אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק יורה דעה · סימן יג - א
נשאלתי על פת של ישראל שאפאו פלטר א"י בשכר ושכח להכשיר התנור בהשלכת קיסם אמנם איזה שבועות מקודם הוכשר בהשלכת קיסם ועיין ביו"ד (סי' קי"ב סעי' י') בהג"ה וי"א דאם הכשיר התנור פ"א ולא עמד התנור מעל"ע בלא היסק אפי' אפו בו כך כמה ימים הכל מותר מכח הכשר הראשון ויש לסמוך ע"ז ועי' בש"ך (סק"כ) בשם ש"ד דבספק הכשיר התנור הו"ל ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא והאחרונים ז"ל לא התעוררו ע"ד הג"ה זו ומקום הניחו לי אבותי הגאונים ז"ל לברר שיש בזה טעות דפוס דהא מקור הג"ה זו הוא מדברי האגור שהביא הב"י ודברי האו"ה שהביא הד"מ (אות י') וז"ל הב"י כתב האגור בשם התוס' שאם הטיל ישראל קיסם בתנור מועיל כל ימי השבוע עד יום ראשון עכ"ל וקולא יתירא הוא וכתב הד"מ (אות ז) ואפשר דמיירי בענין שכ' האו"ה דהיינו שלא עמד יום שלם בלי היסק. והנה לענ"ד הגם שהד"מ כתב ואפשר ע"כ בהכי מיירי מדתלי התירו עד יום ראשון דוקא וצ"ל משום שמחמת איד יום ראשון עומד התנור יום שלם בלי היסק ועוד הביא הב"י דברי המרדכי במעשה שבאה לידו תנור שאפו בו ישראל ג' פעמים ביום והכשירו ע"י זריקת קיסם כו' ובאפיי' האחרונה לא הכשירו התנור והורה דאפ"ה פת שנאפתה באחרונה מותרת דכיון שהכשירו אותו בשאר היסקות וגם באפיי' האחרונה נשאר קצת בעין גחלים הבוערות מן היסקות הראשונות שהכשירו התנור ודאי מותר אע"פ שלא זרק הישראל קיסם באפי' אחרונה דהא זריקת הקיסם אינה מעלה ואינה מורידת בתוך ההיסק ואפ"ה אנו סומכין עליו כבני בבל הה"נ בהאי עובדא כיון דאיכא קצת גחלים משאר היסקות שהכשירו בו התנור הפת מותר מ"מ לא רציתי לעשות מעשה להתיר ע"כ והנלע"ד שלא רצה לעשות מעשה שי"ל דסומכין על השלכת קיסם מטעם היכר שכתב הרמב"ם ובעי' דוקא השלכת קיסם בהיסק אחרון ג"כ וגם לטעם הרשב"א שאין לך קיסם שאין מוסיף בחום התנור ומקרב הבישול י"ל דבעי' דוקא השלכת קיסם בכל פעם ופעם ומה שהמחבר הקיל כדברי המרדכי (בסעי' י') אע"ג שרק על הרמב"ם והרשב"א סמך להקל בהשלכת קיסם כמבואר בב"י והמרדכי גופי' במעשה שבאה לידו לא רצה לעשות מעשה אפשר לומר דס"ל דהוה עכ"פ ספק ובדרבנן אזלינן לקולא כמ"ש הש"ך (סק"כ) בשם השע"ד ודכוותה ספק בפלוגתא דרבוותא והכרעת ההלכה. אלא שקצת צ"ע דהו"ל להתנות שנשאר עוד קצת בעין הגחלים הבוערות מן היסקות הראשונות וכדרך שהביא המרדכי וי"ל שצירף לסמוך בזה על דברי האגור אע"ג שכתב שהקילו קולא יתירא ועיין בש"ג שעל מרדכי ע"ז פ' אין מעמידין (אות ד) שמביא שהקיל הר"י כל זמן שיש לומר שעדיין קיים מן האור שהטיל בו הקיסם ומסתמא היינו כל ימי השבוע עד יום א' אר' לא יארע איד שלהם בינתיים:
אמנם הד"מ (אות י') כתב ובאו"ה (כלל מ"ד) הוסיף להתיר דאפי' עמד התנור פנוי בין היסק להיסק אם הוא עדיין תוך מעל"ע להיסק שהכשיר כו' כל הפת מותר ואפי' לא הכשיר הישראל התנור רק ביום א' ובכל יום ויום אפה א"י פת שנא עמד התנור יום שלם בלתי היסק כל הפת מותר מכח היסק הראשון וז"ל האו"ה (שם אות י') ואם שכחו לגמרי כו' אם באותו יום או מאתמול אפי' עד ד' וה' ימים אפה כבר ישראל באותו תנור והכשיר האש ומאותו יום לא עמד יום שלם מעל"ע בלתי חום כו' הורה מהר"י מפרי"ש שהפת מותר ולכאורה הי' אפשר לומר דהאו"ה לא מיירי בהשלכת קיסם לבד כי אם בהכשיר האש לגמרי מיירי. אך נאמנים לנו הבנת הרמ"א בד"מ ובהג"ה דבהכשר השלכת קיסם נמי מיירי האו"ה והיינו כל הכשר המועיל והשלכת קיסם בכלל אינך הכשרים גם לדין זה אולם מ"מ מבואר בדברי הב"י בשם האגור ובדברי האו"ה שהובאו בד"מ בקיצור ושכפי שמבוארים באו"ה שאין לסמוך על הכשיר ישראל אע"ג שלא עמד פנוי יום שלם מעל"ע אלא עד ד' וה' ימים או כל ימי השבוע ולא שיועיל לזמן מרובה וצריך להגיה בדברי הרמ"א וי"א דאם הכשיר התנור פ"א "בשבוע" ע"כ בנ"ד הוריתי שהפת אסור אמנם בהיות שנת בצורת והפת נתקלקל אצל האופה ויהי' הפסד רב למוכרו לא"י כי אינו שוה כי אם ערך שליש דמיו ואיש דחוק ומסובל הוא הקלתי להאכילו לקטנים ואבאר הטעמים (א) הנה דעת הרשב"א בחי' יבמות ובתשובה דכל שאיסורו מדרבנן מותר להאכילו בידים לקטנים. ועיין במש"ל סוף הל' מאכלות אסורות ובשו"ת בית אפרים חיו"ד (סי' ס"א וס"ב) ואפי' למה דקיי"ל באו"ח (סי' שמ"ג) כרמב"ם דלא ספי' לקטן אפי' איסור דרבנן כבר כ' בשו"ת בית אפרים (סי' ס"ב) די"ל דמשום אתי למיסרך הוא ובנ"ד שאין הקטן יודע שפת שאפאה א"י בלא הכשר השלכת קיסם הוא אסור לא שייך דאתי למסרך ואמנם נערה אחת קטנה שהיתה אצלי בראשונה לשאול בנדון זה בה י"ל דשייך דאתי למיסרך אלא שעוד נ"ל שי"ל דהרמב"ם נמי לא פליג ארשב"א אלא בדרבנן שי"ל עיקר מה"ת משא"כ פת ובישול א"י שא"ל עיקר בתורה כמבואר ביו"ד (סוף סימן קי"ג) גם לרמב"ם נחתי דרגא וספי' בידים לקמן ועיין בחי' אאמ"ו הגאון ז"ל למס' מגילה (דף יט) תוס' ד"ה ור"י מכשיר בקטן מ"ש ליישב קו' המג"א (סי' תרפט סק"ד) (ב) יש לצדד דבקטנים דלאו בני חתנות נינהו לא אסרום חז"ל בפת ובש"ג. ונהי דאפי' בגוונא דלא שייכא גזרת חתנות קיי"ל דפת ובש"ג אסורין דל"פ רבנן כמבואר (בסי' קיב סעי' א) בהג"ה היינו דוקא לענין פת כומרים ושרים והיינו בדלא שייך חתנות מצד נכרים ומצד הישראל שייכא וכמ"ש הש"ך שם (סק"ד) בשם הרשב"א די"ל אע"ג שאין בנים לא"י זה יש לזה מש"ה ל"פ רבנן אבל בקטני ישראל דהשתא לאו בני חתנות נינהו י"ל דלא נאסרו בפת ובישולי א"י. (ג) יש לצרף דברי הריב"ש בהבנת דעת הרא"ה שהביא הב"י דבפלטר שאופה בשכר לישראל לא שייך איסור פת ישראל שאפו כותים דכיון שבא בשכרו ליכא קירוב דעת לגזור ע"ז משום חתנות ואף שהב"י כתב לדחות דברי הריב"ש ושהרא"ה לאו מטעם זה צידד להקל מ"מ עשיתי מדברי הריב"ש סניף להתיר להאכילו לקטנים משום הפסד מרובה ושעת הדחק לאיש דחוק ומסובל וה' ינחני בתוה"ק בדרך אמת: