אברהם יגל (על התנך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
אברהם יגל על פרשת בשלח
וישב הים לפנות בקר לאיתנו כו' ארז"ל ששב לתנאו הא' משמע מדבריהם שהים התנה התנאי ואינו כן שה' התנה עמו שיקרע. ועוד דהו"ל למימר ויקרע הים. אלא נר' בשהתנה עמו שיקרע חשש הים שישאר כמו כן ולכך התנה עמו הים שישוב לקדמותו כמו שהיה ולכך אמר וישב הים לתנאו: וירא ישראל את היה הגדולה אשר עשה ה' במצרים. איכ"ל מאי יד הגדולה כיון שהוא דרך טבע כשיחזור עליהם הים ודאי שימותו. ונראה ע"פ מאי דאיתא בגמ' עיני ה' אל צדיקי' וכתיב עין ה' אל יריאיו ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה. ולכאורה י"ל כלפי שמיא איך אפ"ל עין אחת ליכא אשגחותא כולי האי. אלא נראה משום דלעילא אית עינא ימינא ועינא דשמאלא ולבגי עובד מאהבה משגיח עליו בתרי עיינין דלא די דמשגיח בעינא דרחמי להצילו מכל צרה אלא אף בעינא שמאלא שהוא דין משגיח עליה ורואה במפלת שונאיו אבל אם הוא מיראה אינו משגיח עליו אלא בעינא ימינא להצילו אבל אינו רואה במפלת שונאיו כיון דאינו משגיח בעינא דשמאלא ולכך גבי צדיקים נאמר עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם וסמיך ליה פני ה' בעושה רע אבל ביראיו לא כתיב אלא להצילו ותו לא וכן נאמר רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם אבל שומר ה' את כל אהביו ואת כל הרשעים ישמיד שזוכה ורואה במפלת שונאיו לכך תמהו ישראל בקריעתי"ס דלא די שהקב"ה הצילם משונאיהם אלא זכו וראו במפלתם ולכך אמרו זהו יד הגדולה שעשה להם ה' ברחמיו יתברך לפי שאין להם עבודה ר"ל אלא מיראה דכתיב ויראו העם את ה':
ה' איש מלחמה ה' שמו. לכאורה יפלא לענין מה נשנה ה' פעמי' מי לא ידע ששמו ה' ונר' משו' דהוק"ל אומרו ה' איש מלחמה היפך שם העצם שהוא רחמים גמורים לכן אמר מ"ש ה' איש מלחמה הוא קאי על שמו שהוא אדני שהוא דין:
ע"ש ויורהו ה' עץ וישלך אל המים. פירשו בזוהר הק' שבדק אותם כסוטות וק' והא בעינן מחיקת השם ונראה שהשם הנמחק הוא שני הויות אחד כתוב ישר ואחד כתוב הפוך וכשתחשוב אותם עולים בגימטריא ק"ס והוא בגי' עץ ועל זה נאמר ויורהו ה' עץ ולא אמר קח את העץ:
ע"ש והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך. בא לרמוז מה שאמרו. במשנה הרוצה שיחכים וכו' ישמש שמעון בן ננס. לכאורה קשה מה הסימן הוא זה שסופו למות ולאחריו מה ישמש. וכתבו המפרשי' ז"ל הסימן הוא ננס ואין ראוי לו שיאזין אליו אליו תשמעון כיון שעיקר הדבר מפי הגבורה והיינו דקאמר והיה לשון שמחה דאפי' אתה חכם גדול ושמוע שאתה בעל שמועות אפ"ה תשמע מכל אדם אפילו אינם ראוים לך מפני שעיקר הדברים מה' אלהיך: