אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק אורח חיים › סימן יא

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק אורח חיים · סימן יא

סימן י

שאלה עיר אחת נשרפו רוב בתי' וכל היהודים אשר בונים בתיהם מחדש מניחים לבנותם בקבלנות ואם נאסור להם שיבנו הא"י בשבת הנה יצטרכו להרבות בשכר הבונים לפי שיתבטלו ב' ימים שבת וא' בשבת אם יש למצוא צד להקל לעשות בקבלנות משום דאיכא פסידא רבה:

תשובה הנה העירותי ע"ד הר"ת שבתוס' ע"ז (דף כא) ד"ה אריסא שכ' קבלנות שאין בו שבת לישראל כלל במה שממהר הא"י כו' לכש"כ דנימא קבלנא קבלנותיה קעביד. וק"ל דהא ודאי איכא שבח לישראל במה שאין הא"י מתבטל ב' ימים שאם יתבטל גם ביום השבת אזי יצטרך ליתן לו ביוקר מאוד. משא"כ כשרשאי הא"י לעשות בשבת הרי זה עושה בדמים הראויים. ונלע"ד עפמש"כ התוס' ע"ז (דף יג) ד"ה יניח דמה שאינו נותן ממונו לא מיקרי הנאה ונהי שכ' הש"ג שם שהמכס היה בגזל וי"ל דבלא"ה אפי' יתור ממון הוה הנאה הנה מבואר ג"כ בכתובות (דף סד) איהו דמיפחת ק"פ לא מיחזי כשכר שבת והיינו משום דלא הוה יתור ממון במה שמפחית מכתובתה שלא ליתן משלו ועשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' צ) דלא הוה בכלל חוטא נשכר מה, שאינו משלם לה כתובה וכן היא שמחזירים לה הדברים שהכניסה לבעלה לא הוה הנאה וחוטא נשכר ומש"ה א"ש דבקבלנות שאין הישראל מייתר ממון של אחרים רק שאינו מפסיד מכיסו גרע מאריסות דשדה שהישראל מייתר בפירות שלא היו שלו מעולם ואאמ"ו הגאון הראה לי דברי התוס' ב"מ (ד' עבי) בשטר שיש בו רבית דלא הוה חוטא נשכר:

ודע דמשמעות אריסותא דמרחץ לא עבדי אינשי היינו דלא עבדי כלל אבל בשדה שכיחי אריסי ושכיחי שכירי יום כדמשמע בב"מ פ' האומנין והפועלים והר"י שכתב דלעולם היא רגילות לקבל שדה באריסות כו' אבל בנין בית רגילות לשכור מדי יום יום צ"ל בדבריו דשדה רגילות גם באריסות אבל בנין בית הרגילות היא רק בשכירות ודברי הרא"ש שכתב שאין רגילות בשדה אלא אריסות וחכירות אבל רוב בנין בתים ע"י שכירי יום צע"ג דהא מצינו כמה פעמים בגמ' ענייני שכירי יום גבי שדה ועכצ"ל כמ"ש דכיון שדרך שדה גם באריסות אין לחוש שיסברו שהוא שכיר יום דמהיכי תיתי נחזקינהו לאינשי ברשיעי ומה"ט נלע"ד שבימינו שדרך לבנות בקבלנות לכאורה היה מקום להתיר אפי' לשיטת הר"י. אמנם לפמש"כ הט"ז (סי' רמד סק"ב) נדחו דברינו אלה משום דתרתי בעי' וכ"ה משמעות דברי הפוסקים דבעי' דוקא שיהיה הדרך רק בקבלנות ולא בשכירות כלל. וכן הביא הטור בשם הרא"ש (בסי' רמג) ועיי' בר"ן ע"ז שכתב דע"כ שכירות מותר דבלא"ה גם אריסות היה אסור שיסברו דשכירות הוא ועכצ"ל דלא אמרי' בזה אחזיקי ברשיעי לא מחזקינן ואולי י"ל דחששא דרואים לאו משום חשדא בלחוד הוא אלא משום שלא ילמדו להקל לעשות מלאכה ע"י שכירי יום. אמנם אין כן משמעות הפוסקים:

ודע שחקרתי דהא שכירות דא"י בין שאסור משו' אמירה לא"י שבות ובין שאסור משום דלחומרא יש שליחות לא"י כדאי' ב"מ (דף ע"א ע"ב) כמו שהעיר בס' שו"ת פני יהושע הנה הו"ל רק איסור דרבנן וא"כ היכא גזרינן בשביל הרואים והא הוה כעין גזרה לגזרה ל"מ לגזור שהרואים יטעו להתיר שכיר יום דהוה גזרה לגזרה אלא דאפי' לגזור בשביל חשדא דרואים וכמשמעות דברי הפוסקי' נמי צ"ע דהא הרבה פוסקים סוברים דחשדא דרבנן ומה"ת א"צ להוציא א"ע מן החשד וקרא דוהייתם נקיים אסמכתא הוא ועיי' בשו"ת מים עמוקים למוהראנ"ח (סי' מב) ואאמ"ו הגאון שי' בס' פ"ש ח"ש לב"מ (דף קטו) האריך בזה:

ובמלאכת חוה"מ דלא הוה להר"ת אלא מדרבנן כמ"ש התוס' ע"ז (דף כב) ד"ה ת"ל ל"ק דהיכא שייכא גזרה דרואים דהא הוה ג' דרבנן דהא שאני כותי דאי"ל שליחות מן התורה למ"ד גרי אמת הן אולם מ"מ קשה דהוה כעין גזרה לגזרה מלאכת חוה"מ דרבנן וגזרה דרואים או חשדא וצ"ל דכיון דשכיח ופשיט טובא לעשות מלאכה בשכירי יום לא הוה גזרה לגזרה וכה"ג כתב הש"ך ביור"ד (סי' קצה סק"כ) בשם התה"ד. ולפ"ז היכא שנשרפה כל העיר וכולם עושים מלאכתם בקבלנות דהוה קצת מידי דלא שכיח י"ל דלא גזרי' בשביל הרואים משום דהוה כעין גזרה לגזרה:

ויש לדחות דלא דמי האי לא שכיח לשאר לא שכיח דהא עיקר הדבר דשכיר יום שכיח ופשוט אלא דשריפת כל העיר לא שכיח דהא עיקר הדבר דשכיר יום שכיח ופשיט אלא דשריפת כל העיר לא שכיח ומה"ט בלחוד אין להתיר. ועיי' פרמ"ג או"ח (סי' רמ"ג בס"ז ס"ק) שהעיר ג"כ מדין גזרה לגזרה והעלה דאינו בכלל גזרה לגזרה (ועיי' מחנה אפרים הל' שלוחין סי' יא) הובא בשעה"מ ה' תרומות מענין פועל אינו ישראל וחכם אחד צידד לומר דהיכא שנשרף כל העיר הוה דבר המפורסם וליכא מראית העין דדומה לשדה אריסא אריסותא קעביד ולא הבנתי דמה מהני הפירסום שכל העיר נשרף כל שאינו מפורסם אופן המלאכה שהיא רק בקבלנות כמו ברחיים שבטור ומחבר (סי' רמג):

איברא דאפי' היכא דלא שכיח לגמרי אין להתיר מכח גזרה לגזרה דהנה בשעה"מ ה' תרומות הביא בשם המחנה אפרים דאע"ג דאין שליחות לא"י פועל ושכיר שידם כיד בעה"ב אי"ל שליחות מה"ת וא"כ לא הוה אלא חדא גזרה חשדא או חששא דרואים שהרי איסור המלאכה ע"י שכירי יום י"ל דהוה דאורייתא ועם דברי המחנה אפרים זכיתי להבין דעת הסמ"ג שהובא בב"י (סוף סי' רמ"ד) דאיסור מלאכה ע"י א"י הוא מן התורה וצע"ג וכי לית ליה מה דאמרי' אמירה לכותי שבות (ועי' א"ר סי' רמ"ג סק"א וסק"ח) ועם דברי המחנה אפרים אתי שפיר דהיכא שאינו פועל ושכיר דלית ליה שליחות הרי הוא אסור משו' שבות בלחוד אבל ע"י פועל ושכיר הוה מה"ת משום שליחות. ואין להקשות דהא אין שליח לדבר עברה ואפי' שלית דלאו בר חיובא כמבואר (בסי' קפ"ב) ואפי' לא ידע השליח דאית בי' איסורא כמבואר בש"ך (סוף סי' שמח) דמ"מ איסורא איכא כמבואר בקידושין (דף מג) דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו וצ"ע על הט"ז (סי' רמג סק"ג) שכ' דאפי' הא"י שכירו לא הוה איסור תורה:

ויש לחקור עפ"מ דאי' במג"א (סי' רמד סק"ח) בהיתר נקיון הרחוב דבשל רבים ליכא חשדא א"כ היכא שהרבה אנשים מניחים לעשות מלאכה בקבלנות תו ליכא חשדא אולם אחר העיון ליתא דלכאורה קשה נהי דברבים ליכא חשדא היינו במילתא דלא שייכי כולהו אבל היכא דשייכא כולהו מה לי יחיד מה לי רבים ומה שהביא המג"א ראיה מיו"ד (סי' קמ"א ס"ד) שאני התם דליכא שום הוכחה שנעשה הצורה לעובדה וחששא בעלמא הוא מש"ה רבים לא חשידי אבל הכא דאיכא הוכחה להחשד שהרי הדרך לעשות תיקון הרחוב ע"י שכירי יום למה לא חשדינן לרבים בחשדא דשייכי כולהו ובחי' פ' ר"א דמילה הארכתי בזה ועכצ"ל דכיון דסתמא דמילתא דאין רבים מתעסקין בשכירות האנשים לתיקון הרחוב אלא שהוא לצורכי הרבים וא"כ לא שייכי כולהו בשכירות האנשים לתיקון הרחוב אלא שהיא לצורכי הרבים וא"כ לא שייכי כולהו רבים בחשדא מש"ה לא חשדינן בה לרבים. והה"נ בבנין ביהכ"נ שאין כל בני העיר מתעסקין בה ומטילין אותה על אנשים יחידים וכיון דשל רבים הוא לא חשידי משא"כ בהרבה אנשים אין להתיר בקבלנות משום חשדא דרבים דלא חשדינן להו דכיון דכולהו רבים שייכי בה מה לי יחיד מ"ל רבים:

והנה יש לי מקום עיון במה שמדמה המג"א בנין ביהכ"נ לתיקון הרחוב והא התוס' כתבו בשם הר"מ שיש לחלק דבשדה הוה שותף בקרקע ובפירות. אבל קבלנות אין לו אלא דמים בעלמא ולא בגוף וכ"ה בהגהות מרדכי שבת ס"פ כל הכלים ובמרדכי ע"ז (סי' תת"ו וסי' תת"ז) בשם סה"ת וא"כ י"ל נהי דבשל רבים ליכא חשדא מ"מ התינח בתיקון הרחוב שיש להא"י חלק בו שהרי הרשות להא"י לילך ברחוב ונהנה בתיקונה זולת הדמים שמקבל ומהני קבלנות אבל בנין ביהכ"נ שאין להא"י חלק בו ודמים הוא דמקבל לא הוה בכלל קבלנות ואסור מדינא ועיי' בריטב"א למס' ע"ז שכתב שהאיסור משום חשדא בלבד ולאו מדינא הוא ולפ"ז צדקו דברי המג"א ולדינא צ"ע:

והנה נלע"ד דלא מיקרי קבלנות אלא בשהא"י נותן כל הדברים הנצרכים למלאכה או שכבר העמיד לו הישראל כל הדברים הנצרכים קידם שקבלו הא"י למלאכה ואחרי הקבלה אין על הישראל ליתן שים דבר כמו באריסות וחכירות דשדה דנהי דאיכא כמה דברים שנותן בעל השדה כדאי' בב"מ (דף ק"ג) מ"מ נותן אותם בשעת הקבל' ואח"כ נסתלקה העמדת הדברים הנצרכים מן בעל השדה והוטלה רק על האריס. אבל היכא שהא"י מקבל עליו העבודה בלבד ובשעת המלאכה לוקח מה שצריך למלאכתו מהישראל לא הוה בכלל קבלנות ודבר זה למדתי מסוגיא דמ"ק (דף י"ב) וא"ד סיוע מסייע בתיבנא בהדייהו ופירש"י שהיה נותן להם תבן למלאכה דהואיל והוא מסייע בהדייהו אסור והנה אין להעלו' על הדע' שמר זוטרא סייע בהדייהו בתיבנא בשבת וצ"ל דכיון שהיה מסייע בצורכי הבנין תו לא הוה בכלל קבלנות וגם בר"ן כתב דכיון דהוה נסבי תיבנא מבי תיבנא דמר זוטרא לאו קיבולת גמור הוה. איברא דבחי' הריטב"א כתב ז"ל פי' ובעבור שנעשה בו עבודה [נלע"ד שצ"ל עבירה] החמיר על עצמו וגם בדבריו יש להעמיס דכיון דלא הוה קיבולת גמור הו"ל נעשה בו עבירה ובב"י סי' רמ"ד הביא שפי' הראב"ד דלא היתה קיבולת גמורה אלא היו לוקחים תבן ממקום של מר זוטרא שהיו מערבין בטיט הלבנים כי כך התקינו אפי' שהי' לדבר ידוע שכירותם ובנו בה ביו"ט שלא מידיעת מר זוטרא ולפיכך לא הי' רוצה ליכנס לאותו בית אבל אם הי' קבלנות גמורה מבית חוץ לתחום כמ"ש נראה כי אפי' אדם חשוב מותר עכ"ל ולכאורה נראה שהי' האיסור משום שלקחו התבן מתוך התחום ואע"ג שהי' תלוש כיון דלצורך מחובר הוא אסור אמנם כד דייקינן בלשונו שכתב דלאו קיבולת גמורה היא משמע ג"כ דכיון דלקחו תבן ממר זוטרא לא הוה קיבולת גמורה ואפי' נלקח מחוץ לתחום אסור בכה"ג וז"ל הבשמים ראש סי' פ"ג ומה ששאלתני במי שישכור לו א"י לבנות לו בית והאבנים וכל דבר משל נכרי ולא דבר עמו סכום ימים כלל אלא שעושה כדרך שעושה בשלו אם מותר להניח את הא"י שיעשה בשבת תשובה ר"ת ז"ל ביקש להתיר באופן זה ונחלק עליו רבינו יצחק ז"ל בשמעתא דלא ישכיר אדם שדהו בסוף פ"ק דע"ז והסכימו כל הבאים אחריו לדבריו כי ראייתו מהך דמר זוטרא במועד קטן אין להשיב ונדחק בה ר"ת ז"ל הרבה עכ"ל ומשמע דוקא היכא שהכל משל נכרי הוא שהתיר ר"ת ז"ל לאדם שאינו חשוב והיכא שמסייע הישראל או באדם חשוב אפי' אינו מסייע אסור אבל היכא שהכל משל הישראל רק שעל שכר המלאכה היתה קיבולת אף הר"ת ז"ל לא התיר ועיין שביעית (פ"ג מ"ט) והקבלן מביא מכל מקום משמע שעל הקבלן לבנות חומה להעמיד האבנים להחומה ולהביאן. ומצאתי בעזה"י שכ"כ בשו"ת שמן רוקח (ח"א סי' ו') ואודה לה' שהנחני בדרך אמת, ובהגהות מרדכי פ"ק דשבת הובא במג"א (סי' רנ"ב סק"ט) [ובשו"ת חמדת שלמה חא"ח סי' ט' הביאו. בשם האגור וטעות הוא שצ"ל הגה"מ] כתב דלא שייך לומר א"י אדעתא דנפשי' קא עביד אלא בעושה מלאכה בשלו אבל להבעיר מעצי ישראל צריך ליטול רשות מבעל העצים ואם ראה ישראל ושתק אדעתא דישראל קעביד וצריך למחות בידו עכ"ל בשינוי לשון קצת. ונלע"ד שהטעם ע"פ מש"כ דבכה"ג לאו קבולת גמורה היא כיון דשקלי עצים משל ישראל בשעת המלאכה וצ"ע על המג"א (סי' רע"ו סק"ד) שכ' ואפי' בקיבולת כו' דהו"ל קיבולת בביתו של ישראל ותיפוק ליה דלא הוה קיבולת גמור דשקלי עצים משל ישראל ונ"ל דמה"ט אפי' בקצץ לו שכרו קודם שבת אסור לדעת ה"ר שמחה שבהגהת מרדכי שם אבל היכא שנמסרו לו החפצים של ישראל בין איזה ימים קודם לשבת בין סמוך לשבת בשכר מותר ובטו"הנ אסור כמבואר (בסי' רנ"ב) במחבר ורמ"א (ס"ב) ומיושב קו' המג"א שם דבלא קצץ אסור ליתן לו כלל. ולפמ"ש י"ל בודאי סמוך לשבת בעי' קצץ דוקא אבל כמה ימים קודם לשבת בשכר הוא דבעי' אבל קצץ לא בעי ובמלאכת פרהסיא אפי' בקצץ צריך למחות כמבואר שם (ס"ג) ובמג"א (סק"י). ולפמ"ש הי' נ"ל להשוות המחלוקת שהביא הב"י (סי' רמ"ד) בסיתת הא"י האבנים דאסור אם הוא מדינא או מחומרא עיי"ש. ולפמ"ש י"ל היכא שהיו האבנים של ישראל וסיתתם הא"י בשבת אסור מדינא דכיון שהישראל מסייע שנותן האבנים לא הוה קבלנות ואסור מדינא. והיכא שהיו האבנים של א"י דהוה קבלנות גמור לא הוה אלא חומרא בעלמא האמנם שלשון הרי"ו שכ' אפי' קיבל הא"י לסתת האבנים בידו בדבר ידוע ותקנם בביתו קשה לפרש כן הנה דברי הרא"ש שהם מקור דברי הרי"ו אפשר לפרשם כמ"ש:

והנה יש לצדד להקל משום דאית בי' פסידא רבה דהא מלאכת פרהסיא במטלטלין דינו כמחובר כמבואר (בסי' רמ"ד סעי' ד) ואפ"ה צידדו להקל שם (ס"ו) גבי מכס בב"י וט"ז משום דאית בי' פסידא רבה. ברם לפי שקשה לפרוץ גדרן של הראשונים ז"ל אין להקל כ"א ע"י שיקנה הא"י הבעל מלאכה הקרקע עפ"י אופני הקנין שבחו"מ (סי' קצ"ד) ויקנה ג"כ כל הדברים הנצרכים להמלאכה ע"פ קנין גמור ולאחר גמר הבנין יחזור הישראל ויקנה ממנו הבית בקנין המועיל ויוכל הישראל להבטיח להא"י שיחזור אח"כ לקנותם ממנו בכדי מה שיעלה דמי הקרקע ודברים הנצרכים למלאכה עם שיווי השכר מלאכה כמו במכירת חמץ (שבסי' תמ"ד ס"ד) ובאחרונים שם ויזקוף על הא"י דמי הקרקע ודמי הדברים הנצרכים וכן מה שיצטרך ליתן לו על השכר מלאכה הכל יזקוף עליו במלוה על הא"י:

איברא דלפמ"ש בס' חמדת שלמה (סי' ט') אין להקל בזה די"ל שעדיין נקרא ע"ש הישראל שאינו ידוע לכל עכ"ז משום פסידא רבה אם יסכימו עמי עוד שני רבנים, להתירו באופן זה הנני נטפל להתיר ע"פ אופן זה ולולא זאת לא ירד בני עמכם להפריז על מדת רבותינו ז"ל וה' ברחמיו יצילני מכל מכשול וטעות ויאר נרי במאור תורה הקדושה:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה