אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק אבן העזר · סימן ב
והשבתי אז בזה"ל להרב מו"ה יעקב קארא ז"ל:
ע"ד האשה שהניחה בעלה ריקם וטפלי תלי' בה וכמה חדשים הניקה אחר מות בעלה ומחמת שפסק חלבה הוצרכה לגמול הולד ע"פ פקודת הרופאים והיתר ב"ד. גם שדרך האשה הזאת שלא להניק בניה בחיי בעלה יותר משנה ועתה נוהגין בה מנהג הפקר ואם לא תנשא ובעלה ישמרנה לא יהי' לה ולהיתומי' ממה להתפרנס לענ"ד יש לצדד בשריותה מדברי בעל אמונת שמואל שהביא כ"ת. ומה שהעיר לפלפל ע"ד האמונת שמואל כבר עמד כן עליהם בשב יעקב (סי' ח) אלא שלא הביא דברי הרא"ש בתשובה. ובאמת שדינו של האמונת שמואל הוא נגד דברי הרא"ש כתובות שכתב דאלמנה אע"פ שאין מחוייבת להניק עשו חכמים תקנה שתניק האם וליישב קו' הר"ת על הר"ש הזקן כתב הרא"ש כן וכבר הרגיש בזה הב"ש (ס"ק לז) והאוסר בשו"ת שבות יעקב (סי' צז) ומה שהחלקת מחוקק (סי' יג ס"ק יג) סותר דבריו (שבסי' צ"ה ס"ק ג) כבר עמד עליהם הבית מאיר בצלעות הבית (סי' ה) ובלא זה דבריו (בסי' יג) קשים טובא דבניזונית ולא הכניסה ב' שפחות למה יתן לה שכר ולפ"מ שהגיה הבית מאיר בצלעות הבית בין להב"ש ובין להחלקת מחוקק (בסי' י"ג וצ"ה) באלמנה שלא הכניסה ואינה ניזונית ועשירה שניזונית שניהן מחוייבות להניק רק שנותנים להן שכר והיינו שלא כדברי האמונת שמואל אמנם בעוד סניפים להיתר הביא בשו"ת בגדי כהונה (סי' ו) ושו"ת חמדת שלמה (חלק אהע"ז סימן ז) להתיר כגון היכא שהיא עני'. ובנ"ד שהיא לטובת היתומים וטובת הילד היונק נראה שיש לצדד ג"כ להתיר וכמ"ש בתשו' הנ"ל ובשו"ת שבות יעקב המובא בתשו' חמדת שלמה ונוסף לזה שכבר הגמל הילד וקיל יותר מדברי תשובה הנ"ל שבנתינה למינקת יש חששות הרבה משא"כ בנגמל ואף שיש לחוש לשמא תגמלנו קודם זמנו וכמ"ש התוס' מ"מ לסניף אפשר לצרף וביותר אחרי שאשה זו הוחזקה בחיי בעלה שלא להניק כל בני' רק שנה א"כ הרי הוא דומה לדין עשירה בתשו' אמונת שמואל וגם שיש לדמותה לפסק חלבה בחיי בעלה דמה לי פסק חלבה לגמרי בחיי בעלה או הוחזק בחיי בעלה שבזמן הזה יפסיק דטעמא דבעי' בפסק חלבה בחיי בעלה ובצמקו דדי' לא בעי' בחיי בעלה משום דפיסוק חלבה יכולה לעשות בערמה שיפסוק חלבה א"כ כל שהוחזקה בחיי בעלה שבזמן ידוע יפסוק חלבה וידוע שאינה מערמת יש לצדד להיתר וגם ממ"ש בקו"א לפ"י כתובו' לאחר ט"ו חודש שהביאו כת"ר והובא ג"כ בשו"ת חמדת שלמה להתיר כל היכא שיש עוד צד אחד להיתר וגם מחמת שנוהגין בה ששב מנהג הפקר ומטעם שכ' כתה"ר בשם הר"י מינץ שישמרנה בעלה ונהי דלכאורה במקום שהאיסור עליו וכמ"ש כבוד תוה"ק ע"פ דברי הנוב"י אין אומרים חטא בשביל שיזכה חברך כבר העלו התוס' גטין (דף מא:) ד"ה כופין ורשב"א שבת (דף ד) ד"ה והא דאמרי' וכי אומרים דהכא מיקרי מצוה דרבים ועי' שו"ת חמדת שלמה (סי' ו) ונראה שמוהר"י מינץ הרגיש בזה. ובפרט לטעם הבית מאיר בתשו' צלעו' הבית (סי' ה') וכ"כ בתשו' בגדי כהונה דבזונה חיישי' אולי תקלקל יותר וסוף סוף לא יועיל לן תקנתא דרבנן שתתעבר בזנות וה"ה בנ"ד במופקרת עתה לזנות וכ"כ בשבות יעקב ועיין בשו"ת חמדת שלמה שם. מיהו מלשון השאלה שנהגו בה מנהג הפקר ועי"ז רצה האדון להוציאה מבית מחיתה נראה שהזנות וההפקר באה מכח הדירה שמחוץ לעיר ואם תצא משם לא תהי' מופקרת לא שייך האי היתרא גם לא שייך לומר שהיא משתדלתם שכ' בשו"ת חמדת שלמה בסתם מופקרת שהרי מחמת שמדורה מחוץ לעיר באים אצלה פריצים ולא כשתשנה דירתה:
ובנ"ד שהנושים לקחו רכושה באלמו' צ"ע אי מיקרי אין לה מזונו' דהא בהניח קרקע או לתקנת הגאונים דאפי' מטלטלי דיתמי משתעבדי לבע"ח וכתוב' אשה ומזונו':
והנה לפ"ד ראוי לפסוק עתה אחר תקנת הגאונים כר' יוחנן לגבי דר' יוסי ב"ח בכתובו' (דף פד) דכושל היינו כתובת אשה [ותמהני שלא מצאתי הדין אחר תקנתם בפירוש כושל אי כר' יוחנן ואי כריב"ח]. ומה שגבו הב"ח באלמו' לא מיקרי גביי' ואולי ישובו מדרכם לעשות כדת ויש להעיר אי זה מיקרי אין לה מזונו':
ולכאורה יש לחקור כשאין לה מזונו' נהי שאינה בכלל מינקת חברו מ"מ היכא שהתחילה להניק בחנם וידעה שאין לה על מזונו' די"ל דמחלה המזונו' וכמבואר באה"ע (סי' פ' סעי' י"ח) אמנם בנ"ד י"ל שסברה שישאר לה דבר מה על המזונו' והו"ל כמחילה בטעות:
והנה יש לחקור בנפלה ירושה לבעלה ממקום אחר אם היא גובה דמי המזונו' דלשעבר ואם זה נקרא. מחילה מה שלא תבעה והניקה הולד. אמנם אפי' תימא שאם יפלו לו נכסים שגובה מהן מ"מ אינה משועבדת להניק:
והנה בהכניסה לו מעות על שתי שפחות ונאבדו אחר הנשואין קודם ההנקה פטורה מלהניק כיון שברשותו נאבדו והבעל חייב באחריותם אבל בהכניס' לו עבדים ושפתו' ומתו באופן שברשותם מתו צ"ע אי פטורה מלהניק. ומסתימת לשון הכניסה לו משמע דבהכנסה סגי וטעמא דהרי הוא כאילו התנה קודם הנישואין לפטור מהנקה (בסעי' י"ח). אמנם בריב"ש (סי' תס"ג) כתב דלא מהני אפי' הכנסת ב' שפחו' ולא הובאו דבריו הק' בשום אחד מהאחרונים ז"ל זולת בשו"ת ר"א מזרחי שבס' מים עמוקים (סי' י) ודבריו נזכרו בס' משנת דרע"ק ואמנם מצד שתבוא לידי עוני וחוסר לחם יש לעיין הנה מצינו שהתירו מלאכה בחוה"מ כשאין לו מה יאכל והמהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת עושה בכל יום מלאכה כדי חייו אלמא דבשביל כדי חייו שרינן לעבור על ספק איסור תורה וכרת ומיתת ב"ד וודאי איסור דרבנן וה"נ בשביל חוסר לחמה שרינן איסור מינקת חברו. וצערה דידה עדיף מתקנת הולד (בסי' פ' סעיף י"ב) לי"א שהביא המחבר בתחלה איברא דשאני מהלך במדבר דהותרה שבת משום פ"נ מקרא דוחי בהם דכשאינו יודע מתי שבת לא יוכל לעשו' שום. מלאכה ובודאי ימות ברעב ושאני מלאכה בחוה"מ שכבר אין לו מה יאכל ולא שרינן איסור דרבנן בשביל שיבוא אחר זמן לחוסר לחם וצ"ע:
ויש לחקור אם רק הנישואין הם באיסור או כל רגע ורגע באיסור קאי ונ"מ בספק בפלוגתא דהו"ל ספק דרבנן מ"מ אם כל רגע ורגע באיסור קאי לא אזלינן לקולא וכעין מש"כ התו"י כתובו' ספ"ב וכ"כ י"ל דלא הותר איסור דרבנן רק פעם א' ולא כל רגע ורגע:
יתר צדדי העיון שהעירותי אז בשנת תר"ה על שאלה זו כבר צדדתי בהם אח"כ בשאלו' שבאו לפני מכבוד אאמ"ו הגאון ז"ל בשנת תרי"א ושם קנו מקומם בסידור הפילפול לפני כבוד אאמ"ו הגאון ז"ל:
וארשום בזה מה שהעירותי ע"ד דו"ז הבית מאיר בצלעו' הבית מש"כ (בסי' ה) דגרושה מותרת מדלא קאמר בטעם ג' חדשי הבחנה שמא היא מעובר' משום מעובר' חברו וכ"כ האוסר בשו"ת שבות יעקב (סי' צ"ז) לענ"ד בצמקו דדי' ובשכרו מינקת בחיי בעלה הבחנה איכא וחששא ליכא ואין לומר דמ"מ אסורה אפי' בהנהו גוני משום טעמא דחסא דא"כ גם גרושה אסורה וכמבואר דטעמא דחסא שייך גם בגרושה כמו שהרגיש הב"מ ומצאתי שכן תי' השבות יעקב (סי' צ"ז) ובפשיטו' א"ש דהא מעובר' לאו משום ודאי אסורה דהא רק משום שמא מיעברה וא"כ בספק מעובר' הו"ל ס"ס לקולא שמא אינה מעובר' ושמא לא תתעבר מש"ה נקט טעם הבחנה. ומצאתי בחי' הרשב"א יבמות (דף מב) ד"ה אלא סתם דברים שלכאורה אין להם הבנה ונראה שכיון לתרץ קו' זו כמש"כ. וראיתי בספר ברית אברהם (סי' ט"ז אות ה) שהביא בשם הנוב"י (סימן י"ח) שכתב לתרץ דמשום ספק מעובר' אין להחמיר והביא שכ"כ הרשב"א ז"ל וחדאי נפשאי. גם מה שהק' דלא קאמר ולתבעיני' לאב. י"ל באב דליכא חיובא לזון בניו כדאי' כתובו' (דף מט:) פשיטא דאסורה אבל יורשים סד"א תתבעינהו שמחלק ירושתו או ממזונותיו יתנו לה קמ"ל אפ"ה כסיפא לה מילתא ואסורה. ומ"ש דלא הוה בכלל לא שכיח כיון דעכ"פ שכיחא לידה צע"ג שהביא דברי השב יעקב (סי' ט) ושם כתב ע"ד הריב"ש דס"ל דגבי ריש גלותא דלא שכיח ל"ג ולא אמרי' דעכ"פ עיקר הדבר שכיח ועיין בס' ברית אברהם (סי' י"ז אות ה') שעם דבריו ז"ל יש ליישב ואכמ"ל: