אברהם יגל (על התנך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
אברהם יגל על פרשת יתרו
ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. איכ"ל דנראה שפת יתר הוא דכבר שמעינן דבעלותו השמים לא אכל ולא שתה. ונראה דבא לתרץ קושיא אחת דלמה לא הזמין לו אכילתו וכי היד ה' תקצר כמו שהזמין לאליהו מן השמים. לזה תי' משום דקי"ל כשאדם מביא אורח צריך לאכול על שלחנו של בעל הבית כדי שלא יחשדוהו שנותן לו פת קיבר והוא אוכל סולת. וע"ז אמר דהע"ה והיו באוכלי שולחניך ובזה מדוקדק דברי רז"ל שאמרו במשנה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש ולא קאמר מפני ביטול האורחים ובית המדרש משום דלגבי אורחים אינו תלוי בביטולם אפי' יש לו מקום פנוי כיון דבעל הבית רוצה לאכול בבית התבן צריך לפנות להם ג"כ כיון שצריך שיאכלו עמו על שולחנו. ועתה בנ"ד כיון דמרע"ה אורח אצלו בודאי שיאכל על שולחנו מפתו יאכל וידוע הוא צריך שיאכל מאותו השפע שיזון ממנו ה' וזהו מה שאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו לזה אמר מפני שהיה שם עם ה' לכך לחם לא אכל ומים לא שתה:
לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. בא להזהיר ישראל שידבקו ביראת השם כדי שיהיה ה' קרוב להם בכל עת שיצעקו בצרתם מיד נענים אמנם אם ב"מ יהיו רחוקי' מעבודתו ית' אף הוא יהיה רחוק מהם ואינם נענים ונראה להם שאינו שומע לצעקתם והיינו דאמר לא תעשון אתי אלהי כסף שאינו שומע ואינו עונה. שמעתיו מהרב הגדול מורי זקיני הרב הגדול אברהם הכהן ז"ל: