אור ברסלב
אגלחך לשמים גילוי דעת בענין הע"ז

אגלחך לשמים

גילוי דעת בענין הע"ז

"אדרת שער למען כחש"

כבר בשנת תש"ל כתב הגר"מ שטרנבוך בחיבורו "דת והלכה" כי יש חשש ע"ז בשער הפאות, תשובתו בנידון היתה מפורסמת ביותר, אחר והוא גם היה אולי הראשון שכתב (באותה תשובה) שיש צד עדיפות בפאה על מטפחת, דבר שאפילו בזמן השפעת השכלה בתוך מציאות של הליכה בגילוי ראש גמור לא היה מי שטען זאת הערה טו וגם הוא טען זאת רק כנגד אותן אלו שמגלות בכוונה תחילה חלק ניכר משערותיהן בקדמת ראשן, ועוד שברבות הימים כבר התריע רבות על פאות ימינו שאינן בכלל בגדר כיסוי הערה טז , אך אעפ"כ

דבריו בתשובה זו הפכו שגורים בקרב הציבור, וכל זעקתו על חשש הע"ז נשכח כלא היה.

ככל שעברו השנים, הפאה זכתה ליותר ויותר "ותק" בקרב הציבור, וכל אחד סמך על חבירו ועל ת"ח ושאר גדולים ומופלגים, שמסתמא כאשר מדובר על תופעה ציבורית בהיקף שכזה אזי פשיטא שהכל נבדק לאשורו, ואין בדבר חשש מכשול חלילה.

אלא שאז בשנת תשס"ד יצאו המוני בית ישראל ובראשם גדולי הת"ח וביערו את הפאות שבידיהם מחשש ע"ז שבהם, וגילו שעד אותו הרגע לא נעשה בנידון החמור הזה - דבר וחצי דבר, ונעלם דבר מעיני העדה להיות כלל ישראל נכשלים בעוון חמור זה של לא תביא תועבה אל ביתך, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.

ששה ימי חסד ירדו לעולם הערה יז , והצלקת שנותרה בכלל ישראל עוד מזמן ההשכלה הוסרה מראשי כלל הנשים, באותם ימים לכאורה כלום לא היה חסר, נשות ישראל הראו כחם במסירות נפש עצומה עבור קדושת שמו יתברך, אלא שאז סופקו פתאום עוד ועוד תעודות "כשרות" לכלל חנויות הפאות בארץ ובעולם, וכל ההמולה שקטה לה.

הערה טו עי' בגדר עולם של מרן הח"ח שהזכיר בתוך דבריו בפ"ב ובפ"ד שאשה בתוך ביתה צריכה לכסות את ראשה בכיסוי ראש או בפאה נכרית. וזאת על אף הפירצה הגדולה שבדורו כמבואר בספר גדר עולם זה, לא העלה על דעתו להביא את הפאה נכרית רק אחר המטפחת וגם זה רק בתוך ביתה, דו"ק.

הערה טז שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' רצ"ד "ראוי להעיר שהרבה פעמים העיקר אצלה בבחירת הפאה הוא שלא יהא ניכר כפאה אלא שיהא נראה כשערותיה והחתן הבן תורה נכשל בברכות לבטלה, ובאיסור פריצות, וחילול השם רח"ל שחוטא ומחטיא ותורתו לא מתקבלת... אבל כשיש בזה פריצות לכו"ע איכא בזה איסור חמור, והמכסה ראשה בפאה נכרית שיש בה פריצות הוי כאילו לא מכוסה כלל," ובמכתב שפירסם כתב "ולמעשה אין להיכנס כלל למקום שמוכרים פאות ארוכות ופרוצות או קאסטם וכדומה, שנאסרו ע"י גדולי ישראל זצ"ל ויבלט"א החיים איתנו, וראוי להחרימם ולנדותם שגורמים לסילוק השכינה מישראל וצער שאין כמוהו." תשובות והנהגות ח"ה סי' רסא "הלובשת פאה פרוצה אינה מועילה לכיסוי השער, כיון שלא נעשה לכיסוי אלא להיפך, והוי כשערותיה מגולות שעוברת באיסור פרועת ראש, וכשבעלה מברך לנגדה ברכתו לבטלה, ואם היא אשת בן תורה האיסור חמור כמה וכמה, כיון שלומדים ממנה להתיר, וזהו חילול השם." וע"ע בתשובות והנהגות ח"ו סי' כב.

הערה יז וכן נודע מפי רבים שבששה ימי חסד הללו המחלקות האונקולוגיות בבתי החולים היו ריקים מחרדים, (בעלון הכתר 46 מובאים כמה וכמה עדויות מפורטות עם מספרי טלפונים לבירור.) וכמה הולמים דברי הנביא ישעיה (פ"ג ט"ז-כ"ד) שניבא עוד בזמנו על חטאי בנות ירושלים מעין אלו "הלוך וטפוף תלכנה וגו'" ופירש"י "ויונתן תירגם ובפתהן מקפן, היו קושרות פיאות נכריות, קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות." והפורענות שהנביא מנבא עליהם שם הוא "תחת מעשה מקשה קרחה וגו'" ופרש"י "מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה הלוך וטפוף תלכנה והוא בגובה הראש, שם תהיה מקשה קרחה מכה המקרחת את הראש", רחמנא ליצלן.

וכן שמענו מהחברא קדישא בירושלים שבששה ימים אלו הם נותרו ללא עבודה כלל! (ניתן לשמוע עדות זו אצל משפחת קלצקין.)

תוכן העניינים

אגלחך לשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה