אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק יורה דעה › סימן כט

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק יורה דעה · סימן כט

סימן כח

ביו"ד (סי' רכ"ח סעיף טו) בהג"ה ואם יש מכשול כו' מתירין לכתחלה ועיין ש"ך ונלע"ד דוקא בנדר של יחיד מתירין כשיש לחוש שיעבור אבל בנדרי הרבים אפי' כשיש הרבה עוברים אין להתיר נדרים של גדרי איסור ומה"ט א"ש (שבסעיף כח) באם היתה ההסכמה גדר לרבים לא כתב הרמ"א שבמקום מכשול מתירין לכתחלה ובד"מ הארוך נמי לא הביא דברי ר' טובי' רק בדין נדר של יחיד ולא בנדרי הרבים וטעמא שאי אפשר לומר ברבים שכולם יכשלו ממילא בשביל המעט מן המעט שעכ"פ לא יכשלו אין לנו לחוש על תקנת הנכשלים לחטוא בשבילם גם לשיטת הר' טובי' והרמ"א וכעין מה שחילקו בהא דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין דאם ישמעו מיעוטא דמעוטא כבר אינו בגדר מוטב שיהיו שוגגין ונתנה שמחה שמחה בלבי שמצאתי לחלק כן בשו"ת שמש צדקה (חיו"ד סי' כה) ושוב מצאתי שכ"כ בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד סי' פ"ד) ומהתימא שבשו"ת שמש צדקה (סימן ל"ב) הביא דברי מהרשד"ם (ובסי' כ"ה) לא זכר שקדמו מהרשד"ם (בסי' פ"ד) לחלק בין נדר של יחיד לנדרי הרבים עוד נלע"ד דדוקא בדבר איסור שאינו נודע לרבים כמו בשחוק דלאו כ"ע ידעי דרשת אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם בשבת (דף קמט) בזה סובר הר' טובי' והרמ"א שיש להתיר באם שיש מכשול עבירה אבל בנדר של איסור הידוע לכל גם לר' טובי' ורמ"א אין להתיר משום חשש מכשול וטעמא דבמכשול בדבר עבירה דלא משמע לאינשי כל כך עבירה יש למתירין לחטוא בהתרתו כדי שלא יכשל באיסור הנדר בכל ימיו דחיישינן שיעבור ולעולם לא ישים לב לשוב ממנה אבל בעבירה ואיסור הידוע לכל אין למתירין לחוש כל כך ולחטוא להתיר לו בכדי שלא יכשל דכיון דהעבירה והאיסור ידוע לכל מסתברא שאפי' כשיעבור ישוב בסוף מהעבירה ובשביל עברתו לזמן שלא לעולם אין למתירין לחטוא בשבילו דמה אולמי' עברתו על זמן מעברתם בהיתר נדר של איסור ובזה יש להסביר החילוק של מהר"מ מ"ץ שהביאו הב"ח והדרישה לחלק בין נדר של שחוק דמיפסל בי' לעדות ובין נדר של שחוק דלא מיפסל בי' לעדות משום דהיכא דנפסל לעדות ע"י השחוק כבר נודע לרבים מכשול עונו וסופו לשוב ממנה דבזה אין לנו לחטוא להתיר לו משא"כ בלא נפסל לעדות ע"י השחוק דלא נודעה החטאת לרבים ויש לחוש שלא ישוב מעברתו יש להתיר לר' טובי' והרמ"א ויובן בזה מש"כ בס' בית לחם יהודה דבנודר שלא לשחוק בשביל שהי' רגיל לשחק עם נשים אין מתירין לו שמשמע אפי' בשוחק לפעמים דלא מיפסל לעדות שעמד בזה בס' עצי לבונה ולפמ"ש הטעם דכיון דרגיל הי' לשחוק עם נשים ועברתו מודעת לכל ושע"י השחוק יוכל לחזור להרגלו ובשביל מניעת השחוק סופו לשוב ממנה אין נזקקין להתיר לו אפי' במשחק לפעמים ומה"ט בקהל שנכשלו באכילת בשר טרפה וגדרו לעצמם שלא לקנות בשר מחוץ לעיר ועוד גדרים בזה אע"ג שעתה רובם ככולם עוברים ומעט מזעיר שעוד לא פרצו אין להתיר הגדרים שגדרו להם ובפרט שכל האחרונים בעלי התשובות חולקים על הוראת הרמ"א ז"ל וע"ד הב"ח והדרישה שהביא הש"ך ומי זה יקל ראשו לפרוץ בהיתר נדרים של גדרי איסור טרפות:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה