אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
חו"מ · סימן קלח
סעיף ו:
בהג"ה וי"א וכולי עיין בב"ח שהשיגו והש"ך תירץ דהכא נמי ארישא קאי ע"ש ואחר המחילה ליתא דהכא ליתא להך רישא כלל דהא קאמר אע"פ שחזר וצווח וכו' אבל הטור כת' הב' דינים ולכך אפשר לומר דארישא קאי והיה נר' להכריח דבחזר וצווח והביא עדים דמהני מהא דקתני בברייתא אבל אם היתה מציאה יוצאה מתחת ידו הממע"ה ופרש"י ז"ל אם הביא עדים והעמידוה בגמ' בשתק ואח"כ צווח הרי דבצווח והביא עדים דמהני והא ליכא למימר דלפי המסקנא ליתא להאי דינא דא"כ הו"ל להק' והא קתני הממע"ה והיכא תיסק אדעתין לומר דמיירי בכה"ג אלא ודאי דאף למסקנא איתיה אלא דדחה לו דלא מיירי בהכי כלל וכן ראיתי להט"ז שהשיגו לרמ"א בזה אך מ"ש על הרא"ש ז"ל מסימן קכ"ו לק"מ דהתם מיירי שלא הודה בפני עדים אבל אם הודה לפנינו בודאי אפי' הביא עדים לא מהני:
גם מ"ש הש"ך דברי רמ"א. נראין אף אסיפא נראה דהוא סתיר דברי עצמו שכתב סימן ס' דכתב דהיכא דשתק מתחילה א"י לחזור ולתקוף ממנו ובשתק ולבסוף חזר יכול לתקוף ע"ש גם שם כת' דרמ"א קאי ארישא וכבר כתבתי דליתא ודו"ק:
סעיף ח' וזה טוען שכרתיה לו וכו' לשון הרמב"ם וזה טוען מכרתיה לו וכו' משום דגריס בגמ' אוגדתיה לו דהיינו מלשון גוד ואיגוד וכן גריס בגמ' תלמיד הר"י ז"ל ודוקא כשטען שכרתיה או מכרתיה או חטפה אבל אמר נתתיה לו לא מפני שאין זה דרכן של בני אדם אחר שידונו להם לריב ולתפוס זה בצד זה נאמן תלמידי הר"י ז"ל:
שם או נתגבר עלי וחטפה והטעם כת' הסמ"ע כיון דידע דהוא גזלן הו"ל להשמר וליקח עדים ע"פ ואין בזה טעם דאין דרך של בני אדם בכך אלא הטעם כמ"ש הרמב"ן ז"ל הובא במקובצת דכיון דעד השתא הוו תפיסי תרוייהו לא אמרי' השתא איברי האי וגבר מחבריה ותקפה ע"כ וכ"כ בנ"י ז"ל והריטב"א ז"ל כתב דכיון דהוחוק בב"ד והוי גזלן גמור לא מחזקינן ליה בגזלן ונ"ל לפי דעת הרמב"ם הוי הך ברייתא כפשטא דבכל גוונא אמרי' הממע"ה אבל לפי דעת הרמב"ן צריך להעמיד הברייתא בחד גוונא ואם כן הו"ל ליפלוג וליתניה בדידה:
שם הממע"ה נרא' היינו דוקא היכא שלא השביעו מתחילה דהיינו שמחלו השבועה זל"ז אבל אם השביעו אותם הדיינין ויצאו לחלוק דמיה שוב אינו נאמן לומר אודויי אודי לי והוי נשבע לשקר כ"כ הרדב"ז הובא במקובצת ונר' דהיינו דוקא לר' יוחנן דלא חייש למלוה ישנה אבל לאביי דחייש למלוה ישנה איפשר לומר דהך שבועה משום מלוה ישנה היא ועכשיו אודי ליה דהטלית שלי הוא ומחל לו בהך מלוה ולכך לא חילקו הפוסקים בזה דקי"ל כאביי והוי נפקותא בזה לענין דינא בין לאביי ור"י ועיין להרא"ש שם שכתב דליכא נפקותא לדינא ע"ש:
סעיף ד' וי"א שאפי' אם הוא מצרן מסלקו השותף ועיין בסמ"ע ומ"ש הש"ך ז"ל אינו נראה דהא הרא"ש ז"ל הוציא זה הדין מדברי רש"י וכן כתב בהדיא הב"י ז"ל וז"ל אף אם קנאו וכו' כ"כ הרא"ש בשם רש"י ע"ש גם מלשון הרשב"א ז"ל בתשו' שהביא הב"י זל משמע שאין שום חולק עליו בזה ולעד"ן דכת' הטור סנ"ו משם הר' יהודא גבי בעלים ראשונים דאם קדם המצרן וקנה אין מסלקו וכן לאשה וליתמי ולשותפי ע"כ הרי מבואר דהשותף אין מסלק המצרן ומוכרח דלאו היינו הר' יהודא מברצלוני שכת' הטור לעיל משמו בס"ה דשותף מסלק המצרן ואין לומר דהא דכתב הטור ז"ל משם ר"י ברצלוני דשותף מסלק המצרן הוא לפי פי' בשמעתא דביני אחי ושותפי אבל בהך שמועה דיתמי ושותפי הוא מפ' כפי' י"מ שהביא הרא"ש ולכך קאמר דאם קדם המצרן וקנה אין השותפין מסלקו דזה ודאי ליתא דהך שמועה דביני אחי ושותפי פי' בהדיא הר"י ברצלוני הך פי' די"מ הנ"ז גבי יתמי ושותפי דכת' הב"י ז"ל בס' כ"ד ע"ש ובהך ליכא משמעות להאי דינא כלל ולומר דכתב האי דינא משמיה דנפשיה ולא מלשון הגמרא דזה רחוק מן הדעת דמנ"ל הא ועוד למ"ל לגמ' לשנות הדין פעמים דכיון דהך דביני שותפי הוי נמי פירושו בהך גוונא ממש דיתמי ושותפי אלא וראי משום דמפ' הך דיתמי ושותפי כדפרש"י ז"ל ולפ"ז מוכרח מאי דכת' הטור משם הר' יהודא גבי יתמי ושותפי דאם קדם המצרן וקנה אין השותף יכול לסלקו הוא ודאי פליג אהאי דינא דר"י ברצולוני משום דס"ל כיון דקאמר בגמ' אשה ויתמי ושותפי בחדא מחתא הוי כולהו חד דינא דאם קדם המצרן אינו מסלקו אבל לרש"י והרא"ש ז"ל ור"י ברצלוני ז"ל דאינו מוכרח דשוו כולהו בדינייהו כיון דאין טעמם שוים ואמטו להכי כתב הטור ז"ל ואפי' אם קנאו כתב א"א הרא"ש ז"ל שהשותף מסלקו מדכתב בלשון כתב וכו' ולא כתבו בסתם משמע דאיכא מאן דפליג וכ"כ הב"י בס"פ וז"ל והיה נ"ל דכיון שכן אף אם קדם וכו' מסלקו למ"ד שותף מסלק המצרן ולכך כתבו בש"ע בלשון י"א: