אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק יורה דעה · סימן ה
הובא לפני ריאה בערך ד' שעות אחר שנשחטה הבהמה והיתה נקובה בחיתוך שבין אונא לאומא דשמאל למטה מחציין והיה נראה שנקב זה נהיה ממורנא והנה נמצא ג"כ מורנא על האונא שסמוכה לה אלא שנסתפק השו"ב אם הניעה ראשה ולפי שהיה כבר כמה שעות אחר השחיטה דימה השו"ב בלבבו שאינה בחיות עוד וע"כ לא בדק על רחישת המורנא ע"י נפיחה וחום השמש גם אמר השו"ב שנראה בעיניו שהוא עשה נקב זה בציפורניו כשהסיר בפנים מה שהיתה אונא זו המשוכה כחץ סרוכה לשומן הלב כמדומה:
והנה יש מקום לומר ס"ס להקל ספק בציפורני השו"ב ואת"ל לאו בציפורני השו"ב ספק מורנא אלא שכל הספיקות הם בכלל ספק לאחר שחיטה ניקב. ועי' בכללי ס"ס ובשפ"ד (סי' לו ס"ק טו) דבתולעי' מרוחקים י"ל דהוה ס"ס לאיסורא לטעמא דספק לאחר מיתה.
והנה האחרונים הביאו להקל במדינתינו במרוחקת ולא מצינו בדבריהם להצריך שהמורנא תהיה עדיין בחיים אלא שהגאון בית אפרים כתב שאין להקל בלא"ה הובאו דבריו באהל יצחק ובס' בית יצחק ובתבואת שור וזבח שמואל ובית לחם יהודא וחכמת אדם אין זכרון מזה ובנ"ד שהיה זמן רב אחר השחיטה שיש לצרף דמש"ה נמצאת מתה לפנינו וגם היה מקום לספק ולומר שבאמת הניעה ראשה בשעה שנמצאת עם צירוף הספק שביד הבודק נעשה זה הנקב והיה שעת הדחק באין שום בשר כשר לכבוד יו"ט ובהמת ישראל והפסד מרובה היה נ"ל להקל ולהכשיר. ואחר זה האיר ה' עיני שיש לצרף עוד להקל דהא לשיטת רש"י אין סירכא בלא נקב ודעת הרא"ש לשיטת רש"י דמשעה שניקבה הריאה בכסדרן עומדת ליסתם ע"י פליטת המשקין ששואבת ונסתם. והנה ע"כ א"ל שקודם הסתימה הרי הוא ודאי טרפה מן הדין דא"כ הו"ל פסול שחוזר להכשירו ועכצ"ל דכל זמן שלא נסתם הרי זה טרפה מספק שמא אין נקב זה עומד ליסתם אבל לאחר שנסתם דאגלאי מילתא שהיה עומד ליסתם ומתחלה משעה שניקב לא היה טרפה ולא היה פסול שחוזר להכשירו וא"כ נקב גמיר בכסדרן לדברי הרא"ש בשיטת רש"י קודם שנסתם הו"ל רק ספק טרפה וא"כ יש לצרף להקל בנ"ד ולומר דע"כ לא החמירו במורנא מרוחקת רק בנקב שלא לצד אונא או אומא הסמוכה לה והיינו מקמא או מגבה דריאה. אבל בנקב בכסדרן לכ"ע כשר אפי' במורנא מרוחקת דהא לרש"י עפ"ד הרא"ש בלא"ה לא הוה רק ספק טרפה אפי' אם נעשה הנקב מחיים ומכ"ש לדידן שמכשרינן במרוחקת דל"ב מורנא רוחשת וחי' עדיין:
ודע שבמה שהטריף השפ"ד (סי' לו סקי"ח) בנקודו' שחורו' ואדומות ונמצא מורנא תחתיהן. וראיתי שכבר הובא כעין דין זה להכשיר בהג"ה דרישת הזאב לס' זבח שמואל (סי' כה) בשם בדיקת אהל ישראל איברא דשם היו נקבים בתוכם ועכ"פ נקוט מיהא להקל בנקב אדום כמ"ש הלבושי שרד (סי' לו ס"ק מג) מיהו הסכים לעיין בצלעות: