אור ברסלב
אגלחך לשמים "אדרת שער למען כחש"

אגלחך לשמים

"אדרת שער למען כחש"

ה"הכשר"

(זכריה יג ד)

אחר הדברים האלה ראינו חוב קדוש להתייחס לעניין נוסף, אמרו חז"ל לא עבדו ישראל את העגל אלא להתיר להם עריות בפרהסיא (סנהדרין סג:), כלומר שעל אף שהשכל מצד עצמו דוחה את כל הסברות האמורות סביב עניין העגל, אבל כאשר יצר העריות נמצא בתמונה - השכל כבר לא עובד...

וכבר כתב הרמב"ם דברים ברורים בעניין זה (איסורי ביאה פכ"ב הי"ז) וז"ל "אין דורשין בסתרי עריות בשלשה... שדעתו של אדם קרובה אצל עריות, אם נסתפק לו דבר ששמע מורה להקל". כלומר שאפי' שרק נסתפק ורק מדובר על שמועה, אפ"ה הוא כבר מורה להקל!!!

ונתחיל מהשורשים -

כמו שהבאנו בתחילת דברינו בהערה, בתקופת השפעת ההשכלה עקב חורבן הצניעות בקרב כלל הציבור, החלו נשות היראים לילך בפאה נכרית בחוצות קריה, למרות ריבוי האוסרים בנידון, מ"מ כאשר הצדדים היו בין גילוי ראש גמור לבין הליכה בפאה הכעורה משערות ראשה, ו ממילא החטאת הרבים שבה היתה פחותה – מובנת ביותר שתיקת הרבה ממנהיגי אותו דור לתופעה, ובחירת ברירה זו על פריצות החמורה ממנה. הערה יג

חלפו הימים מצב ציבור היראים השתפר פלאים, החשש ליציאת נשואות בפרוע ראש כבר לא קיים כבעבר. אך הרגל נעשה שלטון, ונעשה טבע שני, והפאות הפכו לעובדה קיימת בתוככי ציבור היראים.

ודא עקא שלא רק מצב ציבור היראים השתפר, אלא גם טכנולוגיית יצור הפאות כבר לא כשהיתה פעם, והתוצר שהיה בו פחות החטאת הרבים מהשער עצמו, הפך ליפה בהרבה משער המקור עד שגם הגויות הבוחרות בפריצות, ששו על "כיסוי ראש" זה כמוצאות שלל רב.

ומעת לעת נשמעו עוד ועוד התבטאויות של גדולי הדור אשר עוררו על העניין בין מצד הפריצות בנידון הערה יד , ובין מצד הע"ז שבו. ואמנם אכשר דרא, ורבים זנחו את ה'מנהג', וכיסו ראשן כדין. אך מאידך לגבי שאר המוני בית ישראל נראה לומר שמעשה שטן הצליח, וכל הגיג והיתר שצץ לו בנידון, התקבל בקרב הציבור בשמחה ובטוב לבב, ו ממש כדברי הרמב"ם דלעיל.

הערה יג כעין מה דאיתא בסוטה מ"ח, "זמרי גברי ועני נשי פריצותא, זמרי נשי ועני גברי כאש בנעורת" ופרש"י "כאש בנעורת. לפי שהעונה מטה אזנו לשמוע את המזמר לענות אחריו, ונמצאו האנשים נותנים לבם לקול הנשים, וקול באשה ערוה כדכתיב השמיעני את קולך (שיר ב) ומבעיר את יצרו כאש בנעורת. אבל זמרי גברי ועניין נשי קצת פריצות יש דקול באשה ערוה, אבל אינו מבעיר יצרו כל כך שאין המזמרים מטים אזנם לקול העונים" וממשיכה הגמ' "למאי נפקא מינה - לביטולי הא מקמי הא" ופרש"י "לבטולי האי מקמי האי. אם אין שומעין לנו לבטל את שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת".

כלומר שיש רשות לפעמים לא למחות בכל הפירצות אלא רק בפרצה הגדולה, ומן הקטנה להעלים עין. ומעשה נורא מובא בשו"ת סתרי ומגיני ח"ב סי' מ"ד, שכאשר רב אחד בפולניא צעק מרה על ששינו הנשים את כיסוי ראשן לפאה נכרית, מיד הורידו כולן את פאותין והלכו בגילוי ראש גמור, "באמרם אם גם זה לא טוב, למה לנו לסבול ללבוש פאה".

הערה יד וכה דברי הגריש"א בשיעורו בדף היומי "כל הנידון הוא אם הולכים כמו הפאות שלפני מאה שנה זה ודאי מותר ואפילו קצת יותר יפה, אבל שלא יהיה כמו שהולכים היום!... אלה שהולכים היום זה ממש ערוה... ועל זה אין שום היתר שהתירו אז את הפאה נכרית".

ומרן הגר"ש וואזנר זעק בדרשה "איזה זיוף הוא זה, שמכסים השערות בפאה נכרית כזאת שעוד מגרה היצרים יותר משערות עצמן! איזה זיוף הוא זה!" ובשבט הלוי ח"ה סימן ר"ז א"ב כתב בזה"ל "וכבר ידוע מרבותינו גדולי הדורות שדעת שלטי הגבורים וכו' הם דעת מיעוט נגד רוב מחמירים, מ"מ במקומות שא"א להעמיד הדת על תלה בזה סמכו עצמם על המקילין בזה [וי"א גם המקילין לא כוונו לזה] ומ"מ גם זה בתנאים ידועים, ולא כאלה שמקילין לעצמן הכל בלי משען ומשענה להם". ובח"ב בסוף ההקדמה כתב "ופשוט אצלי שפאות נכריות המודרנים בזמן הזה (תשל"ג!) הם בגדר עוברת על דת יהודית לצאת כן ברחובות קריה בלי כיסוי ראש, והא ראיה שאינו דת יהודית דהא גם הגויות בזמן הזה הולכות כן לנוי שלהם אם כן מה דת יהודית בזה, ונתקיים בדרך מליצה: פאה – נכרית..."

ובמכתב שחתמו עליו כל גדולי הדור נכתב בזה"ל "ישמח לבנו על אשר שמענו שנשים קבלו על עצמן לדקדק בצניעות וחזרו למנהג ישראל מקדמת דנא לכסות ראשן במטפחת ולא בפאה נכרית כדי לצאת ידי דעת כל הפוסקים... ובפרט בעת כזאת (תשנ"ו!) אשר הפאות החדשות ברובן הגדול אינן לפי גדרי הצניעות!" (מרן הגר"ש וואזנר שליט"א במכתב בצירוף חתימתם של הגרמ"י ליפקוביץ, הגר"נ קרליץ, האדמור מויז'ניץ, הגר"נ גשטטנר. מובא בספר דברי שלום עמ' שמ"ה.)

תוכן העניינים

אגלחך לשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה