אברהם יגל (על התנך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
אברהם יגל על פרשת בא
יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם כו'. נר' לפי שיש לחלק בלשון השטר וי"ו מוסיף או לחלק ולכך אמר למשה יהי כן ה' עמכם דבר עמכם בלשון הזה שתלכו כולכם ולא דבריך א"כ לשון הקב"ה הוא וי"ו מוסיף א"כ ראו כי דעה נגד פניכים היא דאף בלשון השטר הוא מוסיף ועדין הזמן לצאת:
לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים כו'. איכא למידק דמלת נא אינה מובנת ולמ"ל לומר מלת אתם כיון דעסיק עמהם דיו לומר אותה מבקשים. ונראה משום דקיל"ן דנשים אינם במצות הקרבנות כיון שהיא מ"ע שהז"ג שהיא ביום ולא בלילה ולכך אמר להם לכו נא הגברים אפי' עכשיו לפי שאתם מבקשים לזאת המצוה ולא הנשים. ובאמת כוונתם שבחרו בזאת המצוה מפני שצריכים קרבן הזאה וטבילה לקבלת התורה וכבר אמר להם משה רע"ה ביציאתם תעבדון את האלהים על ההר הזה שהיא קבלת התורה ואפשר שאף הנשים חייבות שיש להם חלק בתורה:
דבר נא באזני העם כו' אמרו רז"ל אין נא אלא לשון בקש' אמר הקב"ה בבקש' ממך לך אמו' להם לישראל וישאלו שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן או ברכוש גדול לא קיים בהם. הכא הקושיא מפורסמת כיון דלשון השטר הבטיחם בזה מאי שלא אמר אותו צדיק והר' פרשת דרכים ז"ל כתב משום דספיקא הוא דפליגי ר"י ור"י בוי"ו לחלק או להוסיף לכך אמר שלא יאמר אותו צדיק. ולכאורה לא איפרק מחולשא ועוד מאי האי דקאמר וישאלו ולא אמר להם בימי החושך שינצלו את מצרים בחזקה. ולע"ד נראה ע"פ מ"ש התוס' בפ"ק דמציעא גבי מ"ש תקפו כהן מוציאין אותו מידו מ"ש מהא דאמר שמואל בח"ו מעוכר דאם בא בסוף החו' אין מוציאין מידו כיון שהוא ספק ותי' דוקא התם כגון שבא לידו בהיתר ע"ש. ולפ"ז בנדון דידן כיון שהוא ספק ובאו ליד פרעה בהיתר הוחזק בהם לענין עבדות דאל"ה הוי מחוייב דלשון השטר אמר בארץ לא להם ולא אמר פרעה אלא כיון דבאו לידו בהיתר הו"ל מוחזק ואין מוציאין אותם מידו. ולכך גבי רכוש אמר שיקחו בשאלה כדי שתהיה תפסיתם בהיתר והיינו דדקדקו בלשונם דאמרו שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וכו' קיים בהם ר"ל עשה בהם דרך היתר שאין מוציאין מידו ולכך גבי רכוש עושה בהם דרך היתר והיינו דאמר וישאלו דרך היתר:
החו' הזה להם ר"ח ראשון לכם לחו' השנה כו' לכאור' כפול ומכופל. ונראה דמעיקרא אמר לו למשה החו' הזה שהראה לו דמות הלבנה ואמר לו כשתראה זה הדמות קדשו אותו לר"ח ואח"ך אמר לו זה החו' שהוא ניסן ראשון הוא לכם לחדשי השנה שתמנה אותו ראשון לחדשי' עד כלות החדשים שיהיה אדר הוא י"ב לחדשים. ותיבות הוא לכם לחדשי ר"ת הלל לרמוז דבר"ח קורין הלל:
ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה כו'. ולכאורה הוא כפול. ונראה דידוע דליל הוא מורה על הדין ולכך הוקשה לי איך מכנין שמו של ה' עליו ותי' משום דקי"ל ליל שבת בראשי' היה אור גדול ולכך בהבדלה אנו מתחילין בין קו' לחול ובין אור לחושך משים דלא בא החושך כי אם ליל א' והיינו דקאמר אפי' ליל הוא מיוחס לה' שהוא רחמים גמורים וראיה לזה. הוא הלילה הזה לה' שהוא אור גדול דכתיב ולילה כיום יאיר והבטיחנו ה' דאף לדורות יהיה אור גדול ורחמים גדולים כידוע ליודעי חן ולכך קאמר שמורים לכל בני ישראל לדורותם: