמת, לאחר בירור שעשינו למחרת פירסום המכתב, התברר שהיה טעות, וכל החותמים על הכרוז נשארו בדעתם הראשונה שצריך פיקוח צמוד משעת גזיזה). הערה כא שהרי הדבר סותר גם את דברי החותמים עצמם שרק זמן מועט קודם לכן פירסמו ש"חייבים בירור גמור משעת גזיזה".
* הדבר הינו חידוש מבהיל בעולם הכשרות אשר אפילו בתחומים קלים בהרבה, לא קובעים כללים ע"פ אומדנות של מחיר וכדו' כאשר הדבר נותן קמום לפירצות רבות בדבר.
* ההיתר הלז הינו ע"פ הנחת יסוד שבטווח המחירים של עד 3000 ש"ח רוב הפאות אין מקורן מהודו, והדבר מנוגד לחלוטין לכל שאר המסמכים בנידון שהובאו לעיל, שישנו ייצוא שיער אדיר מהודו גם במחירים הזולים ביותר, וודאי שגדול הוא בהרבה מהכמויות שנמצאות בסין.
* כל היתר זה מיוסד על זה שלא מערבים שיער הודי (היקר) בסיני (הזול), [כי אם מערבים אפי' שערה אחת - הכל יאסר, כיון שבתערובת זו לא אומרים שהדבר בטל כלל הערה כב ובכל תערובת כעין זו לא מתירים זאת כיון שזה נחשב מעמיד, וק"ו בע"ז שלא בטלה באלף. וז"ל השו"ע יו"ד סי' ק"מ "ע"ז ומשמשיה ותקרובתה אוסרים בכל שהוא שאם נתערב אחד מהם אפי' באלף כולן אסורות". ]. וכבר סתרו דברים אלו בבירור הנמצא ב"פסקי בית הדין רבני ירושלים" שכתבו שדרכן של הפאניות לערב שיער הודי בשאר שערות. וגם התאמת אצלנו נתון זה ע"י הרבה פאניות. ובפרט שכל פאה עשויה מ 4- ראשים ממוצע, ולאחר העיבוד כל השערות נראות אותו דבר, כך שאין שום סיבה שלא יערבו לכתחילה. ועוד שהעיבוד נעשה גם במפעלים בסין וכדו' שמגיעים לשם כמה סוגי שיער ואת הכל מעבדים יחד באותם מיכלי ענק.
* ההוראה הינה לציבור בעוד שהדבר ידוע שאת הפאות בהודו ניתן להשיג גם ב- 300 - 150 דולר, ו ממילא הפאניות יכולות לשחק במחיר ולהוריד את שיער הודו למחיר זה (ועדיין ישארו להן רווחים גדולים.) [ואכן כבר פחות משבוע אחר פירסום הכרוז, פירסמו חנויות רבות בכל העיתונות החרדית במבצעים חסרי תקדים של הורדת מחירי כל הפאות שעד היום עלו 6000 שקל ומעלה - כולם לפתע פחות מ-3000 שקל... וזוהי הוכחה ברורה שהמחיר אינו בירור כלל.] ואין לומר שהפאניות אינן חשודות על הדבר, שכן אחר והן רואות שההלך רוח הציבורי הוא להקל ראש בנידון, ואף בקרב בני התורה, מניחות הן שאי"ז אלא חומרא בעלמא. ועוד שאותן פאניות שיתפו פעולה בקשר של שתיקה במשך שנים רבות, עם הכשר זה שכיום נתברר שכל מי שמעיין קצת בנתונים יודע שאין בו כלום, וכדלעיל. הערה כג
הערה כג ונמנה כאן מספר ראיות שגם אם אכן רוב השיער לא היה מהודו - לא היה ניתן לסמוך על רוב.
* ידוע הדבר שגם מהודו מגיעות פאות זולות, אלא שכל דבריהם הם מתוך הנחה ש'יתכן' ו'אולי' במחיר זה אין כאן רוב, כיון שהסקרים והמחקרים שנעשו לא פירטו את מקור הפאות הזולות בנפרד, אז 'ניתן להניח' ש'אולי' החלק שמהודו אינו הרוב...
* "ההכשר החדש" אינו מגביל כלל את החנויות, והמוכרות יודעות טוב מאוד, לא פעם, שסחורתן הינה שיער הודי משובח... ובכה"ג לא שייך בכלל להתחיל לדון מצד כל דפריש, כיון שהמוכרת משקרת מטעמי מסחרה, והיא לעצמה על אף שהיא נמנית על עדת ה"יראים" אבל היא סומכת על המתירים שיער הודי... או שהיא מבינה את הזילזול בתחום מצד הציבור ומצד הרבנים, ולכן היא מתירה לעצמה לשקר. (וכבר הודו כמה וכמה פאניות שהן הולכות לקנות בצורה סדירה מהודו, או ממפעלים בסין שכל מקורם הוא רק מהודו, ואין פוצה פה ומצפצף.) [וגם לו יצוייר שנאמנות, לא הוזכר בשום כרוז שיש איזה עדיפות לקנות דוקא מפאנית מ"היראים" ש"נאמנים".] וא"כ כל סחורתה נאסרת לכו"ע גם אם נמצאת בחנותה פאה מהודו אחת מתוך אלף.
* אם תתערב לפאנית פאה יקרה (3100 ש"ח) שנאסרה מדין רוב, בתוך הפאות הזולות (3000 ש"ח) - גם לשיטתם כל סחורתה תאסר.
* וכן פאניות שקונות מסַפָּק יהודי שקונה גם "פאות זולות" ממפעל שרובו ע"ז - אז גם הפאות הזולות יאסרו כיון שגם אם מיעוטן ע"ז הוה כל קבוע לכו"ע.
* והטענה העולה על כולנה היא - שע"פ הר"ן בע"ז נט: גם לגוי תקרובת ע"ז נאסרה בהנאה, וא"כ הוה קבוע גם ביד הגוי לכו"ע. ועפ"ז אפי' אם רק מיעוט שיער בעולם הוא תקורבת, כל זמן שיש צד שהשיער הגיע משם אסור מדין כל קבוע.
* כל דבריהם הוא רק כאשר הן קונות מסַפָּק גוי הקונה ממפעל אחד בלבד לא ידוע, וכל זה רק אם יודעים אנו בבירור שישנו מפעל אחד שכולו נקי משיער הודו - רק אז ניתן לומר את דבריהם. וגם זה כאמור דלא כשיטת ה"דברי יציב" שאוסר גם את זה, וכשיטתו פסק גם הגריש"א, ואותם בעלי הכרוז חלקו עליו.
* ופאניות שקונות מספק גוי שקונה מכמה מפעלים (שכך הוא בדרך כלל) גם לא אמרינן כל דפריש אלא כל קבוע - והכל נאסר גם אם זה מיעוט. כל דינים אלו שהובאו כאן, מפורשים המה בשו"ע יו"ד סי' ק"י, ובש"ך יו"ד קי"ד ס"ק י"ט.
והנה בפרשיה דנן נראה בבירור איך שציבור שלם של יראים ושלמים המדקדקים בהלכה קלה כבחמורה, ותמיד חוששים לכל חשש קרוב או רחוק בעסק הכשרות, והנה בנושא זה נהפכו היוצרות ומחפשים להתיר להם את "הפאה העגונה" בכל דרך שהיא. ועצוב לראות עד כמה דברי הרמב"ם מתגשמים לפנינו בתחום היתרים אלו "שאם נסתפק לו ששמע מורה להקל"... ונתקיימו בנו דברי הגמ' (פסחים נב:) "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו - כל המיקל לו מגיד לו".
וכמה מתאימים פה דברי החזו"א בקובץ אגרות ח"ב פ"ו על דבר התקופה ברוסיא בה קנו גם החרדים - בשר ללא הכשר, מכיון שהמשיכו בהרגלם לאחר התקופה של הגזירה על השחיטה. ואלו הם דבריו:
"... אקומה נא ואסובבה בערי היהודים, בשוקיה וברחובותיה ..."
אמנם ארכו הימים האלה אבל בא קצם וחליפתם הגיענו, הננו חיים עדנה בתנאים קשים ומרים צרה ומצוקה, אך לא תעודת עמנו לעזוב שאר רוחו ולהסב ליאש לבו וכל אשר ימצא להשיב שללו ימהר בידים חרוצות, אם מעט אם הרבה... עתה הגיע יומו ובידינו להשיב שבותו.
למה צעירנו תעמדו מרחוק איה איפה כחכם הגדול, ואן רוחכם הכביר. האמנם טעיתם לחשוב כי --- ולא הכרתם את נס עמכם אשר חרפתם נפשכם עליו מתמול שלשום או אספה רוחכם חלילה, וגלגלי ההרגל יעברו גם עליכם, מבלי רגש ובלי משים לב וכשיבת זקנים טל ילדותכם. עוצו עצה קראו עצרה השיבו כבוד העם למקומו. אל לכם להקל בדבר זה בעת אשר מוסר עדתכם התמוטט. יאמר נא הבן הצעיר לאביו הישיש הכרוך אחר ההרגל... אל נא אבי לא נכון הדבר, לא תקח רק מהאנשים הנאמנים... יפקחו נא הבנים עיניהם על האבות ונצחון מלחמתם בטוחה. ישאירו נא צעירנו זכרונם לימים הבאים, ומבטח עמם לא יכזבו, לא יחשבו עוד כבודם לכלימה, ותפארתם לקלון נקומו נא עזרונו כי עליכם לעשות."
בכנס שהתכנסו בביתו של מרן הגרי"ש אלישיב כמה עסקנים ושאלתם בפיהם מה לעשות כדי למנוע את הצרות שבדור, ענה הגריש"א ואמר "אבל הצרה של הפאות אינני יודע איך אפשר לתקן את זה, זה כבר מושרש עם גדולים וטובים... זה התחיל מהגדולים, לא סתם ממאן דהו ראשי ישיבות גדולים וצדיקים, כולם נכשלים בזה, מה אתם יכולים לעשות... זה פרוץ מאוד... זה לא סתם מן השוק נכשלים בזה ממש צדיקים גמורים, גם צדקניות גמורות. גם האשה היא צדקנית. אינני יודע איך מתקנים את זה..." ובכל אופן כפי שאמר שם פעמיים באותה שיחה כל דבריו נפלו על אוזנים אטומות, וז"ל "אם רוצים שומעים ואם לא רוצים לא שומעים..." "נו יקבלו, מה שרוצים יקבלו..."
אחרי כל האמור, כל ערום יעשה בדעת, ובדבר ש"כולם נכשלים בזה" לא יכניס את עצמו להיות "כמו כולם", וכל מי שיודע קצת תנ"ך רואה איך שדברים מעין אלו חוזרים על עצמם במשך כל ההיסטריה, שבאים דורות ש"כולם נכשלים" באחד מעקרי הדת, וה' מביא עליהם סיבה שיחזרו בתשובה. ולאחר מכן קם לו דור חדש מתוקן מאותו מכשול, ולימים שוב נופל באחד מעקרי הדת, וחוזר חלילה כך דור אחר דור.
ה' יתברך שמו ישמרנו ויצילנו מכל זה, ויערה עלינו רוח טהרה ממרום לשוב אליו באמת ובלב שלם.