אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק אורח חיים › סימן כ

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק אורח חיים · סימן כ

סימן יט

בעש"ק פ' יתרו תרל"ח סמוך לערב החזירו המים החמים והפושרים שבאמבטות ליורה שע"ג האש שבמקוה. למען אשר במוש"ק לא יצטרכו לשהות עד שימלאו היורה במים קרים ויחממום והי' מתעכב טבילת הנשים עד איזה שעות בלילה ובזה שהיה היורה ממולאה מים חמים ופושרים ותחתיה אש. הנה גם למוצאי ש"ק תהיינה פושרים עכ"פ ויקל לחממם והנה בשבת בבוקר בא המורה למקוה והיו מי המקוה קרים והתיר להוריד המים שביורה שהיו חמים אל תוך המים הצוננים:

שבמקום דרך סילון מטסי ברזל שהיה תלוי ע"ג יתדות המחוברים לכותל והורידו הסילון ממקום שתלה לקרבו אל מקום מושב היורה בבנין אבנים במחובר ותלאוהו אל הברזא של היורה והורידו המים למקוה עד אשר מלאו בית המקוה מהבל זיעת המים החמים עד שממש לא נראו האנשי' שהיו במקוה ומי המקוה נפשרו הרבה מאוד קרוב להיות חמים:

והנה לא כתורה הורה בזה ולא שפיר למיעבד הכי כי גם החזרת המים החמים והפושרים שבאמבטות ליורה שע"ג האש סמוך לכניסת ש"ק ע"ד שיחמו וישארו פושרים למוש"ק נא היה בהיתר עי' באו"ח (סי' שכ"ו סעי' יא) דאם מתחמם בשבת מצד שלא פקקו נקביו אסור משום הטמנה ושמא ירתח. ועי' עוד (בסי' תרט) בהג"ה שהמנהג שלא להטמין חמין מעיוה"כ למוצאי יוה"כ אע"ג דליכא למיחש לשמא יחתה כהטמנת חמין לשבת דשרי משו' דהוה יוהכ"פ מכין לחול למוצאי יוהכ"פ. וממילא כיון דהחזרת המים ליורה לא הוה בהיתר לא עדיפי הנהו מיא ממעשה שעשו אנשי טבריא בשבת (דף לח לט) ובאו"ח (סי' שכו סג) שאסורים ברחיצה ושתיה:

איברא דאפי' היו המים מים שלא הוחמו בשבת ע"י הטמנה במוסיף הבל כי אם הוחמו לגמרי בערב שבת שהיה מותר להורידם למים הצוננים בשבת כמבואר (בסי' שיח סעי' יא) מטעם שהצוננים מרובי' מ"מ בנ"ד שהורידו הרבה חמים למקוה עד שמלאו בית המקוה הבל וזיעה מרובה והמים קרבו להתחמם וכפי מה שהוגד לי נתרבו המים שבמקוה למאוד לא היה ראוי לעשות כזאת ואין זה נראה להיות מהמעשים הנעשים בשבת דאפי' יהיבנא נמי שעכ"פ היו הצוננים מרובים מ"מ נלע"ד דלהרבות כל כך על מי המקוה מיחזי כעובדא דחול:

וצ"ע עוד:

אמנם בנ"ד שהיה עוד תחת היורה בבוקר קצת אודים בוערים באש וכמה ניצוצי גחלת לענ"ד הי' איסור ליטול מים מהיורה מטעם מוסיף תום למים הנשארים. שבהיות ביורה מים רבים לא יוסיפו חום עוד רק ישמרו חומם במקצת. אולם בהלקח מהם הרבה וישארו ביורה מים מועטים יוסיפו הנשארים חמימות כי לפי מעוט המים ביורה יועיל החום של האודים והניצוצות שתחת היורה לחממם. ומטעם זה יש לאסור ליקח מקצת משקה מקדרה מבושלת מקודם שבת שהעמידה העכו"ם לתוך הבוכיא המחוברת להתנור קודם הסקת התנור בית החורף שע"י כן מתחממים המשקים הנשארים במהירות וזמן מועט וחימום יותר ממה שהיו מתחממים בהיותם מרובים וצ"ע עוד בזה. ועי' שבועות (דף יז:) ובחי' ע"ז (דף לח):

ולענ"ד כיון שהורידו המים החמים למקוה דרך סילון של טסי ברזל הרי הוחם הברזל מכח המים החמים שעברו בתוכם ואיכא איסורא גם בטלטול הסילון יש לדון דנהי שנאמר דלא הוה מלאכתה לאיסור מ"מ י"ל דהוה עלה איסור מוקצה מחמת חסרון כיס שחסים עליה שלא תשבר. גם על תלייתה אל הברזא שביורה אם שהיה בחוטים הקשורים בסילון ואין בה כי אם התליי' בלבד יש לדון ג"כ אם מותר בשבת ובפרט שהברזא הוא במחובר אל היורה המחוברת לקרקע בבנין אבנים. ועי' באו"ח (סי' שיג סעי' א) וכעת אין פנאי לעיין ולברר כל זה. וה' יצילני משגיאות וחילול קדושת שבת. אמנם בנ"ד שהסילון מגיע עד עליונית המקוה ושם מחוברת אל הכותל סילון אחר מעליונית המקוה עד תחתיתה לתוך המים בעומק וכשבאים להוריד מים חמים תוחבין הסילון המטלטל אל תוך הסילון המחובר לבל יבוא שטף המים החמים רק לעליונית המים הקרים ויתפזר חומם כי אם השטף יגיע לתחתית המים הקרים שע"י כן יוחמו או יופשרו גם תחתיתם באין פיזור להחום. והנה בזה מרבית ההבל שעלה יעיד על רוב החמין שהורידו למטה ובלא"ה בתקיעת הסילון המטלטל לתוך הסילון המחובר לכותל יש לדון מדין מטה של פרקים וספסל שנשמט רגלו (שבסי' שי"ג סעיף ו ח) שתחיבת הסילון לחברו אל הסילון המחובר איננו ברפיין אלא שאיננה בהידוק גמור. והנה שמעתי מפי א' שטבל בזמן קרוב לאחר הורדת המים החמים ואמר לי שמי המקוה היו חמין גמורים כראוי ובל"א "גוט ווארום, וכמו כן אמר לי עוד, איש אחר שהיו המים חמים גמורים מלמעלה ועי' בנוב"י מהד"ת חא"ת (סי' כד) וחסד לאברהם (סי' ל):

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה