אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק אבן העזר · סימן יד
לאשר בתשובתי לעיל (סי' ח) כתבתי שגם אאמ"ו הגאון זצ"ל עשה סניף להקל והגאון רבינו חמדת שלמה זצ"ל הסכים על ידו ע"כ אעתיק בזה דברי אאמ"ו הגאון זצ"ל הנמצאים אתי וז"ל:
ע"ד השאלה בשלשה אנשים שנסעו על הספינה ופתאום החל רוח סערה גדול ונורא מאוד ונשבר התורן ונפל הוילון הפרוס ונהפכה הספינה ונפלו למים ואחד עמד על שפת הנהר וראה אותן נופלים לתחת המים וראה דאס זייא חאפין זיך ארויף אין מאטערען זיך להשליך מעליהם המלבושים ושוב נפלו למים ושוב האבין זייא זיך ארויף גיחאפט והשליכו המלבושים וצעקו להצילם ושוב נפלו למים ולא עלו ושהה עליהם, ערך שעה והביט לכל הצדדים ולא ראה אותם ועוד אחד רץ לאורך המים ערך ב' ווייארסט אולי יראה אותם ולא ראה. וא' רץ על סוס לאורך המים שעה קלה והביט לאורך ורוחב המים ולא ראה אותם ותיכף אח"כ נשלחו מכתבים. מאת הרב אבד"ק זאקראטשין לכל העיירות הסמוכות לנהר ווייסל לחקור ולדרוש וכ"כ נשלחו מכתבים מהאדון הגדול הומענדאנט טוויערדזי נאווי יעאגאריע ומהראש עצה דק"ק זאקראטשין אל כל העיירות וכפרים גבולי הווייסל שכל מי שימצא אחד מהן הן צף על המים הן מונח על גבולי הווייסל ולא יאספהו ולא יודיע ידע שיהיה פאד סאנד וואינע כי יש כתבים וחשבונו' אצלם שהם נוגעים למלכות יר"ה ולא נשמע שום דבר והמעש' היה תוך שבט ואחד מהם נמצא בחג העצרת שני ווייארסט ממקום הטביעה ומעשה זו היא יותר משלשה שנים:
וע"ד איש אחד שהלך על הספינה על המים וביום ה' שלח לביתו זו אשתו שתכין על שבת ותדע שבוא יבוא וגם שלח מעות לאשתו שיהיה לה במה להכין ואח"ז בבואו סמוך לזאקראטשין על המים נטבע גאליר עם לבנים ולאשר היה אומן לשוט תחת המים ירד לתוך הווייסל להעלות הלבנים ועשה כן כמה פעמים ירד והעלה לבנים. ואח"ז ירד וראוהו העומדים על שפת הנהר שזה ר' ישראל בר אריה אשר ירד אל תוך המים להעלות הלבנים יורד כדרך הנטבעים אין חאפט זיך ארויף אין שרייט צו ראטעווין וירד ועלה ושוב ירד ועלה וראה שהכתונת שלו האט זיך אריבער גיחאפט ארום קאפף אין אריבער גישלעפט ושוב לא עלה ועד אחד עמד שם ורץ תיכף לאחר הטביעה איזה רגעים לאורך הווייסל וואסיר אראפ והביט לכל הצדדים ערך שעה קלה ולא ראה שום דבר. גם שני אנשי' עמדו על הספינה וראו הטביעה ועמדו והביטו לכל הצדדים ערך שעה קלה ואחר איזה רגעים נסעו עם הספינה ממקום הטביעה עד וישיגראד ונסעו על המים ערך ששה שעות והביטו לאורך ורוחב הווייסל ולא ראו שום דבר גם בהכפרים העומדים על שפת הנהר שאלו וחקרו ודרשו ולא נמצא שום דבר וכל הולכי ספינות אומרים שאי אפשר לאדם לנשב רוחו תחת המים אם הכתונת הוא על פניו כי ע"י המים נתהפך הכתונת על ראשו ופניו בהידוק היטב וא"א בשום אופן דאס העמד אראפ צו נעהמין ווען דאס וואסיר דרייטעס ארום אים קאפף בפרט אחרי אשר נחלש מכח הטביע' גם לשוט וואסיר אויף א"א כלל ואף לבריא אי אפשר לשוט וואסיר אויף רק ערך עשרים אמות ותחת המים א"א כלל וזה האיש לא קיים מצות פו"ר ע"פ הדין המבואר באה"ע (סי' א' וסי' ע"ו סעי' וי"ו) ומעשה זו היא יותר משמנה שנים:
תשובה ביבמות (דף קכ"א) איתא במשנה נפל למים כו' עד סוף הסוגיא וקיימ"ל כחכמים דמים שיש להם סוף אשתו מותרת ומים שאין להם סוף אשתו אסורה וארבעה טעמים בדבר דמשאל"ס אסורה:
א פירש"י במשנה ד"ה מערה שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו משמע דחיישינן שמא יודע לשוט למרחוק וכ"ה בפוסקים:
ב כתבו התוס' בד"ה אין מזכירין מעשה שיש לתלות בדף של ספינה:
ג וגל טורד וכ"ה לשון התוספתא יבמות פי"ד שמא גל טורד אותו ומעלה אותו ליבשה:
ד יש לחוש למחילה של דגים דמשמע בגמ' דמחילה של דגים שכיחים במים שאל"ס וכ"ה בריב"ש (סי' שע"ט) והב"ח בתשו' (סי' ע"ט וסי' ק"ד) ובתשו' ב"ח החדשות (סי' ע"ג וסי' ע"ד) ביאר היטב שלשה טעמים גבי נפל למים בקרח וגליד. גם זאת לדעת שהתוס' יבמות (דף לו:) ד"ה הא לא שהה כתבו הטעם דמשאל"ס דאשתו אסורה דחיישינן למיעוט המצוי והרא"ש הביא זה הטעם בפ' החולץ (סי' ה') והוא מדרבנן ובפ"ק דחולין (סי' י"ו) כתב שהוא משום חומר עריות ועמד הבית מאיר (סי' י"ז סעי' ל"ב) על סתירה זו וניחזי בעובדא דידן בשאלה הראשונה קשה לתלות לחומרא ששט בדעת ובכונה כי מי פתי ישוט בדעת ובכונה למרחוק בחודש שבט שעת הקור ורוח סער' יותר הי"ל לשוט בדעת ובכונה לצדדי הווייסל מכש"כ אם לא הפשיטו מעליהם כל המלבושים ונשאר עליהם קצת מלבושי' המכבידים ומעכבים תנועת ההשטה ויותר יש לתלו' שנטבעו ולא ניצולו וביו"ד (סי' נ"ג) איתא וכ"ה במג"א (סי' תס"ז ס"ק י"ח) דכל דבר הרגיל אינו בגדר ספק וה"נ כל המציל א"ע בכונה מן שיבולת המים יתור לעצמו מקום קרוב לשוט ולא לשוט למרחוק מיהו אכתי יש לחוש שהמים בלבלו אותם ושטו למרחוק בלי דעת ובלי כונה וחיישינן להכי מדרבנן או משום חומר עריות וצ"ע על המבי"ט שבתשו' ב"י גבי ספינה שנטבעה שלא הביא הטעם שמא גל טורדו. גם צ"ע דאפי' לטעם הא' שמא שט תחת המים אין הכונה ששט לדעת אלא שהמים מגיעים ומשיטים את הנטבע שלא מדעתו ורצונו. גם במש"כ המבי"ט שם שנראה מכונתם של אותם שבחדר שדעתם שיהיה החדר קבורתם והביא ראיה לדבריו מעלה לראש הגג ונפל בגטין (ס"ו) ולפע"ד יש לחלק בשלמא מי שרוצה להשליך א"ע מן הגג אמרי' כיון שנמצא מושלך הפיל א"ע מדעת ולא תלינן שחזר אלא שנפל שלא מדעת אבל בלא נמצא מושלך הכי נאמר שעשה כאשר זמם אתמהה ועוד י"ל בנפל מן הגג לא הרגיש שום צער אבל מים החונקים אותו לאט לאט י"ל כיון שראה ושיער בנפשו כאב וצער מיתה פירש א"ע והדר מדיבורי' קמא דרבים הבוחרים לעצמם מות מחיים ובהגיעם עד שערי מות או חרב פיפיות בגרונם ינזרו בבושת וחרפות. ואינו דומה הפלה מן הגג הבא פתאום בקפיצה ובפסיעה אחת לבין החונק א"ע וקופץ למים וכשהמים באים עד הנפש תוהה על קפיצתו כנ"ל. והנה לסברת המבי"ט שכתב שמעמידין אותן שבחדר על כונתם הראשונה י"ל בשאלה השניה דכיון ששלח לביתו מעות להכין על צורכי שבת והודיע לאשתו כי בוא יבוא אילו היה חי היה בא ולא חזר בו מדעתו הראשונה ואפי' נימא כמ"ש הנוב"י (סי' מ"ג) ובשו"ת זכרון יוסף (סי' ה' אות ז) ד"ה ועד ארבעה לו אשיבנו דהמים עשו לו מום ומיכסף לבוא אפ"ה לא אמרינן שיבטל כונתו מחמת כיסופא ויש לעיין בהא דאמרינן דמחמת כיסופא ערק דבשלמא בשאר וכסות י"ל דאינו בא לביתו ושאין לו במקום שהוא על שאר וכסות וכל מה שיש לו בביתו רוטש ועוזב מחמת כסופא כמ"ש הנוב"י (סי' מ"ג) אבל עונה דאיתא באהע"ז (סי' ע"ו סעי' י"א) ובבאה"ט (ס"ק ט"ז) וכ"ה בריב"ש (סי' קנט) דהוה צער כמכהו הכאה שאין בה שו"פ היאך יצערנה בשביל כיסופא ודוחק לתלות דחיישינן שהמים החלישוהו עד שנפטר מחיוב עונה מכח חולשה. גם דוחק לומר שסומך על שמוחלת לו אפי' אם חי הוא דמחילה בטעות הוא דכסבורה היא שנטבע במשאל"ס דהא רוב הנטבעים למיתה, וצ"ל דמשום חומר עריות הוא דחיישינן ובזה יש לפרש במתניתן דנקט אשתו אסורה דקמ"ל לא מיבעיא ארוסה דלא הוה אשתו גמורה ואין חייב בעונתה דאסורה. אלא אפי' אשתו דחייב לקיים בה עונה אפ"ה אסורה במשאל"ס ולפ"ז כיון שזה האיש לא קיים מצות פו"ר דחמירא טובא כמ"ש בתשו' ב"י (סי' י"ד) י"ל דאין לחוש שבשביל כיסופא יבטל מפו"ר. ועוד דקשה וחמיר שני גופי איסורים שני לאוין או לאו ועשה מאיסור אחד וי"ל אע"ג דבשביל חומר עריות חיישינן לביטול עונה מ"מ לביטול מצות פו"ר בהדה ביטול עונה ל"ח שיבטלם בשביל כיסופא. ותו שי"ל שבימי הש"ס היה אפשר לומר שנשא אשה אחרת במקום שהוא ולא כן בימינו שנתפשט חרמו של רבינו גרשון מאוה"ג שע"כ צריך לבטל פו"ר ואין לחוש לכיסופא בימינו. וצ"ע בסומא שנטבע במשאל"ס שי"ל דבסומא לא שייך טעם מחילה של דגים שי"ל דרק היכא דשייכא רוב הד' טעמים מחמרינן משום חומר עריות ולא היכא דל"ש אלא מקצתם ובסומא א"א שיכיר פתחו של מחילה ואינו שט לדעת. ולכאורה בנ"ד בשאלה השני' הוה כסומא שאינו יכול לראות דרך נקבי הכתונת שנשרו ונבלעו ממים. איברא דנהי שאין לומר ששט לדעת דזה הוה ממש כסומא מ"מ כבר כתבתי דסגי בחשש שהמים שטוהו שלא לדעת ולצד הכרת פתחה של מחילה ל"ד לסומא שי"ל שבמחילה הסיר כתנתו מעל ראשו והכיר פתחה אח"כ:
והנה הריב"ש (בסי' שע"ט) כתב בטעם חומר משאל"ס משום חזקת אשת איש וחזקת חי וקשיא לי היכא חיישי' לכיסופא ע"י מום והא איכא חזקת אדם שאינו בע"מ ובמה עדיפא חזקת חיים מחזקה זו ואדרבה סוף אדם למות כמ"ש הרמב"ן ובנ"ד שי"ל שאילו שט לרצונו הניצולים היה לו מקום קרוב להצלתו לצדי הנהר ווייסל ובעי' לומר שאבד חושיו וכחו וא"כ שוב הו"ל נגד חזקה שנשאר בחושיו וכחו ע"כ ודאי שהעיקר רק בשביל חזקת אשת איש וחומר עריות. גם בתשו' מהר"מ בר ברוך מרוטענבערג (סי' תתקע"א) משמע דמשום חומר עריות ל"פ רבנן במשאל"ס אמנם אין כל האומדנות המוכיחו' שוות:
והן אמת שע"ד הב"ח בתשו' (סי' ע"ט וק"ד) הוה קשי' לי דניחוש למחילה של דגים וכן מצאתי בשו"ת חמדת שלמה שעמד ע"ז בשם הנוב"י. וראיתי בשו"ת ב"ח החדשות (בסי' ע"ג וע"ד) דמשמע שאילו קשרו ידיו ורגליו בענין שאינו יכול לשוט מתירין את אשתו וצ"ע דהא עדיין י"ל דגלים הוציאוהו לחוץ איברא דלפ"מ שכתבתי לעיל דהיכא דלא שייכי רק מקצת הד' טעמים לא מחמרינן לחוש לכיסופא י"ל דבקשרו ידיו ורגליו דלא שייך טעם שט לדעת וטעם מחילה של דגים אין להחמיר ונ"ל דמ"ש המהר"י בן לב בספר ג' (סי' נ"א) דבנשתברו זרועותיו אשתו אסורה שהטעם הוא שמא שט ברגליו או שהגלים טרדוהו או משום ל"פ כמ"ש המוהר"מ בר ברוך וס"ל דבמילתא דלא שכיח נמי אמרינן לא פלוג רבנן ואמנם דבר זה הוא פלוגתא במחברים אי במילתא דלא שכיח אמרינן ל"פ רבנן ויש לי ראיה בב"מ (דף מז.) דהא במעות אינם קונות אמרינן לא פלוג רבנן כמ"ש בס' פני יהושע רפ"ד דמציעא במשנה דהזהב קונה את הכסף ובמילתא דלא שכיח קנה ולא אמרינן לא פלוג רבנן וה"ה במשאל"ס י"ל במילתא דשכיח אמרינן ל"פ רבנן אבל במילתא דלא שכיח לא אמרינן הכי וכן מצאתי חילוק זה גבי מינקת חברו ובפשוט יש להוכיח מדנקט אשתו אסור' משמע אבל יבם שנפל למשאל"ס יבמתו מותרת דמשום חומר ערוה היא כמ"ש הרא"ש חילין ולא חומרא דרבנן כמ"ש הרא"ש בפ' החולץ דאילו הוה חומרת חכמים משום חשש מיעוט ניצולי' אפי' ביבם שנפל למשאל"ס יבמתו אסורה אבל אי משו' חומר עריות הוא דוקא באשת איש דמיתה וכרת החמירו במשאל"ס אבל ביבם דאיסור לאו לא החמירו במשאל"ס [ועיין יבמות (דף קיט.) ברש"י ד"ה מאי לי איסור לאו] ולפ"ז בעובדא דמוהר"י בן לב (ספר ג' סי' נ"א) לגבי אשת האח הגדול אפי' לא הניח בנים אשתו מותרת ואמרי' נמי דהאח הקטן נטבע ואינו חי ולגבי אשת האח הקטן אמרי' דחי הוא וצ"ע בנשאלו שתי הנשים כאחת מיהו ממהר"י בן לב אין שום ראי' דאפשר מיירי שהאח הגדול הי' לו בנים:
ואכתי צ"ע די"ל איפכא דמתוך שאין להחמיר גבי אשת האח הגדול לא מחמרינן לגבי אשת האח הקטן כי היכא דלא תיהוי תרתי דסתרי ועי' בעירובין (דף עו:) ובפסחים (דף יו"ד) ואכמ"ל. ובשאלה השני' צריך לדקדק במה שהכתונת עברה על ראשו אם היו הזרועות תחובים בבתי ידי הכתונת או שהכתונת נפשטה מידיו והיו זרועותיו מגולים מיהו כבר כתבתי בשם מוהר"י בן לב דגם בנשתברו זרועותיו אשתו אסורה:
והנה בימינו שפקודת מלכי הארצות להיות ספרי חיים וספרי המתים כתובים בכל המדינות ואין ליתן מקום לינה לאנשים שאין בידם כתבי תעודה למקומותם בשמותם יש סניף להיתר דלא שייך לחוש שמא הוא בריחוק מקום עד שקשה לתור ולבדוק אחריו בשמו ומהותו שהרי יכול להכתב ענין ריחוקו בדברי הימים אשר למלכים ומדינותיהם ולא תימא כיון דתקנתא דרבנן הוא אע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה והגזרה שהרי ר' נחמן לאיכא דאמרי ור' אשי הוו סברי להתיר בצ"מ וגברא רבה. ונהי דמסקינן דאפי' בצ"מ וגברא רבה לא תנשא ולא אמרי' דאית להו קלא היינו משום דבעי' גילוי מילתא טפי וכה"ג כתבו התוס' גטין (דף לג.) ד"ה ובי תלתא דלפעמים בעינן גילוי מילתא טפי אבל בדאיכא גילוי מילתא טובא מעיקרא לא תקינו רבנן דמהיכי תיתי לומר דר' נחמן לאיכא דאמרי ור' אשי טעו כדסלקי דעתייהו להתיר בצ"מ וגברא רבה וכן ר' שילא באגמא דסמקי משום דקוו וקיימי אלא ודאי דהוה ס"ל דבכה"ג מעיקרא לא תקנו רבנן וכה"ג כתב הריב"ש בתשו' (סי' קי"ט) לענין שילוח דורון בזמן הזה. לכותים מיהו בתשו' הרדב"ז מבואר להיפוך ממה שכתבתי ועי' בס' ברית אברהם (חאה"ע סי'):
והנה לפענ"ד נראה הא דבמסקנא לא מפלגינן בין צ"מ וגברא רבה לשאר אינשי הוא מטעם דנהי דצ"מ וגברא רבה קלא אי"ל מ"מ בשעת חירום או מיהודה לגליל אין להם קול כדאי' בב"ב (דף לח.) גבי חזקה ומחאה ואע"ג דצ"מ וגברא רבה משמיעין קול בפיהם כדאי' כה"ג בחו"מ (סי' קי"ז סעי' ה') גבי עבד שעשאו רבו אפותיקי מ"מ לא סמכינן על קלא דידהו במשאל"ס ובנ"ד הכרזת הקאמענדאנט והראש עצה עם המכתבים מהרב אב"ד י"ל שמשמיעים קול יותר:
והנה שיעור ראיי' ביו"ד (סי' רמ"ד ס"ט) בש"ך (ס"ק ח) בשם סמ"ק מבואר שהוא רס"ו אמות ובבכורות דף נ"ד במשנה שהוא שיעור י"ו מיל וצריך לחלק ביניהם [דלראות שום דבר בלא צורך הכרה הוה שיעור ט"ז מיל אבל להכיר שהוא זה האיש השיעור רק רס"ו אמה וממילא בלא ראו על הנהר דבר תלינן ששלט עינם עד ט"ז מיל. איברא שי"ל ע"י הרוח שבלבל את המים לא ראו דבר ובעי' שיעור ראי' של הכרה] ולענין ראי' שיש בה פגיעה עי' בשו"ת הרא"ש (כלל נח):
אמנם קשה מאוד להתיר מכח אומדנות המוכיחות כמ"ש הרדב"ז בתשו' (ח"א סי' רנ"ח וסי' תקכ"ו וח"ה סי' שני אלפים ר"מ) אמנם השואל לא הודיענו על אותו שנמצא אם בודאי הוא הי' אחד מן השלשה שנטבעו ואם הכירו מהמלבושים או מהמכתבים מי הוא מהנטבעים או שלא נודע כלל אם הנמצא הי' אחד מן הנטבעים או נטבע אחר דאילו ידעינן ודאי שהוא אחד מן הג' הנטבעים ולא ידעינן מי הוא יש להמציא קולא גדולה לפמ"ש הפוסקי' דספקא דרבנן לקולא במשאל"ס וביו"ד (סי' קיא) מבואר דבדרבנן תולין כדאי' בפסחים (דף יו"ד) גבי שני שבילין ובכתובות (דף כז.) גבי מחבואה א"כ י"ל שכל אחת תולה שבעלה הוא אותו שנמצא הן אמת שי"ל דוקא בדבר שעיקרו מדרבנן הוא דדמי לב' שבילין אבל מים שאל"ס הא חיישינן שהוא חי הוה דבר תורה נהי דמה דחיישינן למיעוט שאינו מצוי הוא מדרבנן דהיינו ע"פ טעם הרא"ש פ' החולץ מ"מ חששא דחיישינן שמא הוא חי הוא דאורייתא ואין לדמות מה דאמרי' בי' ספקא דרבנן לקולא למה דנימא שכל אחת תולה לומר שבעלה נמצא. אולם אי נימא משום חומר עריות הוא כטעם הרא"ש פ"ק דחולין י"ל כיון דחומר עריות הוא נהי דכל אומדנות המוכיחות אין מועיל מה דודאי אדם ערום או מלובש מקצתו יוצא מן המים קלא אית ליה ומכ"ש בשלשה נטבעים שהניצול משמיע קול ובפרט בנ"ד שהכריזו הב"ד יצ"ו וקאמענדאנט וראש העצה באיומים גדולים ודאי אע"ג דחומר עריות קיל ממילתא דרבנן ותולית כל אחת שבעלה הוא שנמצא. אלא שכ"ז אי קיי"ל דשעה קלה הוה שיעור שתצא נפשו או דבמים שאל"ס לא בעי' שיהוי שתצא נפשו מה"ת ויש בזה מחלוקת הפוסקים וכבר כתב מזה בס' חמדת שלמה (סי') ובידעינן נמי שהאחד מן הנטבעים בתוך שבט נמצא ולא נודע מי הוא אבל בנודע מי הוא הנמצא או שלא נודע אם הוא מהנטבעים שבתוך שבט נהי דבשו"ת נו"ב וזכרון יוסף ושאר ספרי שו"ת האריכו בזה בענין רוב וקרוב וקורבה דמוכח עדיין צ"ע בזה וראוי לשלוח שאלה להגאונים ווארשא ובריסק היושבים ראשונה על כבוד הגולה הש"י וממילא בשאלה שני' שהמים הפכו הכתונת על ראשו ככיס דהוה רק כקשרו זרועותיו קשה להתיר מחשש טרדת הגלים ודף של ספינה או מחילה של דגים. ר"ח ניסן תקצ"ז. הק' ישכר באאמו"ר הרב מוהר"י ליב נ"י מק"ק קאליש יע"א: