אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
חו"מ · סימן רכג
סעיף א:
המחליף וכו' אפי' אם הלוקח טוען בריא ומוכר טוען שמא על הלוקח להביא ראיה וכו' ועיין בסמ"ע ז"ל ומה שהק' עליו הרב ט"ז ז"ל לק"מ דהגמ' לא הק' זה כ"א על המשנה דאמרה יחלוקו אבל הרמב"ם דכת' הלוקח מביא ראיה סתמו כפי' דהמוכר הוא מוחזק ולא בעי למימר מי שהולד בידו על הב' להביא ראיה הוא להשמיענו רבותא דאף במוכר טוען שמא וזה לא הוי כ"א במוחזק המוכר אבל אם מוחזק הלוקח לא מהני טענת שמא כיון דלא בא לידו כ"א אחר שנולד הספק וכ"כ התוס' בפ"ק דמציעא ד"ט בד"ה פטרי וכו' וכן מדוקדק בלשונם בפ' השואל שכת' וז"ל אבל אם טוען שמא סברא הוא שלא תועיל חזקתו מספק ע"ש וכ"ש לפי פשט לשון הש"ע שכ' ומשך בעל הפרה את החמור ועדיין הפרה בביתו וכו' דהרי ביאר בהדיא דהמוכר הוא מוחזק וא"כ מ"ש אח"כ אפי' אין הפרה והשפחה ברשות מוכר וכו' הוא דין אחר וכמ"ש הסמ"ע:
ולכאורה נ"ל דלא מהני חזקת מרא קמא להעמידה ברשות מוכר כ"א בטוען בריא אבל בטוען שמא לא מהניא חזקת מרא קמא דהוא עצמו תבריה לגזיזיה כיון שאינו תפוס וא"כ מוכרח הוא מאי דכת' אפי' המוכר טוען שמא מיירי בתפוס ומוחזק וכן הם דברי התוס' בפ' השואל ד"ק בד"ה וליחזי שכת' וז"ל אבל מוכר אם הוא מוחזק מועיל אפי' הוא טוען שמא ע"כ דלכאורה קשה למ"ל למימ' אם הוא מוחזק לישמועינן אפי' אינו מוחזק כיון שיש לו חזקת מרא קמא וכמו שהק' בגמ' ונוקמה ברשות מרא קמא אלא ודאי דוקא התם דטוען בריא אבל בטוען שמא בעי' שיהא מוחזק ואין להק' לפ"ז דלרבה דמוקי לה בשמא ושמא אמאי לא מוקי לה אפי' כרבנן דהתוספות אזלי לשיטתייהו דהך אוקמתא דעומדת באגם לא קאי ולכך לא מיתוקמא כרבנן ודלא כפי' ר"ש שהביאו התוס' שם מדלא אמר אלא משמע דלא הדר ביה ומודה סומכוס היכא דמוחזק וכו' ע"ש דא"כ לא תירץ הגמ' כלום דהא אית לן חזקה דמרא קמא ועלה משני הא מני סומכוס דלא אזיל בתר חזקה ואין לומר דהך חזקת מרא קמא לא הוי חזקה כ"א דוקא חזקת ממון דא"כ מאי מק' הגמ' דמנ"ל דפליגי רבנן וסומכוס בהך חזקה אלא ודאי דס"ל דחזקת מרא קמא חשיבה חזקה כחזקת ממון ולכך רבנן דס"ל דאזלינן בתר חזקה הוי חזקת מרא קמא בכלל ולכך משני הא מני סומכוס דלא אזיל בתר חזקה אמנם זהו דוקא היכא דטוען ברי: