אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
חו"מ · סימן לט
סעיף יג:
כותבין וכו' בד"א בשטר שיש בו קנין וכולי עיין בהרי"ף ז"ל בפ"ק דמציעא ועיין במה שפירש הרא"ש ז"ל בכונתו ועיין במה שהק' בש"ך ז"ל ולפע"ד לא קשה כלל דהנה התוס' ז"ל במציעא ד"ך בד"ה שובר כתבו וז"ל אע"פ ששטר המכירה נמסר ללקוחות תחלה אינו מועיל וטורף הבעל בדין וכן אמר לעיל גבי שחרורי עבדים וכו' ובתר כן הק' מהא דסבר אביי כר"א דאית ליה ע"מ כרתי וכו' ע"ש ואיכא למידק לכאורה דבריהם אך למותר דאביי דסבר בתחלת הסוגייא דעדיו בחותמיו זכין לו היינו אף דהמוסר שטר המכירה מתחלה ללקוחות אתי מלוה וטריף בדין וא"כ מה חידשו הכא דהן הן דברי אביי לעיל גם לא הביאו ראיה מדבריו לעיל כלל כי אם מדאמ' הש"ס גבי שחרור גם הך קושייא דאביי דס"ל כר"א אין כאן מקומה כ"א בתחלת הסוגייא:
אשר ע"כ נ"ל ברור דכונת התוס' היא דע"כ לא אמר אביי עדיו בחותמיו זכין לו אלא דוקא גבי שעבוד דע"י שטר דמטא לידיה דמלוה לא נתבטל שטר המכירה דהא שייך לסלקו בזוזי דהא אין לו עליו אלא שעבוד אבל היכא דמכר לאחד ולא מסר ואח"כ מכר ומסר לשני אף דמסר אח"כ לראשון לא קנה דהא ע"י מסירתו לראשון נתבטל השטר של שני לגמרי וכה"ג מודה אביי דלא אמרי' עבז"ל דאדרבא ע"י מה שמסר לשני בטל כח וזכות של השטר שכת' לראשון כיון דלא אפש' לקיומי תרווייהו וכיון שכן אתי שפיר מה דס"ל לאביי כר"א דע"מ כרתי וס"ל נמי הך דינא דהיכא דכתב ולא מסר ואח"כ מסר לשני זה שמסר לו קנה אך מהא דקאמ' אביי הכא גבי שובר דקנה הבעל למפרע ע"י מסירתו עתה ולבטל שטר המכירה של הלקוחות לגמרי ודאי זה החידוש עדין לא שמענו וזהו שכת' התוס' ואע"פ וכו' וגם הביאו ראיה משחררות דדמי להכא ממש ולכך הק' מהא דסבר אביי כר"א וכו' זה נר' לי ברור בכונת התוס' ז"ל:
ושוב ראיתי להגליון בש"מ שכ"כ ות"ל שכונתי לדעתו הרמה ואהא תירצו דאם הכתיבה והמסירה ביום אחד לא אמרי' ע"ב ז"ל וע"ז הק' דה"נ נימא דחיישי' שניהם ביום אחד ואז ל"א עבז"ל וע"כ הוצרכו לידחק דלא חיישי' ליום אחד גם לפ"ז דרבי אבא בר ממל לעיל לא ס"ל כותיה דאביי וכמ"ש התוספות שם וא"כ הו"ל לאקשויי הניחא וכו' וצריך לדחוק דעדיפא מינה פריך:
אשר ע"כ מכח הקושיות האלו תפס הרי"ף ז"ל דרך אחרת דמההיא דשובר לק"מ דהתם מדי דמחילה היא דהיא כתבה התקבלתי ממך כתובתי וכיון שכן אפי' לא מטא לידיה ההוא שטרא מעולם קנה הבעל ומעתה ל"ק קושיית התוספות דלעולם מודה אביי להיכא דמכר ונתן ואח"כ מסר ודאי לא אמרי' עבז"ל אלא הכא משום דמחלה גבי משעת כתיבה והראיה דלא בעייא דממטי ליה שטרא לידיה ומיירי ודאי באומרת התקבלתי ולא בשטר מחילה דכתבה ליה בשטר גוף המחילה דא"כ לא קני עד דמטי ליה שיטרא דאדעתא דהכי כתבה ליה אלא ודאי מיירי כמ"ש אך אמנם זהו דוקא לס' אביי דס"ל דאמרי' עבז"ל ולכך אמרינן כיון דעכשיו הודית שנפרעה ממנו הכתובה קנה הבעל משעת החתימה ונתבטל השטר דביני ביני אמנם להחולקים על אביי דס"ל ל"א עבז"ל אלא כיון דעברה ביני ביני תו פקע זיכוי החתימה דהא לא נגמרה זיכוי החתימה אלא אחר הודאתה שנפרעה הכתובה אבל אי לא"ה אין בהך מחילה כלום דאימור כתבה התקבלתי ולא נפרעתי וסמכתי על מה שאמר לי זיל כתוב שובר ואפרע לך דהא קתני בסיפא אין האשה מודה ר"ל שלא נפרעה עדין לא יחזיר וכיון דעדין אין הודאה כ"א אחר כתיבת שטר המכירה נמצא שעכשיו הוא שיכה הבעל בקנייה ואינו כלום כיון דקדם שטר המכירה דאימור לא נפרעה כ"א אחר המכירה אחר שנתבטל זיכוי החתימה או לא נפרעה כלל ולא דמי למ"ש מור"ם ז"ל בסי' מ' משם הריטב"א ז"ל דהיכא דכת' לו התקבלתי הויא מחילה אע"ג דידעי' דלא קביל דהתם מכי מסר השטר לוד המלוה זכו אבל הכא דנפל איתרע ואימור דלא בא ליד המלוה כלל ועוד דהתם לא ביטל השטר אבל הכא דביטל השטר ע"י מכירת הכתובה ודאי לא זכה והיינו דקאמר הש"ס ואביי לטעמיה וכו' ולכך פליג רבא וס"ל ש"מ דאיתא לדשמואל וכולי ומעתה מ"ש הריטב"א זל והובא בש"מ וזל אביי לטעמיה פי' ומיירי שהשובר הזה כעין שטר מקנה וכולי אבל בשוברים שלנו שהוא מוחל אי מודה לו ואין השטר אלא לראיה בעלמא אפי' רבא מודה דמשעה שמחל והודה נפסד הלה ע"כ הוא תמוה דהרי"ף ז"ל לא מיירי אלא בשוברים שלנו דאי בשובר דכתי' ביה גוף המחילה דהוי כשטר מקנה איך קאמר דאע"ג דלא מטא לידיה וגדולה מזו כת' הב"י ז"ל בסי' פ"א סעיף ל"ג דהכא מיירי דלא אמרה לעדים כתבו דאי אמרה לעדים כתבו איך קאמר דאע"ג דלא מטא וכו' אלא דתמהני דא"כ איך קאמר אין האשה מודה לא יחזיר והא כיון דהודית בפני עדים והם כתבו מאליהם ושוב אין בדבריהם ממש לומר לא נפרעתי וצ"ל דה"ק בזמן שהאשה מודה שנפרעה מקודם ואמרה בפני עדים התקבלתי והם כתבו מאליהם לראיה בידו יחזיר אבל אין האשה מודה וטענה היא שאמר כתוב לי שובר ואפרע לך כתובתיך והיא שאמרה לעדים כתבו לי שובר שהתקבלתי ועדין לא נפרעתי לא יחזיר וזהו דוחק גדול:
ולכך נלע"ד דאף דאמרה האשה כתבו לא דמי למ"ש בש"ע סי' רמ"ג דכל זמן שלא הגיע השטר לידו יכול לחזור דהתם שאני שבעל המתנה הוא דקאמר כתבו ולכך גלי דעתיה דלא הוי מתנה עד דמטא שטרא לידיה אבל הכא דהבעל הוא דמחזר על הכתיבה דליהוי בידו לראיה א"כ האי דאמרה האשה כת' הוא למלאות רצונו דבעל ולאו למימר דלא מהני עד דמטא לידיה דלדידה דאף בלא כתיבה גמרה ומקנייא ליה ולכך אמרינן דאף דלא מטא שטרא לידיה דקנה משעת חתימה כיון דהויא מחילה מעיקרא:
והשתא דאתית להכי יש ליישב נמי דברי הריטב"א ז"ל דהרי"ף מיירי נמי בשובר שכתוב בו גוף המחילה ואפ"ה כיון דלדידה בלא שטר נמי מחלה לו והאי דבעייא שטר הוא לרצות הבעל א"כ אף בלא נקיט ליה זכה דלא דמי למ"ש הרמב"ם בפ' כ"ז מה' מו"ל והביאו הטור סימן ס"ח דשטר מחילות כיון דאינו קונה כ"א בשטר לכך פסול בערכאות וכו' ע"ש וכאמור ומה גם לס' הריב"ש ז"ל שהביא הב"י ז"ל שם דאפי' בשטר מחילות שכתב בו גוף המחילה השטר כשר כיון דסוף סוף אינו אלא לראיה דהא אם מחל לו אפילו שלא בפני עדים מהני דלא איברי עדים אלא לשקרי וכו' ולא דמי למתנה דצריך קנין והוא הקנה לו בשטר ולכך כיון דאין קנייתו אלא בשטר לכך בעי' דמטא לידיה וגבי ערכאות פסול לא כן המחילה כאמור כנ"ל לדעת הסמ"ע ז"ל שם ועיין מ"ש שם:
וכן מסתמיות הרא"ש ז"ל הכי משמע שכת' וז"ל אבל כשזוכה בדבר שכבר תחת ידו זכה בשעת החתימה וכו' דהעיקר תלוי כשכבר תחת ידו ולא בכתיבת השטר והש"ך ז"ל הק' לזה מהא דאמרי' לעיל גבי הא דתנן מצא גיטי נשים וכו' דההיא בדלא מטא לידיה וכולי וקאמר בהדייהו שוברין ואני לא ידעתי אמאי לא קשה ליה מסיפא דברייתא דקתני אין האשה מודה לא יחזיר והא כיון דמחלה ליה כמו שמוכיח השובר כבר זכה משעת החתימה ולא כל כמינה אלא ע"כ דלא אמרינן דזכה משעת חתימה כ"א אחר הודאה שנפרעה א"כ משעת חתימה קמה ליה ברשותיה אבל אם אינה מודה שנפרעה אין כאן מחילה כיון דאיתרע בנפילה ואמטו להכי היינו דתנן מצא שוברין לא יחזיר כיון דנפל אמרינן דלכך לא נזהר לשומרו משום דלא נפרע והא דנקט לשון נמלך לדיוקא נקטיה לומר הא אמר תנו כותבין כדאמר בגמרא:
גם מה שהק' מהא דתנן בפ' ג"פ דכותבין שטר למוכר אעפ"י שאין ליקח עמו לאביי דלא מוקי לה בשטרי אקנייתא ניחוש וכו' וכנר' דאישתמיטתיה לה' דברי הב"י ז"ל שהק' משם הראב"ד ז"ל גבי הא דאמר נותנין ניחוש וכו' ותי' כיון דמילתא דלא שכיחא ודבר רחוק לכתחילה כותבין וכולי ע"ש פירוש דבשלמא גבי הא דמק' הש"ס בפ"ק דמציעא על הך דכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו מילתא דשכיחא ועבידא דאתי דהבטיחו ליתן ולא נתן ואח"כ מכר וכשילוה פעם אחרת מן המלוה יתן לו ההוא שיטרא משום פשיטי דסופרא אבל הך חששא דימכור ולא ימסור ומוכר אח"כ וימלך ויתן לראשון זה לא חיישי' כ"א בנפל דהשתא הוא דעביד קנונייא אבל לכתחילה לא חיישינן להכי ושוב ראיתי הדבר מפורש בש"מ בפ"ק דמציעא גבי הא דאמר הא בבריא הא בש"מ שהביא משם הר"ן ז"ל הך קושיא באריכות וג"כ הק' מהך מתני' דכותבין למוכר וכו' ותי' יעו"ש גם מה שהק' מהך דגט שחרור וכו' לק"מ דהתם נמי כיון דמוחזק העבד בגופו ניתן למחילה וזוכה משעת חתימה גם מה שהק' על הרי"ף ז"ל דמנ"ל האי חילוקא וכולי כבר כתבתי הכרח הרי"ף ז"ל:
ועל פי סברת הרי"ף ז"ל הלזו ישבתי דברי הר"פ ז"ל הובא בש"מ וז"ל הא דאמר אביי עבז"ל ה"ד כשחור בו מכי מטא גיטא לידיה וה"פ איכא למיחש שיחזור קודם דמטא לידיה שטרא אע"ג דמטא לידיה ע"כ והוא תמוה דא"כ לעיל נמי חיישינן שיחזור קודם דמטא לידיה וע"פ האמור ניחא: